בעקבות התפטרותו של ראש הממשלה קיר סטארמר, חבר הפרלמנט אנדי ברנהאם מסתמן כמועמד המוביל להנהגת מפלגת הלייבור. מבט על הקריירה הפתלתלה של מי שזכה לכינוי "מלך הצפון", ועל עמדותיו המורכבות בסוגיות כמו האנטישמיות.

מהעירייה לפרלמנט: טלטלה פוליטית בלונדון

ביום שני, 22 ביוני 2026, השתנה הנוף הפוליטי בממלכה המאוחדת מהקצה אל הקצה. ראש הממשלה קִיר סְטָארְמֶר הודיע על התפטרותו מתפקידו כראש הממשלה וכמנהיג מפלגת הלייבור, והצית מרוץ ירושה מיידי. שעות ספורות לאחר מכן, חבר הפרלמנט הטרי מטעם מחוז מֵייקֶרְפִילְד, אֶנְדִי בַּרְנְהָאם, הכריז רשמית על כוונתו להתמודד על תפקיד יושב ראש מפלגת הלייבור.

ברנהאם, שכיהן כראש עיריית מנצ'סטר רבתי (Greater Manchester) מאז מאי 2017, עזב את תפקידו רק שבוע קודם לכן בעקבות ניצחונו בבחירות המקומיות במייקרפילד, וכעת הוא נחשב למועמד המוביל והמבטיח ביותר לרשת את הנהגת המפלגה והממשלה.

אולי יעניין אותך

מיתוסים, חיות פלא ולחשים: אזכורים תרבותיים בספרי "הארי פוטר"

הפרדוקס של מבצע פוקסלי: כשבריטניה נמנעה מלהרוג את היטלר

להילחם עם חמת חלילים וקשת ארוכה: על ״ג'ק המשוגע״

האם זהו הדיוקן הידוע היחיד של 'מלכת תשעת הימים' של אנגליה?

בעודו צועד בתחנת הרכבת מנצ'סטר פיקדילי בדרכו לונדונה, כפי שתועד על ידי סוכנות הידיעות רויטרס ביום הכרזתו, עיניים רבות במערכת הפוליטית ומחוצה לה היו נשואות אל עבר עמדותיו של המנהיג הפוטנציאלי. הסוגיות החמות שעל הפרק (היחס למדינת ישראל, המלחמה ברצועת עזה והמאבק הגובר באנטישמיות) מעוררות עניין ציבורי רב בבריטניה ובעולם כולו, ומציבות את משנתו המדינית והרעיונית של ברנהאם תחת זכוכית מגדלת קפדנית.

מליברפול למנצ׳סטר

אנדרו מוריי ברנהאם נולד ב-7 בינואר 1970 באֵיְינְטְרִי (Aintree) שבמחוז לנקשייר, פרבר של העיר ליברפול. אביו, קנת' רוי ברנהאם, עבד כמהנדס טלפונים, ואמו, איילין מרי ברנהאם, עבדה כפקידת קבלה במרפאת רופאי משפחה. הוא גדל והתחנך ביישוב קַאלְצֶ'סְט (Culcheth), למד בבית הספר היסודי הקתולי על שם סנט לואיס ובבית הספר התיכון הקתולי על שם סנט אלרד בניוטון-לה-ווילוס. בהמשך פנה ללימודים גבוהים באוניברסיטת קמברידג', שם למד אנגלית בקולג' פיצוויליאם. הוא סיים את לימודיו עם תואר ראשון באנגלית (בדרגת הצטיינות שנייה עליונה), אשר הומר בהמשך באופן אוטומטי לתואר שני (MA).

ברנהאם תיאר את עצמו בעבר כמי שגדל כקתולי אך אינו אדם דתי במיוחד, והוסיף כי התורה החברתית הקתולית היא העומדת בבסיס תפיסתו הפוליטית. "נאלצנו לקרוא את הקטכיזם בבית הספר, אבל הוא עוצמתי, חזק ונכון", הסביר.

הרומן שלו עם מפלגת הלייבור החל, כאמור, בגיל 15. בין השנים 1994 ל-1997 עבד כחוקר עבור חברת הפרלמנט טֶסָה גָ'אוּאֶל (Tessa Jowell). בשנת 1995 הצטרף לאיגוד עובדי התחבורה והכללי. לאחר הבחירות הכלליות של 1997 שימש כקצין פרלמנטרי עבור קונפדרציית ה-NHS מאוגוסט ועד דצמבר של אותה שנה, ולאחר מכן עבד במשך שנה כמנהל בכוח המשימה של ענף הכדורגל (Football Task Force). בשנת 1998 מונה ליועץ מיוחד לשר התרבות, המדיה והספורט, כְּרִיס סְמִית', תפקיד בו החזיק עד שנבחר בעצמו לבית הנבחרים בבחירות הכלליות של שנת 2001.

