בלב אירופה הכבושה, בזמן שמנגנוני הטרור של הרייך השלישי פעלו ללא הרף, פעלה אישה אחת שהפכה לאובססיה של הגסטפו ולסיוט מתמשך עבור מפקדיו.
במהלך מלחמת העולם השנייה רדפו גורמים נאציים אחר לוחמי מחתרת וסוכני ריגול של בעלות הברית שסייעו להם. אך מבין כולם, הייתה דמות אחת שעוררה זעם ופחד מיוחדים בקרב הנהגת הרייך השלישי.
אישה זרה, שאחראית ליותר בריחות מהכלא, פעולות חבלה והדלפות על תנועות כוחות גרמניים מכל מרגל אחר אשר פעל על אדמת צרפת. שמה היה וירג’יניה הול, אך עבור הנאצים היא נודעה רק בכינוי אחד: “הגברת הצולעת”. קלאוס ברבי, ראש הגסטפו בעיר ליון שבצרפת, נהג להתלונן בפני אנשיו: “הייתי נותן הכול כדי לשים את הידיים שלי על הכלבה הקנדית הצולעת הזו”. למרות מאמציו האכזריים ביותר, הוא מעולם לא הצליח.
ילדות, חינוך וכניסתה לעולם הריגול
וירג’יניה הול לא הייתה קנדית כלל. היא נולדה וגדלה בבולטימור, מרילנד שבארצות הברית, במשפחה עשירה, רחבת אופקים וכזו שלא הציבה גבולות לשאיפות בתם. היא הייתה אתלטית, חדה ושנונה ואחת ממצטיינות התיכון שבו למדה. את לימודיה האקדמיים החלה במכללות ברנרד ורדקליף, אך סיימה אותם בפריז ובווינה. במהלך אותן שנים השיגה שליטה בצרפתית, גרמנית ואיטלקית, והוסיפה גם מעט ידע ברוסית. עם סיום הלימודים פנתה לשירות החוץ האמריקאי, מתוך רצון לראות עולם ולשרת את ארצה.
התשובה שקיבלה הייתה חד משמעית ומעליבה. כפי שמתארת ג’ודית פירסון, מחברת הביוגרפיה ״הזאבים בפתח: סיפורה האמיתי של המרגלת הגדולה ביותר של אמריקה״ (The Wolves at the Door: The True Story of America’s Greatest Female Spy), המסר היה ברור: “אין נשים, זה לא יקרה”. וירג’יניה הול לא הייתה מוכנה לוותר. היא החליטה להיכנס לשירות החוץ “דרך הדלת האחורית”, כהגדרת פירסון. תחילה התקבלה למשרת פקידות בשגרירות ארצות הברית בוורשה, ובהמשך בקונסוליה האמריקאית בסמירנה, טורקיה.
דווקא שם, בשנת 1933, אירע האירוע ששינה את חייה. במהלך מסע ציד ציפורים עם חברים אמריקאים, היא מעדה בעת שטיפסה מעל גדר תיל. הרובה שבידיה נורה בשוגג ופצע אנושות את כף רגלה השמאלית. לאחר שחזרה למרילנד לצורך החלמה, נאלצו הרופאים לקטוע את רגלה השמאלית מתחת לברך. במקומה הותקנה רגל תותבת מעץ, במשקל שבעה פאונד, שלה העניקה בחיבה את הכינוי “קתברט”.
וירג’יניה ניסתה פעם נוספת להתקבל לשירות החוץ האמריקאי. הפעם הדחייה לא נבעה ממינה, אלא מהיותה קטועת רגל. בעקבות זאת עזבה את מחלקת המדינה וחזרה לפריז כאזרחית בשנת 1940, ערב הפלישה הנאצית לפריז.
בצרפת של 1940 התנדבה הול כנהגת אמבולנס עבור הצבא הצרפתי. עם כניעת צרפת לנאצים נמלטה לאנגליה. שם, באירוע חברתי בלונדון, הביעה בקול רם את זעמה כלפי אדולף היטלר. באותו ערב ניגשה אליה אישה זרה, מסרה לה כרטיס ביקור ואמרה: “אם את באמת רוצה לעצור את היטלר, בואי לפגוש אותי”. האישה הייתה ורה אטקינס, אשת מודיעין בריטית בכירה, שנחשבת להשראה לדמות מיס מניפני בסדרת ג’יימס בונד של איאן פלמינג. אטקינס גייסה סוכנים עבור ארגון ה-SOE, גוף חשאי שהקים וינסטון צ’רצ’יל.
אטקינס התרשמה מהיכרותה המעמיקה של הול עם הכפר הצרפתי, משליטתה בשפות זרות ומהאומץ הבלתי מתפשר שלה. בשנת 1941 הפכה וירג’יניה הול לסוכנת הקבע הראשונה של ה-SOE בצרפת. היא פעלה בזהות בדויה, עם מסמכים מזויפים, והציגה את עצמה ככתבת אמריקאית של ה-New York Post. תפקידה כלל שידור מידע על תנועות כוחות גרמניים ומוצבים צבאיים, אך גם הקמת רשת רחבה של אנשי מחתרת נאמנים במרכז צרפת.

