ויקטור אורבן. האמנות שבשחיקת הדמוקרטיה

בשנת 2010, ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן עלה לשלטון. מאז, הוא ומפלגתו, Fidesz, פירקו באופן שיטתי את מערכת המשפט במדינה ושינו את מערכת הבחירות כדי להבטיח ניצחונות בבחירות. קשה יותר ויותר לבקר את פעולות הממשלה בשל הגבלות גוברות מצד הממשלה על חירויות התקשורת והחברה האזרחית, לכן אין זה מפתיע שהמפלגה זכתה בשני שלישים מהמושבים בפרלמנט בשנים 2014 ו-2018, למרות שקיבלה פחות מ-50% מהקולות בבחירות לפרלמנט באותן שנים. אז איך אורבן שוחק את הדמוקרטיה ההונגרית?

ב-16 ביוני 1989, למעלה מ-200,000 הונגרים מילאו את כיכר הגיבורים בבודפשט. הם התאספו לטקס זיכרון שהוביל לקבורתו המחודשת של אימרה נאגי, מנהיג המהפכה הכושלת שפרצה בשנת 1956. נאגי היה קומוניסט נאמן, אך הוא לא איבד את גאוותו הלאומית; ההונגרים ראו בו רפורמטור שהיה מסוגל לשחרר אותם מאחיזתו של הרודן מתיאס ראקושי, שהעריץ את סטלין. נאגי נשפט בסתר, נתלה ב-16 ביוני 1958 ונקבר בקבר לא מסומן. ההתכנסות ההמונית, שהייתה שילוב של טקס והפגנה, שודרה בשידור חי בטלוויזיה ההונגרית והסתיימה בשישה נאומים. כאשר את הנאום האחרון נשא ויקטור מיכאלי אורבן, פעיל בן 26 פחות מוכר, שהתהדר בזקן פרוע. הוא דיבר במשך 7 דקות בלבד, אך הצליח לחשמל את הקהל ואת האנשים שצפו בבית. באותה תקופה, עדיין היו 70,000 חיילים סובייטים שכבשו את הונגריה; ולמרות נוכחותם, אורבן נשא את הנאום האמיץ ביותר כשאמר: "היום, 33 שנים לאחר המהפכה ההונגרית ו-31 שנים לאחר הוצאתו להורג של ראש ממשלת הונגריה האחראי האחרון, יש לנו הזדמנות להשיג בדרכי שלום את כל מה שהמהפכנים של 56' השיגו בקרב עקוב מדם, ולו רק לכמה ימים. אם נאמין בכוחנו, נוכל להביא לסיום הדיקטטורה הקומוניסטית. אם נהיה נחושים מספיק, נוכל לאלץ את המפלגה השלטת להיכנע לבחירות חופשיות. אם לא איבדנו את הרעיונות של 56' מעינינו, נוכל להצביע לממשלה שתיכנס מיד למשא ומתן שיוביל להתחלה מיידית של נסיגת הכוחות הרוסיים"

אידיאליסט או אופורטוניסט מתחיל?

אורבן, שהרטוריקה שלו הלהיבה כל כך את ההונגרים בכיכר ביוני 1989, לא היה אידיאליסט; הוא היה, אולי, אופורטוניסט מתחיל שטעם טעימה מוקדמת של כוח. גאבור פודור, יריבו של אורבן שהיה בעבר חברו הקרוב, ציין כי אפילו כבחור צעיר, אורבן "כבר היה בעל אותן דרכי חשיבה והתנהגות שתלטניות וחסרות סובלנות שניכרות בו כיום… [אך] הוא היה, בנוסף לכל זה, [אדם] כן וחביב". זהו שילוב של תכונות שמרמז על אמביוולנטיות מסוימת באופיו של אורבן, מה שאולי עוזר להסביר את הקלות שבה שינה את אישיותו הפוליטית בהמשך חייו.

ויקטור אורבן נולד בסקשפהרוואר, באזור טרנסדנוביה שבהונגריה, אך גדל בכפרים הסמוכים אלצ'וטדובז' ופלצ'וט, שהיו גדולים יותר. בתחילה, המשפחה התגוררה בבית הצפוף של סביו וסבתו מצד אביו. כשהיה אורבן בן 10, כתוצאה מוויכוחים בין אמו לסבתו, עברה המשפחה לבית רעוע בקצה הרחוב הראשי של פלצ'וט. הנסיבות בהן גדל היו מסודרות אך גרועות מאוד. אורבן נזכר כמה קשה הוא ואחיו עבדו בשדות כילדים צעירים: קטפו סלק, מיינו תפוחי אדמה, האכילו את החזירים והתרנגולות. בבית לא היו מים זורמים. שנים לאחר מכן, אורבן תיאר את "החוויה הבלתי נשכחת" של שימוש ראשון בשירותים, בגיל 15, וקבלת מים חמים פשוט על ידי פתיחת ברז. מצבה של משפחת אורבן השתפר בשנות ה-70 וה-80, כשאביו השלים תואר אקדמי וטיפס בסולם הדרגות במפלגת הפועלים הסוציאליסטית ששלטה במדינה. אורבן היה תלמיד מבריק והוריו שלחו אותו לבית ספר יסודי מובחר. אך שנים לאחר מכן, הוא תיאר את עצמו בראיון כ"ילד רע בצורה בלתי נתפסת. התנהג בצורה לא טובה, [היה] חצוף, אלים. בכלל לא חביב". הוא הוסיף: "בבית, היו לי בעיות משמעת מתמידות; אבי הכה אותי פעם או פעמיים בשנה". לאורך כל נעוריו, שירותו הקצר בצבא ושנותיו באוניברסיטה, האימרה שלו נותרה ללא שינוי: "אם אני חוטף מכה פעם אחת, אז אני אחזיר פעמיים".

לאחר שסיים את לימודי הגימנסיה בסקשפהרוואר בשנת 1981, הוא שירת שירות צבאי של שנה לפני שנרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת אאוטבוס לורנד (בודפשט). הוא היה בין אלה שייסדו את המכללה המיוחדת אישטבן ביבו בשנת 1983, שם למדו חוקרים צעירים משפטים ופוליטיקה. אחד מפטרוני המכללה היה המשקיע והפילנתרופ האמריקאי יליד הונגריה, גיורגי (ג'ורג') סורוס, שגם סיבסד בנדיבות כתב עת סטודנטיאלי, קורסי שפה וטיולים אל מחוץ למדינה. במכללה, אורבן הפך לחלק מקבוצה מגובשת של ליברלים. הוא אף מצא עבודה במשרה חלקית בארגון של סורוס, שהפך מאוחר יותר לקרן החברה הפתוחה. אורבן החל לעבוד במשרד הממשלתי למזון וחקלאות לאחר שסיים את התואר שלו בשנת 1987. ב-30 במרץ 1988, הוא ו-36 עמיתים נוספים ממכללת ביבו ייסדו את תנועת הנוער Fidesz (Fiatal Demokratak Szovetsege – ברית הדמוקרטים הצעירים) כארגון עצמאי שמטרתו שינוי משטר. בשנת 1989, שלושה חודשים לאחר נאומו המפורסם בקבורתו מחדש של נאגי, העניקה קרן סורוס לאורבן מלגה ללימודי מדע המדינה ומחקר על רעיון החברה האזרחית בפילוסופיה פוליטית אירופאית במכללת פמברוק, אוקספורד. בזמן שהותו באנגליה, מרגרט תאצ'ר, "אשת הברזל" חסרת הפשרות, הייתה ראשת הממשלה – והיוותה מודל לחיקוי עבור ההונגרי הצעיר.

התחלה של מסע פוליטי ארוך ומפרך

באוקטובר 1989, אורבן השתתף בקונגרס Fidesz שהצביע על הפיכת התנועה למפלגה פוליטית, מה שאפשר לו להשתתף בבחירות החופשיות שתוכננו לאביב שלאחר מכן. למרות שהמלגה שלו הייתה תקפה לתשעה חודשים, הוא, אשתו אניקו לוואי ובתם בת ארבעה חודשים חזרו לבודפשט בינואר 1990. בבחירות באפריל, מפלגתו זכה ב-22 מתוך 386 מושבים בפרלמנט, בעוד שהמפלגה הסוציאליסטית (Magyar Szocialista Partie, יורשת המפלגה הקומוניסטית) זכתה ב-33. מפלגת פורום הדמוקרטה מגיארי השמרני כבשה 165 מושבים והקימה את הממשלה הראשונה בהונגריה העצמאית שנבחרה באופן חופשי תחת יוז'ף אנטאל, אדם בעל אופי שהתפרנס כספרן ועורך לאחר שמילא תפקיד פעיל במהפכת 1956.

באופוזיציה, Fidesz נשארה נאמנה לתדמיתה הצעירה: אורבן ופוליטיקאים אחרים במפלגה שמרו על זקנם, שערם הארוך, מכנסי הג'ינס והחולצות עם צווארון פתוח. הם דגלו ברפורמות ליברליות ומיהרו לגנות זרמים מחתרתיים לאומניים ואנטישמיים בקואליציה השלטת. אורבן עצמו לעג לרטוריקה הפופוליסטית של מפלגות השלטון, שמנהיגיהן "דוחים ביקורת על מדיניות הממשלה בכך שהם רומזים שהאופוזיציה או התקשורת חותרים תחת מעמדה של הונגריה, תוקפים את האומה ההונגרית עצמה", אמר. זה היה תיאור הוגן של כמה אלמנטים בממשלת אנטאל ורמז נבואי לסגנון הפופוליסטי שאורבן עצמו אימץ מאוחר יותר. למרות הליברליזם המוצהר שלהם, לאורבן ולחוג Fidesz שלו הייתה מערכת יחסים לא נוחה עם דור מבוגר יותר של ליברלים, במיוחד אלו מברית הדמוקרטים החופשיים, שרבים מהם היו אקדמאים ממשפחות בורגניות (ולעתים קרובות יהודיות). הם קראו היטב, היו פתוחים לעולם ושלטו בשפות זרות – ניגוד מוחלט למנהיגי Fidesz, שהיו בעיקר עורכי דין מאזורים כפריים או עיירות קטנות. אורבן וחבריו העריצו בתחילה את הליברלים המבוגרים יותר, אך עד מהרה החלו לראות בהם דמויות מוגזמות.

11 שנים לאחר נישואיו ברישום פשוט, ויקטור אורבן ואשתו חנכו את נישואיהם בטקס כנסייתי. ישנן עדויות רבות לכך שהתנצרותו הדתית של אורבן הייתה אמיתית, אך נכון גם שקשריו עם בני ארצו שכנעו אותו בחשיבותה הלאומית של הנצרות. בשנת 1991, סקר הראה שאורבן, שטרם מלאו לו 30, היה הפוליטיקאי השלישי בפופולריות שלו במדינה. שנתיים לאחר מכן, הוא הפך לנשיא מפלגת Fidesz. עם זאת, בבחירות 1994, המפלגה ספגה תבוסה מוחצת. הקומוניסטים לשעבר מהמפלגה הסוציאליסטית ההונגרית הכפילו פי 5 את מספר הקולות שקיבלו בבחירות הקודמות ויצרו קואליציה עם הדמוקרטים החופשיים; יחד, שתי המפלגות החזיקו ביותר מ-72% מהמושבים בפרלמנט. לעומת זאת, Fidesz הפכה למפלגה הקטנה ביותר בפרלמנט, עם 20 מושבים בלבד. משלא ראה דרך אחרת להישרדות פוליטית, אורבן ערך שינוי פוליטי עם נטייה ימינה. המורדים לשעבר של Fidesz החלו להתלבש באופן שמרני ולעצב את שיערם בצורה מסודרת. נאומיהם היו כעת מתובלים בהצהרות אמונה באומה, במסורת המגיארית, במולדת, באינטרסים לאומיים, בכבוד, בערכי המעמד הבינוני, במשפחה ובאהבת המולדת. כעת אורבן הפך לפופוליסט ימני אוטוקרטי והוא פעל לשנות גם את עמדת המפלגה והיא שינתה את שמה ל״הברית האזרחית ההונגרית", באפריל 1995.