מהפרלמנט לשולחן הממשלה

בעקבות פרישתו של לורנס קאנליף, הגיש ברנהאם את מועמדותו מטעם מפלגת הלייבור במחוז הבחירה לִי (Leigh) שבמנצ'סטר רבתי, שנחשב אז למחוז בטוח של המפלגה. בבחירות 2001 נבחר לראשונה לפרלמנט עם רוב מרשים של 16,362 קולות, ונשא את נאומו הראשון בבית הנבחרים ב-4 ביולי 2001. מיד לאחר כניסתו לפרלמנט כיהן כחבר בוועדת הבריאות עד שנת 2003, אז מונה למזכיר פרלמנטרי פרטי לשר הפנים דֵּיוִויד בְּלָאנְקֶט. בעקבות התפטרותו הראשונה של בלאנקט בשנת 2004, עבר לשמש כמזכיר פרלמנטרי פרטי לשרת החינוך רוּת קֶלִי (Ruth Kelly). במהלך כהונתו הצביע ברנהאם בעד היציאה למלחמת עיראק, החלטה אותה הגדיר לימים כ"חוויה הגרועה ביותר" שלו בפרלמנט.

לאחר בחירות 2005 קודם ברנהאם לתפקיד תת-מזכיר פרלמנטרי במשרד הפנים, שם היה אחראי על יישום חוק תעודות הזהות של שנת 2006. בסבב המינויים של 5 במאי 2006 הועבר ממשרד הפנים וקודם לתפקיד שר המדינה למסירה ורפורמה במשרד הבריאות. בקבינט הראשון של גורדון בראון, שהוכרז ב-28 ביוני 2007, מונה ברנהאם למזכיר הראשי של האוצר, תפקיד בו החזיק עד 2008. במהלך כהונתו באוצר היה שותף בכתיבת סקירת ההוצאות המקיפה של שנת 2007.

בינואר 2008 קודם ברנהאם לתפקיד שר התרבות, המדיה והספורט, במקומו של ג'יימס פורנל. ביוני של אותה שנה נאלץ להתנצל בפני מנהלת ארגון הזכויות "ליברטי", שָׁאמִי צָ'אקְרָאבָּארְטִי (Shami Chakrabarti), לאחר שזו איימה לתבוע אותו בגין לשון הרע בשל דברים שכתב נגדה במגזין פרוגרס. בשלהי 2008 הכריז על תוכניות ממשלתיות להדק את הפיקוח על תכנים באינטרנט כדי לאזן את מה שהגדיר כחוסר שוויון מול הרגולציה בטלוויזיה. בנאום שנשא בפני גוף השדולה המוזיקלי UK Music קרא לשותפות בין הממשלה לתעשיית המוזיקה, באומרו כי תפקידו לשמור על הערך במערכת.

באפריל 2009, לאחר שספג קריאות גנאי מהקהל במהלך הטקס לציון 20 שנה לאסון הילסבורו, פנה ברנהאם למחרת היום בישיבת הממשלה לדאונינג סטריט וביקש מראש הממשלה גורדון בראון להעלות את נושא האסון בפרלמנט. בראון הסכים, והתוצאה הישירה הייתה הקמת ועדת החקירה השנייה של הילסבורו. חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 2014, כאשר נאום ברנהאם בטקס הזיכרון ה-25 לאסון, הוא התקבל במחיאות כפיים סוערות ותשואות מצד ההמונים.

ביוני 2009 קודם ברנהאם פעם נוספת ומונה לשר הבריאות, תפקיד בו החזיק עד להתפטרות הממשלה בעקבות ההפסד בבחירות 2010. חודש בלבד לאחר כניסתו לתפקיד, ביולי 2009, השיק ועדת חקירה עצמאית בראשות עורך הדין רוֹבֶּרְט פְרֶנְסִיס (Robert Francis QC) לבחינת שיעורי התמותה החריגים בבית החולים סטפורד. החקירה חשפה כשלים מערכתיים קשים וביקרה קשות את הטיפול שהוענק על ידי קרן ה-NHS של מזרח סטפורדשייר. חקירה ציבורית רחבה יותר, שנפתחה ב-2010 על ידי יורשו בתפקיד, אנדרו לנסלי, איששה את הכשלים אך קבעה כי יהיה זה מטעה לקשור אותם ישירות למספר ספציפי של מקרי מוות.

לאחר עזיבתו את המשרד, התפרסמו דיווחים לפיהם ברנהאם וקודמו בתפקיד, אלן ג'ונסון, דחו 81 בקשות לקיום חקירה פומבית בנושא. עיתון הדיילי טלגרף טען כי מאז עלו החששות הראשונים ב-2005, נרשמו כ-2,800 מקרי מוות עודפים מעבר לצפוי ב-14 קרנות NHS שונות. עם זאת, נתונים סטטיסטיים אלו הופרכו בהמשך במסגרת "סקירת קיו" (Keogh Review) בראשות ברוס קיו, שהגדירה את השימוש במדדים אלו כ"חסר משמעות קלינית ופזיז מבחינה אקדמית".

