ממפלגת שוליים אל סף הממשלה: עליית מפלגת השוודים הדמוקרטים

מפלגה שנולדה ב-1988 מתוך סביבה לאומנית שבה פעלו גם נאו-נאצים הפכה בתוך פחות מארבעה עשורים לכוח השני בגודלו בפרלמנט השוודי. ■ במרכז המהפך עומד יִמִי אוֹקְסוֹן, פוליטיקאי, סופר ונגן רוק שהקדיש את רוב חייו הבוגרים להפיכת השוודים הדמוקרטים ממוקצים פוליטיים למועמדים לישיבה בממשלה.

ב-13 בספטמבר 2026 הלכו אזרחי שוודיה לקלפיות כדי לבחור את 349 חברי הריקסדאג, הפרלמנט השוודי. באותו יום נערכו גם הבחירות המקומיות, ולאחר מכן על חברי הפרלמנט לקבוע מי יעמוד בראש הממשלה הבאה. לכאורה, עוד מערכת בחירות בדמוקרטיה אירופית ותיקה. אלא שהפעם מרחפת מעל הקלפיות שאלה שבמשך שנים רבות כלל לא הייתה לגיטימית במיינסטרים הפוליטי השוודי: האם השוודים הדמוקרטים, מפלגה שנודתה במשך עשרות שנים בגלל עברה והקשרים של רבים ממייסדיה לסביבות פשיסטיות, לאומניות לבנות ונאו-נאציות, תיכנס לראשונה לממשלה.

ארבע שנים קודם לכן כבר חל השינוי הגדול. בבחירות 2022 קיבלה המפלגה קצת יותר מחמישית מקולות הבוחרים, עקפה את מפלגת המתונים והפכה לכוח השני בגודלו בריקסדאג. היא לא קיבלה שרים, אבל במסגרת הסכם טִידֶה העניקה תמיכה פרלמנטרית לממשלת הימין של ראש הממשלה אוּלְף קְרִיסְטֶרְסוֹן וקיבלה לראשונה השפעה ישירה על מדיניות הממשלה. במרץ 2026 הוסר למעשה המכשול האחרון. גם הליברלים, שהיו השותף האחרון בגוש הימין שהתנגד לישיבת אנשי השוודים הדמוקרטים בקבינט, ביטלו את הקווים האדומים שלהם. קריסטרסון עצמו הודיע כי אם גוש הימין ישיג שוב רוב, הוא מוכן להעניק למפלגה תפקידי שרים.

כך הגיעה מפלגה שבאירועים המוקדמים שלה נראו צלבי קרס, הצדעות נאציות ואנשי ימין קיצוני, אל מרחק מערכת בחירות אחת משולחן הממשלה.

שוודיה מתכוננת לבחירות, ואירופה מסתכלת

הבחירות בשוודיה מתקיימות בעיתוי שהופך אותן לחלק מדיון אירופי רחב יותר. בתחילת אותו שבוע רשמה מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה הישג היסטורי בבחירות במדינת המחוז סקסוניה-אנהלט שבמזרח גרמניה: כ-44% מהקולות, המקום הראשון והתקרבות לרוב מוחלט בפרלמנט המקומי. מדובר בהישג שתואר כחסר תקדים עבור הימין הקיצוני הגרמני מאז מלחמת העולם השנייה.

אלא שבין גרמניה לשוודיה יש הבדל חשוב. המפלגות המרכזיות בגרמניה המשיכו לסרב לשיתוף פעולה עם אלטרנטיבה לגרמניה, במסגרת מה שמכונה "חומת אש". בשוודיה, לעומת זאת, החומה המקבילה כבר כמעט איננה. השוודים הדמוקרטים נמצאים מאז 2022 מחוץ לקבינט אבל בתוך מנגנון הכוח: הם מספקים לממשלה רוב, משתתפים בעיצוב מדיניות ומחזיקים בתפקידים פרלמנטריים מרכזיים. בחירות 2026 עשויות להפוך את ההשפעה הזו לרשמית.

במרכז הסיפור ניצב אוקסון, בן 47, שמנהיג את המפלגה מאז שהיה בן 25. בעצרות שלו יש לעיתים משהו שמזכיר פחות כינוס מפלגתי שוודי ויותר הופעת רוק: תומכים קוראים בשמו, חלקם לובשים חולצות הנושאות את דיוקנו, והוא עצמו מגיע לפוליטיקה עם רקע מוזיקלי ממשי. אוקסון מנגן בקלידים ובגיטרת בס, חבר בהרכב הרוק בֶּדוֹרַאנְדֶה בַּארְן לצד פִּיטֶר לוֹנְדוֹן, והופיע גם עם להקת הרוק הוויקינגי אוּלְטִימָה תוּלֶה. אפילו חתונתו ב-2024 עוצבה ברוח הבי-מטאל, עם קריוקי וללא קוד לבוש מחייב.

אבל מאחורי האסתטיקה של הרוק נמצא פרויקט פוליטי ארוך, מחושב ולעיתים אכזרי כלפי מי שלא התאימו לתדמית החדשה שביקש ליצור.

השוודים הדמוקרטים

השוודים הדמוקרטים, שבשוודית נקראת סְבֶרִייֶדֶמוֹקְרָטֶרְנָה ומקוצרת לאותיות SD, נוסדה ב-1988. המפלגה מציגה את 6 בפברואר 1988 כיום הקמתה, בעקבות מפגש בסטוקהולם שנועד לאחד תנועות לאומניות שונות סביב מסמך יסוד למפלגה החדשה. עם זאת, עצם סיפור ההקמה מתואר כמורכב יותר, ויש אף מי שהטילו ספק בשאלה אם אותה פגישה מכוננת התרחשה בדיוק כפי שתוארה.

המפלגה הייתה ממשיכתה הישירה של "מפלגת שוודיה", שהוקמה ב-1986 מאיחוד בין ארגון הפעילים "שמרו על שוודיה שוודית" לבין פלג של מפלגת הקִדמה השוודית. הסיסמה "שמרו על שוודיה שוודית" המשיכה לשמש את השוודים הדמוקרטים עד סוף שנות התשעים.

בראשיתה לא היה למפלגה מנהיג יחיד. שני דוברים התחלפו בהנהגתה עד שב-1989 מונה אַנְדֶש קְלַרְסְטְרֶם ליושב הראש הרשמי הראשון ולראש הוועד הארצי. וכאן מתחיל החלק שאי אפשר להפריד מההיסטוריה המאוחרת של המפלגה, גם לאחר עשרות שנים של ניסיונות להתרחק ממנו.

