תפקידיהן של נשים במודיעין בכלל ובמודיעין הבריטי בפרט נעדרו במידה רבה מהנרטיבים הרחבים של מלחמות העולם והמורשת שלהן הוסתרה זמן רב מדי. אבל סיפורן ממשיך לעורר השראה.
הספר, נשים במודיעין, הוא פסגת גילויים יוצאי דופן במהלך מחקר שנמשך כשני עשורים; מחקר שחשף את תרומותיהן המפתיעות והמרתקות של נשים. העובדה שרבים מהגילויים הללו היו מקריים, תוך כדי עיון בקבצי מודיעין צבאיים ששוחררו, משקפת רבות על הבלתי נראות של נשים אלו בנרטיבים, במיוחד בתפקידי מודיעין אזרחיים או אנשי מודיעין לבושים במדים. עד היום סיפורי נשים אלה נעדרו במידה רבה מהנרטיבים הרחבים על מלחמת העולם הראשונה והשנייה, כמו גם מההיסטוריה של נשים בכלל.
ההיסטוריה של מודיעין, ריגול וריגול תעשייתי הכילה בדרך כלל מעט נשים בעלילותיה ופחות עוד יותר במפתחות הספרים. נשים היו הממד החסר, ומורשתן הייתה מוסתרת בעיקר משני גורמים: הטיית היסטוריונים שאינה מודעת בתהליך המחקר, והנחה שאם תפקידיהן של נשים לא תועדו, הם אינם חשובים. הסודיות הרשמית גם היא שיחקה – וממשיכה לשחק – תפקיד בהסתרת חלק מעבודתן (כפי שמתקיים במקרה של עובדות GCHQ, MI5 ו-MI6, מהגופים החשובים בקהילת הביון הבריטית).
התדמית המקובלת של נשים בריגול
במודעות הציבורית, 'נשים בריגול' מקושרות לכמה בודדות, כמו מאטה הארי, שהגדירה את דמות המרגלת כאישה סקסית ומסתורית. דימוי זה של נשים, לצד הצגת מזכירתו האישית של ג'יימס בונד כ'גברת מוניפני' הזוהרת, התברר כמאתגר מאוד לשנות בתפיסות הפופולריות על מרגלות. המציאות הרבה יותר מרתקת…
SOE
בשנים האחרונות נכתב רבות על מינהל המבצעים המיוחדים Special Operations Executive (SOE), בעיקר על סוכנות הנשים והמפעילות האלחוטיים שנזרקו לצרפת מ-1942. נור אינאיאת חאן ('מדלין'), ממוצא סופי-הודי, הייתה המפעילה האלחוטית הראשונה שקשרה קשר עם מחתרת ההתנגדות הצרפתית. היאנבגדה והוצאה להורג על ידי הנאצים במחנה דכאו ב-13 בספטמבר 1944 יחד עם שלושה מעמיתותיה ב-SOE. ידועות גם ויולט ז'אבו – שקיבלה לאחר מותה את מדליית ג'ורג' – ואודט סנסום ('ליז'), שהצטרפה ל-SOE ב-1942 ועבדה כמטפלת ומסרה מסרים מעבר לקווי האויב בצרפת במסגרת טבעת הריגול Spindle. מבין שלוש הנשים האלה, רק אודט שרדה את מחנה הריכוז (ראוונסבריק). פנל וית'רינגטון הייתה מישהי נוספת ששרדה, לאחר שפעלה כשליחת מסרים מאחורי קווי האויב בצרפת, ומאוחר יותר פיקדה על 3,000 חיילים לאחר יום הנחיתה בנורמנדי.
כל הנשים נשלחו למשימותיהן על ידי וירה אטקינס (סגנית ראש המחלקה F), שעבדה ממטה בייקר סטריט. אלו שהיו ממוקמות בבייקר סטריט כונו 'בייקר סטריט אירגולרס'. מרגוט מורס הייתה אחת הנשים שהקריירה שלה במלחמה התחילה כמזכירה, אך הפכה למארגנת הראשית ברישום SOE, והייתה היד המוסתרת מאחורי התכנון והניהול. נשים משכילות היו עמוד התווך במחלקת האותות, שם הכינו את קודי השירים של SOE. כולן היו חלק מכוח עבודה חיוני.
למרות שמחלקה F (צרפת) הפכה למוכרת ביותר מבין פעולות ה-SOE, היא פעלה גם בחלקים אחרים באירופה ובזירות מלחמה שונות, כולל בלגיה ודנמרק. קבצים ששוחררו מצביעים על כך ש-SOE לא עסק רק בפעולות חבלה והשמדת תקשורת אויב; היא גם הייתה אחראית על איסוף מודיעין, וזה היה תפקידה העיקרי. חקר הנשים בזירות המלחמה האחרות של SOE מאיר גם את ההיסטוריה הרחבה יותר של הארגון.
מרגלות בלתי נראות
במהלך שתי מלחמות העולם, נשים במדינות הכבושות הפגינו אומץ ועמידות יוצאי דופן בניהול רשתות ריגול ובאיסוף מודיעין עבור בעלות הברית, לעיתים תוך סיכון אישי רב. הן נעו בלתי נראות ברחבי השטחים הכבושים, וחיו ומתו למען החירות. למשל, האחות הבריטית אדית קאבול בארגון שלה בבריסל סייעה לחיילי בעלות הברית לעבור שטחים כבושים ולחזור לממלכה המאוחדת. כיום ברור מקבצים ששוחררו כי היא ריגלה עבור בריטניה וסוכניה העבירו מודיעין לבריטים, ככל הנראה לארגון שהפך בהמשך ל-SIS (אז MI6).