כשר הבריאות, הוביל ברנהאם את התוכנית להקמת "שירות טיפול לאומי" (National Care Service, NCS), שנועד להציג מערכת ציבורית ממומנת של טיפול סוציאלי חינמי בנקודת השירות, בדומה למודל של ה-NHS. המשרד פרסם ספר ירוק בנושא, ובעקבותיו נערך דיון ציבורי נרחב המכונה "דיון הטיפול הגדול" שקודם על ידי גורדון בראון. הממשלה החליטה ליישם את השירות בהדרגה, כאשר השלב הראשון החל עם חוק הטיפול האישי בבית שנחקק באפריל 2010. ברנהאם השיק רשמית את השירות חודש קודם לכן, והעניק טיפול סוציאלי חינם לכל הקשישים והנכים. השלב השני תוכנן לשנת 2014 והשלב הסופי לשנת 2015. אולם, בעקבות תבוסת הלייבור בבחירות 2010, ממשלת הקואליציה של דייוויד קמרון וניק קלג ביטלה את התוכנית והחוק פקע ובוטל.

השנים באופוזיציה וההתמודדויות להנהגת המפלגה

לאחר נפילת ממשלת בראון במאי 2010, מוה ברנהאם לשר הבריאות בממשלת הצללים. עם התפטרותו של בראון מהנהגת המפלגה, הכריז ברנהאם על כוונתו להתמודד בבחירות לראשות הלייבור והשיק את קמפיין הבחירות שלו במחוז הבחירה שלו בלי ב-26 במאי. הוא ביסס את המצע שלו על פילוסופיה של "סוציאליזם שואף" (aspirational socialism) והצטרף למאבק של ארגון Intern Aware לסיום ההתמחויות ללא תשלום. בין התחייבויותיו היו הקמה מחדש של שירות הטיפול הלאומי והחלפת מס הירושה במס ערך קרקע. ברנהאם סיים את המרוץ במקום הרביעי והודח בסיבוב השני עם 10.4% מהקולות. בבחירות אלו ניצח אד מיליבנד.

באוקטובר 2010 מונה ברנהאם לשר החינוך בממשלת הצללים ומתאם הבחירות של המפלגה. כשר החינוך של האופוזיציה, התנגד לתוכניות הממשלה להקמת "בתי ספר חופשיים" וטען כי יש להחזיר את מערכת החינוך למודל המקיף. שנה לאחר מכן חזר לתפקיד שר הבריאות בממשלת הצללים, בו החזיק עד 2015. ביולי 2013 דיווח הדיילי טלגרף כי אנשי צוותו של ברנהאם ערכו את ערך הוויקיפדיה שלו כדי להסיר ביקורת על טיפולו בפרשת בית החולים סטפורד. ממשרדו נמסר בתגובה כי הם הסירו הצהרות שקריות שהובאו לתשומת לבם.

ב-13 במאי 2015, בעקבות התפטרותו של אד מיליבנד, הכריז ברנהאם על התמודדותו השנייה לראשות המפלגה, תוך שהוא מדגיש את הצורך לאחד את המפלגה והמדינה ולגלות מחדש את "הלב הפועם של הלייבור". במהלך הקמפיין ספג ביקורת בתקשורת על כך שתבע החזר הוצאות בסך 17,000 ליש"ט עבור שכירת דירה בלונדון, למרות שבבעלותו הייתה דירה אחרת במרחק הליכה מבית הפרלמנט. דובר מטעמו הסביר כי השכרת הדירה המקורית הייתה נחוצה כדי "לכסות את עלויותיו" לאחר ששינויי החקיקה מנעו ממנו לתבוע החזרי ריבית על משכנתאות.

ברנהאם ספג ביקורת נוספת כאשר אמר בהלצה כי ללייבור צריכה להיות מנהיגה אישה "כאשר הזמן יהיה מתאים", מה שהוביל את המגזין ניו סטייטסמן לכתוב כי הוא "שוב מעד בלשונו". הוא הצהיר כי יתפטר מממשלת הצללים אם הלייבור תמוך בעזיבת ברית נאט"ו (NATO) – רעיון שהועלה על ידי ג'רמי קורבין. הוא ספג אש גם על סירובו להתראיין לעיתון הסאן (The Sun), לאחר שהתברר כי התראיין לעיתון בריצתו הקודמת ואף תועד במושב האחורי של מונית עבור העיתון. ברנהאם נמנע בהצבעה על חוק הרווחה של הממשלה, למרות שקודם לכן הגדיר את החקיקה כ"בלתי ניתנת לתמיכה". בסופו של דבר, הוא הגיע למקום השני עם 19% מהקולות בסיבוב הראשון, הרחק מאחורי ג'רמי קורבין שזכה ב-59%.

בספטמבר 2015 קיבל ברנהאם את מינויו של קורבין לשמש כשר הפנים בממשלת הצללים שלו, ונשאר בתפקיד גם לאחר סבב המינויים של 2016. בתפקיד זה התנגד לאסטרטגיית המאבק בטרור "Prevent". בהופעה משותפת בשנת 2016 לצד הארגון המוסלמי MEND המתנגד לתוכנית, אמר ברנהאם: "חובת הדיווח על התנהגות קיצונית במסגרת תוכנית Prevent היא המקבילה של ימינו למעצרים המנהליים בצפון אירלנד".