אנשי הימין הקיצוני

אנשי מפלגת השוודים הדמוקרטים עצמם לא הוגדרו באופן מוסכם כמפלגה פשיסטית או נאו-נאצית, אולם חלק ניכר מהאנשים שהשתתפו בהקמתם הגיעו מארגונים כאלה. מחקר של כתב העת האנטי-גזעני אקספו תיעד כי בערך 60 אחוזים מן המייסדים והחברים הראשונים השתייכו בעבר לקבוצות נאו-פשיסטיות, לאומניות לבנות או ארגונים דומים בשוודיה ומחוצה לה.

מתוך 30 המייסדים המקוריים, תשעה נמצאו כבעלי קשרים למפלגות פשיסטיות נורדיות מוכרות, ובהן "התנועה השוודית החדשה" ו"מפלגת הרייך הנורדי", ו-18 נוספים הגיעו מארגון "שמרו על שוודיה שוודית". על פי אותו מחקר, בערך 60 אחוזים מחברי הוועד הארצי של המפלגה בין 1989 ל-1995 היו קשורים בדרך זו או אחרת לתנועות נאו-נאציות, לפני פעילותם במפלגה או במהלכה. עם זאת, רוב האנשים האלה כבר לא היו פעילים בשוודים הדמוקרטים עד אמצע או סוף שנות התשעים.

אחד השמות הבולטים ביותר היה גוּסְטַף אֶקְסְטְרֶם, המבקר הראשון של המפלגה. אקסטרם היה ותיק הוואפן אס אס וחבר בשנות הארבעים במפלגה הנציונל-סוציאליסטית "ההתאגדות הסוציאליסטית השוודית". הוא היה בן 81 בעת ייסוד המפלגה, לאחר שנשאר בגרמניה בתום מלחמת העולם השנייה וחזר לשוודיה רק לאחר פרישתו לגמלאות.

גם קלרסטרם, היושב ראש הראשון, וכן המייסדים וחברי הוועד הראשונים פְרִיץ הוֹקַנְסוֹן וגֶסְטָה בֶּרְיְקְוִויסְט, היו בעבר חברי מפלגת הרייך הנורדי. קלרסטרם טען מאוחר יותר כי חברותו בארגון התרחשה לזמן קצר בתקופת נעוריו וכי כבר התרחק ממנו כאשר נעשה למנהיג השוודים הדמוקרטים.

לגרסה הראשונה של תנועת הנוער של המפלגה יוחסה עד 1995 הנהגה חופפת עם תנועות נוער נאו-נאציות. גם סמל המפלגה בשנות התשעים ועד 2006, לפיד בוער, היה גרסה של הסמל ששימש את החזית הלאומית הבריטית.

המדיניות המוקדמת לא הייתה עדינה במיוחד. לפני 1999 הציעה המפלגה בין השאר להשיב למדינות מוצאם את רוב המהגרים שהגיעו לשוודיה מאז 1970, לאסור אימוץ ילדים שנולדו בחו"ל ולהחזיר את עונש המוות.

צלבי קרס, מועל יד והפגנה שהבהילה את המערכת הפוליטית

הקשרים ההיסטוריים לא הסתכמו בביוגרפיות של המייסדים. בשנותיה הראשונות משכו אירועי המפלגה כנופיות גלוחי ראש, ובמאלמה ובגטבורג נערכו הפגנות אלימות שבהן הונפו דגלי צלב קרס, בוצעו הצדעות במועל יד ונשמעו קריאות נגד יהודים ומוסלמים.

גם קלרסטרם נשא איתו מטען קשה עוד מלפני הקמת המפלגה. בשיחת טלפון בשנת 1984 איים על איש התקשורת הַגֶה גַיְיגֶרְט ואמר בין היתר: "אנחנו נשרוף אותך ואת כל היהודים". שנים לאחר מכן, ב-2008, עדיין ניתן היה לשמוע אמירות דומות בשולי המפלגה. חבר המפלגה סַמוּאֶל אֶלְגְמַלְם אמר בעצרת בווקשה כי טוב בעיניו ש"אין הרבה יהודים בווקשה".

אחד האירועים המכוננים של התקופה המוקדמת התרחש ב-30 בנובמבר 1991, באירוע לציון יום השנה למותו של קַרְל השנים עשר, מלך שוודיה. ותיקי הוואפן אס אס צעדו עם דגלי הוורמכט לצד צעירים נאו-נאצים, ונשמעו קריאות נגד יהודים. המראות היו חריגים מספיק כדי לחולל תגובה משותפת מצד יריבים פוליטיים שבימים רגילים לא מיהרו לחתום על אותו גיליון נייר: נציגי מפלגת העם, הסוציאל-דמוקרטים, המתונים, מפלגת המרכז והנוצרים הדמוקרטים פרסמו הודעה משותפת המגנה את הגזענות והאנטישמיות שהופגנו במקום.

המפלגה גם קידמה קונצרטים של השלוחה השוודית של תנועת "רוק נגד קומוניזם" ונתנה חסות למוזיקה של להקת הרוק הוויקינגי הלאומנית אולטימה תולה. אנשי מפלגה שונים הודו לימים כי אהדתם ללהקה הייתה גורם משמעותי בהחלטתם להיכנס לפעילות פוליטית.

עיתון המפלגה SD-Kuriren, שבשנים מאוחרות יותר הופץ לחברי המפלגה כעיתונה הרשמי, הפנה בתקופה המוקדמת את קוראיו גם לגופים ואישים כמו המפלגה הלאומית-דמוקרטית של גרמניה, האגודה הלאומית האמריקאית לקידום אנשים לבנים שהקים דֵיוִיד דְיוּק, הפוליטיקאי הבריטי ג'וֹן טִינְדַל ופרסומים כדוגמת Nation Europa ו-Nouvelle École, לצד תנועת קומבט 18 הנאו-נאצית הבריטית. זו הייתה סביבת הלידה של המפלגה שאוקסון יירש שנים אחר כך.

הניסיון הראשון להיראות כמו מפלגה רגילה

ב-1995 החליף מִיקָאֵל יַאנְסוֹן, חבר לשעבר במפלגת המרכז, את קלרסטרם בראשות השוודים הדמוקרטים. ינסון ביקש להפוך את הארגון למכובד יותר ולהתייצב במפורש נגד גילויי קיצוניות.

תנועת הנוער המוקדמת נסגרה ב-1995. לאחר שגלוחי ראש החלו להידחק לאירועי המפלגה, לשתות אלכוהול ולהציג סמלים פשיסטיים, נאסרו ב-1996 דימויים פשיסטיים וכל סוג של מדים פוליטיים באירועי השוודים הדמוקרטים.

באותה שנה התברר כי דוברת המפלגה טִינָה הַלְגְרֶן השתתפה במפגש של "החזית הנציונל-סוציאליסטית" כשהיא לובשת מדים נאציים. מתנגדי המפלגה ערבבו בהמשך בין הפרשה הזאת לבין איסור המדים וטענו כי היא לבשה אותם בעצרת של השוודים הדמוקרטים וכי המקרה הביא לאיסור. התיאור הזה אינו זהה לרצף האירועים המתועד: האיסור והמקרה התרחשו באותה שנה, אך לא באותו אירוע.

