האחים וורנר (Warner Bros), אולפן הסרטים שהציג את הסרטים המדברים, העניק לעולם קלאסיקות רבות כמו ״קזבלנקה״ ו״חשמלית ושמה תשוקה״ וזכה בעשרות פרסי אוסקר מייצג את הוליווד של ימינו יותר משנוטים לחשוב, ואולי בדיוק מה שחושבים…
כך או כך, מקורה של אחת המשפחות המשפיעות ביותר בהוליווד הוא בכפר הפולני הנידח קְרָסנוֹשילץ…
מי לעזאזל רוצה לשמוע שחקנים מדברים?!
זו הייתה קריאתו של הארי וורנר לאחר שאחיו סם הראה לו סרט עם קול. זה היה אמצע שנות ה-20 של המאה ה-20, עידן הסרטים האילמים ומעטים מאוד, בהם סם, הבינו שקול הוא הדבר הגדול הבא בקולנוע, הודות להתקדמות הטכנולוגית הקשורה לפיתוח הרדיו, התאפשר סוף סוף ליצור סרטים עם קול עבור הציבור הרחב. ניסיונות מוקדמים ליצור את מה שנקרא "סרטים מדברים" היו כישלון חרוץ ודיכאו יוצרי סרטים רבים.
אך מערכת הקול שפותחה על ידי קבוצת המחקר הניו יורקית מעבדות בל (Bell Labs), ששימשה בסרט שסם הראה להארי, הייתה הדבר האמיתי. הסרט הקצר הציג תזמורת מנגנת,והארי נדהם כל כך מאיכות הצליל עד שחשד שאולי מוזיקאים חיים הוסתרו אי שם באולם ההקרנה. עם זאת, הוא היה סקפטי לגבי הרעיון של דיאלוג בסרט. בהתחלה, הוא האמין שהדבר הטוב היחיד שיצא מזה יהיה פסקולים.
אף על פי כן, האחים וורנר – הארי, סם, אלברט וג'ק – מייסדי אולפן הסרטים המפורסם, החליטו להשקיע בהמצאה של מעבדות בל, ובעקבות זאת הפכו לשותפים לפיתוח הפטנט שקראו לו ויטאפון. המערכת אפשרה לשמור על סנכרון בין הקול לתמונה (דבר שהיה בעייתי מאוד בעבר) על ידי הפעלת הפטיפון והמקרן באמצעות אותו מנגנון גל הנע ושימוש בסימונים מיוחדים על גלילי הסרט והתקליטים. בזמנו, זו הייתה פריצת דרך משמעותית.
זמר הג'אז
בסופו של דבר, אולפני האחים וורנר שחררו את סרט הקולנוע הראשון בעולם עם מוזיקה ודיאלוג מסונכרנים, ״זמר הג'אז״ (The Jazz Singer). הסרט משנת 1927, על בנו של חזן הרודף אחר קריירה כזמר מועדונים, זכה להצלחה מסחררת והוכיח שהקהל לא רק רצה לשמוע מוזיקה בסרטים אלא גם דיאלוגים.
החברה המשיכה עם סרטים מדברים נוספים, הרווחים הגדולים שנוצרו מהם החזירו את ההשקעה המסוכנת בוויטאפון ואִפשרו לאולפני האחים וורנר להפוך לאחד מאולפני הסרטים הגדולים בעולם. לרוע המזל, כל הלחץ והעבודה הכרוכים בפרויקט המהפכני של הכנסת קול לסרט השפיעו על בריאותו של סם. הוא נפטר מדלקת ריאות ב-5 באוקטובר, יום לפני הקרנת הבכורה של ״זמר הג'אז״, אירוע שאחיו ג'ק הגיב עליו מאוחר יותר באמירה כי ״אין ספק ש'זמר הג'אז' הרג אותו.״
כל אלה הן עובדות ידועות שהן חלק מההיסטוריה של הקולנוע. עובדה פחות מוכרת היא שהסיפור מתחיל בפולין…
בנימין ורונה
בנימין נולד ב־1857 וחי בפולין, כפר קרסנושילץ (Krasnosielc), בשטח שסופח על ידי פרוסיה, אוסטריה ורוסיה לקראת סוף המאה ה־18. הוא עבד כסנדלר ונשא לאישה את פנינה, יחד הביאו לעולם 12 ילדים, ביניהם הירש, אהרון, שמואל ויצחק שנועדו, יום אחד, לייסד את אולפני האחים וורנר.
