תאמל״ק לי
העולם עצר את נשימתו בספטמבר 1972, כאשר חגיגת הספורט של אולימפיאדת מינכן הפכה לזירת טרור מדממת. 8 מחבלי ארגון "ספטמבר השחור" חדרו לכפר האולימפי, רצחו 2 ספורטאים ישראלים וחטפו 9 נוספים. לאחר משא ומתן ומבצע חילוץ כושל של הרשויות הגרמניות, נרצחו כל תשעת בני הערובה הנותרים. הטבח המזעזע, שגבה את חייהם של 11 ספורטאים ומאמנים ישראלים, טלטל את מדינת ישראל ואת התפיסה הביטחונית שלה.
בקצרה
הרצח הנתעב, שהתבצע לעיני העולם כולו, לא יכול היה לעבור בשתיקה והתגובה הישראלית לא איחרה לבוא. בתגובה ישירה לטבח, הטילה ממשלת ישראל בראשות גולדה מאיר על "המוסד" בראשותו של צבי זמיר את המשימה להוציא לפועל את "מבצע זעם האל" (שלפעמים מכונה גם "חרב גדעון"). המטרה הייתה ברורה: לחסל את חברי ארגון "ספטמבר השחור" שהיו מעורבים, במישרין או בעקיפין, בטבח הספורטאים. זמיר הפעיל צוות נרחב בראשות מייק הררי, מפקד "יחידת קיסריה", שהתמקד באיתור וחיסול אנשי הארגון ברחבי העולם, תוך שראש המוסד מביא את ההמלצות לחיסול לאישור "ועדת X" (שכונתה בהמשך "המטבחון") ובה ישבו ראש הממשלה, שר הביטחון משה דיין, שר החינוך יגאל אלון והשר ישראל גלילי. לפי זמיר, מטרת המבצע חרגה מנקמה גרידא והתמקדה בפגיעה ביכולת הפעולה של ארגוני הטרור, בין אם היו קשורים ישירות לטבח ובין אם לאו.
הטבח
האולימפיאדה העשרים במינכן, ספטמבר 1972, נועדה להיות חגיגה של שלום ורוח ספורטיבית, מופע ראווה לעולם של "גרמניה החדשה" ודמוקרטית, הרחק מצל העבר הנאצי של אולימפיאדת ברלין 1936. המארגנים כינו אותה "האולימפיאדה השמחה", וברוח זו, החליטו לצמצם באופן דרסטי את אמצעי האבטחה והנוכחות של כוחות חמושים. אולם, שאננות זו הפכה עד מהרה למחדל אבטחה טראגי, שקרע את פני השמחה והטביע את העולם כולו בעצב.
הטבח במינכן היה שיא של הסלמה משמעותית בפעולות הטרור הפלסטיני נגד יעדים ישראליים מחוץ למדינה. זה התחיל עם חטיפת מטוס סבנה לנמל התעופה לוד במאי 1972 וניסיון החילוץ המוצלח על ידי סיירת מטכ"ל, כמו גם הטבח בנמל התעופה לוד, באותו חודש, שבו רצחו מחבלים יפנים, שפעלו מטעם החזית העממית, 24 בני אדם. האירועים הללו אירעו בתקופה שבה המודעות העולמית והביטחונית לטרור הייתה נמוכה. הטרור הפלסטיני, שגורש מירדן ב"ספטמבר השחור" (שנתן את שמו לארגון הטרור), העביר את מוקד פעילותו לחו"ל. המלחמה הקרה בין הגוש המזרחי (שנפרד מישראל) למערבי תרמה אף היא למתח העולמי ולסיוע שקיבלו ארגוני הטרור.
ב-5 בספטמבר 1972, בשעה 04:10 לפנות בוקר, נכנסו שמונה מחבלים, לבושים בבגדי ספורט וחמושים ברובי סער וברימונים, אל הכפר האולימפי במינכן. המחבלים, שהגיעו ברגל ועברו בקלות מעל גדר הרשת הפשוטה, ניגשו לבניין שבו התגוררה המשלחת הישראלית ברחוב קונולי 31. ישנן עדויות לכך שחלק מהמחבלים עבדו בכפר האולימפי ואספו מודיעין מקדים.
המשלחת הישראלית, שכללה 15 ספורטאים, 5 מאמנים ו-2 שופטים, שכנה בבניין ליד משלחות אורוגוואי והונג קונג. רובם חזרו מאוחר מבילוי לילי, מה שהקל על המחבלים. תחילה, המחבלים נתקלו במשה ויינברג, מאמן ההיאבקות, שניסה להתנגד ונורה בפניו. יוסף גוטפרוינד, שופט ההיאבקות, הצליח לחסום את הדלת בצעקותיו ובכך אפשר לטוביה סוקולסקי להימלט. ויינברג, הפצוע, נצטווה להוביל את המחבלים אל שאר הישראלים. במעשה גבורה, הוא הוביל אותם לדירה של הספורטאים ה"כבדים" (הרמת משקולות והיאבקות) במחשבה שאולי יצליחו להתנגד. במהלך הובלת הספורטאים, ניצל גד צברי, המתאבק, את המהומה ונמלט דרך חניון תת-קרקעי. ויינברג נורה למוות וגופתו הושלכה מחוץ לבניין. זמן קצר לאחר מכן, תקף יוסף רומנו, מרים משקולות, מחבל בסכין ונורה למוות. גופתו הושארה כהרתעה לנגד עיני חבריו. עשרה ישראלים נכבלו והוחזקו כבני ערובה בדירה 1. חמישה ספורטאים נוספים מצאו דרך להימלט דרך המרפסת או החלונות, ביניהם דן אלון ושאול לדני.
