מעט אנשים זוכים לבקר בבית הלבן. אפילו פחות אנשים מבקרים בו כ"מדינאים". להפוך לראש מדינה זה קשה מספיק. לאחר מכן להבטיח פגישה עם האיש החזק ביותר בעולם, זה הישג בעל משמעות לא קטנה. לחיצת יד למנהיג העולם החופשי, התיישבות בחדר הסגלגל הנוצץ ומצלמות שעוקבות אחריך מכל עבר, האירוע מעורר תנועה רבה ועיניים ערניות. הדבר האחרון בסדר היום של כל מנהיג מבקר הוא לקלקל תהלוכה כה מפוארת…
וזה הדבר האחרון בסדר היום של כל אחד, אלא אם כן אתה בוריס ילצין ואתה במקרה מבקר בבית הלבן כנשיא הפדרציה הרוסית. כי, כאשר מנהיג רוסיה ביקר את עמיתו האמריקאי ב-1994, ביל קלינטון, הוא בסופו של דבר עשה קצת יותר מזה. ערב אחד במהלך שהותו, הוא נמצא מטייל עירום ושיכור, מחוץ לשדרות פנסילבניה 1600 ומנסה לעצור מונית. כשנשאל על ידי המאבטחים לאן לעזאזל הוא נוסע, הוא אמר שהוא רצה לאכול "פיצה".
היחסים בין ארצות הברית לרוסיה ידעו עליות ומורדות רבות, סכסוכים דיפלומטיים, סנקציות, עימותים, ויכוחים לא מנומסים בין מנהיגים… כך שליחסים בין שתי המעצמות יש מטען רב להתמודד איתו. כל נשיא אמריקאי מהמלחמה הקרה ואילך חווה את החלק ההוגן של עליות ומורדות ביחסיו עם הרוסים. אבל כשזה הגיע לביל קלינטון, הדברים מעולם לא היו מגוחכים יותר. אפשר רק לתהות כיצד קלינטון הגיב כששמע זאת. האם הוא הופתע? או שמא הוא יכול להזדהות עם הדחף לשתות אלכוהול כנשיא… ולהתעלם ממנו?
על פי "קלטות קלינטון", ספר שנכתב על ידי העיתונאי טיילור ברנץ', נראה שקלינטון לא היה מוטרד במיוחד. ברנץ' היה עיתונאי שהצליח להשיג כמה ראיונות עם הנשיא, מה שעזר לו לכתוב את הספר שפרסם ב-2009. באחד הראיונות, הוא שאל את ביל כיצד התקרית התפתחה.
"ובכן, הוא קיבל את הפיצה שלו", ענה ביל, לא מוטרד מהשאלה. אבל מה שאמר לאחר מכן, כפי שהוא זוכר, הוא שגרם לפעמוני האזעקה לצלצל מעט חזק יותר. בערב שלמחרת, קלינטון דיווח שניסה לעשות זאת שוב. אבל הפעם, כשיצא מבלייר האוס (שם שוהים בדרך כלל מבקרים), המאבטחים טעו וחשבו שהוא פורץ. אלמלא קפצו המאבטחים הרוסים להסביר את המצב, הדברים היו יכולים להשתבש. לדברי המחבר, האירוע עורר דאגה רבה יותר בראשו של קלינטון מאשר טיול הפיצה. מכיוון שאפשר בקלות לדמיין כיצד זה היה מתגלגל לוויכוח דיפלומטי אלמלא סוכני שתי המדינות שוחחו ביניהם.
הסיפורים קיבלו במהרה תפנית מוזרה ומרתקת, כאילו לא היו מוזרים מספיק. ערב אחד, קלינטון קיבל שיחת טלפון מילצין שיכור שביקש ממנו לקיים פגישה סודית על איזו "צוללת" או משהו כזה. האם הפגישה הזו התקיימה או לא זה נותר בגדר תעלומה, אך למרות זאת, נראה שקלינטון בסופו של דבר השלים עם התנהגותו יוצאת הדופן של ילצין. לפחות בהתחלה, שניהם נראו כמו החברים הכי טובים.
לפעמים, קלינטון אפילו ניסה לכסות על שיכורותו של ילצין, כדי למנוע מבוכה נוספת עבורו. במהלך אותה תקרית בשנת 1994, קלינטון וילצין הופיעו במסיבת עיתונאים. האחרון היה שיכור כצפוי ממשאיות עמוסות וודקה, ובפרץ שיכורים, הוא כינה את העיתונות באקראי "אסון". כששמע זאת, קלינטון פרץ בצחוק, יותר משצחק אי פעם תחת מבט המצלמה. בתחילה, צוותי הצילום חשבו שקלינטון פשוט מצא את זה מצחיק. סגן מזכיר המדינה לשעבר, לעומת זאת, רמז שהתקף הצחוק שלו היה ניסיון מכוון לכסות על מידת השכרות של עמיתו הרוסי, אבל מה שהיה ברור, הוא ששני הליצנים השובבים האלה הסתדרו מצוין. האלכוהוליזם של ילצין היה לא יותר מעניין צחוק בבית הלבן.
בסופו של דבר, ילצין חזר למוסקבה, אך נצפה שוב ושוב שיכור. אינספור מקרים בהם האיש נראה כמי שבקושי מסוגל ללכת, מתנדנד ונפול עם כל צעד שעשה. מאבטחיו המבוהלים בילו יותר זמן בשמירה עליו זקוף מאשר בכל דבר אחר. פעם אחת, הוא אפילו צולם צובט שתי מזכירות מלשכתו מול המצלמה, עוד תצוגה של קור רוחו. או אפילו זורק אחת מהן למים. אם עדיין לא הבנתם, נשיא רוסיה היה אלכוהוליסט זועם, שתלותו באלכוהול רק החמירה עם השנים. במילותיו של עיתון גרמני, הוא היה "הצאר השיכור" של רוסיה, ללא מחסור בתאונות משעשעות בתחום הדיפלומטי. וגם הרבה נושאים לרכל עליהם על דפי הצהובונים.
בשנת 1999, הוא סולק מהקרמלין והוחלף באדם שסימל את ההפך, בדמותו של סוכן הק.ג.ב. לשעבר ולדימיר פוטין. אך עם עזיבתו, יחסי ארה"ב-רוסיה מעולם לא חוו תקופה נעימה יותר. בתפנית מעניינת של אירועים, הנשיא החדש לא רצה בכך. נחוש בדעתו לתקן את תדמיתה המצולקת של רוסיה, פוטין הצית עידן חדש של התעוררות רוסית ועוינות גוברת כלפי המערב. רחוק מאוד מהפיצות והוודקה הלילית של שנות ה-90. במילים אחרות, הדוד ג'ו יכול לצפות למגוון רחב של פיאסקו מהדוב הרוסי. אך, סביר להניח שזה לא יכלול הרפתקאות ליליות…