ב-27 באפריל 2016, למחרת פרסום פסק הדין של חקירת מקרי המוות באסון הילסבורו, אשר קבע כי 96 הנספים נהרגו כתוצאה מהריגה בלתי חוקית, נשא ברנהאם נאום דרמטי בבית הנבחרים ודרש להעמיד לדין את האחראים. הוא גינה בחריפות את משטרת דרום יורקשייר, שהובילה את מסכת הטיוח, ותיאר את הכוח המשטחתי כ"רקוב עד היסוד". הוא אף רמז כי הטיוח קודם בחדרי הוועדות של הפרלמנט ובחדרי העיתונות של דאונינג סטריט. נאומו, שנמשך 11 דקות, זכה למחיאות כפיים מצד חברי הפרלמנט, צעד החורג לחלוטין מהמוסכמות המקובלות בווסטמינסטר.

כצעד אחרון בפרלמנט לפני עזיבתו, ניהל ב-25 באפריל 2017 דיון פגרה שנמשך למעלה משעה בנושא פרשת הדם הנגוע. ברנהאם הציג ראיות רבות וטען כי "שערורייה זו עולה כדי טיוח פלילי בקנה מידה תעשייתי" וכי "מדובר במעשים פליליים". הוא התחייב כי אם הממשלה לא תפתח בחקירה רשמית בנושא, הוא יעביר את הראיות שבידיו ישירות לידי המשטרה.

ראש עיריית מנצ'סטר רבתי

במאי 2016 אישר דברו של ברנהאם כי פנו אליו בכירים במפלגה במנצ'סטר רבתי וביקשו ממנו לשקול את התפטרותו מממשלת הצללים כדי להתמודד על תפקיד ראש העיר החדש. ב-18 במאי אישר את מועמדותו ובאוגוסט נבחר למועמד הרשמי של הלייבור. באוקטובר הוחלף בתפקיד שר הפנים של מחוז הצללים על ידי דַּיָאן אֶבּוֹט (Diane Abbott). ברנהאם הבטיח כי אם ייבחר יתפטר מחברותו בפרלמנט, אך בעקבות הכרזת הבחירות הכלליות של 2017 שבועיים לפני הבחירות המקומיות, הוא פשוט לא הציג שוב את מועמדותו לפרלמנט.

ב-5 במאי 2017 נבחר ברנהאם לראשונה לתפקיד ראש עיריית מנצ'סטר רבתי, כשהוא זוכה ב-63% מהקולות וברוב מוחלט בכל עשרת הרבעים של המטרופולין. בנאום הניצחון שלו הכריז: "זהו שחר של עידן חדש, לא רק עבור אזור העיר הזה אלא עבור הפוליטיקה במדינה שלנו. היא הייתה מרוכזת בלונדון במשך זמן רב מדי. המבנים הפוליטיים והמפלגתיים הישנים לא סיפקו את הסחורה עבור כל האנשים ועבור כל המקומות. מנצ'סטר רבתי הולכת לקחת שליטה. אנחנו הולכים לשנות את הפוליטיקה ולגרום לה לעבוד טוב יותר עבור האנשים". בבחירות מאי 2021 נבחר לקדנציה שנייה עם 67% מהקולות, ובשנת 2024 נבחר לקדנציה שלישית עם 63.4% מהקולות, בבחירות הראשונות באזור זה שהתנהלו בשיטת הבחירה הרובנית, תוך שהוא מנצח בכל רובע למעט אחד.

סוגיית מחוסרי הבית תפסה מקום מרכזי בקמפיין שלו. ברנהאם התחייב לתרום 15% משכרו כראש עיר לצדקה הנלחמת בתופעה, והקים קרן מיוחדת שנועדה לתמוך בשירותי בריאות הנפש והשיקום. הוא הבטיח לסיים את תופעת הלינה ברחובות עד שנת 2020, אך בנובמבר 2019 נאלץ להודות בפומבי כי לא יעמוד ביעד שהציב.

בתחום התחבורה הציבורית, אישר ברנהאם בשנת 2020 אגרה שנתית חדשה בסך 10 ליש"ט לגמלאים שביקשו להמשיך להשתמש בכרטיסי הנסיעה שלהם ברכבות וברכבות הקלות, במטרה לממן רשת אוטובוסים משולבת בסגנון לונדון, המכונה רשת הדבורה (Bee Network). בעוד גמלאי לונדון זוכים לנסיעה חינם מגיל 60, ברנהאם הותיר את המערכת של מנצ'סטר צמודה לגיל הפרישה הממלכתי המאוחר יותר. תוכניתו להחזיר את רשת האוטובוסים לבעלות ציבורית עד 2025 נתקלה בהתנגדות משפטית מצד המפעילות Stagecoach ו-Rotala, אך במרץ 2022 זכו ראש העיר והרשות המקומית בתביעה בבית המשפט העליון, מהלך שסימן דרך חדשה לרגולציית תחבורה בבריטניה.

במהלך מגפת הקורונה בשנת 2020, קרא ברנהאם להנחיות ברורות יותר בהתבסס על ניסיונו כשר הבריאות בזמן שפעת החזירים ב-2009. באוקטובר 2020 הוביל את מנהיגי הצפון לנתק את המגעים עם הממשלה המרכזית שביקשה להכניס את מנצ'סטר לדרג המגבלות השלישי והמחמיר ביותר. הוא טען כי מערכת המענקים ותוכנית החל"ת המקומית בשיעור 70% אינן מספיקות וידחפו אנשים לעוני ולמחסור שיעלו בחומרתם על השפעות הנגיף עצמו. עמדות אלו זכו לתמיכה גם מצד חברי פרלמנט שמרנים מקומיים. בשל מאבקו העיקש להשגת מימון נוסף עבור קהילות הצפון, זכה לכינוי התקשורתי "מלך הצפון", אף שבסופו של דבר לא הצליח להשיג את מלוא הסכום שדרש ונאלץ להסתפק ב-65 מיליון ליש"ט במקום 90 מיליון.

