רגע של אנושיות: כשהלחימה נעצרה לכבוד חג המולד

דמיינו את עצמכם בדצמבר 1914. אתם תקועים בתוך שוחה בוצית, קפואים מקור, מוקפים בריח של אבק שריפה ומוות. מעבר לגדרות התיל, במרחק עשרות מטרים בלבד, נמצא "האויב": אלו שביליתם את החודשים האחרונים בניסיון להרוג. ואז, משהו נשבר. לא קליע, אלא שתיקה.

זה התחיל בשיר. הגרמנים התחילו לשיר "לילה שקט", הבריטים ענו להם במזמור משלהם. תוך שעות ספורות, שטח ההפקר המקולל הפך למגרש כדורגל מאולתר ולזירה של לחיצות ידיים, החלפת סיגריות ושיחות על הבית.

זה קרה בערב חג המולד 1914, בשוחות הטחובות והבוציות של החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה, בארוע יוצא דופן ומיוחד, שזכה לכינוי "הפסקת האש של חג המולד" ונותר אחד הרגעים המפורסמים והמוזרים ביותר של "המלחמה הגדולה", או של כל מלחמה אחרת בהיסטוריה.

מקלען בריטי בשם ברוס בארנספדר (Bruce Bairnsfather), לימים קריקטוריסט בולט, כתב על כך בזיכרונותיו. כמו רוב חבריו לחיל הרגלים בגדוד הראשון של רגימנט ווריקשייר המלכותי, הוא בילה את ערב החג ברעד מקור בתוך הרפש, מנסה להתחמם. הוא בילה חלק ניכר מהחודשים האחרונים בלחימה בגרמנים וכעת, באזור בבלגיה הנקרא בואה דה פלוגסטרט (Bois de Ploegsteert), הוא רבץ בשוחה בעומק ורוחב של פחות ממטר, כשאת ימיו ולילותיו מציינים מחזורים אינסופיים של חוסר שינה ופחד, ביסקוויטים יבשים וסיגריות רטובות מכדי להדליקן. "כאן הייתי, בתוך חלל החימר הנורא הזה," כתב בארנספדר, "…מרחק מיליוני קילומטרים מהבית. קר, רטוב עד לשד עצמותיי ומכוסה בבוץ." לא נראה היה שיש "לו שמץ של סיכוי לעזוב, אלא באלונקה."

בסביבות השעה 22:00, בארנספדר הבחין ברעש. "הקשבתי," נזכר. "מעבר לשדה, בין הצללים האפלים שמעבר, יכולתי לשמוע המולת קולות." הוא פנה לחייל אחר בשוחה שלו ואמר: "אתה שומע את ה'בושים' [כינוי גנאי לגרמנים] מקימים את הרעש הזה שם?"

"כן," הגיעה התשובה. "הם בתוך זה כבר זמן מה!"

הסתבר שהגרמנים שרו שירי חג, שכן היה זה ערב חג המולד. בחשיכה, חלק מהחיילים הבריטים החלו לשיר בחזרה. "לפתע," נזכר בארנספדר, "שמענו צעקות מבולבלות מהצד השני. כולנו עצרנו להקשיב. הצעקה נשמעה שוב." הקול היה של חייל אויב, שדיבר אנגלית במבטא גרמני כבד. הוא אמר: "בואו לכאן" (Come over here). אחד הסמלים הבריטים ענה: "תבואו אתם חצי דרך. אני אבוא חצי דרך."

חיילים בריטים וגרמנים נפגשים ב"שטח ההפקר"

מה שקרה לאחר מכן הדהים את העולם בשנים הבאות ונכנס לספרי ההיסטוריה. חיילי אויב החלו לטפס בנחישות אל מחוץ לשוחות ולהיפגש ב"שטח ההפקר" כשזרוע גדרות התיל הפריד בין הצבאות. בדרך כלל, הבריטים והגרמנים תקשרו מעבר לשטח ההפקר באמצעות קליעים שורקים, למעט מחוות ג'נטלמניות מזדמנות לאיסוף מתים ללא הפרעה. אך כעת, הוחלפו לחיצות ידיים ומילות נועם. החיילים החליפו ביניהם שירים, טבק ויין והצטרפו למסיבת חג ספונטנית בלילה הקר.

בארנספדר לא האמין למראה עיניו. "הנה הם היו – החיילים בפועל של הצבא הגרמני. לא היה שמץ של שנאה באף אחד מהצדדים." וזה לא היה מוגבל רק לשדה הקרב ההוא. החל מערב חג המולד, קבוצות קטנות של כוחות צרפתיים, גרמניים, בלגיים ובריטיים קיימו הפסקות אש מאולתרות לאורך החזית המערבית, עם דיווחים על מקרים דומים גם בחזית המזרחית. כמה עדויות מרמזות שחלק מהפסקות אש הלא-רשמיות הללו נותרו בתוקף במשך ימים.