המחבלים, שהזדהו כ"מבצע בירעם ואיקרית", דרשו את שחרורם של 234 מחבלים הכלואים בישראל ובגרמניה. גולדה מאיר סירבה באופן נחרץ למשא ומתן עם טרוריסטים. לאחר מספר דחיות אולטימטום, הרשויות הגרמניות, בפיקודו של מנפרד שרייבר, החליטו לשכנע את המחבלים לעבור לשדה התעופה פירסטנפלדברוק הסמוך בטענה שיטוסו משם לקהיר.
הגרמנים, שסבלו מכשלים קריטיים במוכנותם ללוחמה בטרור הניחו שיש חמישה מחבלים בלבד (במקום שמונה), יחידת הצלפים מנתה חמישה שוטרים בלבד, לא הייתה מאומנת מספיק, ולא הייתה מצוידת בנשק מתאים (רובי הקלר וקוך G3 חסרי כוונות טלסקופיות או אמצעי ראיית לילה) ובנוסף, היחידה שאמורה הייתה להפתיע את המחבלים במטוס (מחופשים לאנשי צוות) נטשה את המטוס בהצבעה דמוקרטית.
בשעה 22:30 נחתו שני המסוקים בשדה התעופה. כאשר שני מחבלים התקרבו למטוס וגילו את התרמית, נפתחה אש תופת לא מתואמת בין הצלפים במגדל הפיקוח לאלה שהוצבו על הקרקע (שנמצאו בקו האש ההדדי).
במהלך הקרב, שנמשך לסירוגין כשעה וחצי מחבל אחד, ככל הנראה מפקד הפעולה "עיסא", ירה למוות בארבעת בני הערובה שבמסוק המזרחי, והטיל רימון ששרף אותם. מחבל נוסף ירה צרור ארוך בחמשת בני הערובה במסוק השני. כל תשעת בני הערובה (דוד ברגר, יוסף גוטפרוינד, אליעזר חלפין, מארק סלבין, זאב פרידמן, יוסף רומנו, קהת שור, אנדריי שפיצר, עמיצור שפירא ויעקב שפרינגר) נרצחו. בנוסף נהרג שוטר גרמני.
למרות הטבח, החליט הוועד האולימפי הבינלאומי (בראשות אוורי ברנדג') כי "המשחקים חייבים להימשך" לאחר טקס אזכרה, החלטה שספגה ביקורת חריפה. שלושת המחבלים שנתפסו (ג'מאל אל-גאשי, עדנאן אל-גאשי ומוחמד ספדי) שוחררו מהכלא הגרמני כחודשיים לאחר הטבח, לאחר שארגון "ספטמבר השחור" חטף מטוס של לופטהנזה ודרש את שחרורם. נטען שהשחרור נעשה בתיאום עם השלטונות הגרמניים, שלא רצו "למשוך אש" נוספת.
ישראל הגיבה מיד בתקיפה אווירית על בסיסי מחבלים בסוריה ובלבנון (8 בספטמבר). לאחר מכן, הורתה גולדה מאיר למוסד לצאת ל"מבצע זעם האל" לחיסול כל המעורבים בטבח. עם זאת, כתוצאה מהכישלון החרוץ במינכן, מדינות רבות הקימו יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור (כגון GSG-9 בגרמניה ו-GIGN בצרפת). הטבח במינכן הפך לסמל של חוסר האונים מול הטרור העולמי והאיר באור קשה את הצורך הדחוף במוכנות ביטחונית נכונה.
מלחמת הצללים באירופה
לוחמי "המוסד" החלו בסדרת חיסולים ממוקדים בבירות שונות באירופה, תוך שהם משתמשים לעיתים בלוחמה פסיכולוגית, כולל פרסום מודעות אבל על המיועדים להרג עוד לפני ההתנקשות. שיטה זו גרמה לזעזוע גדול ולירידה למחתרת של אנשי הארגון ובין המטרות שחוסלו היו ואאל עאדל זועייתר, מראשי "ספטמבר השחור" באירופה, שנורה למוות ברומא באוקטו 1972; ד"ר מחמוד המשארי, מספר 2 בארגון ונציג אש"ף בצרפת, שנהרג מפיצוץ פצצה שהוטמנה בשולחנו בפריז בדצמבר 1972; באסל אל-קובייסי שהיה אחראי על מצבורי הנשק של הארגון באירופה ונורה למוות בפריז באפריל 1973 ועוד.
