הזורואסטריות: הדת העתיקה שחיה באיראן המודרנית

דת שנולדה לפני כ־3,500 שנה, עיצבה את המונותאיזם והמוסר העולמי, וממשיכה לשמש עד היום סמל זהות ומרד שקט באיראן.

הדת הזורואסטרית, מהדתות העתיקות בעולם, איננה רק פרק סגור בהיסטוריה של פרס. היא חיה, קיימת ובועטת גם כיום. באיראן המודרנית פועלת קהילה זורואסטרית פעילה, ובמקביל מנהגים, סמלים ורעיונות זורואסטריים התמסמסו עמוק לתוך התרבות הפרסית-אסלאמית. יותר מכך, בעשורים האחרונים הם אף משמשים הצהרה שקטה של מחאה וזהות מול שלטון האייתולות. כדי להבין כיצד דת כה עתיקה ממשיכה להשפיע על ההווה, צריך לחזור אל מקורותיה.

ראשיתה של הדת הזורואסטרית

הדת הזורואסטרית נוסדה באיראן לפני כ־3,500 שנה. היא מהווה חוליה מקשרת קריטית בין העולם הפגאני הקדום לבין המונותאיזם. בניגוד לתפיסתה כשריד ארכאי, מדובר במערכת אמונית מורכבת שעיצבה מושגי יסוד בתרבות המערב והמזרח כאחד, והשפעתה ניכרת עד היום, במיוחד בשיח הזהות האיראני העכשווי.

ייחודה של הזורואסטריות טמון בכך שהיא משלבת יסודות מונותאיסטיים ברורים עם תפיסת עולם מוסרית-דואליסטית. בכך היא סללה דרך לרעיונות שעתידים להופיע מאוחר יותר בדתות האברהמיות, אך עשתה זאת במסגרת תרבות איראנית קדומה, שעמדה בפני עצמה.

זרתוסטרה: הנביא והרפורמטור

מייסד הדת, זַרַתוּסְטְרַה, היה דמות היסטורית. נביא, כהן דת ורפורמטור חברתי שפעל במרכז אסיה או בצפון-מזרח איראן. תיארוכו המדויק שנוי במחלוקת במחקר ונע בין 1500 ל-1000 לפני הספירה.

חשיבותו של זרתוסטרה נובעת מהמהפכה התיאולוגית שחולל. הוא יצא כנגד הפולחן האיראני הקדום, שכלל הקרבת קורבנות ושימוש משכר ב”האומה”. בנוסף, הוא דחה את פולחן ה”דאווה” (Daeva), אלים קדומים שהפכו בתפיסתו ל”שדים”. במקום עולם רווי אלים וכוחות כאוטיים, הציג זרתוסטרה תפיסה חדשה של אחריות אישית, מוסר ובחירה.

רעיונותיו באים לידי ביטוי במזמורים המיוחסים לו, ה”גאתות” (Gathas). מזמורים אלה מהווים את הגרעין העתיק ביותר של הספרות הזורואסטרית ונכללים בתוך האווסטה, ספר הקודש של הדת.

ליבת האמונה: מונותאיזם אתי ודואליזם קוסמי

ליבת האמונה הזורואסטרית מציגה מבנה ייחודי של מונותאיזם אתי ודואליזם קוסמי. במרכזה עומד אהורה מזדא, “האדון החכם”. זהו האל הבורא, המופשט והטוב המוחלט. אהורה מזדא מייצג את האמת, החוכמה והסדר הקוסמי.

עם זאת, העולם איננו ניטרלי. הקוסמוס נתפס כזירה של מאבק בין שני עקרונות יסוד: Asha, המייצג אמת, סדר קוסמי וצדק, לבין Druj, המייצג שקר, כאוס והטעיה. זהו מאבק מוסרי, לא רק מטפיזי, והאדם נדרש לבחור את צדו.

מקור הרוע הוא אהרימן (Angra Mainyu), הרוח ההרסנית. אהרימן איננו אל שווה-ערך לאהורה מזדא, אלא ישות עצמאית שבחרה ברע. הוא המקור למוות, למחלה ולזקנה, אך סופו מובטח, והרוע איננו נצחי.

האדם והבחירה החופשית

בניגוד לפטליזם שהיה נפוץ בדתות קדומות רבות, הזורואסטריות מקדשת את הבחירה החופשית. לאדם תפקיד מרכזי במאבק הקוסמי. הוא נדרש לקחת חלק אקטיבי בתיקון העולם ולסייע לניצחון הטוב.