בין שאר פועלו כראש עיר, יזם ברנהאם חקירה מקיפה ומרובעת של טענות היסטוריות לניצול מיני של ילדים במנצ'סטר, רוצ'דייל ואולדהם, שחלקיה השונים פורסמו בין השנים 2020 ל-2025. בינואר 2025 תמך בקריאות להקמת ועדת חקירה ציבורית לאומית בנושא, יום לאחר שהפרלמנט בלונדון הפיל הצעה דומה בשל משמעת סיעתית שהוטלה על חברי הלייבור. כמו כן, השיק בשנת 2024 את תוכנית ה"בקאלורייה של מנצ'סטר רבתי" (MBacc), רשת חינוכית חלופית למסלול האוניברסיטאי בשיתוף פעולה עם עסקים מקומיים, שנועדה להגיע לתרגום מלא עד שנת 2030.

המאבק באנטישמיות והקשר עם הקהילה היהודית

לאנדי ברנהאם יש היסטוריה ארוכה ומתועדת של יציאה נחרצת נגד גילויי אנטישמיות, בייחוד כאשר אלו הרימו ראש בתוך שורות מפלגתו שלו. בשנת 2018 צייץ ברנהאם ברשת החברתית וקרא למפלגת הלייבור לנקוט עמדה תקיפה ובלתי מתפשרת כנגד האנטישמיות. שנה לאחר מכן, בשנת 2019, כאשר המפלגה עדיין היתה תחת הנהגתו השנויה במחלוקת של ג'רמי קוֹרְבִּין, התייצב ברנהאם בפני ועד שליחי הקהילות באולם העירייה של מנצ'סטר וביטא את מחאתו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים.

תפקידו כראש העיר הציב אותו במרכזם של רגעים קשים, כאשר ביום כיפור 2025, התרחש פיגוע טרור אנטישמי קטלני מחוץ לבית כנסת בצפון מנצ'סטר. באירוע הקשה נרצחו שני בני אדם וכמה נוספים נפצעו. המשטרה המקומית הגדירה את התקרית מיד כאירוע טרור, וברנהאם היה אחד הבכירים הראשונים שדיברו על כך בפומבי, כאשר כבר בשעה 10:30 בבוקר מסר לרדיו BBC של מנצ'סטר כי "אירוע חמור" התרחש בעיר. מאוחר יותר באותו היום הוא התבטא ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר) כשגינה את ה"התקפה הנתעבת על הקהילה היהודית שלנו ביום הקדוש ביותר שלה", והוסיף כי "אנו עומדים לצד הקהילה היהודית של מנצ'סטר רבתי בעת הזו ונפעל לאורך כל היום כדי לתמוך בהם". האתר זכה גם לביקור של ראש הממשלה דאז קיר סטארמר ורעייתו ויקטוריה, שהגיעו לחלוק כבוד לנרצחים ב-3 באוקטובר 2025.

בראיון שנערך עם עיתון הג'ואיש ניוז (Jewish News), תיארה שרת התרבות לִיזָה נֶנְדִי את ברנהאם כ"בעל ברית נהדר" במלחמה באנטישמיות, כזה שיעמוד לצד הקהילה היהודית "תמיד". ננדי ציינה כי ברנהאם מאמין בצדק, ומודע באופן אקוטי לצורך במולדת בטוחה עבור העם היהודי, כמו גם לסיבות ההיסטוריות הייחודיות שהובילו להקמתה של מדינת ישראל. מעבר להצהרות פוליטיות, ברנהאם פעל באופן אקטיבי לשימור זיכרון השואה וחינוך הדורות הבאים. בינואר 2026 השתתף בטקס יום זיכרון בינלאומי לשואה שארגנה המועצה המייצגת של הקהילה היהודית במנצ'סטר רבתי והאזור (JewishMCR). במהלך הטקס חידש ברנהאם את מחויבותו לעמוד איתן נגד גזענות אנטי-יהודית, תוך שהוא מצטט את מילותיו של ניצול השואה המנוח ממנצ'סטר, אַיְיזֶק אַלְטֶרְמַן, שלימד כי "השנאה היא מחלה".

יושב ראש המועצה היהודית המקומית, מַארְק אֶדְלְסְטוֹן, שיבח לא פעם את השותפות ארוכת השנים של ברנהאם עם הארגונים היהודיים המקומיים ואת הסולידריות שהפגין בעתות מצוקה. יחד עם זאת, אדלסטון לא נמנע מלהודות בראיון לג'ואיש ניוז כי "יהיה זה בלתי כנה לבקש להציג תמונה לפיה לא היו זמנים שבהם היו חילוקי דעות". כדוגמה לחיכוך כזה, ציין אדלסטון את החלטתו של ברנהאם להוביל קריאה להפסקת אש לאחר אירועי שבעה באוקטובר, בזמן שהחטופים הישראלים עדיין הוחזקו בשבי ברצועת עזה.

