זנוביה, מלכת תדמור העתיקה כבשה את מצרים, מספר מחוזות רומאים וכמעט שהפכה את ממלכתה לאימפריה המשתווה בעוצמתה לרומא…
עושר, תרבות וכוח אפיינו את החברה בעיר תדמור (Palmyra) במאה השלישית לספירה. זו הייתה עיר בירה קוסמופוליטית של המחוז הרומי בעל אותו השם ששכן קרוב לגבולות המזרחיים של האימפריה והיוותה את התפאורה למשחק הכוח השאפתני של המלכה זֶנוֹבּיָה.
העימות צמח במשך עשרות שנים. עד אמצע המאה השלישית לספירה, האימפריה הרומית הייתה שקועה במשבר פוליטי וכלכלי, גבולותיה היו תחת מתקפה מתמדת ומרכזהּ נאבק להחזיק בנכסים מרוחקים. התבוסה הקטסטרופלית ונפילתו בשבי של הקיסר וַולֶרִיָאנוּס על ידי הפרסים בשנת 260 הכניסו את השלטון הרומי לאי־סדר גדול עוד יותר. באירופה החלה האימפריה הגאלית המורדת להתנתק מרומא. כשהיא נחלשת ודעתה מוסחת, האימפריה עמדה בפני איומים בכל החזיתות. בהתבוננות ממזרח, זנוביה ראתה את ההזדמנות שלה וידעה שיש לאימפריה שלה מה להרוויח.
לתדמור הייתה היסטוריה של שיתוף פעולה עם השלטון הרומי והדבר הביא ליתרונות רבים עבור ממלכת המדבר. ממוקמת במרכז סוריה של ימינו, בסביבות 209 קילומטרים צפונית-מזרחית לדמשק, תדמור שגשגה מאז הייתה תחת שליטת רומא במאה הראשונה לספירה. העיר יושבת על צומת הדרכים בין העולם הים תיכוני שנשלט על ידי רומא והאימפריות הגדולות של אסיה והיא הפכה למרכז בעל חשיבות אסטרטגית וכלכלית עצומה.
הפאר של תדמור
העיר שימשה כעצירת ביניים לשיירות שחצו את המדבריות, העושר ששטף את תדמור העניק לשליטיה את האמצעים לייפות את עירם, כמו גם את הביטחון לבסס את עצמם באזור כעיר נווה מדבר, הידועה בכינוי "פנינת המדבר" והייתה מפורסמת בזכות המבנים המפוארים שלה, כמו שער הניצחון שלה ותיאטרון מרשים ששרד עד ימינו (והספיק להפוך לאתר הוצאה להורג עבור מחבלי דאעש ב־2015).
על כל פנים, באמצע המאה השלישית כבר נהנתה תדמור מעצמאות מסוימת — אם כי כמדינת לוויין בתוך האימפריה הרומית ושנודעה ביקשה לשנות זאת.
המלכה כובשת את מצרים
במהלך מאות השנים, סיפור חייה של זנוביה היה נתון לספקולציות רבות. ההיסטוריה אוגוסטה הססגונית אך הלא אמינה, שמהווה אוסף ביוגרפיות רומאי מאוחר, קובעת שזנוביה קשרה את עצמה עם בני תלמי המצריים, כמו קליאופטרה. היסטוריונים מזרחיים, כמו אל-טברי הפרסי מהמאה התשיעית, האמינו שזנוביה לא הייתה יוונית אלא ממוצא ערבי. היסטוריונים מודרניים מסכימים שמלכת תדמור לא היתה פחותה במעמדה מהתלמיים וככל הנראה הגיעה ממשפחה תדמורית רבת השפעה שבה התחנכה היטב.
מעט ידוע על החינוך וההשכלה שרכשה. בהסתמך על מקורות מהאימפריה הרומית, ההיסטוריון הבריטי בן המאה ה־18 אדוארד גיבון כתב תיאורים מפורטים שלה בקלאסיקה בת ששת הכרכים שלו, The History of Decline and Fall of the Roman Empire, בה הוא מתאר כיצד זנוביה היתה אחת הנשים המבריקות ביותר. היא לא הייתה בקיאה בלשון הלטינית, אבל הייתה בעלת ידע ביוונית ובלשונות הסוריות והמצריות.
זנוביה נישאה לאודינת (𐡠𐡣𐡩𐡮𐡶), ערבי רומני ושליט תדמור. משנת 263, אודינת הגן בהצלחה על תדמור מפני הפרסים, שרכבו על גל ההצלחה לאחר שהביסו והשפילו את הקיסר ולריאנוס. כשהוא נשאר נאמן לרומא — כלפי חוץ לפחות — הצליח אודינת לפרוץ את הקווים הפרסיים ולאלץ אותם לסגת לשטח הפרסי.
מלכתחילה טען אודינת שהוא פועל בשמה של רומא, אך עד מהרה התברר שהוא רוצה לבסס את עצמו כ"מלך המזרח". בהתחשב במעמדהּ הקלוש של רומא, לקיסר החדש – בנו של ולריאנוס, גלינוס – לא הייתה ברירה אלא להכיר במעמדו החזק של אודינת. לאחר שהתגאה במספר תארים שהוענקו לו על ידי רומא, כולל תואר מושל המזרח כולו, אודינת הוכתר גם כ"מלך המלכים" על ידי בני עמו. תדמור אולי הפכה לבירתה של אימפריה חדשה, אבל זה לא היה אמור לקרות. שאיפותיו של אודינת סוכלו על ידי תככים בחצר הארמון בשנת 267. כך, לאחר חזרתו מהמסע נגד הגותים בקפדוקיה (מרכז טורקיה), קרוב משפחה רצח אותו בארמונו.