בינתיים, ממשלת הסוציאליסטים-דמוקרטים החופשיים נאבקה תחת משקלה של חבילת רפורמות כלכליות לא פופולרית ושערוריית שחיתות. בבחירות 1998, Fidesz ניצחה עם 29.48% מהקולות, מה שהבטיח למפלגה 148 מושבים בפרלמנט. אורבן הפך לראש הממשלה. כראש הממשלה הצעיר ביותר בהיסטוריה של הונגריה, אורבן הוביל את הונגריה לכניסת לברית נאט"ו (1999) והעביר את Fidesz מגוש הליברלים הבינלאומי בפוליטיקה האירופית לחלק ממפלגת העם האירופית (EPP) המרכז-ימנית, שנוסדה בשנת 1976 על ידי מספר מפלגות נוצריות-דמוקרטיות. במשך ארבע השנים הבאות, הכלכלה ההונגרית תפקדה בצורה סבירה, ואורבן נותר פופולרי ביותר.

בשנת 2000, האיחוד האירופי (EU) הסכים לקבל את הונגריה ב-1 בינואר 2004. למרות השיפור בכלכלה והצטרפותה לאיחוד האירופי, Fidesz, להפתעת רבים, הפסידה בבחירות 2002. בין היתר, התדהמה נבעה מכישלונו של אורבן להרחיק את המפלגה באופן ברור מקבוצות ימין קיצוני, שסחרו בגלוי ברטוריקה אנטישמית ואף חגגו את המשטר הנאצי ששלט בהונגריה בשנות ה-40. הקואליציה הסוציאליסטית-דמוקרטית החופשית חזרה לשלטון ובמהלך מערכות הבחירות של 2002 ו-2006, הבטחות חברתיות מופקעות תפסו את מרכז הבמה. ממשלתו של מדגייסי (ששלטה בשנים 2002-2004) קידמה את הרחבת התקציב תחת הסיסמה של "מעבר רווחה", רמז לסיום הקשיים והבטחה כי מצבה הכלכלי של הונגריה ישתפר במהירות וידביק את כלכלות מערב אירופה לאחר הצטרפותה לאיחוד האירופי. אורבן ומפלגתו בילו את ארבע השנים הבאות באופוזיציה ונכשלו לזכות בחזרה בשלטון בבחירות 2006. הונגריה הצטרפה לאיחוד האירופי בקלות יחסית בשנת 2004; בתוך אירופה, מעמדה החברתי והכלכלי של המדינה השתפר. ברם, בקרב האוכלוסייה, גברה חוסר האמון בממשלה.

"נאום השקר", יצירת תדמית וניצחונו של אורבן

כמה חודשים לאחר הבחירות, התפוצצה פצצה פוליטית בהונגריה. בספטמבר 2006 פורסמה הקלטת שמע, בה ניתן היה לשמוע את ראש הממשלה הסוציאליסטי, פרנץ גיורצ'אני, נואם נאום פנימי גס רוח כלפי חברי המפלגה האחרים. הוא תיאר את המדינה ואת מפלגתו במונחים שליליים, בתקווה לשכנע את חברי המפלגה כי רפורמות כלכליות כואבות היו בלתי נמנעות. בנאום זה, גיורצ'אני אף הודה ששיקר לציבור.

נאום זה שדלף הפך לניצוץ שהצית את חבית אבק השחיקה של מתחים חברתיים, כלכליים ופוליטיים שהיו מוכנים להתפוצץ ברחבי הונגריה. מפגינים מכל רחבי המדינה נהרו לבודפשט הבירה. סיקור תקשורתי מקיף של מה שנודע כ"נאום השקר" של גיורצ'אני הצית מתקפה מסיבית ונלהבת מצד האופוזיציה, כשאורבן הוביל את המהלך נגד מה שכינה ממשלה "לא לגיטימית". Fidesz ומפלגת הימין Jobbik (התנועה למען הונגריה טובה יותר) ניצלו את המחאות ואי-השקט וקידמו מצע בעל אוריינטציה של ימין רדיקלי. Fidesz במיוחד, באופן רטורי, יישרה קו עם רצון "העם", דהיינו המפגינים.

למרות זעקה ציבורית ומחאות אלימות ורדיקליות יותר ויותר ברחובות בודפשט, גיורצ'אני הצליח להישאר בשלטון במשך מספר שנים. עם זאת, המשבר הפוליטי הפנימי החמיר בשל תוצאות המשבר הכלכלי העולמי של 2008 והלחץ מצד האיחוד האירופי לסיים את הוצאות הגירעון. יתר על כן, הציבור מאס ברפורמות טכנוקרטיות וצנע מתמיד ללא כל הקשר או סוף באופק. משבר 2008 בישר עידן שבו אוכלוסייה ממורמרת ממילא חששה מרפורמות. אורבן הפך לתקווה האחרונה של העם שחיפש שינוי. Fidesz שילבה בהצלחה פטרנליזם חברתי עם הבטחה להפחתות מסים בקנה מידה גדול ואוריינטציה שעודדה כלכלת שוק. כך, אורבן חיזק את טענתו לשלטון, וקרא לרפורמה נרחבת של המערכת הפוליטית.

בשנת 2008, אורבן גם שכר את האסטרטג האמריקאי-רפובליקני ארתור פינקלשטיין כדי לשפר את תדמיתה של Fidesz. פינקלשטיין הציע הצעה פשוטה: לנצל את המורשת המכוערת ביותר של עברה של הונגריה. אורבן לקח על עצמו את האחריות בשמחה, אימץ רטוריקה של דם ואדמה של הלאומיות ההונגרית ופגע בפילנתרופ היהודי ג׳ורג׳ סורוס, כסמל לכל הדברים הגלובליים והמרושעים – למרות שעבד עבור קרנות החברה הפתוחה של סורוס בשנות ה-80, כשהיה לו עדיין שיער ארוך, הוא טען שאינו מאמין באלוהים ודיבר בגלוי נגד קנאות לאומנית והמפלגה היתה בעמדה טובה לנצח בקלות בבחירות לפרלמנט ב-2010.

בעקבות השינוי בהעדפות המפלגתיות של האזרחים, מערכת המפלגות ההונגרית, שהורכבה בעבר משני קטבים בעלי כוח כמעט שווה, קרסה. בבחירות 2010, Fidesz ושותפתה זכו ב-57% מקולות העם וזכו ברוב חסר תקדים של שני שלישים בפרלמנט (263 מושבים). זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של הונגריה הדמוקרטית. במשך כמעט עשור מאז, אורבן השתמש ברוב-על זה בכדי לשנות את חוקת הונגריה, את מוסדותיה, כלכלתה, מדיניות החוץ והחברה. לאחר מה שכינה "מהפכה בקלפי", אורבן הכריז בגאווה על ניסוח חוקה חדשה לחלוטין, המכונה החוק היסוד של הונגריה, למרות שמעולם לא הזכיר רפורמה חוקתית במהלך קמפיין הבחירות שלו ולמרות שסקרי דעת קהל הראו שפחות משליש מהאוכלוסייה ההונגרית ראתה צורך באימוץ חוקה חדשה.

מדוע אורבן החליט לשנות את החוקה? יש האומרים שהוא חש שהחוקה החדשה הפכה לביטוי סמלי של שינוי מהפכני ולרגע היסוד של משטר חדש. בנוסף לייצוג נתק דרמטי מהמשטר הפוסט-קומוניסטי, החוקה החדשה שילבה גם סמלים חזקים כמו "הכתר הקדוש" ההונגרי. שנית, היא ייצגה שבירה מהגישה "החוקתית המשפטית" שאפיינה את המשטר הקודם ותמכה בעליונות הביקורת השיפוטית על פני המערכת הפוליטית. שלישית, חקיקת חוקה הפכה לאמצעי של אורבן להחלשה ועידוד דה-לגיטימציה של רשויות שהיו שזורות בסטטוס קוו, כמו בית המשפט לחוקתי, "נציב תלונות הציבור", רשויות התקשורת והבנק המרכזי. אלו היו תהליכים מסוכנים למשטר ההונגרי ויש שטוענים שנתניהו מבסס את שלטונו במודל אורבן, אם כי זה נתון לוויכוח…

בשנת 2011, החוקה החדשה עברה במהירות דרך הפרלמנט תוך 9 ימים ללא כל מעורבות מהציבור, קל וחומר שללא משאל עם. הקורבן העיקרי של החוקה החדשה היתה הרשות השופטת, ובמיוחד בית המשפט לחוקה. בעבר, סמכויות הרשות המבצעת הוגבלו על ידי מספר רב של חוקים חוקתיים ופרשנותם הנרחבת; משמעות הדבר הייתה מתן שליטה לאופוזיציה על כוח הרוב. כעת, שופטי בית המשפט החוקתי ייבחרו לא כפי שנבחרו בעבר, באמצעות ועדה פרלמנטרית רב-מפלגתית, אלא ישירות על ידי הפרלמנט. עם Fidesz שהחזיקה ברוב גדול בפרלמנט, אורבן יכול היה למלא את בית המשפט בשופטים אוהדים.

צונאמי חקיקתי ופלישה של פעילי המפלגה

לדברי כמה משקיפים, מאמצי בניית החוקה של אורבן נועדו לאשר מחדש כמה מהערכים המשותפים והמסורות החוקתיות שחלקו הקהילה בעבר או שאותן ביקש ליצור מחדש באמצעות החוקה החדשה. ראשית, השיח החוקתי של מפלגתו של אורבן הזכיר את המסורות הנוצריות והלאומיות שרווחו בהונגריה לפני התקופה הקומוניסטית. שנית, האומה ההונגרית מוגדרת באופן אתנוצנטרי בחוק היסוד, אשר לא רק מאמץ באופן סמלי את ההונגרים האתניים של המדינות השכנות בחוקה, אלא גם מעניק להם זכות הצבעה להשתתף בבחירות הכלליות בהונגריה באמצעות תוכנית אזרחות כפולה.

יתר על כן, הפרלמנט גם חוקק 365 חוקים חדשים (בממוצע חוק אחד כל 1.5 ימי עבודה) עד תחילת 2012, בין היתר את החוקה החדשה וכל 25 החוקים החוקתיים. זה היה צונאמי חקיקתי חסר תקדים, שאינו ניתן להשוואה אפילו בעת המעבר מהקומוניזם. אורבן גם פגע בסמכות בית המשפט העליון: בין היתר, בשנת 2013, הפרלמנט, הנשלט על ידי מפלגתו, הצביע לשלול מבית המשפט החוקתי את היכולת לבדוק חוקים הנוגעים לכספי המדינה וכתב ישירות בחוקה מספר חוקים שנתמכו על ידי המפלגה שבית המשפט ביטל בעבר. אורבן גם העניק לחברים אישיים ולפעילי המפלגה הנאמנים תפקידים ארוכי טווח במסדרונות השלטון, כולל משרת נשיא המדינה, משרת מבקר המדינה ושופטים בבית המשפט החוקתי, כמו גם תפקידים בכירים במוסדות תרבות כמו התקשורת הממלכתית, תעשיית הקולנוע ואוניברסיטאות ממלכתיות. מספר חוקים ומדיניות שנוצרו לאחר 2010 התנגדו לסטנדרטים הפוליטיים האירופיים. כך, הונגריה מצאה את עצמה מתמודדת עם ביקורת חריפה מצד גופי הממשל של האיחוד האירופי.

