באפריל 1945 מצא טוראי גרמני בן 19 מדי קפטן של חיל האוויר הנאצי, לבש אותם וגילה כי בגרמניה המתפוררת די היה לעיתים במדים, בעיטורים ובקול סמכותי כדי להפוך שקר למציאות. ■ בתוך שבועות ספורים הפך וילי הרולד מחייל שנותק מיחידתו למפקד מדומה שקיבל לידיו אסירים, ביצע הוצאות להורג וניצל את הגישה המהירה לכוח ממשי.
באחד מכבישי גרמניה של אביב 1945, בשעה שהצבא הגרמני כבר התפרק ליחידות, שיירות וחיילים בודדים שנעו בלי לדעת תמיד היכן נמצאים מפקדיהם או החזית, מצא וִילִי (וִילִי) פּוֹל הֶרוֹלְד מדים של קפטן בחיל האוויר הגרמני, בצירוף עיטורים מרשימים. הוא היה בן 19 בלבד ובעל דרגת טוראי. ובכל זאת, כאשר לבש את המדים החדשים והתנהג כאילו נולד לתוכם, אנשים החלו לציית לו. חיילים הצטרפו אליו, קצינים אמיתיים לא הצליחו או לא טרחו לחשוף אותו, אנשי המפלגה הנאצית העניקו לו בפועל חופש פעולה, ובמחנה העונשין אשנדורפרמור 2 הפכה ההתחזות למסע רצח. בתוך ימים נספרו עשרות ומאוחר יותר יותר ממאה הרוגים. השאלה שהותיר אחריו הרולד לא הייתה רק כיצד הצליח אדם אחד להתחזות לקצין, אלא כמה מעט נדרש לעיתים כדי שמנגנון שלם יסכים לראות סמכות במקום שבו נמצאים בסך הכול מדים וקול בטוח.
בשלהי מלחמת העולם השנייה, בהיותו בן 19, הציג וילי הרולד עצמו כקפטן והקים סביבו כוח שהשתתף בשורת מעשי הרג. הרולד ושותפיו הרגו כ-180 בני אדם, בעוד הרולד עצמו הורשע בשותפות לרציחתם של 125. עיקר מעשי ההרג התרחש במחנה אשנדורפרמור 2, אחד ממחנות אמסלנד, באפריל 1945, כאשר הכוחות של בעלות הברית התקדמו והמערכת הגרמנית התפוררה במהירות. הרולד נעצר לאחר המלחמה בידי הבריטים, הועמד לדין באולדנבורג ולבסוף הוצא להורג בכלא וולפנביטל ב-14 בנובמבר 1946.
מהארובה אל הצבא
וילי הרולד נולד ב-11 בספטמבר 1925 בלונצנאו, כפר קטן בסקסוניה. הוא למד בבית ספר עממי ולאחר מכן בבית ספר טכני בקמניץ, שם החל הכשרה כמנקה ארובות. בגיל עשר הצטרף לדויטשס יונגפולק, הארגון הצעיר של נוער היטלר, אך בשנה שלאחר מכן סולק ממנו לאחר שהתחמק מהשירות שנדרש ממנו וניסה לארגן "להקה" פרטית של נערים, מעשים שנחשבו מנוגדים לכללי הארגון. על כל פנים, בגיל 14 הצטרף הרולד לנוער ההיטלראי עצמו ונהנה במשך תקופה מההטבות שניתנו לחברים, ובהן טיולי טבע ארוכים.
לאחר שסיים את לימודיו היסודיים החל הרולד, בגיל 15, חניכות כמנקה ארובות בכפר הסמוך ולדהיים. פעם הרולד וחבר ברחו מהמקום מפני שלא התחשק להם לעבוד והרולד רצה להגר לארצות הברית. הגסטפו תפס אותו והחזיר אותו ללונצנאו, שם סיים את הכשרתו כמנקה ארובות בשנת 1943. בעקבות סילוקו מן היונגפולק הוא נקרא גם לשירות העבודה של הרייך, בין יוני לספטמבר 1943 בחומה האטלנטית שבצרפת הכבושה בידי גרמניה.
ב-30 בספטמבר 1943 גויס הרולד לשירות צבאי, כשלושה שבועות לאחר יום הולדתו ה-18. הוא נשלח לטנגרמינדה והוכשר כצנחן. כושרו הגופני שהיה מעל הממוצע הוא שהביא לבחירתו למסלול זה. הדיוויזיה שלו הייתה האחרונה שעברה הכשרה כמעט מלאה של צנחנים, ובה שלושה חודשי אימון חיל רגלים וקורס צניחה בן 16 ימים.