הרגע של זנוביה הגיע. בנה היה היורש, אבל עדיין ילד. לכן זנוביה הכריזה על עצמה כעוצרת, מהלך שאפשר לה להשתלט על שטחים במזרח, שנלקחו לאחרונה מהפרסים. היא הוציאה להורג את אלה שהיו אחראים למות בעלה, ולאחר מכן קבעה לשים קץ לשמועות לפיהן תדמור ושטחיה נכנעו לאימפריה הרומית ולקיסר שלה. זנוביה ידעה לנצל את רגע החולשה של האימפריה הרומית. היא בזה לקיסר גלינוס והגנרלים שלו, שלא היה להם די כוח לעצור בעדה. כאשר הקיסר הרומי הבא, קצר המועד, קלאודיוס גוטיקוס, עלה לשלטון, לא הייתה לו ברירה אלא להכיר בריבונותה. זנוביה השיגה את מטרתה: להפוך את תדמור לשוות ערך לרומא.
לאט לאט, בחוכמה ובעצות נבונות של יועציה, הרחיבה זנוביה את שטחי ממלכתה. כשהיא מרחיקה את הפרסים ממזרח, היא סיפחה מדינות שכנות שונות, כולל סוריה כולה ורוב אנטוליה (טורקיה של ימינו). בשנת 269 היא שלחה את כוחותיה למצרים וכבשה את אלכסנדריה. עד שנת 270 היא השתלטה על כל מצרים, על עושרה ועל התבואה שזו סיפקה לרומא. האימפריה שלה נראתה כבלתי ניתנת לעצירה.
יריב חדש
הקיסר הבא של רומא, לוציוס דומיטיוס אורליאנוס, היה יריב מסוג שונה מאוד. לאחר שתפס את השלטון בשנת 270, אורליאנוס ניחן במשמעת צבאית נוקשה שחושלה בקרבות על גבולות האימפריה. האכזריות שלו בקו החזית הייתה אגדית והולידה פסוק של שיר בלטינית: "Mille, mille, mille occidit! — אלף, אלף, אלף הוא הרג!" ובמהלך ארבע השנים הקצרות של שלטונו, החייל הקשוח הזה ניצח את מלחמות קודמיו עם הגותים, הדף פלישה של הברברים לצפון איטליה והחזיר את השלטון הרומי במחוזות הסוררים של גאליה, בריטניה והיספניה.
כוחה הגובר וההתרסה הגלויה של זנוביה לסמכות הרומית, במיוחד בעקבות הכרזת בנה כקיסר בשנת 271, לא יכלו שלא למשוך את תשומת לבו של אורליאנוס. האתגר שהיא הציגה עלה בהרבה על זה של שליט זכר שהפך לסורר. האישה השיגה חירות בחברה שהייתה פטריארכלית במידה רבה מאוד.
אורליאנוס יצא לפוצץ את הבלון, לקח בחזרה שטחים מזנוביה כשהלגיונות שלו התקדמו דרך אסיה הקטנה. ליד אנטיוכיה, צבא של 70,000 לוחמי תדמור התייצב, אך לאחר שכוחותיו של אורליאנוס הביסו אותם, החיילים הנותרים נסוגו לתדמור. הלגיונות של אורליאנוס רדפו אחריהם והגיעו לחומות העיר בשנת 272.
הם הטילו מצור על תדמור, אך זנוביה הייתה בטוחה שהקשתים והפרשים שלה יוכלו להדוף אותם. אם זה לא יעבוד, אולי הרומאים ייכנעו לרעב ולאקלים המדברי חסר הרחמים. על פי היסטוריה אוגוסטה, המלכה ירתה מסר מלא בהתרסה אופיינית: "מזנוביה, מלכת המזרח, ועד אורליאנוס אוגוסטוס… אתה דורש את כניעתי כאילו שאינך מודע לכך שקליאופטרה העדיפה למות כמלכה במקום להישאר בחיים, ככל שדרגתה הייתה גבוהה."
נעקץ מהדחיה הזו מאישה, אורליאנוס הכפיל את מאמציו לכבוש את העיר. בייאוש, המלכה ניסתה לברוח מזרחה לפרס אך נתפסה כשהגיעה לנהר הפרת. עד מהרה נכנעה העיר.
מורשת זנוביה
בדומה ללידתה, הנסיבות המדויקות של מותה של זנוביה אינן ודאיות. כמה מקורות ערביים אומרים שהיא התאבדה כדי להימנע מנפילה בשבי. מקורות רומיים טוענים שאורליאנוס, שלא היה מוכן להרוג אישה, הביא אותה כשבויה לרומא. המלכה, נאמר, תמיד השתוקקה לבקר ברומא "ותקווה זו לא התממשה", נכתב באירוניה בהיסטוריה אוגוסטה: "כי היא אכן נכנסה לעיר…אבל כמובסת."
כמה מקורות טוענים ששם ראשה נערף. אחרים מספרים שהיא נישאה לסנאטור רומי וחייתה את חייה כמטרונית רומית. לא משנה מה קרה לה, זנוביה כבשה את דמיונם של דורות של סופרים, מרותקים ממעלליה של המלכה החזקה שהעיזה להתריס נגד רומא.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
