צו אלהמברה – פקודת גירוש יהודי ספרד (1492)

(1) המלך פרננדו והמלכה איזבלה, בחסד האל, מלך ומלכת קסטיליה, לאון, אראגון, סיציליה, גרנדה, טולדו, ולנסיה, גליסיה, האיים הבלאריים, סביליה, סרדיניה, קורדובה, קורסיקה, מורסיה, חאאן, האלגרבה, אלחזירס, גיברלטר ושל האיים הקנריים, רוזן ורוזנת ברצלונה ואדוני ביסקאיה ומולינה, דוכסי אתונה ונאופטריה, רוזני רוסיון וסרדניה, המרקיזים של אוריסטאן וגוצ'יאנו, אל הנסיך האדון חואן, בננו היקר והאהוב מאוד, ואל שאר ילדי המלוכה, הפרלטים (אנשי כמורה בכירים), הדוכסים, המרקיזים, הרוזנים, ראשי מסדרי הצבא, הפריאורים, האצילים, המפקדים, מושלי הטירות והמקומות המבוצרים של ממלכותינו ואדמותינו, ואל המועצות, השופטים, ראש העיר, השוטרים, שופטי המחוז, האבירים, נושאי הכלים הרשמיים, וכל האנשים הטובים של העיר האצילה והנאמנה בורגוס ושאר הערים, העיירות והכפרים של הבישופות שלה ושל ארכיבישופויות אחרות, בישופויות, ודיוקסיות של ממלכתנו ואדמותינו, ואל רובעי המגורים של היהודים בעיר בורגוס האמורה ובכל הערים, העיירות והכפרים הנזכרים לעיל של הבישופות שלה ושל שאר הערים, העיירות והכפרים של ממלכותינו ואדמותינו הנזכרות לעיל, ואל כל היהודים וכל הפרטים היהודים במקומות ההם, ואל גברים ונשים בכל גיל שהם, ואל כל שאר האנשים מכל דת, נחלה, כבוד, עליונות ומעמד שהם, ואל כל אלו שהעניין הכלול בכתב זה נוגע להם או עשוי לגעת להם. שלום וחסד.

(2) הנכם יודעים היטב, או שעליכם לדעת, כי בעוד שנמסר לנו שבממלכותינו אלו היו כמה נוצרים רשעים שקיימו מצוות יהודיות וכפרו באמונתנו הקתולית הקדושה, אשר הסיבה הגדולה לכך הייתה הקשר בין היהודים לבין אותם נוצרים, בבתי המשפט שקיימנו בעיר טולדו בשנה שעברה של אלף ארבע מאות ושמונים, הורנו על הפרדת היהודים האמורים בכל הערים, העיירות והכפרים של ממלכותינו ואדמותינו ו[ציווינו] שיינתנו להם רבעים יהודיים ומקומות מופרדים בהם עליהם לחיות, בתקווה שבאמצעות הפרדתם המצב יתקן את עצמו. יתרה מכך, פעלנו ונתנו פקודות שתיערך אינקוויזיציה בממלכותינו ואדמותינו הנזכרות לעיל, אשר כפי שאתם יודעים נערכה מזה שתים עשרה שנים ונערכת כעת, ועל ידי כך התגלו אנשים אשמים רבים, כפי שידוע היטב, ובהתאם לכך נמסר לנו על ידי האינקוויזיטורים ועל ידי אנשים אדוקים אחרים, דתיים וחילוניים, כי נזק גדול נגרם ועדיין נגרם, מאחר שהנוצרים עסקו וממשיכים לעסוק בקשר חברתי ותקשורת [עם היהודים] והיו להם (ליהודים) אמצעים ודרכים שביכולתם לערער ולגנוב נוצרים מאמינים מאמונתנו הקתולית הקדושה ולהפרידם ממנה, ולמשוך אותם אליהם ולערער אותם לאמונתם ושכנועם ברשע שלהם, תוך הדרכתם בטקסים ובמנהגי דתם, קיום פגישות בהן הם קוראים ומלמדים את מה שעל האנשים להחזיק ולהאמין לפי דתם, השגת המטרה שהנוצרים וילדיהם ימולו ומתן ספרים מהם יוכלו לקרוא את תפילותיהם והצהרה בפניהם על הצומות שעליהם לשמור, והצטרפות אליהם לקרוא וללמדם את ההיסטוריה של דתם, ציון המועדים בפניהם לפני שהם מתרחשים, ייעוץ להם מה עליהם להחזיק ולשמור בהם, נשיאה אליהם ומתן להם מבתיהם לחם ללא שמרים [מצות] ובשרים שנשחטו פולחנית [שחיטה], הדרכתם לגבי הדברים מהם עליהם להימנע, הן באכילה והן בדברים אחרים כדי לשמור על דתם, ושכנועם ככל יכולתם להחזיק ולשמור את תורת משה, תוך שכנועם שאין חוק או אמת אחרת מלבד זו. דבר זה הוכח מהצהרות והודאות רבות, הן מאותם יהודים עצמם והן מאלו שהושחתו ופותו על ידם, דבר שהסב נזק גדול, פגיעה וחרפה לאמונתנו הקתולית הקדושה.