בתחילת 1944 נלחם הרולד בנטונו ובמונטה קאסינו באיטליה וקודם לדרגת טוראי. הוא טען שקיבל את צלב הברזל מדרגה ראשונה ושנייה, לאחר שלדבריו השמיד שני טנקים בריטיים בחופי סלרנו, וכן את אות הקרב הקרוב בכסף, אות הפציעה בכסף, כנפי הצנחן ואות חיל הרגלים. עם זאת, לא נמצאו רישומים המאשרים כי אותות אלה אכן הוענקו לו. הפרט הזה עתיד לקבל משמעות אירונית במיוחד כאשר, חודשים אחדים לאחר מכן, ימצא הרולד מדים של קצין הנושאים עיטורים בכירים וילמד עד כמה גדולה השפעתם של הסמלים כאשר איש אינו מתעקש לבדוק למי הם באמת שייכים.
המדים שנמצאו בצד הדרך
בחודשים האחרונים של המלחמה נסוגה יחידתו של הרולד מאזור הולנד אל תוך גרמניה הנאצית. במרץ או באפריל 1945 נותק הרולד מחבריו באזור ארנהם והחל לנוע לבדו צפונה, בכביש שבין גרונאו לבאד בנטהיים, מרחק של כ-13 קילומטרים.
שם, ברכב צבאי נטוש או מרוסק שהיה מוטל בצד הדרך, מצא הרולד את החפץ שישנה את השבועות שנותרו לחייו כחייל: תיבה של קצין ובה מדי קפטן של הלופטוואפה. לצד המדים נמצאו גם עיטורים צבאיים בכירים, ובהם צלב הברזל מדרגה ראשונה ושנייה ואות קרב קרוב בכסף. הרולד לבש את המדים והחל להציג את עצמו כקצין צנחנים. הוא אף העניק לעצמו זהות מוגדרת: "קפטן הרולד מהדיוויזיה השישית של הצנחנים".
גרמניה של אותם ימים סיפקה לו את הבמה המושלמת. הכבישים היו מלאים בחיילים שנותקו מיחידותיהם, ומערכת הפיקוד התפוררה. הרולד החל לצרף אנשים אל "יחידתו". לאורך הזמן הכפיפו את עצמם למרותו כ-80 חיילים, אף שרבים מהם נעלמו שוב. בתוך הגרעין הקבוע יותר נמצאו הסמל הַיינְץ הוֹפְמַייסְטֶר והטוראי רַיינְהַרְד פְרַייטַאג, נהג שאיבד את יחידתו והפך בהמשך לידידו הטוב של הרולד.
בתחילה צעדה החבורה ברגל. אחר כך ניסתה להשיג אופניים ולבסוף ביקשה להתנייד בכלי רכב. אנשי הרולד השיגו עגלת מטבח שדה, וקצין של חיל הים שפגש אותם סיפר כי על סיפונה של סירה נמצא תותח נ"מ בקוטר שני סנטימטרים שאפשר לפרק ולהרכיב על העגלה. כך נעשה. יחידה שנולדה מהתחזות מקרית החלה לקבל צורה חיצונית של כוח צבאי, כולל נשק נ"מ.
המבחן הפשוט ביותר: האם מישהו ישאל?
הרולד נבדק פעמיים והצליח בשתי הפעמים לעבור את הבדיקה בעיקר באמצעות התנהגות. במקרה הראשון נתקל ברב סרן מסיור צבאי שתפקידו היה לאתר עריקים במכוון. במקום להסס, הרולד אימץ התנהגות יהירה וסמכותית כל כך עד שהחשד הוסט ממנו. רק כמה מאנשיו נדרשו להציג את פנקסי השכר שלהם. בנקודת ביקורת באוכטרופ הצליח לשכנע רב סרן בזהותו ואף קיבל ארבעה חיילים לפיקודו.