לא ברור לחלוטין איזה מבין ארבעת האחים נולד בפולין. לפי מקורות מסוימים זה היה רק הירש, בעוד שאחרים טוענים שיצחק היה היחיד שנולד מחוץ למדינה, בלונדון או בקנדה. גם שם המשפחה המקורי שלהם הוא מעט בגדר תעלומה. במקומות מסוימים תמצאו שזה היה וונסל (Wonsal), אך סביר להניח שזה היה ורונה (Wrona), שמשמעותו 'עורב' בפולנית.
סביר יותר שזה היה וארנה (Varna), שמשמעותו 'שחרור' (Blackbird) בשפה המדוברת סביב קרסנושילץ.
״הוליווד בשם: סיפורם של האחים וורנר״, מאת קאס וורנר, נכדתו של הירש.
החיים בקרסנושילץ לא היו קלים עבור המשפחה ודאי כיהודים שחיים בתחום המושב. באותם ימים, הכפר היה תחת שלטון האימפריה הרוסית והיהודים סבלו מאפליה: גברים נאלצו לעבוד בעבודות כפייה וילדים לא יכלו לקבל חינוך. לבנימין היה קשה לפרנס את אשתו וילדיו. הצעירים נאלצו להשתתף במפגשי לימוד חשאיים בבית הכנסת המקומי כדי לקבל בכלל סוג כלשהו של השכלה. הוא החליט, כמו אירופאים רבים אחרים, לנסוע לארצות הברית בחיפוש אחר חיים טובים יותר.
הוא לקח עמו את רכושו היקר היחיד (שעון זהב) והבטיח שברגע שיתבסס, ידאג שמשפחתו תצטרף אליו.
שוד הרכבת הגדול
ב־1889, לאחר שהגיע לארה"ב, בנימין הקים חנות סנדלרות בבולטימור, ולא עבר זמן רב עד שיכול היה לממן את המסע של משפחתו מעבר לאוקיינוס.
באמריקה, הם השתמשו בשם המשפחה וורנר, שהיה קל יותר להגייה לדוברי אנגלית, והאחים הירש, אהרון, שמואל ויצחק שינו את שמותיהם להארי, אלברט, סם וג'ק, בהתאמה, פחות או יותר מאותה סיבה. המשפחה עברה לקנדה ומאוחר יותר לאוהיו. שם, סם קיבל עבודה כמפעיל מקרן במופע בפארק שעשועים, מה שהוביל את האחים לגלות עניין בסרטי קולנוע.
״סם ראה את האפשרויות העצומות בצורת הבידור החדשה הזו והיה מוכן לעשות הכל חוץ מלשדוד בנק כדי לשים את ידיו על מקרן משלו.״
ג׳ק וורנר, מאה השנים הראשונות שלי בהוליווד: אוטוביוגרפיה
אין תיעוד שהאחים הפולנים-יהודים שדדו בנק, אם כי עד מהרה הם החלו להרוויח כסף הודות ל״שוד הרכבת הגדול״ (The Great Train Robbery) סרט קולנוע מוקדם מאוד בן 11 דקות. הסיפור מספר שהאחים שכנעו את אביהם למשכן את שעון הזהב שלו ואת סוסו, כמעט את כל רכושם של משפחת וורנר, ובעזרת הכסף רכשו מקרן.
מצוידים באוהל ומסך נייד, הם נסעו ברחבי אוהיו ופנסילבניה וארגנו הקרנות של הסרט. בדרך זו, בתוך חודשים ספורים בלבד, הם הצליחו להרוויח מספיק כדי לפתוח בשנת 1903 בית קולנוע משלהם בשם ביז'ו (Bijou), שהתמקם בניו קאסל, פנסילבניה, בחדר האחורי של בית לוויות.