(3) על אף שנמסר לנו על חלק גדול מכך לפני זמן רב וידענו שהתרופה האמיתית לכל הנזקים ואי-הנוחות הללו הייתה לאסור כל קשר בין היהודים האמורים לבין הנוצרים ולגרשם מכל ממלכותינו, רצינו להסתפק בציווי עליהם לעזוב את כל הערים, העיירות והכפרים של אנדלוסיה שבהם נראה כי גרמו את הנזק הגדול ביותר, מתוך אמונה שזה יספיק כדי שאלו שבערים, עיירות וכפרים אחרים של ממלכותינו ואדמותינו יפסיקו לעשות ולבצע את המעשים הנזכרים לעיל. ומאחר שנמסר לנו כי לא אותו צעד ולא פסיקת הדין [של הרשעה] נגד היהודים האמורים שהיו האשמים ביותר בפשעים ובעבירות האמורים נגד אמונתנו הקתולית הקדושה הספיקו כתרופה מלאה למנוע ולתקן חרפה ופגיעה כה גדולה באמונה ובדת הנוצרית, מכיוון שכל יום נמצא ונראה שהיהודים האמורים גדלים בהמשך מטרתם הרעה והרשעה בכל מקום שבו הם חיים ומתקהלים, וכדי שלא יהיה שום מקום בו יוסיפו לפגוע באמונתנו הקדושה ולהשחית את אלו שאלוהים חפץ עד כה ביותר לשמר, כמו גם אלו שנפלו אך תיקנו את דרכם וחזרו לאם הכנסייה הקדושה, דבר אשר לפי חולשת אנושיותנו ובשל עורמה ופיתוי דיאבוליים (של השטן) הנלחמים בנו ללא הרף עשוי להתרחש בקלות אלא אם הסיבה העיקרית לכך תוסר, שהיא גירוש היהודים האמורים מממלכותינו. מכיוון שבכל פעם שפשע חמור ומתועב מבוצע על ידי חברים בארגון או תאגיד כלשהו, סביר שארגון או תאגיד כזה יפורק ויושמד ושהחברים הזוטרים כמו גם הבכירים וכולם עבור האחרים ייענשו, ושאלו המפרים את החיים הטובים והישרים של ערים ועיירות ובאמצעות הדבקה יכולים להזיק לאחרים צריכים להיות מגורשים מהמקומות ההם ואפילו אם מסיבות קלות יותר, שעלולות להזיק לרפובליקה, על אחת כמה וכמה עבור אותם פשעים גדולים ומסוכנים ביותר ומדבקים ביותר כגון זה.

(4) לכן, אנו, בעצתם ובהדרכתם של פרלטים, אצילים גדולים של ממלכותינו, ואנשים אחרים של למידה וחכמה מהמועצה שלנו, לאחר שדנו בעניין זה, מחליטים להורות ליהודים וליהודיות האמורים של ממלכותינו לעזוב ולא לחזור או לשוב אליהן או לכל אחת מהן לעולם. ובנוגע לכך אנו מצווים שכתב זה שלנו יינתן, שבו אנו מצווים על כל היהודים והיהודיות בכל גיל שהם, החיים, שוכנים ונמצאים בממלכותינו ואדמותינו האמורות, הן אלו שהם ילידי המקום והן אלו שאינם, אשר בכל דרך או מכל סיבה שהיא באו לחיות ולשכון בהן, שעד סוף חודש יולי הבא של השנה הנוכחית, הם יעזבו את כל ממלכותינו ואדמותינו האמורות, יחד עם בניהם ובנותיהם, משרתיהם ושפחותיהם, בני ביתם היהודים, אלו שהם גדולים כמו גם פשוטי העם, בכל גיל שהם, והם לא יעזו לחזור למקומות ההם, ולא לשכון בהם, ולא לחיות בכל חלק מהם, לא באופן זמני בדרך למקום אחר ולא בכל דרך אחרת, תחת העונש שאם לא יבצעו ויצייתו לפקודה זו ויימצאו בממלכתנו ואדמותינו האמורות ויחיו בהן בכל דרך שהיא, הם יספגו עונש מוות והחרמה של כל רכושם על ידי לשכת הכספים שלנו, כשהם סופגים עונשים אלו מעצם המעשה, ללא משפט, גזר דין או הצהרה נוספים. ואנו מצווים ואוסרים שכל אדם או אנשים מהממלכות האמורות, מכל נחלה, מעמד או כבוד שיהיו, יעזו לקבל, להגן, לסוכך או להחזיק באופן פומבי או סודי כל יהודי או יהודייה מעבר לתאריך של סוף יולי ומכאן ואילך לעולם, באדמותיהם, בתיהם או בחלקים אחרים של כל אחת מממלכותינו ואדמותינו האמורות, תחת עונש של אובדן כל רכושם, הווסאלים שלהם, המקומות המבוצרים ונחלות אחרות, ומעבר לכך אובדן כל מענקים כספיים שהם מחזיקים מאיתנו על ידי לשכת הכספים שלנו.