בפעם אחרת חשדו אזרחים גרמנים כי אנשיו של הרולד אינם גרמנים כלל, אלא אנגלים הלבושים במדים גרמניים. קפטן מיחידת הנדסה הורה לחיילי נ"מ לעצור את הקבוצה. גם הפעם הצליח הרולד להימנע מבדיקה אישית, בעוד אנשיו הציגו את המסמכים שלהם. המעמד הסתיים באופן כמעט אבסורדי בשתיית שנאפס משותפת של הקפטן האמיתי והקפטן המדומה. הרולד למד שיעור פשוט: הופעה בטוחה בעצמה יכולה לשמש לעיתים כתחליף למסמך. למרות טענתו כי הוא מבצע משימה מיוחדת מטעם אדולף היטלר, נדרש הרולד להציג זיהוי רק פעמיים. ככל שההתחזות הצליחה, כך נעשתה נועזת יותר.
הניסיון להשיג מלחמה, והדרך לאשנדורפרמור
הרולד ואנשיו ערכו סיורים וניסו כמה פעמים להיכנס ללחימה ממשית. בשלב מסוים הצטרפו ליחידה שהייתה מוצבת סמוך לכפר לאטן, שכבר היה בידי בעלות הברית. הניסיון נכשל. לאחר שאיבד יותר מדי אנשים מאש טנקים של האויב, הורה הרולד על נסיגה.
הכישלון עורר בו תסכול. הוא רצה להשפיע על הלחימה אך חסרו לו חיילים וציוד. בכפר סורוולד פגש את מפקד חיל המצב המקומי, יַאן בּוּדֶה. בודה סיפר לו כי מאות חיילי ורמאכט לשעבר יושבים במחנה העונשין אשנדורפרמור 2 וממתינים לסיום המלחמה. מבחינתו של הרולד, המחנה הציע פתרון לבעיית כוח האדם. הוא יצא אליו.
ב-11 באפריל 1945 הגיעו אנשיו למחנה 2 של מתחם אמסלנד, מחנה העונשין אשנדורפרמור. המקום תוכנן לכ-1,000 אסירים, אך באותו שלב נדחסו אליו בין 2,500 ל-3,000 בני אדם שנידונו בבתי דין של הוורמאכט, בין השאר בשל עריקה או בשל עבירות שנחשבו לפגיעה בכוח הלחימה. אל המחנה נאספו גם האסירים שנותרו בשישה מחנות העונשין של אמסלנד, מתוך כוונה לפנותם לפני הגעת כוחות בעלות הברית. הפינוי המתוכנן כבר לא יצא אל הפועל.
חלק מן האסירים ניצלו את האבטחה הלקויה במהלך הצעדות אל מחנה הריכוז אשנדורפרמור 2 ונמלטו. חלק מהנמלטים בזזו באזור אשנדורף-הימלינג והטילו פחד על האוכלוסייה המקומית. מצב זה היה אחת הסיבות האפשריות לכך שהנהלת המחנה ואנשי המפלגה הנאצית חשו שהם מוכרחים לפעול והיו מוכנים להעניק להרולד חופש פעולה.
"הפיהרר עצמו העניק לי סמכויות בלתי מוגבלות"
הרולד נכנס למחנה לא כטוראי בן 19 שמצא מעיל של קפטן בצד הדרך, אלא כמי שטען כי בידיו סמכות ישירה מהדרג הגבוה ביותר. הוא קיבל לידיו את הפיקוד וטען כי בסמכותו לבצע הוצאות להורג מיידיות על פי דין צבאי. כבר במסדר הראשון תחת פיקודו בחר הרולד באופן שרירותי כמה אנשים וירה בהם. לאחר מכן ביקש גיבוי ממנהל המחוז של המפלגה הנאצית, גֶרְהַרְד בּוּשֶר. בושר התייעץ עם הנהגת המחוז, הנהגת הגאו והגסטפו, ולא מצא התנגדות לתוכניתו של הרולד. הוא אף איחל לו במשפט: "שבור צוואר ורגל!", ברכת הצלחה שניתנה כאן להליך שבפועל כבר לבש צורה קטלנית.
מפקח המחנה קַרְל שִיטֶה ביקש מהרולד לשפוט קבוצה של 30 אסירים שנמלטו במהלך צעדה כפויה לקולינגהורסט ונתפסו מחדש. הרולד הורה לירות בחמישה מהם. פקיד משפטי בשם פְרִידְרִיך הַנְזֶן עצר אותו וביקש ממנו לקבל תחילה אישור מד"ר רִיכַרְד טִיל, ראש המינהל המרכזי של מחנות אמסלנד. הרולד ביקר אצל טיל במשך זמן ממושך אך לא הצליח לקבל את אישורו. משם פנה אל בושר, אשר עירב את הגסטפו. באמצעות בושר קיבל הרולד אישור להוציא להורג את 30 הנמלטים.