טבח השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל

כאשר חמאס ביצע את מתקפות הטרור בשבעה באוקטובר 2023, כיהן ברנהאם כראש עיריית מנצ'סטר רבתי. כשבוע לאחר מכן, ב-13 באוקטובר 2023, פרסם הצהרה רשמית שבה גינה "ללא סייג את ההתקפות המחרידות בישראל על ידי חמאס". עם זאת, הוא ניסה להציג פנים נייטרליות, כשהדגיש בדבריו כי "דבר אינו מצדיק נטילת חיי חפים מפשע בצורה ברברית וחסרת הבחנה שכזו".

בהצהרתו התייחס ברנהאם לחששות הגוברים בקרב חברי הקהילה היהודית במנצ'סטר, וסיפר כי שוחח עם מפקד המשטרה של מנצ'סטר רבתי, אשר הבטיח לו כי הנוכחות המשטרתית המוגברת תימשך בכל האזורים שבהם פועלים ארגונים ומוסדות יהודיים. ברנהאם הבהיר כי אף שזכותם של אנשים להפגין בדרכי שלום ולהניף דגלים עומדת בעינה, לא מקובל להשתמש בדגלים כדי לעורר עימותים, להניף דגלים של ארגונים מוכרזים כארגוני טרור, או להשמיע הצהרות מסיתות, מלאות שנאה ומלבות אש. הוא חתם את דבריו בקביעה כי "לישראל יש את הזכות להגן על עצמה ולהגן על אזרחיה בהתאם למשפט הבינלאומי".

אולם, פחות משבועיים לאחר מכן, ב-27 באוקטובר 2023, שינה הממסד כיוון. ברנהאם, יחד עם סגנית ראש העיר ומנהיגי המועצות המקומיות, פרסמו הצהרה משותפת שקראה להפסקת אש מיידית, חרף העובדה שהחטופים עדיין הוחזקו בידי חמאס. בהצהרה נכתב: "אנו מגנים ללא סייג את התקפות הטרור המחרידות על אזרחים חפים מפשע בישראל על ידי חמאס בשבעה באוקטובר. עם זאת, יש לנו חששות עמוקים לגבי אובדן אלפי חייהם של חפים מפשע בעזה, עקירתם של רבים אחרים, והסבל הנרחב הנגרם בעקבות המצור המתמשך על מוצרים ושירותים חיוניים. בהתחשב באסון ההומניטרי המתחולל בעזה, ראש העיר, סגנית ראש העיר ועשרת המנהיגים של מנצ'סטר רבתי מצטרפים לקריאות הבין-לאומיות הגוברות להפסקת אש מצד כל הצדדים, ולשחרורם של החטופים ללא פגע".

מהלך זה זכה לביקורת נוקבת מצד מארק אדלסטון, שטען כי "למרות שחלק גדול מהתוכן היה בנוי היטב והפגין מודעות למורכבות המצב, הסכמתי עם הרוב בקהילה שלנו שהבקשה העניקה משקל לא מספיק לזכותה וחובתה של ישראל להגן על אזרחיה".

בתחילת יוני 2026, עורר ברנהאם סערה נוספת, הפעם בקרב חוגים פרו-פלסטיניים, כאשר סירב להגדיר את פעולותיה של ישראל בעזה כרצח עם (ג'נוסייד). במהלך ראיון שהעניק לעיתון הגרדיאן בנושאי מדיניות חוץ, נשאל על כך והשיב: "אינני יכול לשפוט דברים בממדים כאלה מהמקום שבו אני נמצא כראש עיריית מנצ'סטר רבתי". תגובה זו עוררה זעם רב במחנה שמאל הרדיקלי. פעילים פלסטינים ואתרי מדיה ממחנה השמאל הפיצו מחדש סרטון וידאו ישן משנת 2015, מתוך הבחירות הפנימיות להנהגת הלייבור באותה שנה, שבו נראה ברנהאם אומר: "המדינה הראשונה שאבקר בה אם אבחר תהיה ישראל" ואף מכנה את תנועת ה-BDS (החרם על ישראל) בתואר "מרושעת".

לצד זאת, ברנהאם חזר והדגיש לאורך השנים את תמיכתו בפתרון שתי המדינות. במאי 2015, בתשובה לסקר מועמדים שערך הארגון Palestine Solidarity Campaign, הצהיר: "אני תומך לחלוטין בשתי מדינות החיות זו לצד זו בשלום, ומוכרות על ידי כל שכנותיהן. ריבונות פלסטינית אינה מתנה שיש להעניק, אלא זכות שיש להכיר בה". הוא אף ציין כי דחק בממשלת בריטניה הן בשנת 2011 והן בשנת 2012 לתמוך בבקשת ההכרה הפלסטינית באו"ם. ברנהאם קרא אז ל"סיום הכיבוש ובניית ההתנחלויות הבלתי חוקיות על ידי הישראלים, וסיום התקפות הרקטות והטרור של ארגון הטרור חמאס". לדבריו, מפלגת הלייבור מכירה בכך שההתנחלויות והמשך הרחבתן מהוות מכשולי מפתח לפתרון הסכסוך, וכפי שאמר בעבר אֵד מִילִיבַּנְד, הן בלתי חוקיות ובלתי מוסריות כאחד. יחד עם זאת, הדגיש ברנהאם כי איומי חרם על ישראל הם התגובה השגויה, וכי הלייבור נקטה ותשמור על מדיניות פנים של שקיפות בסימון מוצרים, ותשאף לגישה אירופית אחידה בנוגע למוצרי התנחלויות.