ארבע שנותיי בגרמניה
עד 1908, האחים ניהלו שלושה בתי קולנוע (שהיו בנכסים פחות בולטים) וכשבבעלותם עותקים של כ-200 סרטים, הם בנו נוכחות בשוק ההפצה. כמה שנים לאחר מכן הם כבר התנסו בהפקת סרטים משלהם.
העניינים התנהלו היטב עד שתומס אדיסון החל לדרוש דמי רישיון עבור השימוש בקינטוסקופ ובקינטוגרף, מקרן ומצלמה שרשם עליהם פטנט. כמו יוצרי סרטים רבים אחרים באותה תקופה, האחים העבירו את עסקיהם מהחוף המזרחי לקליפורניה, שם היה קל יותר להימנע מעלויות כאלה. הם הקימו חברת הפקה בקולבר סיטי ובשנת 1918 הם שחררו את סרטם העלילתי המלא הראשון, ״ארבע שנותיי בגרמניה״ (My Four Years in Germany), המספר את סיפור כהונתו של ג'יימס וו. ג'רארד כשגריר ארצות הברית בגרמניה במהלך מלחמת העולם הראשונה.
הודות להצלחת הסרט הזה, הם הצליחו לרכוש אולפן בהוליווד מאוחר יותר באותה שנה. בשנת 1923, הם כבר הקימו את אולפן הסרטים האחים וורנר (Warner Bros. motion-picture studio).
באגס באני
האח הבכור הארי (1881–1958) הפך לנשיא החברה; עם אופיו העז, הוא התאים באופן טבעי לתפקיד.
אלברט (1884–1967), שהיה בעל אופי מפייס יותר, עבד כגזבר.
סם (1888–1927), בעל החזון שלמד מכונאות בכוחות עצמו, פיקח על ההפקה יחד עם ג'ק (1892–1978), איש חברה שהתנהגותו הנינוחה שימשה השראה לאחת הדמויות הבדיוניות המפורסמות ביותר של האחים וורנר: באגס באני (Bugs Bunny).
האולפן החדש נהנה מהצלחה מוקדמת עם סדרת סרטים פופולרית ביותר על הכלב רין טין טין, שנקרא לפעמים 'כוכב העל הראשון בעל ארבע הרגליים'.
עם שובו לאמריקה לאחר שירותו במלחמת העולם הראשונה, דריל פ. זאנוק (שמאוחר יותר ייסד את אולפני המאה ה-20) היה סופר צעיר שהצליח למכור תסריטים למפיקים כמו אירווינג ת'אלברג ומק סנט. אך לאחר שזאנוק גילה את כלב הרועה הגרמני שחולץ משדה קרב במלחמת העולם הראשונה על ידי החייל האמריקאי לי דאנקן ושדאנקן אימן אותו לאחר מכן לבצע פעלולים מול קהל בהצלחה עצומה, כתב זאנוק תסריט כסרט ראווה עבור הכלב והפיק סדרה של סרטי רין טין טין. סרטים אלו נמכרו על ידי זאנוק לאחים וורנר בראשית שנות ה-20.
הם הופקו בעלות נמוכה אך זכו לפופולריות עצומה, וזה היה מצוין עבור חברת הפקה מתפתחת כמו האחים וורנר. רין טין טין היה כוכב קופות כה גדול, שלא רק ששיפר את מעמדם של האחים וורנר כמפיקים, אלא גם קידם את הקריירה של דריל פ. זאנוק מכותב למפיק, כששימש כיד ימינו של ג'ק וורנר בשנים 1928–1933.
הפריצה האמיתית שלהם הגיעה עם הכנסת הקול, שהפכה אותם לשחקנים מרכזיים בתעשיית הקולנוע. הפרויקט הזה, בדומה למשכון כל רכושו היקר של בנימין כדי להשיג כסף למקרן, היה סיכון עצום. כדי לממש אותו, הארי לקח הלוואה ששוויה במונחים של היום הוא כ-150 מיליון דולר. אפשר לומר בביטחון שזה השתלם.