אולי יעניין אותך
באותו ערב חזר הרולד אל המחנה. בפני אנשי המשמר שהתאספו הודיע כי "ההאחדה יכולה להימשך", אך שהיום כבר מאוחר מדי. מבחינתו הייתה בידו כעת "לגיטימציה רשמית". החייל שמצא מדים בצד הדרך הצליח להשיג לא רק צייתנות של פקודים, אלא גם מראית עין של אישור ממוסדות קיימים.
12 באפריל: הבור, תותח הנ"מ והרימונים
למחרת, 12 באפריל 1945, הוצאו להורג לפחות 97 אסירים שניסו להימלט זמן קצר קודם לכן ונתפסו מחדש. הם נאלצו לחפור בור, ולאחר מכן נורו ונקברו בו. גם תותח הנ"מ בקוטר שני סנטימטרים שהורכב קודם לכן על העגלה שימש ברצח, וכך גם רימוני יד. המהלך נמשך על פני תקופה של כשבועיים לצד האסירים שנמלטו הורה הרולד להוציא להורג גם מספר גדול של אסירים פוליטיים מתוך רשימה של 400 שמות שהכין ריכרד טיל. כאשר ירד הערב לאחר מעשי ההרג של 12 באפריל, הורה הרולד לערוך "ערב צבעוני".
ב-13 וב-14 באפריל הסתובבו באזור חוליות קטנות של אנשי משמר המחנה והפולקסשטורם וחיפשו אסירים שנמלטו. בין המשתתפים היו בֶּרְנְהַרְד מַיֶיר ואוֹטוֹ פֶּלֶר. שמונה נמלטים נתפסו והובאו לפונדק הקרוב למחנה. הרולד הורה לירות בהם מיד. בתוך המחנה עצמו המשיכו ההוצאות להורג. אסירים נלקחו באופן שרירותי מן הצריפים ונורו. אחרים הוחזרו לאחר שנמלטו והוצאו להורג. באחד המקרים שאל הרולד שאלה שנשמעה תמימה: מי מהאסירים מגיע מאזור מולדתו. מי שהרים את ידו ונענה לשאלה נורה גם הוא.
שמונה ימים ומספרים שאינם חדלים להשתנות
בין 11 ל-19 באפריל, שמונה ימים בלבד, הורה הרולד על רציחתם של בין 150 ל-172 מאסירי המחנה. בפרוטוקול אחד, לפי דבריו שלו, נקב במספר 162. חלק מן הקורבנות הרג בעצמו. כבר כאן מתברר אחד הקשיים העיקריים של החומר המצורף: הוא מספק כמה אומדנים שונים לאותו פרק זמן ואינו מכריע ביניהם.
בין 15 ל-18 באפריל שינה הרולד גם את הסדר הפנימי של המחנה. קבוצה גדולה של אסירים שוחררה והועברה אל הוורמאכט, כביכול כדי שיוכלו "לכפר על פשעיהם". אסירים אחרים קודמו לחברות ביחידה שלו, שנשאה בשלביה השונים שמות אחדים: "קבוצת הקרב הרולד", "בית הדין הצבאי הרולד", "בית הדין המיוחד הרולד", "הקומנדו המיוחד ובית הדין המהיר הרולד" ו"משמר הגוף הרולד".
הרולד בחר מספר גדול של אסירים, צייד אותם במדים ובנשק ושלח אותם לעיר ליר כדי להצטרף לוורמאכט. הניסיון נכשל במהירות: החיילים החדשים נכנעו לכוחות הפולניים המתקדמים. בהמשך בחר הרולד 12 אסירים והפך אותם לשומרי ראשו. אחד ממנהלי המחנה חשד בזהותו של הקפטן ובחוקיות סמכותו. אלא שבימים האחרונים והכאוטיים של המלחמה נותקו קווי התקשורת והוא לא הצליח ליצור קשר עם ברלין. החשד נשאר במחנה; המדים נשארו על הרולד.