במקביל החלה המפלגה ללמוד מתנועות ימין לאומיות אחרות באירופה. בין ההשפעות שנמנו היו החזית הלאומית הצרפתית, מפלגת החירות האוסטרית, מפלגת העם הדנית, "הרפובליקנים" בגרמניה והברית הלאומית באיטליה.

לקראת בחירות 1998 קיבלו השוודים הדמוקרטים תמיכה כספית מן החזית הלאומית הצרפתית והצטרפו לרשת האירופית של ז'אן-מארי לה פן. בסוף שנות התשעים החלה המפלגה להתרחק באופן ברור יותר מן האידאולוגיה הפשיסטית, לרכך עמדות בתחום ההגירה ועונש המוות ולהרחיק דמויות שנחשבו קיצוניות מדי. ב-1999 עזבה את הרשת של לה פן, אם כי תנועת הנוער נשארה קשורה אליה עד 2002.

ב-2001 סולק מן המפלגה הפלג הקיצוני ביותר. אנשיו הקימו את "הדמוקרטים הלאומיים", ומהלך זה משך החוצה גם רבים מאנשי הקו הנוקשה שנותרו בשוודים הדמוקרטים.

תנועת נוער חדשה בשם "השוודים הדמוקרטים הצעירים" פעלה בין 1998 ל-2015. לאחר עימות עם הנהגת המפלגה הופסקה פעילותה, ובכיריה היו בין האנשים שהקימו בהמשך את "אלטרנטיבה לשוודיה". בין 2015 ל-2022 הפעילה המפלגה מסגרת נוער וצעירים עד גיל 29 בשם "השוודים הצעירים". שתי המסגרות אורגנו ונתמכו בידי המפלגה.

הנער מסלבסבורג

לתוך תהליך המיתון הזה נכנס יִמִי אוקסון. הוא נולד ב-17 במאי 1979 באִיבֶטוֹפְטָה שבמחוז סקונה, אך גדל בסֶלְבֶסְבּוֹרְג שבמחוז בלקיניה. אביו, סְטֶפַן, היה איש עסקים שניהל עסק להתקנת רצפות. אמו, בְּרִיט מָרִי, עבדה כמטפלת בבית אבות. הוריו התגרשו כשהיה צעיר, והוא גדל בעיקר אצל אמו.

בין 1995 ל-1998 השלים תוכנית תלת-שנתית במדעי החברה במכון פוּרוּלוּנְדְסְסְקוֹלַן בסלבסבורג. ב-1999 החל ללמוד באוניברסיטת לונד מדע המדינה, משפטים, כלכלה, גאוגרפיה אנושית ופילוסופיה. הוא לא השלים תואר, אך סיפר כי בתקופה הזאת התפתח עניינו בפוליטיקה.

לפני שהפוליטיקה הפכה למקצועו המלא עבד כמפתח אתרי אינטרנט והקים יחד עם בְּיוֹרְן סֶדֶר, מי שיהיה לימים מזכיר בכיר בשוודים הדמוקרטים, חברה לעיצוב אתרים בשם BMJ Aktiv.

אוקסון לא התחיל את חייו הפוליטיים בשוודים הדמוקרטים. תחילה היה חבר בליגת הצעירים של מפלגת המתונים. הוא עזב אותה והצטרף לתנועת הנוער של השוודים הדמוקרטים ב-1995, אם כי קיימת גם גרסה המקדימה את הצטרפותו ל-1994.

אקספו טען כי אוקסון יצר קשר ראשון עם המפלגה כבר ב-1994, כשהיה בן 15. באוטוביוגרפיה שלו מ-2013 כתב כי החליט להצטרף בליל השנה החדשה של 1994, אך חתם על טפסי החברות רק ב-1995, לאחר שקלרסטרם כבר פרש מראשות המפלגה. אוקסון כתב כי קלרסטרם נראה לו קיצוני מדי וכי לא נמשך לאוהדים הנאו-נאצים של המפלגה.

הנושאים שמשכו אותו במיוחד היו עמדת המפלגה כלפי האיחוד האירופי ומדיניות ההגירה שלה. במאמר שפרסם ב-1997 בכתב העת של תנועת הנוער כתב: "יצרנו קשר ראשון עם השוודים הדמוקרטים מתישהו בדצמבר של אותה שנה, 1994, ובפגישה בערב השנה החדשה החלטנו להתחיל לפעול פוליטית מטעם המפלגה, ושבסופו של דבר יוקם סניף מקומי של תנועת הנוער". העיתונאי ומזכיר העיתונות לשעבר של המפלגה, קְרִיסְטִיאַן קְרַפֶּדַל, אישר שאוקסון הצטרף רשמית באביב 1995.

באותה שנה היה אוקסון בין מקימי סניף מקומי של תנועת הנוער. ב-1997 נבחר לחבר חלופי בוועד הארצי. בבחירות 1998, כשהיה בן 19 בלבד, כבר נבחר למועצת עיריית סלבסבורג. באותה שנה מונה לסגן יו"ר תנועת הנוער שהוקמה מחדש, ובין 2000 ל-2005 עמד בראשה.

"כנופיית סקונה" משתלטת על המפלגה

באוניברסיטת לונד הכיר אוקסון את ביורן סדר, מַטִיאַס קַרְלְסוֹן ורִיכַרְד יוֹמְסְהוֹף. הארבעה הקימו את אגודת הסטודנטים הלאומית-דמוקרטית בלונד וזכו בתוך המפלגה לכינויים "כנופיית סקונה", "כנופיית הארבעה" ו"ארבעת המופלאים".

מטרתם הייתה ברורה: להשתלט על הנהגת השוודים הדמוקרטים, להרחיק חברים קיצוניים בגלוי ולהפוך את המפלגה לכוח שניתן להציג בפני ציבור רחב בהרבה. הם דחפו לסילוק פעילים נאו-נאצים מאירועי המפלגה ומחברות בה, לשינוי המצע ולהסרת עמדות כמו התמיכה בעונש המוות.

לפני בחירות 2002 עבר סְטֶן אַנְדֶרְסוֹן, חבר פרלמנט לשעבר מטעם מפלגת המתונים, לשוודים הדמוקרטים וטען שהמפלגה נפטרה ממרכיביה הקיצוניים. ב-2003 הכריזה המפלגה על ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם כאבן יסוד במדיניותה.

ב-2005 התמודד אוקסון מול ינסון על ראשות המפלגה וניצח. מאז לא עזב את התפקיד. זמן קצר לאחר מכן נעלם הלפיד הישן מן הסמל. ב-2006 אימצה המפלגה פרח, הכלנית הכבדית, ששמה המדעי Anemone hepatica, בעיצוב שהזכיר סמל פרחוני קצר ימים מראשית דרכה.