עבור אלו שהשתתפו בכך, הייתה זו ללא ספק הפוגה מבורכת מהגיהינום שחוו. כשהמלחמה החלה רק שישה חודשים קודם לכן, רוב החיילים העריכו שהיא תסתיים במהירות והם יחזרו לבתיהם ולמשפחותיהם בזמן לחגים. לא רק שהמלחמה נגררה ארבע שנים נוספות, אלא שהיא התגלתה כסכסוך העקוב מדם ביותר עד לאותה עת. המהפכה התעשייתית אפשרה ייצור המוני של כלי הרג חדשים והרסניים כמו ציי מטוסים ורובים שיכלו לירות מאות כדורים בדקה. בשורות רעות משני הצדדים הותירו את החיילים עם מורל ירוד. התבוסה הרוסית המוחצת בטננברג באוגוסט 1914 וההפסדים הגרמניים בקרב על המארן שבוע לאחר מכן רק העיבו על האווירה בהמשך.

אבל בחורף 1914 כשהקור התגבר, החזית המערבית השתרעה על פני מאות קילומטרים. אינספור חיילים חיו בסבל בשוחות שבחזיתות, בעוד עשרות אלפים כבר קיפחו את חייהם. ואז הגיע חג המולד.

תיאורים של הפסקת האש מופיעים ביומנים ומכתבים רבים מאותה תקופה. חייל בריטי אחד, קלע בשם ג'. רידינג (J. Reading), כתב מכתב הביתה לאשתו ובו תיאר את חוויית החג שלו ב-1914: "הפלוגה שלי הייתה במקרה בקו האש בערב חג המולד, וזה היה תורי… להיכנס לבית הרוס ולהישאר שם עד 6:30 בבוקר חג המולד. במהלך שעות הבוקר המוקדמות הגרמנים התחילו לשיר ולצעוק, הכל באנגלית טובה. הם צעקו: 'האם אתם חטיבת הרובאים; האם יש לכם בקבוק מיותר; אם כן נבוא חצי דרך ואתם תבואו את החצי השני'."

"מאוחר יותר באותו יום הם התקדמו לעברנו," תיאר רידינג. "והבחורים שלנו יצאו לפגוש אותם… לחצתי ידיים עם כמה מהם והם נתנו לנו סיגריות וסיגרים. לא ירינו באותו יום, והכל היה כל כך שקט שזה הרגיש כמו חלום." חייל בריטי אחר, בשם ג'ון פרגוסון, נזכר זאת כך: "הנה היינו צוחקים ומשוחחים עם אנשים שרק שעות ספורות קודם לכן ניסינו להרוג!"

יומנים ומכתבים אחרים מתארים חיילים גרמנים משתמשים בנרות כדי להאיר עצי חג מולד מסביב לשוחות שלהם. חייל גרמני תיאר כיצד חייל בריטי הקים מספרה מאולתרת וגבה מהגרמנים כמה סיגריות עבור כל תספורת. עדויות אחרות מתארות סצנות חיות של גברים העוזרים לחיילי האויב לאסוף את מתיהם, מהם היו בשפע.

החיילים משחקים כדורגל

לוחם בריטי אחד בשם ארני וויליאמס תיאר מאוחר יותר בראיון את זיכרונו ממשחק כדורגל מאולתר על מה שהתברר כמגרש קפוא: "הכדור הופיע מאיפה שהוא, אני לא יודע מאיפה… הם אלתרו כמה שערים ובחור אחד נכנס לשער ואז זה היה פשוט משחק בעיטות כללי. אני מעריך שהשתתפו בו כמאתיים איש."

סגן קורט צמיש (Kurt Zehmisch) מחטיבת הרגלים ה-134 הסקסונית, מורה במקצועו שדיבר אנגלית וגרמנית כאחד, תיאר גם הוא משחק כדורגל ספונטני ביומנו, שהתגלה בעליית גג ליד לייפציג ב-1999, כתוב בשיטה גרמנית ארכאית של קצרנות. "בסופו של דבר הבריטים הביאו כדור כדורגל מהשוחות שלהם, ודי מהר התפתח משחק תוסס," כתב. "כמה מופלא ונפלא, ועם זאת כמה מוזר זה היה. הקצינים האנגלים הרגישו אותו דבר לגבי זה. כך חג המולד, חג האהבה, הצליח להפגיש אויבים מושבעים כידידים לזמן מה."

בהדרגה, החדשות על הפסקת האש של חג המולד הגיעו לעיתונות. "חג המולד הגיע וחלף – ללא ספק החגיגה יוצאת הדופן ביותר שלו שמישהו מאיתנו יחווה אי פעם," כתב חייל אחד במכתב שהופיע ב-The Irish Times ב-15 בינואר 1915. הוא תיאר "קהל גדול של קצינים וחיילים, אנגלים וגרמנים, מקובצים סביב הגופות [של המתים], שנאספו והונחו בשורות." הגרמנים, אמר החייל הבריטי הזה, "היו חביבים למדי."