(5) וכדי שהיהודים והיהודיות האמורים במהלך פרק הזמן הנקוב עד סוף חודש יולי האמור יוכלו להיטיב להסדיר את ענייניהם, ואת רכושם, ואת אחוזותיהם, נכון לעכשיו אנו לוקחים ומקבלים אותם תחת חסותנו, הגנתנו וביטחוננו המלכותי, ואנו מבטיחים להם ולרכושם שבמשך הזמן האמור עד היום האחרון האמור של חודש יולי האמור הם יוכלו לנסוע ולהיות בטוחים, הם יוכלו להיכנס, למכור, לסחור ולהעביר את כל רכושם הנייד והנייח ולהיפטר ממנו בחופשיות ולפי רצונם, ובמשך הזמן האמור, איש לא יפגע בהם, ולא יפצע אותם, שום עוול לא ייעשה להם בניגוד לצדק, בגופם או ברכושם, תחת העונש המוטל על אלו המפרים את החסות המלכותית. ואנו באותו אופן נותנים רישיון וסמכות לאותם יהודים ויהודיות שהם יוכלו לייצא את סחורותיהם ואחוזותיהם אל מחוץ לממלכותינו ואדמותינו האמורות בים או ביבשה כל עוד אינם מייצאים זהב או כסף או כסף מוטבע או דברים אחרים האסורים על פי חוקי ממלכותינו, למעט סחורה ודברים שאינם אסורים.

(6) ואנו מצווים על כל המועצות, השופטים, המגיסטרטים, האבירים, נושאי הכלים, הפקידים וכל האנשים הטובים של העיר בורגוס האמורה ושל הערים, העיירות והכפרים האחרים של ממלכותינו ואדמותינו האמורות ועל כל הווסאלים, הנתינים והילידים החדשים שלנו שהם ישמרו ויצייתו ויגרמו לכך שיישמר ויצוין כתב זה שלנו וכל מה שכלול בו, ולתת ולגרום לכך שיינתן כל סיוע וחסד ביישומו תחת עונש של [להיות נתונים] לרחמינו והחרמת כל רכושם ומשרותיהם על ידי לשכת הכספים שלנו. ומכיוון שדבר זה חייב להיות מובא לידיעת הכל, כדי שאיש לא יוכל לטעון לאי-ידיעה, אנו מצווים שכתב זה שלנו יפורסם בכיכרות ובמקומות המקובלים של העיר האמורה ושל הערים, העיירות והכפרים העיקריים של הבישופות שלה כהכרזה וכמסמך ציבורי. ואיש לא יגרום לו נזק בכל דרך שהיא תחת עונש של להיות נתון לרחמינו ושלילת משרותיהם והחרמת רכושם, אשר יקרה לכל אחד שיעשה זאת. יתרה מכך, אנו מצווים על [האדם] המראה להם את כתבנו זה שיזמן [את אלו הפועלים נגד הכתב] להופיע בפנינו בחצרנו בכל מקום שבו נהיה, ביום שהם מוזמנים במהלך חמש עשרה הימים שלאחר הפשע תחת העונש האמור, שתחתיו אנו מצווים על כל סופר ציבורי שייקרא לצורך קריאת כתבנו זה שהכתב החתום עם חותמו יוצג לכולכם כדי שנדע שפקודתנו מבוצעת.

(7) ניתן בעירנו גרנדה, ביום ה-31 (XXXI) לחודש מרץ, שנת לידת אדוננו ישוע המשיח אלף ארבע מאות תשעים ושתיים שנים.

אני המלך,

אני המלכה,

אני, חואן דה קולומה, מזכיר המלך והמלכה אדונינו, גרמתי לכך שזה ייכתב לפי פקודותם.

נרשם על ידי קבררה, מזכיר אלמאקאן.