אוקסון קיבל לידיו מפלגה קטנה ומוקצית. המשימה שלו הייתה להפוך אותה לכזו ששאר הפוליטיקה השוודית תיאלץ לפחות להתווכח איתה.

אוקסון, האסלאם והשאלה מי צריך להסתגל למי

ב-2009 פרסם אוקסון מאמר פולמוסי בעיתון אפטונבלדט שבו תקף את הרב-תרבותיות ואת השפעת האסלאם בשוודיה. הוא כתב כי "האסלאם השפיע על החברה השוודית במידה גדולה בהרבה מכפי שהחברה השוודית השפיעה על האסלאם", ותיאר תופעות הקשורות לאסלאם כ"איום הזר הגדול ביותר על שוודיה מאז מלחמת העולם השנייה".

עורכי העיתון העניקו למאמר את הכותרת "המוסלמים הם האיום הזר הגדול ביותר שלנו".

הסערה הובילה לעימות טלוויזיוני בינו לבין שרת הכלכלה וסגנית ראש הממשלה מָאוּד אוֹלוֹפְסוֹן. אוקסון טען כי עיקר דבריו הוא שמוסלמים המגיעים לשוודיה צריכים להסתגל לאורח החיים השוודי ולא להפך.

המרכז השוודי נגד גזענות הגיש תלונה למשרד קנצלר המשפטים בטענה להסתה נגד קבוצה אתנית. הקנצלר דחה את התלונה ולא פתח בחקירה. חברות הסקרים סינובייט ויונייטד מיינדס זיהו לאחר הוויכוח עלייה בתמיכה בשוודים הדמוקרטים לקראת בחירות 2010.

הקו הזה יישאר בלב הפוליטיקה של אוקסון. הוא מגדיר את עצמו כלאומן שוודי, שמרן חברתי ותומך בשוויון. כיו"ר המפלגה הוא הציב במרכז את החוק והסדר, הרחבת האנרגיה הגרעינית והגנת התרבות והחברה השוודית מפני הגירה המונית. הוא האשים מפלגות אחרות בריקסדאג ביחס חיובי מדי לאיחוד האירופי ובהחלשת הסולידריות החברתית של שוודיה באמצעות מדיניות הגירה שאותה תיאר כחסרת שליטה.

הרטוריקה של המפלגה תחתיו התרחקה מן הלאומנות האתנית והעדיפה להציג זהות שוודית המבוססת על רעיון "בית העם", פולקלור שוודי ומסורות לותרניות.

באחת ההתבטאויות שיוחסו לו בשיח הציבורי סביב ההגירה תיאר בבוז אנשים שאינם עובדים ו"יושבים בבית עם שמונה ילדים וצופים בטלנובלות בערבית". משפט כזה מסביר מדוע גם לאחר שנים של מיתוג מחדש, השאלה אם מדובר בשמרנות לאומית לגיטימית או בהמשך מעודן יותר של מסורות הימין הקיצוני ממשיכה ללוות את המפלגה.

מה השוודים הדמוקרטים רוצים?

המפלגה מתארת את עצמה כשמרנית חברתית בעלת יסוד לאומני. חוקרים, פרשנים וכלי תקשורת תיארו אותה גם כלאומנית מבחינה כלכלית, לאומית-שמרנית, מתנגדת להגירה, אנטי-אסלאמית, מתנגדת למגמות מגדר מסוימות, אירו-סקפטית, ימנית ולעיתים ימנית קיצונית. השוודים הדמוקרטים דוחים את התווית "ימין קיצוני" וטוענים שהיא אינה משקפת עוד את השקפותיהם.

בתחום ההגירה מבקשת המפלגה מגבלות חריפות יותר ותהליכי הטמעה של מהגרים בתרבות השוודית. היא מתנגדת לרב-תרבותיות ומקדמת זהות לאומית ותרבותית משותפת, שאותה היא מציגה כבסיס ללכידות חברתית.

אולי יעניין אותך

חוסל האשם ספי א־דין, הצל של נצראללה ויורשו

מהי "רפובליקת בננות"?

על הנשיא האקוודורי המושחת והישראלי שחייב להעיד כדי להישאר בחיים

איראן פתחה במתקפה ישירה על ישראל

היא תומכת במדינת הרווחה השוודית, אך מתנגדת למתן רווחה למי שאינם אזרחי שוודיה או תושבי קבע. בכלכלה היא תומכת בשוק מעורב המשלב רעיונות המזוהים עם מרכז-שמאל ועם מרכז-ימין.

בנושאים חברתיים התמונה מורכבת יותר מהתדמית השמרנית הפשוטה. המפלגה תומכת בנישואים חד-מיניים, באיחודים אזרחיים לזוגות חד-מיניים ובניתוחים להתאמה מגדרית, אך מעדיפה שילדים יגדלו במשפחה גרעינית מסורתית. היא טוענת כי כנסיות ומוסדות פרטיים צריכים להיות בעלי המילה האחרונה בשאלה אם לערוך טקס נישואים, ולא המדינה. היא תומכת באיסור נישואים כפויים, פוליגמיים ונישואי ילדים ובהחמרת האכיפה נגד אלימות על רקע כבוד המשפחה.

בתחום האנרגיה תומכת המפלגה בהשארת תחנות הכוח הגרעיניות של שוודיה כדי להתמודד עם שינויי האקלים, אך טוענת שמדינות אחרות צריכות לבצע חלק גדול יותר מן ההפחתה בפליטות גזי חממה משום ששבדיה, לשיטתה, כבר עושה די.

בענייני ביטחון פנים היא דורשת בדרך כלל עונשי מינימום חמורים יותר, תוספת תקציבים וכוח אדם למשטרה ומאבק חריף בפשיעת כנופיות. בביטחון הלאומי היא תומכת בהגדלת מספר חטיבות הצבא ובהעלאת תקציב הביטחון.

2010: בפעם הראשונה בתוך הריקסדאג

בבחירות 2010 התרחש הרגע שעליו עבדה הנהגת אוקסון במשך שנים. אחוז החסימה השוודי עומד על 4 אחוזים. השוודים הדמוקרטים קיבלו 5.7 אחוזים מן הקולות וזכו ב-20 מושבים. אוקסון, שהוצב ראשון ברשימה הארצית, נכנס לריקסדאג יחד עם עוד 19 חברי מפלגה.

בשביל מפלגה שבמשך שנים נותרה מחוץ לפרלמנט היה זה שינוי מוסדי עמוק. היא כבר לא הייתה רק תופעה מן השוליים, אלא כוח שהמערכת הפוליטית נדרשה להתמודד עם נוכחותו יום-יום.

