תאמל״ק ליהצבע הלבן שולט כיום ללא עוררין בחנויות לכלות ובתודעה הציבורית, אך מעטים יודעים כי עד לעידן הוויקטוריאני, כלות ברחבי אירופה ובריטניה צעדו לחופתן בשלל צבעים עזים כמו אדום, שחור, כחול וצהוב. המהפך שהפך את הלבן לצבע האינטגרלי של יום החתונה הוא שילוב של השפעה מלכותית, סמליות דתית ומעמד כלכלי.
ביהדות מייחסים לבגד הלבן מעמד יוקרתי וחגיגי במיוחד כבר מימי קדם. מי שמבקש למצוא את המקור לבחירה בצבע הלבן עבור כלה, עשוי לפנות למסכת תענית, שם מציין רבי שמעון בן גמליאל שבשני מועדים מיוחדים, ט"ו באב ויום הכיפורים, יצאו בנות ישראל לבושות בבגדים לבנים. עם זאת, חשוב לציין שקיימות פרשנויות שונות והרמב"ם למשל מפרש כי המדובר היה בבני ישראל ולאו דווקא בבנות ישראל ספציפית.
למרות המנהג הרווח, בתנ"ך עצמו אין אזכור מפורש לכך שכלות לבשו לבן. למעשה, התיאורים של בגדי כלה במקרא דלים מאוד וגם כאשר הם מופיעים, הצבע אינו מצוין. דוגמה לכך היא סיפורם של יצחק ורבקה, שבו מסופר על הבגדים והתכשיטים שקיבלה רבקה, אך לא נמסר מידע על לבושה ביום החתונה עצמו ואיננו יודעים מה היה צבע הבגדים שלבשה.
אף שלבישת שמלה לבנה הפכה למנהג ישראל מדורי דורות ההסבר לכך אינו חד מימדי. מעבר לחגיגיות, קיימת סברה כי הצבע הלבן מזכיר את תכריכי המת ונועד לעורר את האדם לשוב בתשובה ביום חתונתו, רגע שבו החתן והכלה נדרשים לעשות חשבון נפש ולחזור בתשובה שלמה.
הלבן כסמל למעמד וליוקרה בבריטניה
עוד לפני שהלבן הפך לסטנדרט בעולם החתונות, לצבע הלבן היה מעמד סמלי בהיסטוריה הבריטית. במאה ה-18, צעירות שהוצגו לראשונה בחצר המלוכה (Debutantes) נדרשו ללבוש שמלות לבנות. מה גם שהצבע הלבן ליווה את טקסי ההטבלה הנוצריים במשך מאות שנים, מה שקישר אותו בתודעה לטוהר ולטקסים דתיים רשמיים. במאה ה-19, הבחירה בשמלה לבנה לטקס הנישואין החלה להתגבש כסימן מובהק לעושר ולסטטוס חברתי. באותם ימים, שמלה לבנה ומפוארת הייתה הוצאה כספית עצומה, במיוחד בהתחשב בכך שהכלה לבשה אותה פעם אחת בלבד. אבי הכלה שקנה לבתו שמלה כזו למעשה הפגין בפני הקהילה את יכולתו הכלכלית ואת עושרה של המשפחה, שיכלה להרשות לעצמה רכישה יקרה כל כך עבור יום בודד.
האירוע המכונן ששינה את פני האופנה העולמית התרחש ב-10 בפברואר 1840, כשהמלכה ויקטוריה נישאה לנסיך אלברט. המלכה, ששלטה על הממלכה במשך 63 שנים, בחרה בצעד חדשני ומהפכני לאותה תקופה ללבוש שמלת תחרה לבנה. עד אז, כלות מלכותיות לבשו בדרך כלל צבעים עזים כמו כסף, כחול, אדום או סגול. הבחירה של ויקטוריה הייתה פוליטית וכלכלית. היא התעקשה להשתמש בתחרה בריטית כדי להציל את תעשיית התחרה המקומית שהייתה נתונה בדעיכה. מאוחר יותר בכהונתה, היא אף בחרה למחזר חלקים מהשמלה כדי לעודד את נתיניה לעשות שימוש חוזר בטקסטיל ולנהוג בחסכנות.