השאלה כמה חיילים בדיוק השתתפו במפגשי החג הלא-רשמיים הללו שנויה במחלוקת; אין דרך לדעת בוודאות כיוון שהפסקות האש היו בקנה מידה קטן, מקריות וללא כל אישור רשמי. כתבה במגזין "טיים" לרגל יום השנה ה-100 טענה כי עד כ-100,000 איש לקחו בהן חלק.

לא כולם היו מרוצים מהפסקת האש

לפחות עדות אחת שרדה על הפסקת אש של חג המולד שהשתבשה: סיפורו של הטוראי פרסי האגינס, בריטי שנח בשטח ההפקר עם האויב כשצלף ירה בראשו, הרג אותו והצית שפיכות דמים נוספת. הסמל שתפס את מקומו של האגינס, בתקווה לנקום את מותו, נורה ונהרג בעצמו לאחר מכן. בעדות אחרת, גרמני נזף בחבריו החיילים במהלך הפסקת האש: "דבר כזה לא צריך לקרות בזמן מלחמה. האם לא נותר בכם חוש כבוד גרמני?" שמו של אותו חייל בן 25 היה אדולף היטלר.

גם הפיקוד העליון לא היה מרוצה מהחגיגות. ב-7 בדצמבר 1914, האפיפיור בנדיקטוס הפציר במנהיגי המדינות הלוחמות לקיים הפסקת אש בחג המולד, בבקשה "שהתותחים ישתקו לפחות בלילה שבו שרו המלאכים." הפנייה זכתה להתעלמות רשמית. לכן, כשהפסקת אש פרצה באופן ספונטני, מנהיגי כל הצבאות היו מזועזעים, לפי הדיווחים. הגנרל הבריטי סר הוראס סמית-דוריאן כתב בתזכיר סודי כי "זה רק ממחיש את המצב האדיש שאנו שוקעים בו בהדרגה." חלק מהעדויות על הפסקת האש מציינות שחיילים נענשו על התרועעות עם האויב והפיקוד העליון הוציא פקודות על מנת שדבר כזה לא יחזור לעולם.

במהלך שאר מלחמת העולם הראשונה (סכסוך שבסופו של דבר גבה את חייהם של כ-15 מיליון בני אדם) נראה כי לא התרחשו עוד הפסקות אש לקראת חג המולד. אך בשנת 1914, מפגשי החג המוזרים הללו הזכירו לכל המעורבים שמלחמות לא נוהלו על ידי "כוחות", אלא על ידי בני אדם. במשך שנים לאחר מכן, הפסקת האש הפכה לחומר ליצירה עבור הכל, מיצירות אמנות ועד סרטי טלוויזיה, פרסומות ושירים פופולריים.

כיום, ניצבת אנדרטה בארבורטום, אנגליה, המנציחה את הפסקת האש של חג המולד; היא נחנכה על ידי הנסיך וויליאם מאנגליה. בשנת 2014, במלאת 100 שנה לאירוע, נבחרות הכדורגל הלאומיות של אנגליה וגרמניה קיימו משחק ידידות באנגליה לזכר משחקי הכדורגל המאולתרים של החיילים ב-1914 (אנגליה ניצחה 1-0).

דווקא זיכרונותיהם של החיילים עצמם, שנשמרו בכתב ידם, מעוררת תחושת חמימות כשחושבים על אותו רגע אנושי נדיר. קלע בריטי אחד מחטיבת הרובאים השלישית סיפר שחייל גרמני אמר: "היום יש לנו שלום. מחר אתה נלחם עבור המדינה שלך. אני נלחם עבור שלי. בהצלחה!"

באשר לברוס בארנספדר הבריטי, הוא סיכם את הרגע ההיסטורי הייחודי כך: "במבט לאחור על הכל, לא הייתי מוותר על יום חג המולד הייחודי והמוזר הזה בעד שום הון שבעולם."

הסיפור של הפסקת האש של חג המולד הוא לא רק סיפור היסטורי על מלחמה. הוא תזכורת עוצמתית לכך שמתחת למדים ולפקודות, תמיד נמצאים בני אדם שרוצים לחזור הביתה. זהו רגע נדיר שבו הלב גבר על המכונה, והשירה השתיקה את התותחים – גם אם רק ללילה אחד. הצטרפו אלינו למסע בזמן אל הרגע הכי מוזר, מרגש ואנושי בהיסטוריה של המלחמות.

חומר מעשיר לצפייה

סרט הקולנוע הצרפתי מ-2005 "חג שמח" (Joyeux Noël) הוא דרמה היסטורית על חיילים מצרפת, בריטניה וגרמניה שהפסיקו את הלחימה ונפגשו בשטח ההפקר לחגוג יחד. הסרט זכה להצלחה בינלאומית והיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.