משקיפים העריכו כי הונגריה ביצעה "פניית פרסה חדה" בהתפתחותה הפוליטית ו"נסיגה מדמוקרטיה" לכיוון "מדינה חד-מפלגתית" תחת שלטונו של אורבן. התהליך נמשך בין השנים 2010 ל-2015 והפך לחלק בלתי נפרד מהמאבק הפוליטי בין הרוב המחוקק של אורבן לבין הכוחות החוקתיים המייצגים את הסטטוס קוו, כולל האופוזיציה הפרלמנטרית, בית המשפט החוקתי, ארגונים לא ממשלתיים ועורכי דין בולטים. עימותים עם גורמים בינלאומיים כמו הנציבות האירופית, הפרלמנט האירופי, נציבות ונציה והממשל האמריקאי, שכולם הביעו דאגה משינויים מסוימים בחוקה, נתפסו וגם ממוסגרים בשיח הפוליטי של אורבן כחלק מ"מאבק החופש" של הקבינט שלו – מאמץ להשיב את הריבונות הלאומית ההונגרית.

מספר חוקים ומדיניות לאחר 2010 התנגדו לסטנדרטים פוליטיים אירופיים. הונגריה התמודדה עם ביקורת חריפה מצד גופי הממשל של האיחוד האירופי וכן מצד מומחי חוקה מערביים. על פי כמה מתנגדים קולניים להתפתחויות שלאחר 2010, ממשלת אורבן "הורידה או ביטלה את האיזונים והבלמים הנחשבים באופן נרחב לחיוניים לשלטון החוק" וסטתה מנורמות הפלורליזם הדמוקרטי. משקיפים אחרים היו פסימיים אף יותר וטענו כי הונגריה ביצעה "פניית פרסה חדה" בהתפתחותה הפוליטית ו"נסיגה מדמוקרטיה" לעבר "מדינה חד-מפלגתית" תחת שלטונו של אורבן.

גם בדו״ח מפורט של הפרלמנט האירופי בנושא הונגריה, שפורסם ב-11 בספטמבר 2018, צויין כי התרחשו שינויים מוסדיים בעייתיים רבים בהונגריה. על פי הדו״ח, החופש והעצמאות של מערכת המשפט נמצאים תחת איום. החוקה הראשונה שנכתבה צמצמה את תפקידו של בית המשפט החוקתי. בינתיים, מערכת בתי משפט חדשה ופחות עצמאית הונהגה על מנת שתטפל בתיקים משפטיים המוגשים נגד הממשלה. הממשלה גם הגבילה את זכות העם לשבות ולמחות, וחופש התקשורת נמצא תחת לחץ מתמיד שכן הממשלה מפרסמת באופן בלעדי בכלי תקשורת נאמנים. תועדו גם הפרות אחרות של אורבן, משחיתות נרחבת ועד עיקור כפוי של נשים צועניות. בספטמבר 2018, הגיב הפרלמנט האירופי לדו"ח שגינה את המדיניות האנטי-דמוקרטית של המשטר בהצבעה ברוב של 448-197 (עם 48 נמנעים) כדי להפעיל את סעיף 7, המכונה גם "האופציה הגרעינית", נגד הונגריה, ובכך לפתוח בהליכים שעלולים להוביל לסנקציות נגד המדינה, כולל השעיית זכויות ההצבעה שלה במועצת אירופה.

בעשותם כן, הם הצהירו יחד כי ממשלתו של אורבן מהווה "איום מערכתי" על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק. עם זאת, אורבן לא ממש התרגש. קהל היעד העיקרי שלו בשטרסבורג לא היה חברי פרלמנט האירופי אלא מצביעים מקומיים, והוא האמין שהתבוסה רק תגביר את הפופולריות שלו, שכן הציג את עצמו כמגן אמיץ של האומה ההונגרית הנצורה כנגד כוחות חיצוניים עוינים. "דיונים אלה עוזרים לו לגייס את המחנה שלו ויעבדו הרבה יותר ברמה המקומית", אמר אנדרש בירו-נאגי מ-Policy Solutions, מכון מחקר בבודפשט. יתרונה של מפלגתו בסקרים הוא בלתי ניתן לערעור. יותר מ-50% מההונגרים תומכים בו מול אופוזיציה מפוצלת למדי.

השתקת התקשורת

התקשורת תמיד הייתה על הכוונת של אורבן. הוא האשים את תבוסת מפלגתו בשנת 2002 ברשתות התקשורת הממומנות על ידי הציבור וחלם זה מכבר לדכא אותן. עם תמיכת הרוב בפרלמנט, הוא איחד את כל רשתות הטלוויזיה והרדיו הממומנות על ידי הממשלה תחת קונגלומרט חדש המנוהל על ידי תומכי המפלגה שלו. מאוחר יותר, הוא גם הקים רשות תקשורת מרכזית – הרשות הלאומית לתקשורת ומידע – עם אחריות לווסת את תעשיית התקשורת ותוכן המדיה. המועצה בת חמישה חברים נבחרת ברוב של שני שלישים על ידי הפרלמנט הנשלט על ידי מפלגת השלטון. לארגון, שספג ביקורת נרחבת על פגיעה בחופש העיתונות, יש את הזכות לשלול מכלי תקשורת את רישיונותיהם ולהטיל קנסות כבדים של עד 200 מיליון פורינט (860,000 דולר) על עיתונאים וכלי תקשורת בגין פרסום מאמרים עם "תוכן לא ראוי". כתוצאה מכך, הרשתות הציבוריות נמצאות תחת פיקוח הדוק יותר של המפלגה מאשר בתקופת המשטר הקומוניסטי. שליטה כזו מתאפשרת משום שרוב ההונגרים מקבלים את החדשות שלהם מהטלוויזיה. כך, מיקומה של הונגריה במדד חופש העיתונות העולמי, שנערך על ידי כתבים ללא גבולות (RSF), צנח מהמקום ה-23 בשנת 2010, כשאורבן עלה לשלטון, למקום ה-89 בשנת 2020…

שחיקה נוספת של חופש העיתונות התרחשה בשנת 2018, כאשר כל בעלי התקשורת התומכים במפלגה "תרמו" את אחזקותיהם לגוף חדש המנוהל על ידי שלושה מסגניו הנאמנים ביותר של אורבן. הארגון, המכונה "קרן העיתונות והתקשורת המרכז האירופית", מורכב מ-476 כלי תקשורת. הממשלה פטרה את הארגון מבדיקה משפטית ומתקנות המסדירות את ריכוז אחזקות התקשורת. למעשה, לאורבן יש יכולת גדולה בהרבה לשלוט בנוף התקשורת ההונגרי, והוא מצדיק את שליטתו בכלי התקשורת בטענה שאם לא יטופלו הם יהפכו ל"אויבי המדינה". מלבד תחנת טלוויזיה אחת בבעלות חברה גרמנית (RTL), תחנת רדיו קטנה ששומעים רק בבודפשט, וכמה שבועונים המתמקדים בתרבות, כל כלי התקשורת במדינה נשלטים על ידי אנשים המקורבים למשטר. ונראה כי הטלת המס על הכנסות מפרסום על ידי הממשלה נועדה במיוחד לאזוק את ערוץ השידור המסחרי RTL.

בנוף רב-תכליתי, לתקשורת אין השפעה רבה, אך בהונגריה, התקשורת הועמדה לשירותה של ממשלת רוב המקדישה את עצמה לביסוס הגמוניה אידיאולוגית בניסיון לשנות את דעת הקהל ואת דפוסי ההצבעה לטווח ארוך, ובכך לבסס את כוחה. לדברי צופי תקשורת הונגרים, שליטת הממשלה בתקשורת מצליחה משום שנוף התקשורת קטן, מוגבל בהיקפו והומוגני יחסית. יתר על כן, אורבן מסוגל לתמרן מסרים תקשורתיים כדי ליצור אשליה של פתיחות. משום שישנם רק שלושה גופי שידור בהונגריה. התחנה הלאומית, MTVA, היא למעשה שופר הממשלה. מבין שתי התחנות המסחריות האחרות, TV2 הופכת כעת למעשה לערוץ ממשלתי נוסף. בעודRTL נמצאת תחת לחץ מתמיד.

עם זאת, השליטה בתקשורת אינה מוגבלת לשליטה בטלוויזיה. גם עיתונים מודפסים ומקוונים מצאו את עצמם תחת מתקפה. כך למשל אתר האינטרנט origo.hu הוא מקור חדשות מקוון ידוע בעל נטייה שמאלנית ועובדי המערכת כמו גם עיתונאים מ-Budapest Business Journal, חשו לחץ לשנות את הדיווחים שלהם או להתפטר. בשני המקרים, העיתונאים התפטרו במקום להתפשר על האתיקה שלהם.

בשנת 2011, תחנת הרדיו Klubrádió, הידועה כקול האופוזיציה השמאלנית/ליברלית, לא קיבלה חידוש רישיון; לאחר שהיתה פעילה מאז 1999. זה הוביל למאבק משפטי ארוך למדי, בו Klubrádió ניצחה בסופו של דבר בשנת 2013 וחזרה לשדר. הדוגמה הבולטת ביותר להתערבותה של הממשלה היא הסגירה הפתאומית של העיתון הוותיק במדינה, Népszabadság. ב-30 בספטמבר 2015, העיתון, אחד העיתונים הלאומיים השמאלניים המובילים, נסגר לפתע. הבעלים ציין כי זה קרה בעקבות אובדן קוראים ואובדן הכנסות, אך העובדים ראו בסגירה מעשה ידיו של אורבן. עיתונאים הגיעו לעבודה רק כדי לגלות שהם מובטלים. קוראים מקוונים התחברו באותו בוקר כדי למצוא מכתב המסביר את הסגירה. אפילו הארכיונים הוסרו. סגירת Népszabadság נתפסת כסמלית ביותר. פירוש המילה 'népszabadság' הוא חירות העם. העיתון נוסד במהלך מהפכת 1956 והיה מקושר לרוח המרד העממי.

המהגרים: הזדמנות ליצור אויב חדש

בשנת 2015, כאשר פרץ משבר המהגרים באירופה, אורבן ראה הזדמנות ליצור אויב חדש. מהגרים בלתי חוקיים שקיוו לעבור למערב אירופה זרמו מהבלקן להונגריה. יותר מ-200,000 פליטים ומהגרי עבודה צרו על הגבול החיצוני של האיחוד האירופיובשלב מסוים, כאלף מהגרים ניסו לחצות בכוח ולעלות על הרכבות לגרמניה. מראה הכאוס הפחיד את ההונגרים, וממשלתו של אורבן עשתה כל שביכולתה כדי לשמור על פחד זה בחיים. ניהול משברים אירופאי לא מתפקד וסדרה של פיגועי טרור ואירועים קשורים אחרים סיפקו מרחב לאורבן ליצור נרטיב של פחד סביב נושא ההגירה וכתגובה, ממשלתו הציעה לעם ההונגרי ביטחון.

באמצעות רטוריקה פופוליסטית, אורבן העלה את רף המשבר, וקשר בבירור בין הגירה בלתי חוקית, פשע מאורגן וטרור. בתחילה, נרטיב המשבר שלו התמקד בהשפעת ההגירה על הכלכלה, התרבות ובטחון הציבור; לאחר מכן, עם הזמן, הוא התמקד יותר בחוסר הביטחון, המנהיגות והדמוקרטיה באיחוד האירופי, ובקריסת הזהות הנוצרית האירופית. הוא גם התנגד נחרצות לאליטה הפוליטית הליברלית והשמאלנית האירופית, כלומר "ביורוקרטים בריסלאים" ופעילים אזרחיים. כדי לתמוך בנרטיב זה, אורבן, בתמיכת סלובקיה, יזם הליכים משפטיים נגד תוכנית האיחוד האירופי ליישוב מחדש של מהגרים בבית המשפט האירופי לצדק בדצמבר 2015. ממשלתו טענה שההחלטה מפרה את חוקי האיחוד האירופי. ברם ראש הממשלה אורבן לא היה מרוצה ממאמציו הדיפלומטיים, הפוליטיים והמשפטיים. הוא הורה על הקמת גדר מתכתית בגבול הדרומי של הונגריה.