הפעולות לא התנהלו ללא מחיר: במהלך המבצע נהרג במדריד איש "המוסד" ברוך כהן, לאחר שנפל למלכודת של "ספטמבר השחור".
מבצע "אביב נעורים"
אחת הפעולות הדרמטיות ביותר הייתה "מבצע אביב נעורים" (אפריל 1973), בו תקפו כוחות צה"ל (צנחנים, סיירת מטכ"ל ושייטת 13), בסיוע סוכני מוסד, מפקדות של אש"ף והפת"ח בביירות. במבצע זה חוסלו, בין היתר, מוחמד יוסוף א-נג'אר (קצין המבצעים והמודיעין של "ספטמבר השחור") וכמאל עדואן (ראש הגזרה המערבית). עלי חסן סלאמה, "הנסיך האדום" וראש ארגון "ספטמבר השחור", חוסל רק שנים לאחר מכן, בינואר 1979, באמצעות פיצוץ מכונית תופת בביירות. המאמץ לפגוע במארגני הטבח נמשך אף אחריו, כאשר עאטף בסיסו נהרג בפריז ב־1992.
הכישלון המהדהד: פרשת לילהאמר
בשיא המבצע נרשמה תקלה חמורה, שנודעה כ"פרשת לילהאמר". ביולי 1973, צוות מוסד בראשות מייק הררי, שכלל את סילביה רפאל, עקב אחר בכיר באש"ף שהגיע לעיירה הקטנה לילהאמר בנורווגיה. הצוות זיהה בטעות את המטרה: הם חיסלו את אחמד בושיקי, מלצר מרוקאי חף מפשע, במקום את עלי חסן סלאמה. עבודת המעקב תוארה כמרושלת, ואף המתורגמנית בצוות, מריאן גלדניקוף, התריעה שבושיקי אינו דומה לתמונה של סלאמה. למרות זאת, החיסול בוצע. למחרת, נתפסו גלדניקוף ודן ארבל בשדה התעופה. בעקבותיהם, נעצרו שאר חברי החוליה, כולל סילביה רפאל ואברהם גמר, בדירת המסתור.
המשפט שנערך בנורווגיה בינואר 1974 קבע כי "שירות המודיעין הישראלי עמד מאחורי המשימה". העצורים נידונו לעונשי מאסר, אך שוחררו לאחר לחצים מדיניים מצד ישראל. הפרשה נחתמה רשמית רק ב־1996, כאשר ממשלת ישראל הביעה צער (אך לא הודתה באשמה) על הריגתו של בושיקי והסכימה לשלם פיצויים למשפחתו.
חומר מעשיר לקריאה
הספר ״נקמה: סיפורו האמיתי של צוות לוחמה בטרור ישראלי״ מאת ג'ורג' ג׳ונאס מספר את סיפורם של חמישה ישראלים מהשורה, שנבחרו להיעלם אל "הקור" של סודיות הריגול במשימתם לצוד ולהרוג את מחבלי אש"ף האחראים לטבח של 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של מנהיג הקבוצה, "אבנר", שנבחר בקפידה על ידי גולדה מאיר כדי לנקום את הפשע המפלצתי שהתרחש במינכן. הוא וחבריו הצעירים, מנותקים מכל קשר ישיר עם ישראל, יצאו באופן שיטתי למצוא ולהרוג את הדמויות המרכזיות בטבח, תוך מעקב אחריהן בכל מקום בו גרו.
"נקמה" הוא מסמך אנושי עמוק, קלאסיקת ריגול אמיתית שצוללת את הקורא לעולם האפל של טרור ורצח פוליטי. אבל הוא חורג הרבה מעבר לכך וחוקר ממקור ראשון את רגשות הגועל והספק שהגיעו בהדרגה לענות כל אחד מחברי הצוות הישראלי, ושבסופו של דבר שינו באופן בלתי נמנע את השקפתם על המשימה ועל עצמם. "נקמה" פותח צוהר לעולם סודי, ספר שבו זמנית מעורר השראה ומחריד. שכן נושא הספר הוא מעשה נקמה הנוגע ללב ליבן של שאלות טוב ורע מהמקרא העתיקות. מטבע הדברים, קשה לאמת את אמיתות הפרטים המתוארים בספר בשל אופי הפעילות החשאי של אנשי המוסד.
חומר מעשיר לצפייה
לא מעט סרטים תיעודיים נעשו על אחד מהמבצעים הנועזים והחשובים שביצעו אנשי המוסד וחיסולו של מנהיג ״ספטמבר השחור״ סופר במסגרת הסדרה התיעודית ״רשימת חיסול״, על מדיניות החיסולים של מדינת ישראל.
על בסיס ספרו של ג׳ורג׳ ג׳ונאס, הופק הסרט ״חרב גדעון״ משנת 1986.
טבח הספורטאים ומבצע זעם האל היוו את הבסיס לסרטו של סטיבן שפילברג ״מינכן״ משנת 2005.
באוקטובר 2025, עלתה מיני-סדרת הטלוויזיה ״רשת מרגלים״ בהפקת yes, שמגוללת את קורות מבצע ״זעם האל״ ומאבקו של המוסד במחבלי ״ספטמבר השחור״.