באותה שנה הנהיגה המפלגה אמנה נגד גזענות ובהמשך הרחיבה אותה למדיניות של אפס סובלנות כלפי קיצוניות פוליטית ועבירות חוק. לאחר שחברי פרלמנט מטעמה נקלעו לשורת פרשות הודיעה גם על הליך סינון למועמדים עתידיים ועל כללי התנהגות ותקשורת מעודכנים.

ב-2011 שינתה את ההגדרה העצמית שלה מ"לאומנית" ל"שמרנית חברתית". אבל המיתוג מחדש נתקל שוב ושוב באנשי המפלגה עצמם.

התמכרות, צינורות ברזל ושנים לא פשוטות לתדמית החדשה

ב-26 בספטמבר 2011 שוכנע חבר הפרלמנט וִילְיָאם פֶּצֶל לעזוב את המפלגה בשל התמכרותו לסמים והנזק האפשרי לתדמית השוודים הדמוקרטים. הוא שמר על מושבו בפרלמנט, אך מת בהמשך ממנת יתר. בספטמבר 2012 עבר המושב לסְטֶלַן בּוֹיֶרוּד.

ואז הגיעה "פרשת צינורות הברזל".

בנובמבר 2012 פרסם העיתון אקספרסן, במשך שלושה ימים, קטעי וידאו שצולמו באוגוסט 2010. אותם סרטונים כבר הופיעו ביוטיוב והעיתון עצמו פרסם אותם שנה קודם לכן מבלי לעורר תשומת לב דומה, אך הפעם הם הפכו למשבר פוליטי.

את הצילומים ביצע חבר הפרלמנט קֶנְט אֶקֶרוֹת. לצדו נראו חבר הפרלמנט אֶרִיק אַלְמְקְוִויסְט וכְּרִיסְטִיאַן וֶסְטְלִינְג. אלמקוויסט נראה מתווכח עם הקומיקאי סוֹרַן אִיסְמַעִיל ואומר לו כי שוודיה היא "המדינה שלי, לא המדינה שלך". השלושה נראו מתווכחים גם עם אדם שיכור. אישה שהתקרבה לאקרות בזמן הצילום כונתה על ידו "זונה" ונדחפה הצדה. דקות אחדות לאחר מכן נראו הגברים מרימים מוטות ברזל.

הסרטונים פורסמו כחודש בלבד לאחר שאוקסון הנהיג מדיניות אפס סובלנות כלפי גזענות. ב-14 בנובמבר התפטר אלמקוויסט מתפקידו כדובר המפלגה לענייני כלכלה ומחברותו בוועד המנהל. הוא טען כי היה נתון באותה תקופה ללחץ כבד ולאיומים באלימות. למחרת, לאחר פרסום קטעים נוספים, הודיעה המפלגה כי אקרות ייצא להפסקה מתפקידו כדובר לענייני משפט. אלמקוויסט ואקרות לקחו גם חופשה מתפקידיהם בפרלמנט.

יו"ר תנועת הנוער גוּסְטַב קַסֶלְסְטְרַנְד וסגנו וִילְיָאם הַאנֶה תקפו את הנהגת המפלגה במאמר בעיתון דגנס ניהטר וטענו שאין להיכנע ללחץ התקשורתי.

רק שבועיים מאוחר יותר הגיעה פרשה נוספת. חבר הפרלמנט לַארְס אִיסוֹבַארָה דיווח כי שני גברים "מרקע מהגר" שדדו את תיק הגב שלו ודחפו אותו מכיסא הגלגלים. כשניסה להיכנס לבניין הריקסדאג, הוא עצמו דווח למשטרה בגלל קללות גזעניות כלפי מאבטחים.

בתחילה הגנה עליו המפלגה. אחר כך חשף אקספרסן כי איזובארה פשוט שכח את התיק במסעדה, וכי שני הגברים שאותם האשים דווקא עזרו לו לאחר שנפל מכיסא הגלגלים. ב-29 בנובמבר עזב את מושבו, ומַרְקוּס וִיכֶל החליף אותו. המהפך התדמיתי התברר כעניין שקל יותר לכתוב במצע מאשר לאכוף על כל מי שלבש את סיכת המפלגה.

אוקסון מסתבך

גם מנהיג המפלגה לא עבר את השנים האלה ללא סערות.

ב-2009 דיווח הרדיו השוודי כי אוקסון ובכירים אחרים במפלגה שרו שיר לעג על רצח ראש הממשלה לשעבר אוֹלוֹף פַּלְמֶה. אוקסון אמר כי היה צריך להתנגד לכך יותר, אבל טען שההקלטות חסרות הקשר. לדבריו, הנוכחים שרו מגוון רחב של שירים, מיוסי ביורלינג ועד שירי מחאה קומוניסטיים, ולא במסגרת פוליטית.

בספטמבר 2014 דיווח הרדיו השוודי כי אוקסון הוציא באותה שנה יותר מ-500 אלף קרונות, כ-70 אלף דולר, על הימורים מקוונים. הסכום היה גבוה מהכנסתו השנתית לאחר מס.

החשיפה עוררה סערה כפולה: מתנגדיו הציגו אותה כהוכחה לחוסר אמינות, ואילו אחרים תקפו דווקא את החלטת הרדיו לפרסם מידע אישי כזה. בין המבקרים על הפרסום היו דוברת מפלגת הירוקים לשעבר מָרִיָה וֶטֶרְסְטְרַנְד ושר החוץ קַרְל בִּילְדְט. אוקסון עצמו כינה את הפרסום "ניסיון לרצח אופי".

זמן קצר לאחר בחירות 2014 הודיע כי הוא יוצא לחופשת מחלה בשל שחיקה נפשית. מתיאס קרלסון מילא זמנית את תפקידיו. בתחילת 2015 דירג כתב העת השוודי DSM את אוקסון כבעל ההשפעה החשוב ביותר על דעת הקהל בשוודיה לשנת 2014.

ב-27 במרץ 2015 חזר לתפקידיו, תחילה בהיקף מצומצם, בתוכנית הטלוויזיה "סקאוולן" ובמכתב פתוח שפרסם בפייסבוק. שנתיים קודם לכן, ב-2013, כבר דירג אותו כתב העת פוקוס כאדם החמישי בעוצמתו בשוודיה.

מ-12.9% לרבע מהמדינה בסקרים

בבחירות לפרלמנט האירופי ב-2014 קיבלו השוודים הדמוקרטים 9.67 אחוזים מהקולות, שני מושבים בפרלמנט האירופי והמקום החמישי בשוודיה. בהמשך הצטרפה המפלגה לברית למען דמוקרטיה ישירה באירופה ולסיעת אירופה של חירות ודמוקרטיה ישירה.