הפצצות הבריטיות וחורבן המחנה
ב-18 וב-19 באפריל 1945 תקף חיל האוויר הבריטי את עמדות הנ"מ שהוקמו באזור אשנדורפרמור. פצצות תבערה פגעו גם במחנה עצמו והוא נהרס לחלוטין. 50 בני אדם נוספים נהרגו בהפצצה, שהייתה מתקפה של מפציצים בריטיים על סוללת נ"מ סמוכה, שמספר פצצות ממנה פגעו במחנה והחריבו אותו. לאחר ההפצצה הכבדה הצליחו מרבית האסירים שנותרו בחיים להימלט. ב-19 באפריל נסוגו גם אנשי הרולד מפני כוחות בעלות הברית המתקדמים.
לאחר המלחמה נמצאו קברים מפוזרים באזור. מהקרקע הוצאו בין 172 ל-195 גופות, והן נקברו מחדש בבית קברות צבאי חדש שהוקם סמוך למחנה ונודע בשפת המקום בשם "בית הקברות של הרולד". ב-1 בפברואר 1946, כאשר הבריטים אילצו את הרולד ועוד 50 עצירים שהוחזקו במתקן החקירה אסטרווגן לחפור ולהוציא את שרידי קורבנות מחנה אשנדורפרמור 2.
המסע צפונה והפשעים האחרונים
אנשיו של הרולד המשיכו צפונה. הם נעו באזור העורף של החזית שבין פפנבורג לאאוריך, ושם בוצעו פשעי המלחמה האחרונים המיוחסים ליחידה. באשנדורף שליד פפנבורג תלו אנשי הרולד איכר בשם סְפַּארְק לאחר שהניף דגל לבן. המעשה היה חלק ממסע שבו הקבוצה עברה מעיירה לעיירה והטילה אימה על האוכלוסייה.
ב-25 באפריל 1945 ערכה היחידה משפט מדומה שנמשך עשר דקות לחמישה הולנדים שהוחזקו בתחנת המשטרה בליר שבמזרח פריזיה בחשד לריגול. האנשים הגיעו מחרונינגן, שכבר הייתה אז בשליטת בעלות הברית, וביקשו לשחרר עובדי כפייה הולנדים. בתום ההליך נרצחו החמישה. הם הוצאו מן הכלא ונאלצו לחפור את קבריהם לפני ההוצאה להורג. הקפטן המדומה, שנכנס למחנה מתוך טענה כי הוא נושא סמכות מיוחדת, כבר לא היה זקוק למעשה למחנה כדי להמשיך להשתמש בה. סביבו התקיימה יחידה חמושה שהורגלה לציית לו.
התחפושת נחשפת, והקפטן משתחרר
עוד לפני סוף המלחמה נחשפה התחזותו של הרולד. בית דין צבאי באאוריך, בפיקודו של מפקד המקום אוֹטוֹ הִיבְּנֶר, שחרר את הרולד בעקבות התערבותו של קצין האס אס בדרגת אונטרשטורמפיהרר בשם אוּרְבַּנֶק. הרולד היה אמור להשתתף במבצע "וֶרְווֹלְף", אך נמלט בהזדמנות הראשונה והגיע לווילהלמסהאפן.
רישומים אחרים טוענים כי ב-30 באפריל, שעות לפני התאבדותו של היטלר, נעצרו הרולד ואנשיו בבית מלון באאוריך בידי המשטרה הצבאית. ב-3 במאי הועמד הרולד לדין בידי הרשויות, אך המשפט הופסק והוא שוחרר על תנאי הודות למאמציהם המשותפים של השופט הראשי של הקריגסמרינה באזור מזרח פריזיה, הוֹרְסְט פְרַאנְקֶה, ושל האדמירל קוּרְט וַיְיהֶר. לאחר מכן הובא ליחידה מיוחדת והתקבל שם בחום, אך עזב במהירות בחסות החשיכה ועשה את דרכו לווילהלמסהאפן.
שם חזר להיות וילי הרולד. הוא הכין, תחת שמו האמיתי, פנקס שכר של חייל ומסמכי שחרור, ולאחר מכן חזר לעבוד כמנקה ארובות. המעבר מקפטן מדומה למנקה ארובות אמיתי היה מהיר כמעט כמו המעבר הראשון בכיוון ההפוך.
כיכר לחם והמעצר הבריטי
ב-23 במאי 1945 נעצר הרולד בידי אנשי הצי המלכותי הבריטי. הסיבה המיידית לא הייתה הטבח באשנדורפרמור, חמשת ההולנדים או האיכר שנתלה בשל דגל לבן. הוא נעצר בשל גניבת כיכר לחם.