ההשפעה של ויקטוריה הייתה מיידית ועצומה. לפי היסטוריונית האופנה סוזן באטלר, ויקטוריה לא רק לבשה לבן, היא יצרה מסורת שהשפיעה על כל תרבות החתונות במערב. בדומה לסלבריטאיות של ימינו, לבושה של המלכה אומץ מיד על ידי נשות האצולה ברחבי בריטניה ואירופה.
השמלה הלבנה החלה לסמל ערכים כמו טוהר, תמימות ופשטות, בנוסף להיותו סמל סטטוס ועושר. אלו היו תכונות שנחשבו לחיוניות עבור כלה באותה תקופה. הצבע הלבן נתפס כקנבס ריק שעליו ניתן לכתוב פרק חדש בחיים, משוחרר ממשקעי העבר. עד היום הצבע הלבן משדר אלגנטיות, תחכום ונצחיות. הוא מסמל אחדות והרמוניה ומשקף את האיחוד בין שני לבבות היוצאים למסע משותף. תחושת השלווה והאיזון שהלבן משרה הפכה אותו לבחירה אוניברסלית שחוצה גבולות תרבותיים, למרות שבחלק ממדינות אסיה ואפריקה, כמו הודו, יפן וסין, הלבן מזוהה דווקא עם אבל.
עם עליית תעשיית הקולנוע בהוליווד, שמלות הכלה הלבנות קיבלו דחיפה נוספת והוצגו באופן נרחב בסרטים. מגזיני נשים פופולריים החלו להמליץ על הגוון הלבן כבחירה האידיאלית, מה שקיבע את המנהג בתודעה הציבורית כבחירה הבלעדית לטקס הנישואין. שיר עם פופולרי מהתקופה מדגים היטב את הגישה החברתית לצבעי השמלות השונים. השיר מציין כי מי שמתחתנת בלבן בחרה נכון, בעוד שצבעים אחרים ניבאו עתיד קודר: כלה באדום "תאחל לעצמה להיות מתה", כלה בשחור "תצטער ותבקש לחזור", וכלה בצהוב "תתבייש בבן זוגה". לעומת זאת, הכחול סימל נאמנות והפנינה סמלה חיים מלאי התרגשות.
גם בימינו, כמעט 200 שנה לאחר חתונתה של ויקטוריה, השמלה הלבנה ממשיכה לשלוט. דמויות ציבוריות כמו הנסיכה דיאנה ב-1981, קייט מידלטון ב-2011, מייגן מרקל ב-2018 והנסיכה יוג'יני, המשיכו את המסורת הזו וחיזקו את מעמדה של השמלה הלבנה כסמל לרגע המיוחד והיוקרתי ביותר בחייה של אישה. האופנה, כמערכת של ציטוטים והשראות, ממשיכה לנהל דיאלוג עם העבר. כיום, עונת החתונות צובעת את הרשתות החברתיות בלבן צחור, כאשר מפורסמות לעיתים מחליפות מספר רב של שמלות לבנות במהלך ערב אחד. למרות השינויים בזמן, הלבן נותר סמל נצחי של אהבה, טוהר והתחלות חדשות.
ההיסטוריה של השמלה הלבנה מלמדת אותנו כיצד בחירה אישית של אישה אחת יכולה להפוך למסורת עולמית חוצת דורות. מהשורשים ביהדות ועד לארמונות אנגליה, הלבן הפך עדות להיסטוריה, למעמד ולשאיפה אנושית לטוהר ולהתחלה חדשה. צללו איתנו אל נבכי העבר וגלו את הסיפורים המרתקים שמאחורי המנהגים היומיומיים שלנו. שתפו את הכתבה עם חברים שמתעניינים בהיסטוריה ובאופנה, והירשמו לניוזלטר שלנו כדי לא לפספס אף סיפור היסטורי מרגש. האם לדעתכם הלבן ישלוט בחתונות גם בעוד מאה שנה? ספרו לנו בתגובות!
