הסיפור הטראגי מאחורי 'האדם החכם ביותר שאי פעם חי' עם מנת משכל גבוהה יותר אפילו מאלברט איינשטיין
אתם אולי חושבים שאנשים כמו אלברט איינשטיין וסטיבן הוקינג הם האנשים החכמים ביותר שחיו אי פעם, אבל הם בקושי מגרדים את קצה הקרחון.
הרשו לי להכיר לכם את ויליאם ג'יימס סידיס, ילד פלא אמריקאי לשעבר שהתהדר ב-IQ בין 210 ל-250. רק לשם השוואה, הממוצע הבריטי הוא בין 85 ל-115, בעוד שלאיינשטיין והוקינג היו ציונים של 160.
סידיס, אם כן, היה כל כך חכם שהוא התעלה בחכמתו אפילו על המדענים המוכשרים ביותר של 100 השנים האחרונות — אבל למה לא הרבה שמעו עליו?
סידיס נולד ב־1 באפריל 1898 בניו יורק למהגרים מהאימפריה הרוסית ויכול היה לקרוא עיתון בגיל 18 חודשים בלבד. ראוי לציין שאביו, בוריס סידיס, היה פסיכולוג שהיה ידוע בעבודתו בתחום הפסיכופתולוגיה, בעוד אמו, שרה מנדלבאום סידיס, הייתה רופאה.
אולי אינטליגנציה היא תורשתית, אחרי הכל. המחברת מאחורי הביוגרפיה של סידיס, איימי וואלאס, טענה שהוריו הפעילו עליו לחץ לחפש ידע, בלי קשר למה שהוא רוצה. ספרים, חומרים חינוכיים ואפילו ויכוחים פסיכולוגיים נזרקו לעבר הילד עוד לפני שהגיע לגיל דו ספרתי. כשהיה בן 8, נטען שסידיס דיבר שמונה שפות, יצר שפה אחת וכשהיה בן תשע, התקבל לאוניברסיטת הרווארד. ולחשוב שהיכולת לבעוט כדור מהקרקע בגיל הזה היה דבר מרשים…
הרווארד גרמה לו לחכות עד גיל 11 כדי להירשם, אז הוא בילה שנתיים בלימודי מתמטיקה באוניברסיטת טאפטס. אומרים שהוא בילה זמן בתיקון טעויות ועבר על תורת היחסות המפורסמת של איינשטיין.
למרות שאין תעודות דו"חות או ציונים שלו, נהוג לחשוב שהיה לו ציון מנת משכל גבוה ב־50-100 נקודות מאשר מדענים אחרים במאה ה-20. בשנת 1909 הפך סידיס לסטודנט הצעיר ביותר שלמד בהרווארד ובשנתו הראשונה הוא העביר מצגת על גופים בארבעה מימדים למועדון המתמטיקה של הרווארד.
יהיה זה הוגן לומר שהוא הרשים כמה מומחים. הפיזיקאי האמריקני דניאל פ. קומסטוק, פרופסור במכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס (MIT) באותה תקופה, הציע: "אני צופה שסידיס הצעיר יהיה מתמטיקאי אסטרונומי גדול, המוביל במדע זה בעתיד". אבל בדיוק אז חייו יעברו תפנית עצובה.
היותו באוניברסיטה בגיל כל כך צעיר השפיעה על סידיס, שנאבק לחיות חיים נורמליים, ספג לעג מהסטודנטים ועקב מקרוב אחר התקשורת. וואלאס טען שהוא רצה 'להיות איש עובד רגיל'. הוא אמר פעם לכתב לאחר שסיים את לימודיו בגיל 16 שהוא רוצה לחיות 'בהתבודדות', מכיוון שהוא 'תמיד שנא המונים'.
לאחר שהפך לעוזר פרופסור למתמטיקה ופרסם ספר על גיאומטריה אוקלידית, הוא התעצבן על היחס הרע וחזר להרווארד כדי ללמוד משפטים. אבל רק שלוש שנים לאחר מכן, הוא נשר מסיבות לא ידועות.
סידיס הסתבך במטרות סוציאליסטיות ב־1919, ונעצר בשל היותו חלק ממערך אנטי-מלחמתי בראשות תנועה קומוניסטית. מעמד הסלבריטאי שלו גרם לכך שהוא עלה לכותרות, ונידון ל־18 חודשים מאחורי סורג ובריח לאחר שתקף קצין.
הוריו של סידיס יחתמו על הסכם שיחזיק בסנטוריום תחת אביו ב-MIT בזמן עבודתו. כעת, בשנות העשרים המוקדמות לחייו, הוא שוחרר ובילה את שארית חייו הרחק מהציבור ולא רצה להשתמש יותר בידע המצטיין שלו במתמטיקה.
הוא יעבוד כמנהל ספרים, השתמש בשם בדוי והחליף מקום עבודה וערים מחשש שמישהו יזהה אותו. עם זאת, סידיס עדיין יכתוב מספר ספרים, חלקם בשמו האמיתי ואחרים תחת שמות בדויים. הם היו מגוונים בנושאים, מההיסטוריה של ארצות הברית לכרטיסי העברה בחשמלית, אפילו פרסם ספר על קוסמולוגיה ב־1925 בשם "החי והדומם", שם חזה חורים שחורים.
זה היה 14 שנים לפני התחזיות הידועות יותר של צ'נדרסכר, אבל סידיס עדיין חי בצל, אפילו נמלט מהוריו שלו.
הגאון כתב אז ספר בשנת 1935 תחת השם ג'ון וו. שטאק, שהתמקד בהיבטים של ההיסטוריה האינדיאנית ובמקביל גם המציא סוג של לוח שנה עם שנים מעוברות.
הוא חי חיים שקטים עד שהתפרסמה עליו כתבה ב"ניו יורקר" ב־1937, שתיעדה את מה שקרה לו מאז שנמלט מעיני הציבור. הוא האשים את המגזין בהוצאת דיבה והפרת פרטיותו, הגיש תביעה ובסופו של דבר זכה ב־1944, אם כי למרבה הצער מת מדימום מוחי מאוחר יותר באותה שנה. יותר משהוא היה קורבו של הנסיבות, הוא היה קורבן של מוחו ויחס החברה כלפי החריגים שבה.