לאחר המעצר הועבר למתקן החקירה אסטרווגן. במהלך קיץ 1945 חקרו הבריטים את פשעיו, ובתחילה פעלו תחת ההנחה שקורבנותיו היו אזרחי מדינות בעלות הברית. חקירות ועדי ראייה הובילו בסופו של דבר לזיהויו כפושע מלחמה מבוקש.
המשפט באולדנבורג
משפטו של הרולד החל באולדנבורג ב-13 באוגוסט 1946, בפני בית דין צבאי בראשות קולונל ה. בראון, והרולד עמד לדין עם 13 נאשמים נוספים. בתחילת המשפט יוחסה להם רציחתם של 98 אסירי מחנה, ובהמשך הם הועמדו לדין באחריות לרציחתם של 125 בני אדם.
הרולד ו-12 אחרים נשפטו באוגוסט 1946 באולדנבורג, במשפט בפיקוח קולונל הֶרְבֶּרְט בּאוֹן. הרולד בלט בהתנהגותו הנינוחה לכאורה ובהיעדר חרטה. ב-29 באוגוסט נידונו הוא ושישה נאשמים נוספים למוות, והרולד עצמו הוחזק אחראי לרציחתם של 111 אנשים. לצדו נידונו למוות קַרְל הַאגֶוַואלְד, ברנהרד מאייר, קַרְל שִיטֶה, שהיה מפקד יחידת המשמר של מחנה אשנדורפרמור 2, יוֹזֶף אוֹילֶר, הֶרְמַן בְּרַאנְדְט ואוטו פלר. חמישה נאשמים אחרים זוכו. בחקירתו הותיר הרולד משפט שבמידה רבה קיצוני יותר מכל ניסיון מאוחר להסביר אותו.
בפתיחת המשפט ניסח עיתונאי של העיתון "נורדווסט צייטונג" מחשבה אחרת, שהפנתה את המבט מן הנאשם הבודד אל תרבות הציות שסביבו.
14 בנובמבר 1946
ב-14 בנובמבר 1946 הוצאו הרולד להורג בכלא וולפנביטל עם שישה מהנידונים. התליין פְרִידְרִיך הֶהר ביצע את גזרי הדין באמצעות גיליוטינה. הרולד היה בן 21. רק בקשת החנינה של אוטו פלר התקבלה, משום שהראיות נגדו נראו סותרות. לפיכך, אף ששבעה מהנאשמים נידונו למוות, בפועל בוצעו שישה גזרי דין.
כך הסתיימו חייו של אדם שהתחיל את מסלולו כמנקה ארובות, נעשה צנחן, נותק מיחידתו, מצא מדי קפטן ברכב נטוש והצליח במשך שבועות לגרום לסביבה שלמה להתייחס לבד הבגד כאל פקודה. כאשר נתפס לבסוף, המלחמה כבר הסתיימה, המחנה שבו פעל נהרס, הקברים נפתחו והתחפושת חדלה להיות שימושית.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
חומר מעשיר לצפייה
סיפורו של הרולד עובד לקולנוע פעמיים.
"הקפטן מאפריקה: התחזות רצחנית" (Der Hauptmann von Muffrika – Eine mörderische Köpenickade) הוא סרט תיעודי משנת 1997 בבימוי פול מאייר ורודולף קרסטינג. הסרט הופק בגרמניה ואורכו 70 דקות.
"הקפטן" (Der Hauptmann) הוא סרט היסטורי משנת 2017 בבימויו של רוֹבֶּרְט שְוֶונְטְקֶה, כהפקה של גרמניה, צרפת ופולין באורך 119 דקות. מַקְס הוּבַּאכֶר מגלם בסרט את הרולד והעלילה מתארת את הטבח באשנדורפרמור והיבטים נוספים של ההתחזות.
מעטים הסיפורים ההיסטוריים שבהם פריט לבוש מקרי מקבל תפקיד מרכזי כל כך. אם הסיפור של וילי הרולד גרם לכם לבחון מחדש את הקשר שבין מדים, סמכות וצייתנות, המשיכו לקרוא באתר ושתפו את הכתבה עם מי שמעדיף את ההיסטוריה שלו גם כשהיא אינה נוחה במיוחד.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
שאלות ותשובות
מי היה וילי הרולד?
כיצד הצליח וילי הרולד להתחזות לקפטן?
מה עשה וילי הרולד במחנה אשנדורפרמור 2?
כיצד נתפס וילי הרולד לאחר המלחמה?
מה היה גזר דינו של וילי הרולד?
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