בבחירות הכלליות באותה שנה קיבלה 12.9 אחוזים מהקולות, הכפילה את כוחה והפכה למפלגה השלישית בגודלה. בדרום שוודיה היו התוצאות מרשימות עוד יותר: במאלמה קיבלה 14 אחוזים, בלנדסקרונה 19 אחוזים ובשֶבּוֹ 30 אחוזים, מה שהפך אותה למפלגה הגדולה ביותר בעירייה.

מבין 29 מחוזות בחירה הייתה השוודים הדמוקרטים המפלגה השנייה בגודלה ב"סקונה צפון ומזרח" והשלישית ב-25 מחוזות. אף שבסיסה נשען במידה רבה על אזורים כפריים ועל הדרום העמוק, היא קיבלה יותר מ-15 אחוזים גם בערים בינוניות במרכז שוודיה, ובהן נורשפינג, אסקילסטונה ויֶבְלֶה.

בקיץ 2015, על רקע נתוני ההגירה הגבוהים ומשבר ההגירה האירופי, זינקה המפלגה בסקרים. בסקרי אינטרנט של יו-גוב וסנטיו היא אף הגיעה למקום הראשון עם מעט יותר מרבע מהקולות. גם בסקרים טלפוניים נרשמה עלייה, אם כי מתונה יותר.

המפלגה שהמערכת ניסתה לבודד כבר לא נראתה כמו תופעה שאפשר להמתין עד שתיעלם.

2018: החרם נשאר, אך המציאות משתנה

בתחילת 2018 הקימו חברים לשעבר בתנועת הנוער, שסולקו מהשוודים הדמוקרטים ב-2015, את מפלגת "אלטרנטיבה לשוודיה", שהוצבה מימין לשוודים הדמוקרטים. שלושה חברי ריקסדאג של SD, אוֹלֶה פֶלְטֶן, גֶ'ף אָל ומנהיג המפלגה לשעבר מיקאל ינסון, עברו אליה.

ב-2 ביולי 2018 עזבו שני חברי הפרלמנט האירופי של השוודים הדמוקרטים את סיעת אירופה של חירות ודמוקרטיה ישירה ועברו לקבוצת השמרנים והרפורמיסטים האירופים.

בבחירות הכלליות של ספטמבר 2018 קיבלה המפלגה כ-17.5 עד 17.6 אחוזים מהקולות, תוספת של כ-4.7 נקודות אחוז, וזכתה ב-62 מתוך 349 מושבים בריקסדאג. לפניה ניצבו הסוציאל-דמוקרטים עם 28.4 אחוזים והמתונים עם 19.8 אחוזים.

התוצאה הייתה נמוכה מן התחזיות בחלק מהסקרים, אבל מבחינה רעיונית השפעתה כבר הייתה רחבה יותר ממספר המושבים. העיתונאית אֶמִילִי שוּלְתַיְיס תיארה זאת כניצחון אידאולוגי: השוודים הדמוקרטים הצליחו לקבוע במידה רבה את גבולות הוויכוח ולדחוף יריבים לאמץ מדיניות הגירה הדומה יותר לעמדותיהם.

במחוז סקונה הייתה המפלגה המובילה במספר הקולות ב-21 מתוך 33 עיריות. ניתוח של הטלוויזיה השוודית מצא כי לפחות 22 מושבים ב-17 מועצות מקומיות יישארו ריקים מפני שהמפלגה זכתה ביותר מושבים ממספר המועמדים שהציגה. בעיריית הרבי קיבלה לראשונה ראשות עיר.

למרות כל זאת, ברמה הארצית המשיכו רוב המפלגות להחרים אותה. אבל החרם כבר החל להיסדק מלמטה.

הקואליציות המקומיות שקדמו לפריצת הדרך הארצית

באוקטובר 2018 נכנסו השוודים הדמוקרטים לראשונה לקואליציות שלטוניות מקומיות לצד המתונים והנוצרים הדמוקרטים בעיריות סטפנסטורפ, סלבסבורג, הרליונגה וברומלה. הקואליציה בברומלה התפרקה ב-2020, אך שיתופי פעולה חדשים נוצרו בסוואלוב ב-2019, ביוב ב-2020 וסורהאמר ב-2021.

לאחר הבחירות הארציות הודיעה מנהיגת הנוצרים הדמוקרטים אֶבָּה בּוּש כי מפלגתה מוכנה לנהל משא ומתן עם השוודים הדמוקרטים בריקסדאג.

בדצמבר 2019 נפגש אולף קריסטרסון, מנהיג המתונים, באופן רשמי עם הנהגת השוודים הדמוקרטים, לאחר שבעבר שלל משא ומתן איתם. עצם הפגישה הולידה הערכות כי מפלגתו של אוקסון עשויה להשתלב בגוש מרכז-ימין חדש במקום "הברית" הישנה, שהתפרקה לאחר שמפלגת המרכז והליברלים עברו לתמוך בממשלה בראשות הסוציאל-דמוקרטים.

ב-2020 הקים מתיאס קרלסון, לשעבר מנהיג הסיעה הפרלמנטרית של השוודים הדמוקרטים, את מכון החשיבה השמרני אוֹיקוֹס. המכון תואר על ידי מבקריו כ"הרחבה של הפרויקט הפוליטי של השוודים הדמוקרטים", ונטען כי הוא מקבל גם מימון מן המפלגה.

ב-2021 הוזמנה המפלגה לראשונה להשתתף בשיחות עם הנוצרים הדמוקרטים והמתונים על תקציב חלופי. באותה שנה הגישה הצעת אי-אמון נגד ממשלת לוון השנייה על רקע מדיניות ההגירה, הכלכלה והדיור. מפלגות אופוזיציה אחרות תמכו בהצעה והיא התקבלה. ניסיון קודם של השוודים הדמוקרטים להפיל את הממשלה בהצבעת אי-אמון ב-2015 נכשל.

החרם הפוליטי שהחזיק כמעט שלושה עשורים הלך והפך למסורת שאיש כבר לא היה בטוח מדוע ממשיכים לקיים אותה.

2022: לא עוד מפלגת מחאה

לקראת בחירות 2022 ביקשו השוודים הדמוקרטים להקים גוש שמרני עם המתונים, הנוצרים הדמוקרטים והליברלים. המפלגה כבר לא הסתפקה בתמיכה מבחוץ וביקשה גם תפקידי שרים אם הגוש ישיג רוב.

הקמפיין התבסס על דרישה לצמצם את הגירת מבקשי המקלט כמעט לאפס, להקשיח את הכללים לקבלת היתרי עבודה, להוריד את חשבונות האנרגיה ולפעול ביד קשה יותר נגד אלימות כנופיות באמצעות עונשי מאסר ארוכים יותר.

