וידוק. המורשע שהפך לאבי הבילוש המודרני

אז'ן פרנסואה וידוק היה פושע צרפתי שעבר שינוי אישיותי מדהים, מצעיר שחי מהונאה, גניבה ופיתוי נשים לאוכף חוק הלוחם בפשיעה בשיטות משטרה מודרניות. מורשתו מהמאה ה-18 נמשכת עד היום ומשמשת את כוחות השיטור המודרניים בעולם כולו. אך האם אכן היה לוחם נחוש בפשיעה שתיקן את דרכיו, או למעשה מעולם לא שינה את דרכיו וניצל את הסמכויות שהוחזקו בידיו? הדעות חלוקות.

דמותו המסתורית היוותה השראה למגוון דמויות ספרותיות מפורסמות. מומחיותו במאבק בפשע בצרפת שימשה גם כמודל לארגונים מודרניים ללחימה בפשיעה כמו הבולשת הפדרלית (FBI) והסקוטלנד יארד הבריטי. עם זאת, נראה שההיסטוריה דחתה את הפושע שהפך לבלש מבריק.

וידוק עמד בראש ארגון הביטחון Sûreté (לשכת הבילוש של המשטרה הצרפתית) והיה ראש מחלק הבילוש הראשון בהיסטוריה המודרנית.

קורות חייו

הוא נולד ב-1775 לאופה צרפתי ולאם אוהבת, מילדותו חיפש סיכון והרפתקאות. אפילו כילד, נראה היה שהוא תמיד מוצא צרות, שכן הוא העדיף את ההתרגשות והתככים על העיסוקים היציבים יותר של חינוך ולימוד מקצועו של אביו.

בגיל 14, וידוק הרג בטעות את מדריך הסייף שלו. הוא ברח מהבית כדי לחמוק מההשלכות המשפטיות של המעשה .בזמן בריחתו, הוא איבד את חסכונותיו כשהסתבך רומנטית עם שחקנית צעירה. לאחר מכן הצטרף וידוק לגדוד הדראגון השלישי, יחידת גולגולת בצבא הצרפתי הקיסרי. הצבא חשף אותו לחיילים קשוחי-קרב שמעלליהם עודדו עוד יותר את אופיו בנטילת הסיכונים. בששת החודשים הראשונים שלו, הוא לחם 15 קרבות דו-קרב והרג כמה מיריביו. הוא גם בלט בשדה הקרב. אלא שחוצפתו השיגה אותו במהרה. וידוק הפך לסייף מוכשר והרג מספר יריבים בדו-קרב.

הקריירה הצבאית של וידוק הגיעה לסיומה בפתאומיות כשהסתכסך עם קצין בכיר ממנו. הקצין סירב להתייצב לדו-קרב נגד וידוק כדי ליישב את עניינם. לאחר מכן פגע וידוק בקצין, עבירה שהביאה לתוצאה כבדה: תלייה. כדי לחמוק מעונש, הנער בן ה-17 החליט לערוק הצבא כדי לחזור הביתה.

בשלב זה, 1792, החלה המהפכה הצרפתית. זו הייתה תקופה של מהפך חברתי ופוליטי רדיקלי שסומנה בקריסת המלוכה הצרפתית ששלטה במדינה במשך מאות שנים. במהלך תקופה זו, מושגים מסורתיים של היררכיה לגבי המלוכה, האריסטוקרטיה והכנסייה הקתולית הופלו. רעיונות אלו הוחלפו באידיאלים הדמוקרטיים יותר של "חירות, שוויון ואחווה" ("Liberté, égalité, Patrernité"), שהפכו לאבן היסוד ברפובליקה הצרפתית.

אריסטוקרטים וגברים כאחד נגררו באופן שגרתי לבתי הכלא כדי להמתין לגורלם בגיליוטינה ללא משפט. וידוק היה עד לחיילים שגוררים כמה אסירות כאלה לקראת מותן. מוטרד מההתמודדות האגרסיבית של החיילים כלפי הנשים הנידונות, הרג הצעיר את החיילים ואיפשר לנשים להימלט.

עד מהרה מצא את עצמו וידוק בכלא העיירה ממתין לאותו גורל כמו הנשים ששחרר. אביו, השתמש בקשרים אישיים כדי לחלץ את בנו. אך וידוק מצא את עצמו נגרר לנישואים בעל כורחו בהריון פיקטיבי של מאהבת. כשלאחר מכן תפס אותה בוגדת, הנער דילג על העיירה אל ההרפתקה הבאה שלו.