הטלטלה הפוליטית הגדולה של 2026 והחזרה לווסטמינסטר

שמו של ברנהאם הועלה שוב ושוב על ידי פרשנים פוליטיים כמי שעשוי לרשת את קיר סטארמר. למרות שחלק מתקופת הירח דבש של סטארמר בשלטון הייתה קצרה, ברנהאם שמר על אחוזי תמיכה גבוהים במנצ'סטר לאורך כל 9 שנות כהונתו, ובאוגוסט 2025 זיהו הסקרים כי הוא הדמות הפופולרית ביותר בלייבור. הקמת ארגון "מיינסטרים" בגיבויו בספטמבר 2025 נתפסה כאיתות ברור לתיגר עתידי על המנהיגות. סקרים שנערכו במהלך ועידת המפלגה באותה שנה הראו כי 62% מחברי המפלגה יעדיפו את ברנהאם על פני סטארמר.

בינואר 2026 ניסה ברנהאם להציש את מועמדותו בבחירות המשנה במחוז גוֹרְטוֹן וְדֶנְטוֹן (Gorton and Denton), אך מועמדותו נחסמה ברוב של 8 נגד 1 על ידי הוועד המנהל הלאומי (NEC) של המפלגה, כאשר סטארמר עצמו הצביע נגד המהלך שנתפס כאיום ישיר על מעמדו. בחירות אלו הסתיימו בניצחונה של המועמדת הירוקה הָאנָה סְפֶנְסֶר (Hannah Spencer), אותה ניצח ברנהאם בעבר בפער של 375,000 קולות.

המשבר האמיתי של סטארמר הגיע בעקבות התוצאות הגרועות של הלייבור בבחירות המקומיות ובבחירות לפרלמנטים של סקוטלנד ווילס במאי 2026. ב-14 במאי 2026 התפטר חבר הפרלמנט ג'וש סיימונס ממחוז מייקרפילד כדי לאפשר לברנהאם להתמודד בבחירות משנה מיוחדות שנערכו ב-18 ביוני 2026. ברנהאם ניהל קמפיין ממוקד תחת הסיסמה "אנדי — בשבילנו", כשהוא מציג חזות גרפית של דמותו ומקבל אישור מלהקת אואזיס (Oasis) להשתמש בשיר שלהם "Some Might Say". הקמפיין התמקד באמון בפוליטיקה, התחדשות כלכלית ובניית דיור, לצד הקמת "אזורי נוער" למאבק בהתנהגות אנטי-חברתית.

בבחירות המשנה שנערכו ב-18 ביוני 2026 רשם ברנהאם ניצחון מוחץ, כשהוא גורף 54.8% מהקולות ומגדיל את הרוב של הלייבור ל-9,231 קולות. בעקבות חזרתו לפרלמנט, ובהתאם לחוק המונע מחברי פרלמנט לכהן כראשי ערים בעלי סמכויות שיטור, התפטר ברנהאם מתפקידו כראש עיריית מנצ'סטר ב-19 ביוני 2026. סגנו, פּוֹל דֶנֶט, מונה לשמש כראש עיר בפועל עד לבחירות המשנה לתפקיד שנקבעו ל-30 ביולי 2026.

ארבעה ימים בלבד לאחר מכן, ב-22 ביוני 2026, הודיע קיר סטארמר על התפטרותו. ברנהאם מיהר להכריז על מועמדותו, וכבר באותו היום זכה לתמיכתו הרשמית של וֶס סְטְרִיטִינְג, מי שנחשב למתחרה העיקרי שלו, שהודיע כי לא יתמודד ויתמוך בברנהאם לראשות הממשלה.

השקפות פוליטיות ורעיוניות: משנת ה"מנצ'סטריזם"

ברנהאם מגדיר את עצמו כסוציאליסט וממוקם באגף השמאלי הרך של מפלגת הלייבור. הוא פיתח פילוסופיה פוליטית ייחודית לה העניק את השם "מנצ'סטריזם" (Manchesterism), מונח שאין לבלבל אותו עם הליברליזם הכלכלי של המאה ה-19. ברנהאם מאפיין את המנצ'סטריזם כ"קץ הניאו-ליברליזם" וכ"סוציאליזם ידידותי לעסקים", המהווה תגובה מודרנית למלכודת האי-שוויון והצמיחה הנמוכה שנוצרה מאז שנות ה-80. הוא דוחה את כלכלת חלחול העושר ומאמין בתיעול פירות הצמיחה ישירות לקהילות, תוך שיתוף פעולה הדוק בין ממשל, עסקים ואיגודים מקצועיים.