כיום, המספר הממוצע של מהגרים או פליטים המנסים להיכנס למדינה בשבוע הוא רק 10, אך התעמולה נגד ההגירה נמשכת. הממשל הקים יחידה משטרתית במשמר הגבול ייעודית, הנושאת את השם "határvadászok" או "ציידי גבולות", שנובע משמה של יחידה צבאית מתקופת מלחמת העולם השנייה שנפרסה כדי לרדוף אחר מורדים סרבים. היחידה החדשה נועד לגייס את תומכי מפלגת Jobbik, שהבטיחה זה מכבר להחזיר את משמרות הגבול שפוטרו לפני 25 שנה, עם נפילת המשטר הקומוניסטי. הממשלה הכריזה גם על מצב חירום בשנת 2015, שהוארך שוב ושוב. התקשורת הציבורית, בהשפעת מפלגת השלטון, עדיין משדרת ידיעות שליליות על מהגרים ופליטים.

החלוקה ל"אנחנו" ו"הם" בה משתמש אורבן נובעת מאופי דתי-למחצה: הנצרות הפכה לאחד המרכיבים המרכזיים בבניית המדינה בהונגריה, יחד עם התרבות והשפה. בהקשר זה, זרם המהגרים – רובם מוסלמים – מתפרש באופן חד משמעי כאיום על קיומה של המדינה. "מדיניות הדלתות הפתוחות" של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל נתקלה בביקורת קשה במדינות מרכז אירופה, כאשר אורבן היה המנהיג הבלתי מעורער של תגובת הנגד. בתחילה, אורבן השתמש בשני טיעונים עיקריים. ראשית, טיעון משפטי, הנוגע לאמנת דבלין הקובעת כי יש להחליט על בקשת המקלט במדינת האיחוד האירופי הראשונה שאליה מגיע הפליט. הטיעון השני היה פוליטי והוא נגע לאיומים על זהותה וביטחונה של הונגריה מצד מהגרים מוסלמים. מנקודת מבט משפטית, נקודת המבט של אורבן משתלבת עם הנורמות של ציות לחוק הבינלאומי. אבל השימוש בשפה היוצרת פחד מהאסלאם – או השימוש באסלאמופוביה בוטה – הוא בעל אופי לא-ליברלי לחלוטין, לכל הפחות במדינות האיחוד האירופי.

אורבן השתמש בסמל הידוע של מרכז אירופה כ"חומת הנצרות", מרכיב חשוב בזהות האזורית של מרכז אירופה. הוא רצה להוכיח שבמשבר הפליטים, הונגריה שוב משתתפת ב"התנגשות ציוויליזציות" היסטורית, וכי כאומה מיוחדת, עליה לעמוד לא רק בפני התקפות מחוץ לאירופה אלא גם מבפנים. אלא שאורבן גם נאלץ ללכת על חבל דק, בעודו מנהל קמפיין קולני נגד הגירה, הונגריה נזקקה נואשות לכוח אדם נוסף. חברות הונגריות הציעו אשרות עבודה לאוקראינים ולאזרחים לטינו-אמריקאים שונים. כך, הקמפיין נגד ההגירה בהונגריה הפך צר בהיקפו ונשׁא גוונים איסלאמופוביים וגזעניים באופן מובהק.

גישה צינית זו לא הייתה סוד. אורבן הציג שוב ושוב את עצמו ואת ממשלתו כ"מגיניה האחרונים של אירופה המבוססת על האומה, המשפחה והנצרות". אורבן פירש את משבר ההגירה כאיום עצום, לא רק על מדינת הרווחה והביטחון הציבורי, אלא גם על הציוויליזציה הנוצרית, הערכים האירופיים ומדינות הלאום האירופיות. אחד המסרים שפורסם על שלט חוצות ממשלתי במהלך תקופת הקמפיין היה: אם אתם מגיעים להונגריה, כבדו את התרבות!

אורבן סיפק חזון חזק של אירופה נוצרית, תוך ניגוד חזון זה עם התרבות האסלאמית וקידום מודע של תפקידו כמגן גבולות אזור שנגן ושל "אירופה הישנה" והערכים האירופיים "אמיתיים". על פי חזונו של אורבן, אין צורך בשילוב נוסף של מדיניות ההגירה, משום שרק מדינות לאום יכולות לנהל את המשבר ביעילות. הוא לא רק קרא תיגר על תפקיד האיחוד האירופי במדינה, אלא גם יצר תמיכה ציבורית רחבה במדיניותו. אורבן ניצל את משבר ההגירה כדי להגדיר מחדש ולהחיות את תפקידן של מדינות לאום.

קל להבין את קהל היעד של אורבן על ידי לימוד שלטי החוצות: הם נכתבו בהונגרית, שפה שרוב מבקשי המקלט מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה אינם דוברים. כמו הגדר, שלטי החוצות הללו שלחו מסר להונגרים: שהם נמצאים תחת איום אך ממשלתם יכולה להגן עליהם. כך, הפרלמנט ההונגרי הידק את המסגרת המשפטית למבקשי מקלט ולמהגרים בלתי חוקיים. ב-7 ביוני 2016, ברית השלטון Fidesz-KDNP ומפלגת האופוזיציה הימנית Jobbik אישרו את התיקון השישי לחוק היסוד, שהרחיב את סמכויות החירום של הממשלה במקרה של סיכון משמעותי וישיר לפיגוע טרור.

ממשלתו של אורבן הקשתה מאוד על חייהם של המהגרים בהונגריה. אך זה לא הספיק לאורבן. בשנת 2017, הפרלמנט העביר חוק נוסף שאילץ את כל מבקשי המקלט לעבור במחנות מעצר, כאשר חלקם שוכנו במכולות. אמנסטי אינטרנשיונל גינתה את הצעדים הללו כ"בלתי חוקיים ולא אנושיים בעליל" ו"הפרה בוטה של ​​המשפט הבינלאומי". גם בדו"ח שפרסמה מועצת אירופה (CoE) בשנת 2019 נטען כי הפליטים בהונגריה נשללים ממזון ונמנעים מהם ייצוג משפטי. נציבת זכויות האדם של מרכז אירופה, דוניה מיאטוביץ', אמרה כי העמדה של ממשלת אורבן המתנגדת למהגרים "מלבה עמדות קסנופוביות, פחד ושנאה בקרב האוכלוסייה". היא חזרה על כך שנמנע מזון מרבים ממבקשי המקלט המוחזקים באזורי מעבר.

הקמפיין של אורבן נגד ההגירה קיבל תפנית נוספת כשהאיחוד האירופי ניסה להנהיג מערכת מקלט אירופית משותפת, במסגרתה הונגריה הייתה צריכה להעריך את בקשות המקלט של מספר מוגבל של מהגרים שנכנסו לאיחוד האירופי ממדינה אחרת. אורבן לא היסס להציג את זרם המהגרים כתוצר של קונספירציה בין זרים עוינים ואליטות מושחתות: "הקואליציה המוזרה ביותר בהיסטוריה של העולם קמה", הצהיר, "קואליציה שנוצרה בין מבריחי אדם, פעילי זכויות אדם ופוליטיקאים בכירים באירופה כדי להביא לכאן מיליוני מהגרים. יש לעצור את בריסל!". אורבן פתח בקמפיין ארצי בשם "עצרו את בריסל", שבו הממשלה רמזה שהאיחוד האירופי רוצה ליישב מהגרים בהונגריה. עם זאת, קמפיין זה היה עדיין מעורפל במקצת. כדי להציג את האויב באופן אישי, הוא הוסיף את הספונסר לשעבר שלו, ג'ורג' סורוס, בתור המוח שמאחורי תוכנית המקלט. שלטי החוצות שונו מהמסר של "עצרו את בריסל" ל"עצרו את סורוס" עם תמונה של המיליארדר האמריקאי יליד הונגריה. אורבן גם העביר חוק "עצרו את סורוס" שאוסר על סיוע למהגרים.

בזירה הפנימית, אורבן שם דגש רב על שליטה בשיח הציבורי ויישם אסטרטגיה של משאל עם כדי לתמוך במסרים שלו. באפריל 2015, הממשלה פתחה במה שנקרא "התייעצות לאומית" בנוגע למשבר המהגרים. שאלון פוליטי מרמז זה, שנשלח בדואר לאזרחים, כלל נושאים כגון טרור, ההשפעות הכלכליות של ההגירה והפוליטיקה הלא יעילה של האיחוד האירופי, והוביל להעלאת רמת איום הטרור על ידי הממשלה. כדי להכשיר את המדיניות נגד ההגירה, הממשלה יזמה גם משאל עם על מכסות היישוב מחדש של המהגרים באיחוד האירופי, שנערך ב-2 באוקטובר 2016. אחוזי ההצבעה הנמוכים הביאו לפסילת משאל העם, למרות שרוב המצביעים דחו את הצעת האיחוד האירופי למכסת מהגרים. אחוזי ההצבעה היו רק 44.04%, שלא הגיעו לסף הנדרש של 50 אחוזים. בסך הכל, 98.36% מהמשתתפים דחו את הצעת המכסות של האיחוד האירופי. מכיוון שנרטיב ההגירה של אורבן חסר בסיס "גס" – מעט מאוד פליטים רצו להישאר בהונגריה – "איום ההגירה" שהדגישה הממשלה נראה דמיוני אצל חלקים גדולים מהאוכלוסייה. היעדר מהגרים היה כנראה אחד הגורמים העיקריים שתרמו לשיעור ההצבעה הנמוך במשאל העם.

אבל אורבן לא הפסיק את הקמפיין שלו. הוא המשיך לזעום הן נגד הפליטים "המוסלמים ברובם" והן נגד "אירופה" ש"לימדה אותם". הוא תיאר את הפליטים כקורבנות מדומים, רבים מהם פורעי חוק של ממש וחלקם טרוריסטים פוטנציאליים; במקרה הטוב, הם היו כלים שהוזמנו להונגריה על ידי הון רב-לאומי ואנשי שמאל במאמץ להרוס את הונגריה באמצעות ליברליזם ורב-תרבותיות. לתומכיו של אורבן, הנרטיב היה פשוט: "האיחוד האירופי והליברלים שונאים אותנו כי אנחנו ההונגרים שבונים מדינה לא-ליברלית ומעולם לא אימצנו את הרב-תרבותיות, שכבר הרסה את המערב. ובעוד שאנחנו מראים לעולם כיצד להישאר חופשיים ממהגרים, נפרדים מבחינה תרבותית והומוגניים, אנחנו בכל זאת עושים זאת תוך כדי הגנה על הנצרות האירופית". אורבן שימש כנשק לשנאת זרים סמויה, כזו ששורשיה נעוצים באובדן הטריטוריאלי של הונגריה לאחר קריסת חבר העמים ההבסבורגי בשנת 1918. והוא המשיך לייצר סכסוכים חדשים, פנימיים ובינלאומיים, כשהוא מציג עצמו כמגן האינטרס הלאומי.