התוצאה הייתה הטובה בתולדות המפלגה. היא קיבלה כ-20.5 עד 20.6 אחוזים מהקולות, 73 מושבים, ועקפה את המתונים. בתיאור המפורט של תוצאות הבחירות היא הפכה למפלגה השנייה בגודלה בריקסדאג.

המספר היה חשוב, אבל משמעותו הפוליטית הייתה גדולה אפילו יותר. במשך שנים הוסבר לבוחרים כי אפשר להצביע לשוודים הדמוקרטים, אך אף מפלגה אחרת לא תשתף איתם פעולה. ב-2022 נעלמה המשוואה הזאת.

הסכם טידה: מחוץ לממשלה, בתוך מרכזי הכוח

לאחר הבחירות הגיע הסכם טידה. השוודים הדמוקרטים הסכימו לספק תמיכה פרלמנטרית לממשלה בהובלת המתונים יחד עם הנוצרים הדמוקרטים והליברלים. הם לא קיבלו שרים, אבל בפעם הראשונה בתולדותיהם קיבלו השפעה ישירה על ממשלת שוודיה.

באוקטובר 2022 קיבלו לראשונה גם ראשות של ארבע ועדות בריקסדאג. ריכרד יומסהוף מונה לעמוד בראש ועדת המשפט; אָרוֹן אֶמִילְסוֹן בראש ועדת החוץ; טוֹבִּיאַס אַנְדֶרְסוֹן בראש ועדת התעשייה והמסחר; ומַגְנוּס פֶּרְסוֹן בראש ועדת שוק העבודה.

אנשי המפלגה קיבלו גם ראשות משלחות בינלאומיות. מרקוס ויכל מונה לעמוד בראש המשלחת השוודית לאספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה, ביורן סדר בראש המשלחת לארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, ואָדָם מַרְטִינֶן בראש הקבוצה הפרלמנטרית המשותפת ליורופול.

זו כבר לא הייתה מפלגה שצועקת על הממשלה מן היציע. היא החזיקה בחלק מהכלים שבעזרתם המדינה עצמה עובדת.

השפעת השלטון משנה גם את המפלגה

במאי 2023 עזבה חברת הפרלמנט אֶלְסָה וִידִינְג את השוודים הדמוקרטים לאחר שספגה ביקורת על השתתפותה בכנס שאורגן בידי Searchlight. היא נותרה חברת פרלמנט עצמאית והמשיכה להצביע יחד עם קבוצת השוודים הדמוקרטים בתוך קואליציית טידה.

באוגוסט 2023 עשתה גם קרן נובל מחווה סמלית שאי אפשר היה להתעלם ממנה. לאחר שבמשך שנים נמנעה מלהזמין את אוקסון, הוא קיבל לראשונה הזמנה רשמית כחלק מן המשלחת השוודית למשתה נובל.

בשנת 2025 ירד מספר חברי סיעת השוודים הדמוקרטים בריקסדאג ל-70. קַטְיָה נִיבֶּרְג עזבה לאחר שהואשמה בנהיגה בשכרות, וסָרָה-לֶנָה בְּיֶילְקֶה עזבה והצטרפה לנוצרים הדמוקרטים.

ב-2026 חזר מספר חברי הסיעה ל-72 לאחר ששני חברי פרלמנט מטעם המתונים, אָרִין קַרַפֶּט ומַרְלֶנֶה לוּנְד קוֹפַּרְקְלִינְט, ערקו לשוודים הדמוקרטים.

סליחה על העבר, אבל הוויכוח לא נעלם

אוקסון והדור שעלה איתו להנהגה טענו במשך שנים כי השוודים הדמוקרטים של תקופתם אינם המפלגה של שנות השמונים והתשעים. אוקסון עצמו אמר שהארגון אינו מקושר עוד לשום צורה של נאו-נאציזם וכי ננקטת מדיניות אפס סובלנות נגד גילויי גזענות או קיצוניות מצד נציגים.

ב-2025 עשתה המפלגה צעד נוסף ופרסמה התנצלות רשמית על קשריה לנאו-נאציזם בשנותיה הראשונות. אבל הוויכוח הציבורי לא הסתיים. עצם העובדה שהמפלגה עברה תהליך עמוק של שינוי איננה מוחקת את השאלה מהו היחס בין המפלגה של ימינו למקורות שמהם צמחה. במשך שנים זו הייתה גם הסיבה המרכזית לכך שמפלגות אחרות סירבו לעבוד איתה.

אחרי 2010 התחזק גם המאמץ הפומבי של בכירים להתרחק מן העבר, אבל תהליך הניקוי הארגוני החל למעשה כבר באמצע שנות התשעים והתרחב בשנותיו הראשונות של אוקסון. במילים אחרות, לא הייתה נקודת מפנה יחידה אלא סדרה של פעולות שנמשכה שנים: איסור סמלים, סילוק קיצונים, שינוי מצע, שינוי סמל, שינוי הגדרה עצמית, מדיניות אפס סובלנות ולבסוף התנצלות רשמית.

בין שוודיה לישראל

העבר האנטישמי של חלק מהמייסדים והפעילים המוקדמים ממשיך להשפיע גם על יחסי המפלגה עם יהודים ועם ישראל. המפלגה הוחרמה על ידי יהודים בשוודיה, ובכל זאת ניסתה בשנים האחרונות להדגיש התנתקות מהעבר ותמיכה במדינת ישראל.

חברי כנסת מטעם הליכוד נפגשו עם חברי פרלמנט מהשוודים הדמוקרטים ביוזמה של ח"כ עָמִית הַלֵּוִי. במסגרת המגעים ביקשה המפלגה להצהיר על תמיכה בישראל ועל שורה של עמדות: הכרה בחשיבות המאבק באיראן, התנגדות לתמיכה בטרור מצד הרשות הפלסטינית, קריאה לממשלת שוודיה להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהעביר אליה את השגרירות, ודרישה שהאיחוד האירופי יכיר בחזבאללה כולו כארגון טרור ולא רק בחלק ממנו.

המתח בין העבר לבין הקו הנוכחי בולט גם בעמדותיו האישיות של אוקסון. לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023, שבה נהרגו יותר מאלף ישראלים, נראו חגיגות במספר ערים בשוודיה. אוקסון אמר כי האנשים שחגגו טרור "אינם שייכים לשוודיה" וכי הוא פתוח לאפשרות של גירושם.

בנאום ב-26 בנובמבר 2023 טען כי שוודים-פלסטינים שנסעו לעזה אינם צריכים לצפות ששוֹודיה תסייע להם לחזור. מנגד, גם בנושא ברית המילה נוקט אוקסון עמדה ייחודית: הוא תומך באיסור ברית מילה לקטינים, אך מבקש להחריג מהאיסור ברית מילה יהודית.

מי הוא יִמִי אוקסון מחוץ לפוליטיקה?