עיקרון זה מתומצת בשלושה מושגים מרכזיים:
Humata, מחשבה טובה.
Hukhta, דיבור טוב.
Huvarshta, מעשה טוב.

שלושת העקרונות הללו אינם סיסמאות מופשטות, אלא דרך חיים יומיומית שמעניקה משמעות מוסרית לכל פעולה אנושית.

אחרית הימים והעולם הבא

בזורואסטריות קיימת תורת אחרית ימים מפותחת, המוכרת היטב מהדתות האברהמיות. לאחר המוות, הנשמה נשפטת על גשר צ’ינבט. הצדיקים עוברים בבטחה, בעוד הרשעים נופלים אל גורלם.

הדת מכירה בקיומם של גן עדן וגיהנום, באמונה בביאת מושיע המכונה סאושיאנט, מזרעו של הנביא, ובתחיית המתים. שיאה של ההיסטוריה הוא יום הדין הסופי, Frashokereti, שבו הרוע יושמד והעולם יתחדש בטוהר ובצדק.

הפולחן הזורואסטרי והסמלים המרכזיים

הפולחן הזורואסטרי כולל מספר אלמנטים מרכזיים. אחד הבולטים שבהם הוא פולחן האש. האש, אטאר, משמשת כאיקונין וכמוקד לתפילה. היא מייצגת את האור האלוהי, הטוהר והאמת, אשה. במקדשים זורואסטריים נשמרת אש תמיד בקפדנות טקסית.

סמל נוסף הוא ה”פרהוואהר”, הדמות המכונפת המוכרת. במחקר המודרני הוא מזוהה עם הפאראוואשי, הרוח המגנה או המהות האלוהית של הפרט, ולעיתים גם עם החווארנאה, ההילה המלכותית. שלוש הכנפיים מסמלות את שלושת עקרונות המוסר: מחשבות טובות, מילים טובות ומעשים טובים.

היבט חשוב נוסף הוא הטהרה. הדת שמה דגש חזק על טהרה פיזית ורוחנית ועל שמירה על יסודות הטבע, אש, מים ואדמה, מפני זיהום. מתוך תפיסה זו נבע בעבר המנהג של מגדלי השתיקה, שבהם נחשפו גופות לעופות דורסים. כיום רוב הקהילה הזורואסטרית עברה לקבורה בבתי עלמין מותאמים.

מה שרד בפרס האסלאמית?

למרות הכיבוש הערבי וההתאסלמות, מרכיבים רבים מהמסורת הזורואסטרית שרדו והתמסמסו לתוך התרבות הפרסית-אסלאמית. חגים זורואסטריים מרכזיים נחגגים עד היום ברחבי איראן.

הנורוז, ראש השנה הפרסי, הוא הדוגמה הבולטת ביותר. לצידו נחגגים צ’הארשנבה סורי, חג האש שלפני ראש השנה, וילדא, הלילה הארוך בשנה. חג נוסף הוא ג’שן-ה סדה (Jashne Sadeh), המכונה “חג המאה”. הוא נחגג באמצע החורף, בדרך כלל בסוף ינואר, חמישים יום וחמישים לילה לפני הנורוז, ומסמל את ניצחון האור על החושך והקור.

זורואסטריות כמחאה וזהות באיראן המודרנית

המחאה של אזרחי איראן מול שלטון האייתולות הביאה בשנים האחרונות לתחייה בולטת של סמלים זורואסטריים במרחב הציבורי. הזורואסטריות הפכה לסמל של “איראן האמיתית”, זו שקדמה לכיבוש הערבי-מוסלמי. מיליוני איראנים מוסלמים-שיעים, חילונים או מסורתיים, אימצו את סמל הפרה-והר כתליון, מדבקה לרכב או קעקוע. ענידתו מהווה הצהרה פוליטית שקטה וברורה: אני איראני לפני שאני מוסלמי. בכך, דת עתיקה הופכת לכלי ביטוי עכשווי של זהות, זיכרון ומאבק.

הזורואסטריות היא מערכת אמונית שחוללה מהפכה מוסרית, השפיעה על דתות ותרבויות רבות, וממשיכה לחיות בלב החברה האיראנית גם במאה ה-21. דרך חגים, סמלים ורעיונות מוסריים, היא מהווה גשר בין עבר להווה, ובמובנים רבים גם בין זהות אישית למחאה פוליטית שקטה.