ההתמקדות של אורבן בלאומנות והרטוריקה נגד המהגרים שלו רק התגברו לקראת הבחירות הכלליות באפריל 2018. הוא הציג את עצמו כמגן לא רק של הונגריה אלא גם של אירופה הנוצרית מפני פלישה לכאורה של "מהגרים אסלאמיים מרושעים", למרות המציאות שהחומה בגבול הדרומי של המדינה כמעט ולא מנעה את הכניסה להונגריה, הן עבור מהגרים והן עבור פליטים. אורבן המשיך לטעון שהאופוזיציה, סורוס, האיחוד האירופי והאו"ם קושרים קשר להפוך את הונגריה למדינת מהגרים. מפלגת השלטון ואורבן ניצלו את הדומיננטיות שלהם בתקשורת כדי להעביר את המסר הזה באמצעות הסתה, פחד ושנאת זרים. כפי שטען פרשן פוליטי אחד, "כל עוד ההגירה נמצאת בראש סדר העדיפויות, הפופולריות של אורבן ומפלגת השלטון עולה. הם חייבים לשמור על המומנטום".

אב טיפוס של מתנגד פופוליסטי לאיחוד האירופי

מאז עלייתו לשלטון בשנת 2010, אורבן בז בעקביות לעצמאות שיפוטית, לחירויות אקדמיות ותקשורתיות ולזכויותיהם של מהגרים. לדעת רבים, הוא התעלם מכמה מערכי הליבה של האיחוד האירופי. עד כה, עם זאת, האיחוד האירופי לא עשה דבר מוצק כדי לרסן אותו או את ממשלתו. נטיותיו האוטוריטריות של אורבן והעוינות שגילה כלפי ליברליזם הן אירוניות, בהתחשב בכך שהוא עלה לשלטון כחלק מהתנועה המתנגדת והאנטי-אוטוריטרית של הונגריה. אירוני עוד יותר הוא קרבתו לרוסיה ולנשיאה ולדימיר פוטין. הלאומיות האתנית האוטוקרטית של פוטין הפכה למודל לפוליטיקה של אורבן ומחנה הימין ההונגרי. כך, רטוריקה של "הונגריה הגדולה" שדוגלת בזכויותיהם של ההונגרים מחוץ לגבולות המדינה ומלהיטה אותם עד זעם הפכה לחלק בלתי נפרד מהלאומנות הפופוליסטית של אורבן. לאומנות אתנית זו, המזכירה את ימי האימפריה האוסטרו-הונגרית, חיונית ליצירת קונצנזוס פוליטי שיבסס את שאיפותיו האוטוריטריות של אורבן.

בעוד שהלאומיות האתנית גייסה תמיכה מבית, משבר המהגרים שחק את התמיכה באיחוד האירופי. מאז עלייתו של אורבן לשלטון, האמון ההונגרי באיחוד האירופי ירד משמעותית; ובשנת 2016, רמות שנאת הזרים בהונגריה הגיעו לשיא של כל הזמנים. למרות שהלאומיות האתנית הפופוליסטית של אורבן גבתה מחיר עצום מאמון הציבור באיחוד, דברים החלו להשתנות עוד לפני שעלה לשלטון: שיעור המשיבים שחשבו שההצטרפות לאיחוד האירופי הוכיחה את עצמה כמועילה ירד מ-71% מתחת ל-40% בין השנים 2001 ו-2009. אלו שתפסו את האיחוד האירופי כישות שלילית עלה מ-7% ל-22% באותה תקופה. כיום, הספקנות הפכה לעוינות גלויה, והאינטרסים הלאומיים והאירופיים נוטים להיות מובחנים יותר ויותר.

למרות שהאיחוד האירופי מתח ביקורת על משטרו של אורבן על פירוק מוסדות דמוקרטיים ליברליים ועל שחיתות בחסות המדינה, הוא ממשיך לספק סיוע כספי נחוץ לבודפשט בצורה של קרנות הלכידות של האיחוד האירופי. לא ניתן להבין את המצב מבלי לנתח את ההקשר ההיסטורי. פירוק הממלכה ההונגרית לאחר מלחמת העולם הראשונה ואובדן שני שלישים משטח המדינה מצוטטים לעתים קרובות כסיבות לכך שההונגרים סקפטיים כלפי המערב. ואכן, הסכם השלום של טריאנון מ-4 ביוני 1920 עדיין נתפס כבלתי מוצדק ולא הוגן על ידי הרוב המכריע של האוכלוסייה בהונגריה. הנרטיב ההיסטורי המרכזי, שמאמינים בו במיוחד שמרנים, הוא שחלק ניכר מהאשמה טמון במדיניות האמיתית שניהלו מעצמות המערב. עבור הונגריה, השנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה היו מלאות ייאוש ורגשות אנטי-מערביים. מעטים ההונגרים, ליברלים או שמרנים, שמחזיקים בזכרונות חיוביים מתפקידן של מעצמות המערב, במיוחד בכל הנוגע למאה העשרים. לכן, צעדים שננקטו על ידי ממשלת אורבן, כמו סגירת הגבולות הדרומיים והחמרת חוקי ההגירה, זכו לתמיכה רחבה בין-מפלגתית. בינתיים, ביקורת מתמדת על בניית המשטר שלו חיזקה את עמדתו האירו-סקפטית של אורבן.

האיחוד האירופי מתח ביקורת על הקשרים ההדוקים יותר של אורבן עם משטרים אוטוריטריים, כמו טורקיה של ארדואן או רוסיה של פוטין ונטייתו לקשור קשרים עם הימין הקיצוני בהונגריה ומחוצה לה, כולל מפלגת החירות האוסטרית (FPÖ) ומפלגת החוק והצדק הפולנית (PiS). בתקשורת הועלו ספקולציות בלתי פוסקות לגבי אובדן סבלנותה של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, כלפי מדיניותו האוטוריטרית של אורבן וביקורתו הגלויה על מדיניות קבלת הפליטים ו"הדלת הפתוחה" של ממשלת גרמניה. על קרקע פורייה זו לפופוליזם לאומני, אורבן הלך צעד קדימה וקרא לחברה לא-ליברלית המבוססת על קיצוצים רדיקליים בשירותים חברתיים. הוא גם החל לחגוג את "הרוח מהמזרח" הנושבת מ"סיפורי הצלחה" כמו רוסיה של פוטין וטורקיה של ארדואן, כמו גם מסין. דבר זה לווה ברטוריקה המוסרית הרגילה של הימין הפופוליסטי: הומופוביה, הגבלות על הפלות, קריאות למשמעת חברתית והפיכת מיעוטים אתניים ודתיים לשעיר לעזאזל. בינתיים, המפלגה הניאו-פשיסטית "Jobbik" ארגנה כנופיות של בריונים צבאיים למחצה שדחפו את מפלגת השלטון ימינה יותר ויותר, מה שהחריף את האיום על צוענים ויהודים בהונגריה.

למרות המהלכים הלא-ליברליים המסיביים של אורבן, הונגריה היא כברירת מחדל עדיין דמוקרטיה בשל חברותה באיחוד האירופי. על מנת להיחשב למדינה באיחוד, מדינות פוטנציאליות חייבות להפגין דבקות בערכי האיחוד האירופי כגון חופש הביטוי, הדת, העיתונות והתנועה. אבל ראש הממשלה אורבן רחוק מאוד מאידיאלים אלה, כשגינה ללא בושה את הדמוקרטיה הליברלית, ובמקום זאת העדיף אומה לא-ליברלית. בנאום שנשא בשנת 2014 בביילה טושנד, רומניה, הוא הכריז, "האומה ההונגרית אינה סכום פשוט של יחידים, אלא קהילה שצריך לארגן, לחזק ולפתח, ובמובן זה, המדינה החדשה שאנו בונים היא מדינה לא-ליברלית״.

"סוס טרויאני רוסי" בתוך האיחוד האירופי ונאט"ו?

באותו נאום, אורבן תקף בגלוי את הדמוקרטיה הליברלית, והוא הזכיר את סינגפור, סין, הודו, טורקיה, ומעל הכל, רוסיה כדוגמאות שיש לחקות. לאחר מכן, הוא דיבר על דמוקרטיה לא-ליברלית או נוצרית. "דמוקרטיה ליברלית", הוא ציין, "אינה מסוגלת עוד להגן על כבודם של אנשים, לספק חופש, להבטיח ביטחון פיזי או לשמור על תרבות נוצרית". אורבן מכיר בכך שמדיניותו אינה מתיישבת עם אידיאלים דמוקרטיים, אך טוען שהוא פועל בהתאם לקהילה ההונגרית. באותו נאום, אורבן הסביר, "מערכות שאינן מערביות, לא ליברליות, לא דמוקרטיות ליברליות ואולי אפילו לא דמוקרטיות, יכולות בכל זאת להפוך את אומותיהן למוצלחות". הוא המשיך, "חברות הבנויות על עקרונות של דמוקרטיה ליברלית כנראה לא יהיו מסוגלות לשמור על התחרותיות הגלובלית שלהן בעשורים הקרובים, ובמקום זאת כנראה יצטמצמו אלא אם כן הן יהיו מסוגלות לשנות את עצמן באופן משמעותי".

נאומו של אורבן ביולי 2014 זכה לתשומת לב רבה הן מבית והן בזירה הבינלאומית. הממסד הפוליטי המערבי נדהם עוד יותר מאימוץ הרעיון של "מדינה לא ליברלית". פריד זכריה, מחבר המאמר המצוטט רבות שטבע את המונח "דמוקרטיה לא ליברלית", סבר כי אורבן מקים גרסה הונגרית של "פוטיניזם". אחרים ראו בממשלה ההונגרית "סוס טרויאני רוסי" בתוך האיחוד האירופי ונאט"ו. אקדמאים תהו: "איך אפשר לישון תחת שמיכת סעיף 5 של נאט"ו בלילה תוך כדי קידום 'דמוקרטיה לא ליברלית' ביום; תמיכה בלאומנות; הגבלת חופש העיתונות; או דמוניזציה של החברה האזרחית?", טענה ויקטוריה נולנד, עוזרת מזכירת המדינה של ארה"ב לענייני אירופה ואירו-אסיה, בנאום המרכזי שלה בפורום האסטרטגיה של ארה"ב-מרכז אירופה באוקטובר 2014. למרות התגובות הנמרצות שעורר, אורבן חזר על דעותיו הלא-ליברליות במהלך נאום מצב האומה שלו בפברואר 2015 ודיבר על דעיכת המודל המערבי הליברלי של פיתוח פוליטי וכלכלי, שהודגשה מהמשבר הפיננסי של 2008. הוא קרא "להתנתק מהאידיאולוגיות המוכרות במערב אירופה" שמבססות את מעמדה הממלכתי ההונגרי על "יסודות לאומיים". אורבן טען שהמטרה של יצירת מדינה יעילה המסוגלת להפוך מדינה למוצלחת ותחרותית ברמה עולמית דורשת אימוץ מוסדות פוליטיים וכלכליים שעשויים שלא להתאים לסטנדרטים דמוקרטיים ליברליים מערביים, ושוב הוא ציטט את הדוגמאות של סינגפור, סין, הודו, טורקיה ורוסיה.

מילים אלה לא היו רק רטוריקה פוליטית. בניסיון להפחית את התלות המוגזמת של הונגריה באיחוד האירופי ובארה"ב, הוא שינה בהתמדה את מדיניות החוץ של הונגריה, תוך שהוא מרחיק את המדינה מהדמוקרטיות הליברליות של מערב אירופה ויצר מכנה משותף עם אנשים חזקים אחרים ומפלגות פופוליסטיות. ואכן, כמעט ואין דיקטטור בעולם שאורבן לא חלק לו שבחים. הוא החל לקדם "פתיחה מזרחית", מדיניות שמטרתה להגביר את הקשרים הכלכליים עם רוסיה ואסיה. אורבן, אחד המבקרים החריפים ביותר של רוסיה במרכז אירופה בעבר, הרחיב את הקשרים הדו-צדדיים ועודד את רוסיה להשקיע בכלכלה ההונגרית. בשנת 2014, בדיוק כשהאיחוד האירופי וארה"ב התכוננו להטיל סנקציות על רוסיה בשל סיפוח חצי האי קרים, ובתקופה שבה בריסל דחקה במדינות החברות באיחוד האירופי להפחית את תלותן באנרגיה רוסית, ממשלת אורבן חתמה על מספר הסכמי שותפות ארוכי טווח עם תאגיד הגז הרוסי גזפרום. הונגריה בחרה גם בכמה השקעות בקנה מידה גדול בהן היו מעורבות חברות רוסיות גדולות; אלה כוללות את המכרז הציבורי למודרניזציה של הרכבת התחתית של בודפשט, בו זכתה חברת מטרוואגונמאש הרוסית.