שישה סרטים בארבעים שבועות
בשנות ה-30 של המאה ה-20, אולפני האחים וורנר הפיקו קרוב למאה סרטים מדי שנה. הם התחילו את מה שנקרא "טירוף סרטי הגנגסטרים", תופעה הקשורה קשר הדוק למשחקו של ג'יימס קאגני, למשל בסרט ״אויב הציבור״ משנת 1931. השחקן המפורסם, יחד עם אנשים כמו המפרי בוגארט ובטי דייוויס, היה בין שחקני החוזה של האולפן (שחקנים שהיו תחת חוזים ארוכי טווח).
הקצב היה מטורף. אני חושב שעשיתי כששה סרטים בארבעים השבועות הראשונים (…) לעתים קרובות עבדנו עד שלוש או ארבע לפנות בוקר.
ג׳יימס קאגני
תנאי העבודה הקשים הובילו לסכסוכים בין האחים לעובדים, אך למרות זאת הם שמרו על יחסים שהשתרעו מעבר למקום העבודה. מסיבות בביתו של הארי וורנר בבוורלי הילס היו פופולריות בקרב בוגי וכוכבים אחרים. בשנות ה-30 האולפנים הפיקו גם את סדרת סרטי האנימציה המפורסמת של החברה, ״לוני טונס״, בהשתתפות באגס באני.
במהלך השנים, האולפן רכש מוניטין של הפקת סרטים בעלי ערך אמנותי גבוה כגון סרט הפשע ״הנץ ממלטה״ משנת 1941, המלודרמה ״קזבלנקה״ משנת 1942 (שניהם בכיכובו של המפרי בוגארט) או הדרמה ״חשמלית ושמה תשוקה״ משנת 1951 עם הופעות בלתי נשכחות של מרלון ברנדו וויויאן לי, המבוסס על מחזהו של טנסי ויליאמס באותו שם.
למרות הצלחתם, האחים שנותרו התקשו יותר ויותר להסתדר. הוויכוחים בין הארי לג'ק נבעו מהבדלי אופי ובגישות עסקיות, ובשלב מסוים המצב החמיר עד כדי כך שהם יצאו לאכול ארוחת צהריים בשעות שונות רק כדי להימנע מלהיתקל זה בזה במסעדת החברה.
ג'ק בסופו של דבר הונה את אלברט והארי למכור את חלקם בחברה, נתח שאותו רכש באמצעות חברה שהקים בסתר. כתוצאה מכך, הוא הפך לנשיא האולפנים בשנת 1956 לאחר שאחיו עזבו את העסק. ג'ק וורנר פרש לגמלאות בשנת 1972.
קרסנושילץ
עסקי הסרטים שהקימו ארבעת האחים האריכו ימים מעבר לקריירות שלהם ואפילו מעבר לחייהם. עם השנים, האולפנים צמחו עם רכישות שהפכו אותן לאיל מחברות הקולנוע הגדולות בעולם עם בעלות על נכסים כמו HBO, CNN, CW, Discovery וזכיונות מצליחים כמו DC Studios, ״הארי פוטר״ וטרילוגיית שר הטבעות וההוביט.
האולפן, שעדיין נחשב לאחד הגדולים בעולם, היה מעורב בהפקות מסקרנות כמו סדרת הטלוויזיה המדע בדיוני ״ווסטוורלד״ (Westworld) וסרטים רבים שזכו באוסקר.
באשר לקרסנושילץ, כיום זהו כפר השוכן במרכז פולין. בית הכנסת שבו למדו ילדי ורונה עדיין עומד על תילו, ובשנת 2014 הרשויות המקומיות ארגנו פסטיבל בשם הקולנוע הקטן של האחים הגדולים. במהלך האירוע בן יום אחד, סופר סיפורם של האחים וורנר והוקרנו שני סרטים של האחים וורנר. כמו כן, קבוצת תלמידי בית ספר הציגה מצגת קצרה על ההיסטוריה של יהודי קרסנושילץ וכיבדה את הקהל בחטיפים פולניים-יהודיים מסורתיים.