בתחום הכלכלי, תומך ברנהאם בהלאמה הדרגתית של מערכת הרכבות (תהליך שהחל להתקדם וכוון להשלמה עד 2027) ובמס בוגרים אוניברסיטאי אוניברסלי שיחליף את שכר הלימוד. במאי 2026 התחייב להעביר את תחומי האנרגיה, הדיור, המים והתחבורה לפיקוח ציבורי הדוק יותר, ואף קרא להלאמת חברת התמז ווטר (Thames Water).

בסוגיות חברתיות, ברנהאם תומך ברשימות נשים בלבד לבחירות לפרלמנט, והביע בעבר תמיכה במוסד הנישואין ובכך שמערכת המס תכיר בהתחייבות זוגית. הוא תומך בזכויות להט"ב ומועמד בעד נישואים חד-מיניים ב-2013, אך בשנת 2026 שינה את טעמו בנושא הטרנסג'נדרי, חזר בו מתמיכתו באישור לטרנסג'נדרים להשתמש במתקנים המיועדים לבני המין השני, והביע תמיכה בתקנות המחמירות של נציבות שוויון זכויות האדם.

בתחום ההגירה, אם בעבר התנגד למכסות הגירה ובדיקות סטטוס על ידי משכירים, הרי שבמאי 2026 דווח כי הוא תומך במאמציה של שרת הפנים שָׁאבָּאנָה מַחְמוּד (Shabana Mahmood) להגביל את ההגירה החוקית והבלתי חוקית, ואף נסוג מקריאותיו בעבר לבטל את הכלל המונע ממהגרים טרם קבלת מעמד קבע גישה לכספי ציבור ודיור ציבורי. הוא תומך ברפורמה חוקתית מקיפה הכוללת את החלפת בית הלורדים בסנאט נבחר של האומות והאזורים, ומעבר לשיטת בחירות יחסית, אותה הוא דורש לעגן במצע ובחירות כלליות ולא להציג בפרלמנט הנוכחי.—

חיים אישיים

בשנת 2000 נישא ברנהאם למארי-פראנס ואן היל, אזרחית הולנדית, עמה הוא מנהל מערכת יחסים מאז ימיהם המשותפים באוניברסיטה. לזוג נולד בן ושתי בנות. ברנהאם מגדיר את זהותו בראש ובראשונה כבריטי, ולאחר מכן כבן הצפון-מערב, ליברפוליאני ורק בסוף כאנגלי – חלוקה אותה הוא מייחס לשורשיו האיריים. אחיו, ניק ברנהאם, משמש כמנהל קולג' קרדינל ניומן בפְרֶסְטוֹן, ואביו מתמודד עם מחלת האלצהיימר.

ברנהאם הוא חובב ספורט מושבע. הוא שימש כיושב ראש כבוד של קבוצת הרוגבי ליג לִי סֶנְטוּרְיוֹנְס (Leigh Centurions) וכיהן כנשיא פדרציית הרוגבי ליג בין 2018 ל-2019. בצעירותו היה שחקן קריקט כישרוני ששיחק בנבחרת הצעירה של לנקשייר, והוא אוהד מושבע לכל ימי חייו של מועדון הכדורגל אברטון (Everton). ביולי 2003 אף זכה לשחק במשחק ידידות רשמי במדי קבוצת Leigh RMI נגד אברטון, כאשר נכנס כמחליף בדקה ה-88. בשנת 2022 נקנס ברנהאם בסכום של 1,984 ליש"ט וקיבל שש נקודות חובה ברישיונו לאחר שהודה בנהיגה במהירות של 78 מייל לשעה בכביש מהיר שבו הייתה הגבלת מהירות זמנית של 40 מייל לשעה.

חומר מעשיר לקריאה

Head North: A Rallying Cry for a More Equal Britain, ספרם המשותף של אנדי ברנהאם וסטיב רות'ראם שיצא לאור ב-2024. היצירה מציגה את המניפסט הפוליטי והחברתי של שני מנהיגי הצפון הבולטים, ומפרטת את תפיסת עולמם הרעיונית לגבי שוויון אזורי, חלוקת סמכויות מבוזרת והצורך ההיסטורי בשינוי המבנה הכלכלי והפוליטי הריכוזי של הממלכה המאוחדת. הספר זכה לשבחים מצד המבקר בנג'מין מאיירס בעיתון האובזרבר (The Observer), שכתב כי הספר מציע תקווה לאזורי הצפון ומזכיר כי פוליטיקאים שמסרבים להתיישר עם הקו המפלגתי הם אלו שההיסטוריה זוכרת לטובה. מנגד, ג'ונתן בול בניו סטייטסמן מתח ביקורת על הספר וטען כי הוא מפשט את השסע בין הצפון לדרום לכדי קריקטורות של "אליטה לונדונית" מול "צפון מוזנח".

חומר מעשיר לצפייה

Anne – מיני-סדרה דרמטית משנת 2022 של רשת הטלוויזיה הבריטית ITV, העוסקת במאבקם הסיזיפי והממושך של משפחות קורבנות אסון הילסבורו להשגת צדק. בסדרה זו מגולמת דמותו של אנדי ברנהאם על ידי השחקן מת'יו מקנולטי, תוך הדגשת תפקידו הפוליטי והציבורי המרכזי בדחיפת הממשל לפתיחת ועדת החקירה השנייה והכרעת הדין ההיסטורית.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.