אורבן המשיך לחתור לעסקאות רווחיות עם מוסקבה תוך הימנעות מהתחייבויות אסטרטגיות ושמירה הן על קשרי הביטחון עם נאט"ו והן על היתרונות הכלכליים של חברות באיחוד האירופי. הונגריה חתמה גם על הסכם ארוך טווח עם רוסאטום הרוסית להרחבת תחנת הכוח הגרעינית היחידה של הונגריה מתקופת ברית המועצות, כאשר הבנייה מומנה מתוך הלוואה של 13.33 מיליארד דולר ל-30 שנה ממוסקבה. החוזה הוכרז ללא כל מחקר היתכנות או מכרז ציבורי, והפרטים המדויקים נותרו חבויים מהציבור. הדבר מצביע על כך ש"רצונה של ממשלת הונגריה ליצור אנרגיה מקומית "תועלות כלכליות קודמות לאוריינטציה האירו-אטלנטית שלה"…

אורבן עשה צעד נוסף ומיסד את האוריינטציה החדשה שלו על ידי הקמת "משרד החוץ והמסחר" בראשות אחד מחסידיו הצעירים, פטר סייג'ארטו. הוא הכריז על משיכת השקעות וסחר חוץ כעדיפות עליונה של הדיפלומטיה ההונגרית. על סייג'ארטו הוטלה גם האחריות על "הפתיחה המזרחית" החדשה. במקביל, ארגון מחדש של המשרד, שאופיין בהקמת מחלקה שעוסקת אך ורק בעניינים סיניים ורוסיים, לווה בטיהורים מוגזמים בקרב הסגל הדיפלומטי. כ-400 דיפלומטים ותיקים בעלי כישורים אירו-אטלנטיים איתנים פוטרו מהמשרד והוחלפו באנשי מקצוע צעירים מהפמליה של סייג'ארטו, שרובם היו חסרי רקע במדיניות חוץ. גם מומחי מדיניות החוץ של מפלגת השלטון עצמה, רובם אטלנטיסטים, איבדו את השפעתם. הפתיחה המזרחית החזירה גם לקדמת הבמה דיפלומטים פרו-רוסים שהודחקו, רבים מהם בוגרי האקדמיה הדיפלומטית היוקרתית של המכון הממלכתי המוסקבאי ליחסים בינלאומיים (MGIMO) שהוכשרו בברית המועצות. בין המצטרפים החדשים שעיצבו את המדיניות היו כמה "מומחים" רוסיים בעלי כישורים מפוקפקים וקשרים לכאורה לעולם התחתון הרוסי. בכל מקרה, זרם אנשי הצוות החדש ללא הבנה מעמיקה של פרקטיקות דיפלומטיות הפך את הדיפלומטיה ההונגרית לבלתי מסוגלת במידה רבה להעריך את המצב שאליו התדרדרה המדינה בתוך האיחוד האירופי.

"הפנייה המזרחית" של הונגריה מתבררת גם כאשר בוחנים את הסטטיסטיקה של ביקוריו של אורבן; יעדים במזרח התיכון ובמזרח הרחוק החליפו בהדרגה פגישות עם מנהיגים מערביים או מרכז ומזרח אירופה. ביולי 2018, אורבן נסע לטורקיה כדי להשתתף בטקס ההשבעה של נשיא טורקיה שאך זה נבחר מחדש, רג'פ טאיפ ארדואן. באפריל 2019, אורבן השתתף בפורום "החגורה והדרך" של סין בבייג'ינג, שם פגש את נשיא סין שי ג'ינפינג. בנסיעה למרכז אסיה בשנים 2014 ו-2015, אורבן צוטט שוב ​​ושוב כמי שמשבח את היציבות הפוליטית ואת הפיתוח הכלכלי במדינות כמו קזחסטן, תוך הדגשת המשפחה האתנית המשותפת וההבדלים הגנאלוגיים בין הונגרים למערב אירופאים והתייחסויות מעורפלות ל"מסורת הטורנית" של המחשבה הפוליטית ההונגרית הפשיסטית בין המלחמות, המדגישה אלמנטים טורקיים ואסייתים במורשת התרבותית של הונגריה ומקודמת יתר על המידה על ידי הימין הרדיקלי ההונגרי.

התנגדותו של אורבן להגירה הרחיקה אותו עוד יותר ממערב אירופה. הוא טען שעמדתו נגד הגירה היא הנכונה והמוסרית היחידה. לדוגמה, בנאום שנשא ב-15 במרץ 2016, אורבן גינה את המדיניות האירופית של אינטגרציה וסובלנות וטען כי "אירופה אינה חופשית… כי חופש מתחיל באמירת אמת. כיום באירופה אסור לומר את האמת… אסור לומר שאלה המגיעים אינם פליטים, אלא שאירופה מאוימת על ידי הגירה. אסור לומר שעשרות מיליונים מוכנים לצאת לדרכנו. אסור לומר שההגירה מביאה פשע וטרור למדינותינו. אסור לציין שההמונים המגיעים מתרבויות אחרות מסכנים את אורח חיינו, את תרבותנו, את מנהגינו ואת המסורות הנוצריות שלנו".

סוגיה זו עלולה למעשה לקרוע את אירופה לגזרים לאורך קו מזרח-מערב. התנגדותו של אורבן למכסות פליטים והרטוריקה שלו על קבלת נוצרים בלבד זכו להדהד גם בקרב שלוש החברות האחרות ב-Vishegrad-4 (או ה-V4, שהוא פורום הכולל את הונגריה, צ'כיה, פולין וסלובקיה). בינתיים, יחסי הונגריה עם האיחוד האירופי ומדינות חברות שונות נופלים קורבן לגישתו הלאומנית של אורבן. מראשית דרכו, אורבן ספג ביקורת מצד מוסדות האיחוד האירופי, שהצביעו על ההיבטים הלא דמוקרטיים של שינויי המדיניות שלו והאשימו אותו בפגיעה בעקרונות היסוד של שלטון החוק. ארגונים הומניטריים התמודדו עם איומים מצד ממשל אורבן. ב-13 ביוני 2017 עברה הצעת חוק בפרלמנט ההונגרי המחייבת צעדים נוספים נגד ארגונים לא ממשלתיים הנתמכים על ידי מדינות זרות, צעד שכונה "הפחדה של החברה האזרחית".

אורבן, מיומו הראשון בתפקיד, התנגד להתערבות בריסל בענייני הפנים של הונגריה. הוא טען שארצו לא בחרה ביחסים פיאודליים בין בריסל לבודפשט עם כניסתה לאיחוד האירופי. אורבן, לעומת זאת, עשה מספר ויתורים ופשרות ביחסיו עם האיחוד האירופי ומפלגת העם האירופית. באופן אירוני, אורבן הוא חבר במפלגת העם האירופית (EPP), גוש המרכז-ימין של האיחוד האירופי. ה-EPP מייצגת בעיקר דמוקרטים נוצרים, שאבותיהם היו אדריכלי האינטגרציה האירופית בשנות ה-50. לדברי יאן-ורנר מולר, לא רק שהם סובלים כעת פופוליסט ימני קיצוני כמו אורבן בקרבם, אלא שהם גם עיוורים לעובדה שהמנהיג ההונגרי מנסה להשיג מנהיגות אירופאית שעלולה להרוס את הדמוקרטיה הנוצרית ואת האיחוד האירופי מבפנים.

ג'ורג' סורוס שוב גויס לשמש כאויב העם. בשנת 2017, הפרלמנט ההונגרי העביר חוק שנועד לאלץ את סגירת האוניברסיטה המרכז-אירופית (CEU), שנוסדה בשנת 1991 על ידי קרן מסורוס. CEU הוא מבחינה טכנית מוסד אמריקאי. אבל זה היה ללא ספק המוסד היוקרתי ביותר להשכלה גבוהה בהונגריה, בראשות חוקר זכויות האדם הקנדי מייקל איגנטייף, והתגאה בסגל מכובד ו-1,440 סטודנטים מיותר מ-100 מדינות (כולל 400 סטודנטים מהונגריה). למרות גינויים של אקדמאים ברחבי העולם וסדרת מחאות, הממשלה המשיכה עם התוכנית, ובשנת 2018, CEU הודיעה שהיא עוברת לווינה. ״זוהי אזהרה", אמר איגנטייף לוושינגטון פוסט. "ברגע שמפרים את שלטון החוק, אף מוסד לא בטוח… אי אפשר לקבל חופש אקדמי בלי שלטון החוק, ואנחנו נמצאים בסביבה חסרת חוק".

אורבן ניסה לפרש ולהציג סכסוכים עם גורמים פנימיים וזרים כחלק מדפוס פרגמטי, כניגודי אינטרסים ולא ניגוד של ערכים. הוא הציג את התקפותיו על האיחוד האירופי כהרחבה של תלונות ליברליות וסוציאליסטיות, כולל נגד תאגידים רב-לאומיים שנפגעו מתקנות ומסים של האיחוד האירופי. אסטרטגיה זו הייתה יעילה יחסית; לציבור ההונגרי לא היו ציפיות ברורות בנוגע לאיחוד האירופי. האוכלוסייה תפסה את האיחוד לאו דווקא כאיחוד ערכים, כלומר ערובה לזכויות דמוקרטיות ואזרחות, אלא כמקור לרווחה או, פשוט יותר, כמקור לסובסידיות. זה היה הגיוני: ממשלות הונגריה ביססו את עמדותיהן הפרו-אירופיות בטיעונים כלכליים.

בנאום מצב האומה שלו, שנשא בבודפשט ב-19 בפברואר 2018, אורבן לא נמנע מלהבהיר כי הסכנה העיקרית הגיעה ממנהיגי המערב הפוליטיים: "הם רוצים שנאמץ את המדיניות שלהם: המדיניות שהפכה אותם למדינות הגירה ופתחה את הדרך לדעיכת התרבות הנוצרית ולהתפשטות האסלאם. הם רוצים שנקבל גם מהגרים ונהפוך גם למדינות עם אוכלוסיות מעורבות… האירופאי האמיתי, הם אומרים, 'לא מגן על מושגים מימי הביניים מיושנים כמו מולדת ודת'… לעולם לא נביע סולידריות עם אותם מנהיגים אירופאים שרוצים לקחת את אירופה לעידן פוסט-נוצרי ופוסט-לאומי".

לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי במאי 2019, מפלגת השלטון ניהלה קמפיין תקשורתי ובו כרזות המתארות את סורוס ואת נשיא הנציבות האירופית ז'אן קלוד יונקר, שרמזו כי הם קשרו קשר על מדיניות ההגירה של האיחוד האירופי כדי לאיים על ביטחון הונגריה. במרץ, חברי מפלגת ה-EPP הצביעו ברוב גורף להשעות (אך לא לגרש) את Fidesz מה-EPP. הקבוצה הקימה פאנל בן 3 חברים כדי לבחון את עתידה של Fidesz ב-EPP ולהעריך את "כיבודה לשלטון החוק". בכך שהרחיק את הונגריה מערכי האיחוד האירופי, אורבן גם הרחיק אותה מהדמוקרטיה הליברלית עצמה. בצדק, בשנת 2015 הוריד Freedom House את דירוג המדינה מ"דמוקרטיה מאוחדת" ל"דמוקרטיה מאוחדת למחצה" ובשנת 2020 תיאר את הונגריה כ"חופשית באופן חלקי". דו"ח "אומות במעבר 2020" מטעם Freedom House סיווג מחדש את הונגריה מדמוקרטיה למשטר מעבר או היברידי.