במהלך השנים הבאות, וידוק נכנס ויצא מהכלא, נעצר בגין קטטות, פשעים קטנים שונים וזיוף מסמכי שחרור עבור אסיר עמית. הודות לכישרונו להסוות את עצמו, הוא נמלט תכופות והתערבב בחזרה בתוך החברה – כלומר עד שהצרות מצאו אותו שוב. כאשר נודע לווידוק שמאשימים סוהר ששחרר אותו בטענת שווא, הוא הסגיר את עצמו כדי להציל את הסוהר מעונש. על כנותו קיבל וידוק עונש של שמונה שנות מאסר קשות, תחילה בכלא ולאחר מכן בעבודות על ספינות הצי.

עם זאת, שמונה ימים בלבד לאחר שהועבר מהכלא לתנאים הנתעבים של הצי – תופת אכזרית של עבודת כלא עבדים – וידוק פשוט יצא. לאחר שהשיג חליפת מלחים תוך שיחוד סוהר, הוא עבר ישירות על פני הסוהר, מטייל בביטחון בשערי הכלא אל החופש. חירותו לא תימשך זמן רב. בשנת 1798, נמלט מבוקש, הוא ירד מכלי השייט ונפל לידי הרשויות הצרפתיות, ששלחו אותו לכלא טולון, מקום עלוב השמור לפושעים הקשוחים ביותר. מרותק לתאו, מוכה בקביעות ומוקף במחלות ובעליבות, וידוק יכול היה רק להאריך את זמנו בזמן שתכנן את בריחתו.

הבריחה, תהיה קשה, עם זאת, כי הסוהר היה מודע היטב לשימוש היעיל של וידוק בתחפושות. לכן צפו בו בקפידה. וידוק ניסה גישה אחרת. הוא התיידד עם עמית אסיר, גנב אמן עשיר, שסחר עם הסוהרים בתמורה לתנאים טובים יותר. העמית השיג את המפתח לכבליו של וידוק ושוב הוא היה אדם חופשי. פתח את הברזלים שלו ונמלט מחלון הכלא.

לרוע המזל, וידוק הפך לקורבן של הצלחתו שלו. המוניטין שלו גדל כל כך עד שהחיים כנמלט נעשו יותר ויותר קשים. לעתים קרובות בתנועה, הוא בילה כמשרת ואיש עסקים. כשחזר לכלא, וידוק שוב לעג למי שביקשו לעצור אותו. הוא נמלט פעם נוספת.

קריירה משטרתית

בשנת 1809, עייף מלהימצא בצד הלא נכון של החוק, וידוק יצר קשר עם ז'אן אנרי, ראש המחלק הפלילי במשטרת פריז. הנמלט בן ה-34 הציע כי בתמורה לחנינה (לא ריצה את כל שמונה שנות המאסר שלו), הוא יהפוך למודיע משטרתי.

לאחר שהורשה לו להעמיד פנים שנמלט, הפך וידוק לסוכן משטרתי סמוי שהתערבב עם העולם התחתון של פריז. על פי זיכרונותיו, ראה וידוק את תיאור תפקידו כך: "למנוע פשעים, לגלות עבריינים ולהסגירם לידי מערכת הצדק".

עד מהרה הציע וידוק להקים יחידת בילוש סמויה חדשה שעוקבת בחשאי אחר כל המורשעים לשעבר והפושעים המוכרים בזמן שעברו לעיר וקבעו שם את בתיהם. היחידה הקטנה סייעה גם במעצרים ובמניעת פשיעה. ליחידת הבילוש לא היו מדים ואנשיה הסתובבו בלבוש אזרחי עם חופש פעולה חופשי בכל העיר. גישה כזו הייתה חסרת תקדים.

ה-Sûreté (מצרפתית "ביטחון"), החטיבה שניהל וידוק, התחילה עם ארבעה בלשים, ובסופו של דבר התרחבה לכוח של 28. הוא התעקש להעסיק רק פושעים לשעבר, מכיוון שהיה להם את חכמת הרחוב והקשיחות הנדרשת לעבודה זו. עד 1820, הם הפחיתו את שיעורי הפשיעה בפריז בשיעור של עד 40%.