יצירתיות במקום טכנולוגיה
משימת ה-SOE הייתה “להבעיר את אירופה” באמצעות פעולות גרילה, חבלה וחתרנות נגד הכוחות הנאציים. עולם הריגול של שנות ה-40 היה דל באמצעים טכנולוגיים, אך עשיר ביצירתיות. ה-BBC שילב מסרים מקודדים בשידורי החדשות הליליים שלו. הול שלחה כתבות “עיתונאיות” לעורך שלה בניו יורק, שבתוכן הוסתרו מסרים מוצפנים למפקדיה בלונדון.
בליון, כפי שמתארת פירסון, הציבה הול גרניום בעציץ על אדן החלון כסימן לאיסוף מתוכנן. המסר עצמו יכול היה להיות מוסתר מאחורי לבנה רופפת בקיר מסוים, או להימסר בבית קפה, שם הברמן היה מגיש כוס עם פתק מוצמד לתחתית. עם הזמן הפכה וירג’יניה הול לדמות ידועה לשמצה בקרב הנהגת הרייך. הגסטפו כינה אותה “המסוכנת ביותר מבין כל מרגלי בעלות הברית”. כרזות מבוקשים עם דמותה של “הגברת הצולעת” הופצו ברחבי צרפת. כדי להימלט, נאלצה הול לברוח בדרך היחידה שנותרה. מסע רגלי מפרך של כ-50 מייל דרך הרי הפירנאים, דרומה אל ספרד. המדריכים הספרדים סירבו תחילה לקחת אישה, ובוודאי לא קטועת רגל, אך היא לא ויתרה.
הקור של חודש נובמבר היה קיצוני, והרגל התותבת גרמה לה כאבים עזים. בבית מסתור בהרים שידרה למפקדיה בלונדון שהיא בסדר, אך ציינה כי קתברט עושה לה בעיות. התשובה הרצינית מדי מהמטה, שחשב כי קתברט הוא משתף פעולה אנושי, הייתה: “אם קתברט מקשה עליך, חסלי אותו”. וירג’יניה הול לא סיימה את מאבקה בנאצים. מאחר שה-SOE הבריטי סירב לשלוח אותה חזרה לצרפת בשל היותה מסומנת, היא הצטרפה ל-OSS האמריקאי, המשרד לשירותים אסטרטגיים שקדם ל-CIA.
בשנת 1944, חודשים לפני הפלישה לנורמנדי, הפליגה לצרפת על גבי ספינת טורפדו בריטית. היא התחפשה לאישה כפרית בת 60, וחצתה את אזורי הכפר הצרפתי כדי לארגן פעולות חבלה נגד הצבא הגרמני. דו”ח אחד של ה-OSS ייחס לצוות שלה הורדת רכבות משא מהפסים, פיצוץ ארבעה גשרים, הריגת 150 נאצים ולכידת 500 נוספים.
"מיס הול הפגינה אומץ לב, התמדה ותושייה נדירים; מאמציה תרמו תרומה מהותית למבצעים המוצלחים של כוחות ההתנגדות בתמיכה בכוחות המשלוח של בעלות הברית בשחרור צרפת."
הנשיא הארי טרומן בעת הענקת אות הצטיינות לשירות מכובד לווירג'יניה הול, 1945.

הכרה מאוחרת
לאחר המלחמה הוענקה לה עיטור צלב השירות המצטיין (Distinguished Service Cross), מהעיטורים הצבאיים הגבוהים ביותר בארצות הברית על גבורה בקרב. היא הייתה האישה היחידה שקיבלה את העיטור הזה במהלך מלחמת העולם השנייה. עם שובה לארצות הברית המשיכה לעבוד בשירות סוכנות הביון המרכזית (CIA) עד לפרישתה בגיל 60. וירג’יניה הול הלכה לעולמה בשנת 1982. בשל סלידתה מחשיפה ותהילה, גם בני משפחתה הקרובים לא ידעו את מלוא היקף פעילותה בצרפת של וישי. ג’ודית פירסון מספרת כי הול נשארה “מרגלת של מרגלים” עד יומה האחרון. בשנות ה-50 החזיקה פירסון מזכר מאת הגנרל ויליאם דונובן, ראש המשרד לשירותים אסטרטגיים, שבו נכתב לה: “בסדר, את יכולה לדבר עכשיו”. גם אז, היא בחרה לשתוק.
סיפורה של וירג’יניה הול משלב עקשנות אישית, יצירתיות מודיעינית ואומץ פיזי יוצא דופן. היא פעלה בעולם שסגר בפניה דלתות בשל היותה אישה וקטועת רגל והפכה לאיום ממשי על אחת ממכונות המלחמה האכזריות בהיסטוריה. זכרה מזכיר עד כמה כוחו של אדם אחד, גם בתנאים הקשים ביותר, עשוי להשפיע על מהלך ההיסטוריה.
חומר מעשיר לקריאה
״אישה חסרת חשיבות – סיפורה של וירג'יניה הול, המרגלת הכי מסוכנת במלחמת העולם השנייה״ מאת סוניה פרנל בהוצאת מטר, 2022.

חומר מעשיר לצפייה
הסרט "קריאה לריגול" משנת 2020, היה הסרט העלילתי הראשון על וירג'יניה הול. הוא הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של אדינבורו ביוני 2019, לציון 75 שנה ליום הפלישה לנורמנדי. את הול גילמה שרה מייגן תומאס, ואת הסרט ביימה לידיה דין פילצ'ר. הסרט זכה בפרס בחירת הקהל בקנדה והוקרן בבכורה בפסטיבל האמריקאי בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של סנטה ברברה 2020, שם זכה בפרס "סטנד אפ" של הליגה נגד השמצה.
תאמל״ק לי