מ"קפיטליזם של מקורבים" ל"מדינת מאפיה"

ויקטור אורבן החל את הקריירה הפוליטית שלו בסוף שנות ה-80, כאנטי-קומוניסט גלוי ורפורמטור שתמך בכלכלת שוק. בעקבות ניצחונה המוחץ של Fidesz בבחירות הכלליות ב-2010, הביע הפייננשל טיימס הבריטי אופטימיות זהירה בנוגע לסיכויי הונגריה, וציין ש"משקיעים תמכו בניצחון מכריע של Fidesz מתוך אמונה שמנדט חזק יאפשר לה להנהיג רפורמות מקיפות, כולל התמודדות עם הביורוקרטיה המסורבלת של המדינה״. ברם, פחות משלושה חודשים לאחר מכן, האופטימיות הזהירה פינתה את מקומה לתדהמה ולביקורת חריפה כשאותו עיתון גער בהחלטתו של אורבן לפרוש מהמשא ומתן עם קרן המטבע הבינלאומית, וכינה אותו "משונה" ו"פופוליסט".

אורבן, שתיאר את ניצחון הבחירות כ"מהפכה בקלפיות", שינה את "הרפובליקה הישנה" באופן דרמטי. לא רק שחוקים יסודיים נכתבו מחדש, כולל החוקה עצמה, אלא גם הושקה מדיניות כלכלית חדשה, "לא שגרתית", עם אבני דרך כמו הלאמה כפויה של קרנות פנסיה פרטיות ומיסוי מופרז של חברות רב-לאומיות בכמה מגזרים נבחרים. מדינה אקטיביסטית כלכלית הייתה אבן יסוד בשיח הפוליטי של אורבן מאז לפחות 2010. לדעתו, רק מדינה כזו יכולה לאכוף את האינטרס הציבורי כנגד האינטרסים הפרטיים ולהבטיח את עליונות האינטרס הלאומי על "האליטה העל-לאומית". ובכל זאת, במובנים רבים, הדפוס הבסיסי של הלך הרוח הכלכלי של אורבן היה ניאו-שמרני באופן ברור: הכנסת מס הכנסה חדש, ליברליזציה של שוק העבודה והקשחת הזכאות לזכויות סוציאליות. מהלכים כאלה הובילו פרשנים רבים לתאר את המדיניות הכלכלית של משטר אורבן כ"אורבנונומיקס", המייצגת צורה הונגרית של "פטריוטיזם כלכלי". באופן פרדוקסלי, דעות כאלה מהדהדות את התעמולה הרשמית בבודפשט.

הציפיות העיקריות של ההונגרים מהמעבר תחת ממשל אורבן היו כלכליות ולא פוליטיות. ההונגרים רצו רווחה הרבה יותר מחופש. למרות שהונגריה נפגעה קשות מהמיתון הגדול, כאשר התפוקה הכלכלית התכווצה ב-6.7% בשנת 2009 (גרוע מהממוצע באיחוד האירופי של 4.4%-), אנשים רבים לא ציפו שחייהם יושפעו באופן אישי. השפעת המשבר החמירה עקב תלותה של הכלכלה ההונגרית בשווקים המערביים, שחוו גם הם משבר עמוק.

כשהכלכלה נתקלה בקריסה, לווים רבים נאלצו למכור את בתיהם או מכוניותיהם, בעוד שאחרים התמודדו עם העלאות משמעותיות בתשלומי המשכנתא. אף על פי כן, האמונה בצמיחה כלכלית קרובה הייתה חזקה; לכן, אורבן נמנע מלשתף פעולה עם קרן המטבע הבינלאומית (IMF) ביולי 2010 בשל דרישות האיחוד האירופי לצעדי צנע כתנאי לחבילת חילוץ של 25.1 מיליארד דולר. חבילה זו נועדה להציל את המדינה מחדלות פירעון של חבילת החוב העצומה שנצברה על ידי קודמי ממשלת אורבן. המהלך הוביל לפיחות הפורינט ובסופו של דבר הביא להורדת דירוג האג"ח ההונגריות למעמד נמוך מאי פעם. למרות נסיגות אלו, אורבן עמד איתן והכריז כי הונגריה "לא תקבל תכתיבים" מקרן המטבע הבינלאומית ומהאיחוד האירופי בעתיד, בטענה שהם "לא הבוסים שלנו". עם זאת, הסיבוב השני של המשבר הכלכלי בסתיו 2011 ייבש את השווקים הפיננסיים של הונגריה. אורבן נאלץ לסבול את ההשפלה של בקשת עזרה מקרן המטבע הבינלאומית שוב. הונגריה חזרה למיתון בשנת 2012. רמת ההשקעות נותרה בשפל היסטורי, בעוד שהריביות היו כמעט ברמות של 2009. גם הרטוריקה של אורבן על "מלחמה בחוב" לא הביאה לתוצאות קונקרטיות. כאשר הונגריה פרעה את חוב החילוץ שנותר לה מוקדם מהצפוי, הממשלה קראה לקרן המטבע הבינלאומית לסגור את משרדה בבודפשט באוגוסט 2013.

משטר אורבן ספג ביקורת על החלטתו להלאים מחדש את מערכת הפנסיה הפרטית של המדינה, ששוויה למעלה מ-14 מיליארד דולר, כמו גם חלקים ממגזר האנרגיה. הוא ספג ביקורת גם על ניסיונותיו לכוון מחדש את הכלכלה ההונגרית לכיוון סין, רוסיה, הודו והמזרח התיכון. לדברי שר האוצר הבולגרי לשעבר, סימון דג'אנקוב, המדיניות הכלכלית של אורבן קידמה את הונגריה לעבר "קפיטליזם מתוכנן מרכזי, כמו מודל הפיתוח הכלכלי שננקט ברוסיה ובטורקיה". כדי להשיג מסגרת זו, כמעט כל מגזרי יחסי המדינה-חברה עברו שינויים גורפים. אורבן הכריז על הליברליזם והאינדיבידואליזם המערביים כזרים למדינה בעלת היסטוריה סמכותנית ותרבות פוליטית משותפת וקרא למדינה ריכוזית ופטרנליסטית חזקה והדגיש כי המדינה ההונגרית החדשה צריכה להיות "מבוססת על עבודה".

בתחום יחסי המדינה והשוק, פירוש הדבר היה אוריינטציה חזקה כלפי לאומיות כלכלית בהובלת המדינה, כשאורבן הצהיר על כוונתו "לבנות מדינה שבה בנקים וביורוקרטים זרים לא אומרים לנו מה לעשות". ממשלת הונגריה גם עשתה מאמצים לרכוש מחדש מניות שאבדו במהלך סבבי ההפרטה המוגזמים של שנות ה-90 במגזרי הבנקאות, התקשורת, השירותים הציבוריים והאנרגיה הרגישים והנהיגה "מסי משבר" על קמעונאים ושירותים פיננסיים בבעלות זרה בעיקר. המדיניות הכלכלית "הלא שגרתית" של הממשלה,עוררה לעתים קרובות את המונח "מאבק חופש" (szabadságharc), שכן היא נועדה להפחית את המעורבות החיצונית ולחזק את מעמד הביניים. מטרתו תמיד הייתה לבנות קואליציה כלכלית התומכת במשטר החדש. ממשלת אורבן חילקה מחדש משאבים לנאמנים פוליטיים לא באמצעות רכוש אלא באמצעות רישיונות ורכש ציבורי. המרוויחים עשויים להיות אוליגרכים נאמנים או שחקנים משניים.

לדברי אורבן ותומכיו, מטרת הצעדים הללו היא "להגביר את התחרותיות" של הכלכלה ההונגרית, לחזק את הבורגנות הלאומית ולקדם "חברה מבוססת עבודה" שאמורה ליצור מיליון מקומות עבודה חדשים עד 2020. עם זאת, המדיניות הכלכלית של משטר אורבן התאפיינה ב"קורוניזם" שיטתי והועילה ללא הרף לשכבות הגבוהות ביותר של הבורגנות הלאומית (שם נרדף הולך וגובר לפוליטיקאים ואוליגרכים נאמנים למפלגת השלטון), תוך כישלון בשיפור התנאים הכלכליים של ההונגרים הפשוטים. אין זה מפתיע: קורוניזם כזה תמיד היה חלק מהאסטרטגיה של אורבן ליצור אליטה סוציו-אקונומית שמשגשגת מקשרים עם המפלגה. תחת שלטונו, תהליך הענקת חוזים ממשלתיים הושחת במידה מדהימה, כמעט אך ורק לטובת עסקים הקשורים למפלגת השלטון.

בתחילת דצמבר 2016, פרשה ממשלת הונגריה משותפות הממשל הפתוח (OGP), יוזמה רב-צדדית לקידום שקיפות, העצמת אזרחים, מאבק בשחיתות ורתימת טכנולוגיות חדשות לחיזוק הממשל וכתוצאה מכך ארגון Transparency International דיווח כי בשנת 2018, כ-40% מהרכש הציבורי בהונגריה כלל רק מציע אחד. היה ברור שהונגריה של אורבן הפכה ל"מדינת מאפיה פוסט-קומוניסטית, המונהגת לא על ידי מפלגה, אלא על ידי שבט פוליטי-כלכלי של ראש הממשלה ויקטור אורבן", שבה אורבן פועל כדמות מודרנית.

בשנת 2016, האופוזיציה ההונגרית טענה כי לאורבן יש הון של 750 מיליון דולר (ממשלת אורבן הכחישה את ההאשמות הללו באופן מוחלט). כך או כך, ישנם סימנים רבים בולטים לכך ש"חבריו" של אורבן משגשגים תחת שלטונו. לדוגמה, אצטדיון כדורגל עם 3,800 מושבים נבנה בכפר הולדתו של אורבן, שאוכלוסייתו הכוללת מונה 1,700 תושבים; רכבת צעצוע נוסעת בין שני חלקי הכפר ומסיעה תיירים לאצטדיון. כדוגמה נוספת, שכנו של אורבן, לורינץ' מזארוס, הפך מאינסטלטור גז צנוע לאדם השני בעושרו בהונגריה תוך 12 שנים. בעוד שחלק מהאנשים אומרים שמזארוס הוא איש קש עבור ראש הממשלה, אורבן טוען ששכנו הוא פשוט איש עסקים טוב מאוד. לאחרונה, גם חתנו של אורבן, איסטבן טיבורץ', הפך מעורב בעסק. הוא החל להתקין נורות רחוב ברשויות מקומיות בראשות ראשי ערים ממפלגתו של אורבן והרחיב במהירות את עסקיו גם לתחום האירוח.