הדימוי הציבורי של אוקסון אינו מבוסס רק על המדיניות. חוקר הפוליטיקה הנורדית בֶּנְגָ'מִין ר' טַייטֶלְבָּאוּם, העיתונאי בּוּלֶנְט קֶנֶש ומדען המדינה יוֹנָאס הִינְפוֹרְס תיארו אותו כנואם וכאיש תקשורת אפקטיבי, אך ציינו שהוא בנה חלק מכוחו דווקא על כך שהוא נראה "רגוע והגיוני" ולא מתאים לדימוי הרגיל של מנהיג פופוליסטי קולני וכריזמטי.

הסתירה הזאת מעניינת במיוחד לנוכח חייו מחוץ לפרלמנט. אוקסון היה מאורס בעבר לְלוּאִיז אֶרִיקְסוֹן, עוזרת פרלמנטרית לשעבר של ביורן סדר ובתה של חברת הפרלמנט לשעבר מטעם השוודים הדמוקרטים מַרְגָרֶטָה גוּנְסְדוֹטֶר. אריקסון כיהנה כראש עיריית סלבסבורג בין 2019 ל-2022 והייתה בין אנשי המפלגה הראשונים שהחזיקו בראשות עיר. לשניים בן שנולד ב-2013.

ב-24 באפריל 2020 הודיעה אריקסון בפייסבוק כי בני הזוג נפרדו זמן מה קודם לכן.

מאז 2022 נמצא אוקסון בזוגיות עם התזונאית מַטִילְדָה קֶרְנֶרוּפ. השניים נישאו ב-2024. החתונה נערכה בסגנון המזוהה עם הבי-מטאל, האורחים שרו קריוקי ולא נדרשו לעמוד בקוד לבוש. אוקסון מתגורר בסלבסבורג. בין תחביביו גולף וצפייה בכדורגל. הוא אוהד את מְיֶילְבִּי אֵיי-אֵף ואת קבוצת מינסוטה וייקינגס.

והוא ממשיך גם לנגן. בלהקת בדוראנדה בארן הוא מנגן בקלידים ובבס לצד פיטר לונדון, והוא הופיע גם בקונצרטים של אולטימה תולה. האיש שהקדיש את הקריירה שלו להפיכת הלאומנות השוודית לזרם פוליטי מרכזי נשאר, לפחות בשעות הפנאי, גם מוזיקאי רוק.

מרץ 2026: חומת הבידוד נופלת

אם 2010 היה הרגע שבו נכנסו השוודים הדמוקרטים לפרלמנט, 2019 הרגע שבו יריבים החלו לשוחח איתם ו-2022 הרגע שבו קיבלו השפעה ממשלתית ישירה, מרץ 2026 היה הרגע שבו כמעט נעלם המכשול האחרון.

הליברלים הודיעו כי הם מסירים את כל הקווים האדומים לגבי שיתוף פעולה עם השוודים הדמוקרטים בקואליציית מרכז-ימין עתידית. עד אז, על אף השתתפותם בהסכם טידה, הם התנגדו למינוי פוליטיקאים של SD לשרים.

המהלך הפך אותם לשותף האחרון בהסכם שהסיר את מדיניות הבידוד כלפי אוקסון ואנשיו. המתונים והנוצרים הדמוקרטים תמכו בשינוי, אך כמה פוליטיקאים ליברלים עזבו את מפלגתם במחאה.

באותו חודש הודיע ראש הממשלה אולף קריסטרסון במפורש כי אם גוש הימין יקבל רוב נוסף, הוא מוכן להכניס את השוודים הדמוקרטים לממשלה ולהעניק להם תפקידי שרים. לא עוד תמיכה מבחוץ. לא עוד השפעה במסדרון. כיסאות סביב שולחן הקבינט.

הבחירות ב-13 בספטמבר 2026

כאשר השוודים הולכים לקלפיות ב-13 בספטמבר, הם מצביעים על הרבה יותר מחלוקת המושבים בין 349 חברי הריקסדאג. הבחירות מתקיימות לאחר ארבע שנים שבהן מפלגתו של אוקסון כבר השפיעה על ממשלת הימין מבחוץ, בתקופה שבה הוקשחה מדיניות ההגירה ובזמן שבו עצם שיתוף הפעולה איתה הפך בהדרגה מחריגה פוליטית לשגרה.

גם ההקשר האירופי משתנה. בגרמניה, אלטרנטיבה לגרמניה השיגה בסקסוניה-אנהלט כ-44 אחוזים, אך עדיין נתקלת בחומת סירוב מצד מפלגות המיינסטרים. בשוודיה החומה המקבילה כמעט נעלמה עוד לפני ספירת הקולות.

אוקסון מגיע אל הבחירות אחרי יותר מעשרים שנה רצופות בראשות השוודים הדמוקרטים. כשהחל את המסע, המפלגה נאבקה רק כדי להיראות כלגיטימית. אחר כך נאבקה לעבור את אחוז החסימה. לאחר מכן ביקשה להיות שותפה לשיחות. ב-2022 כבר הייתה חיונית להקמת ממשלת ימין. עכשיו היא מבקשת את מה שנמנע ממנה עד כה: להיות הממשלה עצמה, או לפחות חלק רשמי ממנה.

המסלול הזה אינו מוחק את העבר. הוא גם אינו מאפשר להתייחס למפלגה כאילו היא קפאה במקום מאז 1988. בתולדות השוודים הדמוקרטים מתקיימים שני הדברים יחד: הארגון שנולד בסביבה שאליה היו מחוברים נאו-נאצים ולאומנים לבנים, והארגון שעבר במשך שלושה עשורים תהליך מכוון של סילוק, מיתון, שינוי מצע ומיתוג מחדש עד שמפלגות שבעבר החרימו אותו החלו להזדקק לקולותיו.

ב-1988 השאלה הייתה אם השוודים הדמוקרטים יצליחו בכלל לשרוד. ב-2010 השאלה הייתה מה תעשה שוודיה עם מפלגה כזאת בתוך הפרלמנט. ב-2022 השאלה כבר הייתה כיצד מקימים בעזרתה ממשלה. בספטמבר 2026 נשארה שאלה אחת שלא נוסתה עדיין: איך תיראה שוודיה כאשר יִמִי אוקסון ואנשיו לא יעמדו מחוץ לדלת חדר הממשלה, אלא יפתחו אותה בעצמם.

אם ההיסטוריה של השוודים הדמוקרטים מלמדת משהו, הרי שמעמד של "מוקצה לנצח" בפוליטיקה עשוי להיות קצר בהרבה מכפי שנדמה בזמן אמת. אם הכתבה עניינה אתכם, שתפו אותה והמשיכו לקרוא באתר על מפלגות, מנהיגים ורעיונות שהתחילו בשוליים וגילו שהשוליים עצמם מסוגלים לזוז.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.