נשים בלטו גם ברשת מודיעין אחרת בבלגיה בשם La Dame Blanche ('הגברת הלבנה') שפעלה במלחמת העולם הראשונה. הרשת כללה מעל 2,000 סוכנים, כששליש לפחות מהן היו נשים בגילאים 16 עד 80, שלחצו מסרים בקודים סודיים לתוך סוודרים וצמרות, והעבירו את המידע למטה המודיעין הבריטי בצרפת. רשת זו סיפקה מידע חיוני על תנועות כוחות האויב, שסייע לחזות התקפות גרמניות עתידיות.
תוצאות גילוי או בגידה היו תמיד חמורות, כמו במקרה אדית קאבול, שהוצאה להורג על ידי הגרמנים ב-12 באוקטובר 1915, וגבריאלה פטי בת 23, שסייעה לאסוף מודיעין עבור בעלות הברית והוצאה להורג בשנה שלאחר מכן. עבור נשים שחיו עד הסכם שביתת הנשק בנובמבר 1918, זו הייתה מלחמה שהעניקה להן תפקידים שמעולם לא דמיינו בחיי האזרחות המוגבלים שלהן. מורשת זו התמשכה והתרחבה במלחמת העולם השנייה. במהלך אותה מלחמה, נשים היו מוכנות לפעול שוב ברשתות חשאיות מאחורי קווי האויב, כולל Clarence Service בבלגיה (יורשת ישירה של La Dame Blanche) וטבעת הריגול ״תיבת נוח״ בצרפת, בה ניהלה מארי-מדלן פורקאד סוכנים שהוסתרו בשמות בעלי חיים. רשתות אלו חיפשו מידע על אתרי נשק סודי של היטלר (V-1 ו-V-2) והעבירו מודיעין על תנועות כוחות גרמניות. עבודתן הייתה מסוכנת ונתונה לבגידה.
רק עבודה משרדית?
בחזית הפנימית, תפקידיהן של נשים במודיעין היו חיוניים לאיסוף מידע על האויב, כולל חיסול מרגלי אויב וסינון דואר, עבודות סודיות עבור Special Branch, פתרון קודים ימיים גרמניים ב-Naval Intelligence Division (NID), וניתוחי קריפטוגרפיה ב-MI1(b) ובבלצ'לי פארק. נשים החלו למלא תפקידים שבעבר בוצעו בידי גברים בלבד. נשים בבלצ'לי פארק הפכו למפענחות צפנים וקריפטאנליסטיות, וחלקן המשיכו לקריירה במטה התקשורת הממשלתי (GCHQ) לאחר המלחמה. פרט ל-SOE ולבלצ'לי פארק, נהוג היה להניח שנשים עסקו בעיקר בעבודות משרד שגרתיות. אך מחקר חדש מגלה תמונה שונה ומלאה הרבה יותר על הנשים שהפכו למומחיות בתחומן.
נשים בכל שלוש זרועות הצבא, הצי וחיל האוויר לקחו על עצמן תפקידים מרכזיים ומיוחדים במודיעין. הן הובילו מחלקות ביון והפכו למומחיות בתחומן, גם אם משכורתן או דרגתן לא תאמו תמיד את אלה של עמיתיהן. דוגמה טובה הן החקירות של ראשונות חוקרות מודיעין הצי, שהחלו ב-1941 ותיעדו שיחות עם קצינים גרמניים בשטח חשאי מחוץ ללונדון.
אחת הנשים הבולטות בהיסטוריה של MI5 הייתה ג'יין סיסמור (ארצ'ר), שהצליחה ב-1940 לראיין את הקצין הסובייטי הראשי הראשון שהסגיר עצמו למערב. היא ניהלה את מחלקת כיסוי הריגול הסובייטי בממלכה המאוחדת, מחלקה שנשלטה כמעט לגמרי על ידי גברים. היא, כמו נשים אחרות, הייתה פורצת דרך והניחה את הקרקע למינוי דיימה סטלה רימינגטון לראשונה כאישה בשירות הביטחון MI5 ב-1992, ולראשונה בראש סוכנויות מודיעין מובילות בעולם. ב-2023 מונתה אן קיסט-באטלר למנהלת ב-GCHQ.
עשרות שנות שתיקה
רבות מהנשים ששירתו במלחמות העולם חזרו לחיים המסורתיים שלהן, נשאו איתן את הסודיות של תפקידיהן במלחמה, שלא יכלו לדבר עליה – לא אפילו עם בעליהן והוריהן. הנשים תרמו לכל תחומי השירותים החשאיים הבריטיים, מילאו תפקידים שהשפיעו על מהלך המשחק, והראו כי הן לא הוגבלו אוטומטית למגדר שלהן. במיוחד במודיעין צבאי, ימי ואווירי, נשים הוקצו לתפקידים לפי יכולתן או כישוריהן. היסטורית, נשים לצד עמיתיהן הגברים עיצבו את שיטות ביצוע המודיעין והפיתוח שלהן.
כיום, קבצים ששוחררו וארכיונים נוספים מאפשרים להתחיל להחזיר נשים רבות חסרות שם להיסטוריה למקום שמגיע להן. מדובר במורשת שהוסתרה זמן רב מדי מהנרטיבים השגורים ונראה שעבודת ההיסטוריונים תמשיך לטעון חזרה את ההיסטוריה המורכבת והמעניינת הזו.
חומר מעשיר לקריאה