נראה שהדיון על שחיתות בתקשורת ההונגרית נראה אינסופי. רוב המאמרים בעיתונות מנסים לעקוב אחר תנועות כספי הציבור על ידי מעקב אחר הקשרים שבין אוליגרכים לפוליטיקאים. כך אישים כמו פיטר קיס, זולטן ורגה, אנטל נאגי, מרטון סאבו, יאנוש ברטלן, ז'ולט נירג'ס, לאיוש סימיצקה ואיסטבן טורוצ'קיי נחשבים לשמונת אנשי העסקים המשפיעים ביותר ברשת העסקים של אורבן והמפלגה. למרות כל הטענות וההאשמות, ויקטור אורבן טוען שהיה מנהל טוב של הכלכלה ההונגרית. ואומנם נכון שתחת ממשלתו, חלק מההונגרים הצליחו מאוד. הכלכלן יאנוש קורנאי מעריך כי עשרות אלפי הונגרים התעשרו על ידי ניצול ישיר או עקיף של קשרים עם משטר אורבן. אך למרות טענותיו של אורבן כי החיה את כלכלת הונגריה, הכלכלן איסטבן צ'ילאג הראה כי ללא הכספים שהונגריה מקבלת מהאיחוד האירופי, המסתכמים בין 2.5 מיליארד ל-5 מיליארד יורו בשנה (שווה ערך ל-2.5 עד 5% מהתמ"ג), הכלכלה ההונגרית היתה קורסת. האירוניה היא שלמרות שמדינתו והישרדותו הפוליטית תלויים בכספי האיחוד האירופי, אורבן נהנה לתקוף את בריסל, שם התנגדותו לניצול לרעה של כוחו האוטוקרטי לא לווה במאמצים משמעותיים לרסן אותו.

היו שחששו שהשחיתות והמדיניות הכלכלית הלאומנית של אורבן יובילו לבריחת הון מסיבית, שאולי תחייב ארמגדון כלכלי; זה לא התממש. להיפך, מאז 2010, הממשלה חתמה על מספר "הסכמי שיתוף פעולה אסטרטגיים" מתוקשרים עם חברות מערביות כמו אאודי, קוקה קולה, ג'נרל אלקטריק, מייקרוסופט, סמסונג וסוזוקי, בין היתר; ובשנת 2016, ענקית הרכב הגרמנית מרצדס הודיעה על כוונתה להשקיע מיליארד יורו על מנת לבנות מפעל ייצור חדש בעיר קצ'קמט בדרום מזרח הונגריה.

בסיכומו של דבר

מאז סיום הדומיננטיות הסובייטית בשנת 1989, מעולם לא נראה עתידם של הנורמות והערכים של הדמוקרטיה הליברלית כה קודר: של סובלנות, כבוד לחשיבות הדיון ההוגן, ממשל מבוקר ומאוזן ואובייקטיביות בתקשורת. בשלושת העשורים שחלפו מאז נאומו בטקס קבורתו מחדש של אימרה נאגי ב-1989, התרחש מהפך מדהים, כאשר ויקטור אורבן הפך מאחד המגינים המבטיחים ביותר של הדמוקרטיה ההונגרית לגורם העיקרי לשחיקתה.

אורבן וחסידיו מזלזלים באלה שאינם מסכימים עמם כמפיצי פחד ובוגדים בארצם; כלי תקשורת הנשלטים על ידי הממשלה מנצלים דעות קדומות היסטוריות ובורות והמשטר ממשיך להאשים את האיחוד האירופי בכשלונותיו וטעויותיו. גם אם האופוזיציה תעודד מנהיגות אמינה יותר בהונגריה, היא ניצבת בפני דרך ארוכה וקשה. מכיוון שנראה כי הפופולריות של אורבן יציבה למרות כל טעויותיו: בבחירות ב-8 באפריל 2018, מפלגתו קיבלה 47.4% מקולות הציבור, ובבחירות השלישיות ברציפות הצליחה לתפוס שני שלישים ממושבי בית המחוקקים.

ויקטור אורבן הצליח לשמור על בסיס התמיכה שלו על ידי גיוסם נגד סדרה של "אויבים". לאחר שהפסיד בבחירות 2002, אורבן ארגן בסיס תומכים איתן שתמיד יכול היה להגיע אליו כדי לגייס אותו. תחילה, הבסיס מחה נגד ממשלה סוציאליסטית. הייתה תחושה חזקה של "אנחנו" ו"הם" בעצרות הללו, שבהן ה"הם" היו האליטה השלטת (סוציאליסטית) עם האידיאלים הכלכליים והחברתיים הליברליים הניאו-ליברליים שלה. המשבר הכלכלי של 2008 ומשבר המנהיגות במפלגה הסוציאליסטית הובילו לניצחונו של אורבן ברוב גדול בשנת 2010. הבמה הוכנה לבוא הפופוליזם. במהלך המשבר הכלכלי, האויב הפך לתערובת של אידיאלים כלכליים ניאו-ליברליים, הון עולמי ובנקים, כולם מגולמים על ידי פרנץ גיורצ'אני. אורבן לא הפסיק למצוא אויבים חדשים. האויבים האחרונים הם ערכים ליברליים, חינוך ליברלי ואמנויות ליברליות. אורבן אף האשים את הערכים הליברליים בירידה בשיעור הפריון בהונגריה.

כלי אחד שאורבן משתמש בו כדי לקדם את מטרותיו הפופוליסטיות הוא מה שנקרא "התייעצות לאומית". מאז 2010, כאשר הממשלה רוצה להדגיש נושא, היא שולחת לאזרחיה שאלון עם סט של שאלות טעונות. עד כה, התקיימו 6 התייעצויות לאומיות והן תואמות את שלבי הפופוליזם של אורבן: 2010, על פנסיות; 2011, על החוקה; 2011, שוב, על הוצאות ממשלתיות (כולל בעיית התשתיות); 2012, על הכלכלה; 2015, על הגירה וטרור; ו-2017, על "עצרו את בריסל". מכיוון שהתייעצויות אלה אינן משאלי עם רשמיים, לא ברור כיצד לפרש את התוצאות, אך נראה שזהו כלי טוב לגיוס הבסיס הימני סביב נושא מסוים, תוך העברת רעיונות הממשלה. בכל אחת מההתייעצויות הללו, כ-700,000 איש שלחו תשובות, דבר המציג הערכה גסה של גודל הבסיס המסור ביותר של אורבן.

האסטרטגיה של אורבן להעלות בעיות מדיניות ספציפיות לרמה כללית יותר, תוך דרמטיזציה שלהן והפיכתן לקלות יותר להבנה, היא חלק מרכזי באסטרטגיה שלו להיאחז בשלטון. בעיות מדיניות טכניות ספציפיות מתחברות אפוא למושגים נורמטיביים כלליים כמו "עצמאות", "חירות" ו"ריבונות". שיטה אחת ללגיטימציה שאורבן משתמש בה לעתים קרובות היא לחבר פעולה ממשלתית למאבקי החופש ההונגריים של 1848–1849 (נגד בית הבסבורג) ו-1956 (נגד הסובייטים). המעצמה הזרה בתרחיש הנוכחי היא לרוב "בריסל", שלעיתים מושווית במפורש ל"וינה ומוסקבה". תחבולה שנייה היא פנייה ישירה ל"חוש הצדק" של הפרטים. אורבן מדבר ב"שפה פוליטית ניאו-שמרנית", המשתמשת בניסוחים והתייחסויות קלות להבנה לערכים מוסריים בלתי משתנים, ועומדת בניגוד בולט לשיח הטכנוקרטי למדי של השמאל ההונגרי. אורבן בילה את העשור הראשון של שלטונו בפירוק שיטתי של המוסדות הדמוקרטיים במדינה, ערעור שלטון החוק, ביטול איזונים ובלמים חוקתיים, דחיקת תקשורת עצמאית ובניית מערכת קלפטוקרטית שמתגמלת מקורבים תוך דחיקת מבקרים. ממשלתו אינה תלויה בדיכוי גלוי. במקום זאת, באמצעות חלוקת זכויות אדם, הוא הרכיב צבא של נאמנים, צבא המשתרע הרבה מעבר לממשל, למשטרה, לשירותים החשאיים ולצבא.

בסוף מרץ 2020, כאשר מגפת הקורונה הקטלנית החלה לגבות קורבנות בהונגריה, הפרלמנט העביר הצעת חוק שהעניקה לאורבן את סמכות החירום לשלוט באמצעות צווים, לכאורה כדי לטפל טוב יותר במשבר הבריאותי העומד בפני המדינה. החוק, שאושר על ידי הפרלמנט הנשלט על ידי מפלגתו למרות התנגדויות נמרצות של האופוזיציה, השהה את הליך הבחירות, קבע עונשים מחמירים על הפצת חדשות כוזבות, ולא כלל תתאריך תוקף לסמכויות המורחבות של אורבן. "כאשר מצב החירום הזה יסתיים, נחזיר את כל הסמכויות, ללא יוצא מן הכלל", הבטיח אורבן למחוקקים; אך המבקרים טענו שהוא פשוט משתמש במשבר כתירוץ להרחבת טווח השפעתו האוטוריטרי. "הצעת חוק זו תיצור מצב חירום בלתי מוגבל ובלתי מבוקר ותיתן לוויקטור אורבן ולממשלתו יד חופשית להגביל את זכויות האדם", אמר דוד ויג, מנהל אמנסטי אינטרנשיונל בהונגריה. "זו לא הדרך לטפל במשבר האמיתי שנגרם על ידי מגפת הקורונה".

בעוד שרעיונות גזעניים, לאומניים ואוטוריטריים נמצאים במגמת עלייה ברחבי אירופה ובחלקים אחרים בעולם, עבור רבים, משטר אורבן מייצג שינוי איכותי מדוגמאות אלה בכך שהסטייה שלו לכיוון הימין הקיצוני אינה רק רטורית, אלא כוללת גם חיזוק מצפוני ביותר של כוח המדינה והמנגנונים האידיאולוגיים של המדינה; איחוד כוח זה התרחש בהתאם לחוק שניקוס פולנצאס (1978: 203-250, 2008: 294-322) זיהה כ"סטטיזם סמכותני". לדברי פולנצאס, סטטיזם סמכותני מאופיין בדעיכת הדמוקרטיה הפרלמנטרית, בכוחה המוגבר של הרשות המבצעת וביורוקרטיה הממלכתית, ובבידוד של תהליך קבלת ההחלטות מפיקוח דמוקרטי. ברם, הנזק שאורבן גרם להונגריה אינו מוגבל למוסדות הממשלה ולכלכלתה. הוא גם פגע בתרבות הפוליטית של המדינה על ידי הזרקתה בצורות של שנאת זרים, גזענות ולאומנות שבעבר ניתן היה למצוא רק בשולי החברה. אורבן שיחק זה מכבר עם נושאים אלה, ומאז משבר הפליטים של 2015, הם הפכו לחלקים מרכזיים בזהותו הפוליטית.

כך הפכה הונגריה, במקרה הטוב, ל"דמוקרטיה לא ליברלית" – מונח שאורבן השתמש בו פעמים רבות כדי לתאר את חזונו למדינה. אחרים טוענים שהמדינה נטשה לחלוטין את הממשל הדמוקרטי וכעת היא אוטוקרטיה גולמית. אורבן מתואר באופן אישי גם על ידי מבקריו כ"ימני פופוליסט", "סמכותני", "אוטוקרטי" ו"פוטיניסט". הוא גם כונה "איש חזק" ו"דיקטטור". הסנאטור האמריקאי ג'ון מקיין אף כינה את אורבן "דיקטטור ניאו-פשיסט" אך למעשה אורבן נראה כמי שמדמיין את עצמו כגרסה קטנה של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. לא נותר לנו אלא לקבל את העובדה שאורבן שיחק את ידו במיומנות רבה, תוך שהוא מנצח את יריביו והידק את אחיזתו בשלטון. הוא אינו מסתיר את תוכניותיו לשלוט במדינה בעתיד הנראה לעין. "אשאר בפוליטיקה ב-15 עד 20 השנים הקרובות", אמר למגזין גרמני בשנת 2016. "אולי בשורה הראשונה, אולי בשלישית. איפה בדיוק זה ייקבע על ידי הבוחרים" טען. או על ידו?