העולם התחתון של פריז בתחילת המאה ה-19 היה מלא באולמות משחק, בתי בושת ובתי מרזח אותם פקדו הטיפוסים המפוקפקים ביותר – אנסים, גנבים ורוצחים. קטטות ושכרות היו בשפע במקומות הללו. שיעורי הפשיעה היו גבוהים, מכיוון שרשויות אכיפת החוק היו חסרות את כח האדם הנדרש.

בתוך העיר, המשטרה לא שיתפה בדרך כלל מידע על פשעים מעבר לגבולות גיאוגרפיים. התוצאה הייתה שפושע יכול היה לבצע עבירה בחלק אחד של העיר ולהתחמק מלכידה על ידי התרוצצות על פני קווים גיאוגרפיים, בגבולות בהן לא היתה למשטרה סמכות לפעול. לווידוק הייתה הרבה עבודה להעסיק אותו. אך הוא גם הציע פתרונות.

לאחר שהתחכך עם הפושעים הקשוחים ביותר, הוא היה לחלוץ במספר טכניקות שנועדו להקל על איתורם והעמדתם לדין.

כמה מתרומותיו כללו:

• עבודת משטרה סמויה;
• בליסטיקה (מאפייני ריחוף קליעים);
• מערכת שמירת תיעוד;
• יציקת גבס של טביעות נעליים בפריז;
• שימוש בדיו בלתי מחיק ונייר בונד בלתי ניתן לשינוי (הוא החזיק בפטנטים על שניהם);
• אבטחת זירת פשע;
• איסוף טביעות אצבע;
• אנתרופומטריה משפטית (מדידות של גוף האדם לצורך עבודת המשטרה).

השפעה תרבותית

כישורי הבילוש האגדיים של וידוק השפיעו על מגוון סופרים בתקופתו והוא אוזכר ביצירתם או שהם ביססו עליו דמויות ספרותיות. לדוגמה סר ארתור קונאן דויל ביסס בחלקו את שרלוק הולמס על שיטותיו של וידוק;

ברומן "עלובי החיים" משנת 1862, ויקטור הוגו השתמש בווידוק כהשראה לשתי דמויות ראשיות: ז'אן ולז'אן והמפקח ז'בר. ז'אן ולז'אן הוא גיבור הרומן שנאבק לחזור לחיים נורמליים לאחר שריצה עונש מאסר על גניבת לחם כדי להאכיל את ילדיה הרעבים של אחותו. המפקח ג'בר הוא האנטגוניסט הראשי ברומן, פקיד משטרה המייצג את מערכת המשפט המבקשת להעניש את ולז'אן; הרמן מלוויל מזכיר את וידוק ב"מובי דיק"; אדגר אלן פו מתייחס לווידוק ב"הרציחות ברחוב מורג", סיפורו הקצר שלעתים קרובות נזקף לזכותו כסיפור הבלשי הראשון אי פעם; הבלש הבלגי הבדיוני של אגתה כריסטי, הרקול פוארו, מבוסס בחלקו על מעללי וידוק.

פעם בחודש, מאה וחמישים מומחי זיהוי פלילי ואנשי עסקים מתאספים בליגת האיחוד של פילדלפיה לארוחת צהריים כדי לפתור מקרים שהכשילו את גופי אכיפת החוק. פותרי פשעים אלה חברים באגודת וידוק, ארגון ללא מטרות רווח, על שם אבי החקירה הפלילית המודרנית. הארגון הוקם ב-1990 על ידי שלושה אנשים בעלי דעות דומות – פסל/שחזור משפטי, פסיכולוג כלא וסוכן FBI לשעבר. המייסדים ביקשו להשאיל את כישרונותיהם לאכיפת החוק בפתרון המקרים הקשים ביותר.

במהלך הפגישות, חברי האגודה בוחנים בקפידה את הראיות המוצגות בפניהם על מנת לסייע לרשויות אכיפת החוק ללסגור מקרים לא פתורים. תחומי המומחיות של החברים מייצגים מגוון רחב של התמחויות חקירה, עסקיות, פסיכולוגיות ומשפטיות. חלק מתחומי התמחות אלה כוללים: בודקי מסמכים, מומחי בליסטיקה, פתולוגים, מנתחים כתבי-יד, סוכני סמים, מומחים לחומרי נפץ, פסיכולוגים ועוד. האגודה סייעה בפתרון של כ-300 מקרים והקדימה את החקירה בלפחות כ-90% מהמקרים שחבריה בדקו.

אבי החקירה הפלילית המודרנית ודאי היה גאה.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.