מאיחוד הקנטונים בשוויץ ועד להקמת עיר בלב הג'ונגל באינדונזיה, ההחלטה היכן תמוקם עיר הבירה עיצבה מחדש מאזני כוח עולמיים.

השמש שוקעת מעל אוקלנד היפה, העיר הגדולה ביותר בניו זילנד, בעוד שמועות על פרישה והתפלגות רוחשות בקרב כורי הזהב של האי הדרומי, מה שמאלץ את הממשל המרכזי לקבל החלטה דרמטית שתשנה את פני המפה.

במהלך ההיסטוריה המודרנית, מדינות רבות גילו כי מיקום עיר הבירה אינו רק עניין טכני, אלא כלי אסטרטגי לחלוקת כוח, פיתוח פריפריה ומניעת סכסוכים פנימיים. מדובר בתהליך שהחל בשוויץ עם איחוד הקנטונים, המשיך בניו זילנד לפני 160 שנה, עבר לברזיל בשנות ה-50 ומגיע עד לימים אלו ממש באינדונזיה.

המקרה המיוחד של שוויץ: בירה שאינה בירה

רבים יופתעו לגלות שלמדינת שוויץ אין בירה רשמית המוגדרת בחוק ככזו. כאשר המנהיגים החליטו על איחוד הקנטונים שמהווים היום את שוויץ, הם עמדו בפני דילמה פוליטית מורכבת. השאלה הייתה כיצד ניתן לאחד ישויות כה שונות מבלי ליצור דומיננטיות של עיר אחת על פני האחרות.

אולי יעניין אתכם גם

מטייס קרב למנהיג: האם רוּמֶן רָאדֶב יציל את בולגריה?

פסגת רייקיאוויק: כשהעולם היה קרוב מתמיד לוותר על הנשק הגרעיני

הונגריה: סוף עידן אורבן ועלייתו של פטר מדיאר

חַתְשֶׁפְּסוּת: האומנם היתה אם חורגת ומרשעת?

בן כמה הספינקס הגדול?

בריטניה יוזמת הקמת משטרה לאומית

בסופו של דבר הוחלט שהממשל ישב בעיר ברן המרכזית. הבחירה בברן לא הייתה מקרית. המטרה המרכזית הייתה למנוע מתן כוח רב מדי לערים הגדולות והמשפיעות האחרות. המנהיגים לא רצו להעניק יתרון פוליטי נוסף לציריך, שכבר באותה תקופה הייתה מבוססת כמרכז כלכלי עוצמתי. במקביל, הם ביקשו להימנע מבחירה בז'נבה, שנתפסה כעיר המאוד צרפתית באופייה, דבר שעלול היה להפר את האיזון העדין בין דוברי הגרמנית לדוברי הצרפתית באיחוד.

ניו זילנד: המרוץ לזהב והחשש מפרישת האי הדרומי

הדוגמה של שוויץ ממחישה כיצד הבירה מחלקת מחדש את הכוח, אך בניו זילנד הסיפור היה קשור גם למשאבים טבעיים ולשלמות טריטוריאלית. אוקלנד היפה היא אמנם העיר הגדולה בניו זילנד, אך המיקום הגיאוגרפי שלה יצר בעיה קשה לממשל. אוקלנד ממוקמת בקצה הצפוני של האי הצפוני הגדול שמרכיב את המדינה.

הקושי המרכזי נבע מכך שמירבצי הזהב של ניו זילנד נמצאו בכלל באי הדרומי. הריחוק של הממשל שישב באוקלנד מהמשאבים הכלכליים המשמעותיים יצר מתח. לפני 160 שנה הוחלט על צעד קיצוני: להעביר את הבירה לוולינגטון. וולינגטון ממוקמת בקצה הדרומי של האי הצפוני, ומיקומה החדש נועד לאפשר לממשל להתקרב לדרומיים. המטרה הייתה ברורה: למנוע מצב שבו אנשי האי הדרומי יחליטו לפרוש מהמדינה ולהישאר לבד עם הזהב.

ברזיל: בניית בירה מאפס בלב המדינה

במחצית המאה ה-20, ברזיל החליטה ליישם תוכנית גרנדיוזית לשינוי המאזן הדמוגרפי והכלכלי שלה. בירת ברזיל החדשה, ברזיליה, נבנתה במשך 4 שנים בלבד בסוף שנות ה-50. עד לאותו זמן, המרכז הפוליטי של המדינה היה בריו דה ז'ניירו המפורסמת.

המעבר לברזיליה לא נבע רק משיקולי צפיפות, אלא מרעיון אסטרטגי רחב: לפתח ולהעביר את כובד המשקל לפריפריה. הממשל הברזילאי רצה למשוך את האוכלוסייה והפיתוח הכלכלי מהחופים העמוסים אל פנים היבשת, ובכך ליצור פיזור מאוזן יותר של משאבי המדינה.

אינדונזיה: נוּסַאנְטַארָה והעיר השוקעת

תהליך דומה של שינוי מיקום הבירה מתרחש בימים אלו ממש באינדונזיה. בשנת 2019 התקבלה החלטה היסטורית: הבירה הנוכחית, ג'קרטה, שהיא העיר הגדולה במדינה, תוחלף. עיר חדשה בשם נוּסַאנְטַארָה נבנית בימים אלו בלב האי בורנאו, אם כי יש שמפקפקים בהצלחת המיזם.

הסיבות למעבר הדרמטי הזה הן רב-שכבתיות. ראשית, בג'קרטה צפוף מדי, והתשתיות מתקשות לעמוד בעומס. שנית, קיימת בעיה סביבתית חמורה: העיר ג'קרטה שוקעת. לעומת זאת, במיקום החדש של נוּסַאנְטַארָה יש פחות רעידות אדמה, מה שהופך את המקום לבטוח יותר לטווח ארוך. כפי שראינו בשוויץ, בניו זילנד ובברזיל, כנראה שגם במקרה האינדונזי היו מעורבים בבחירה שיקולים של חלוקה מחדש של הכוח בתוך המדינה רחבת הידיים.

ובאיזה עוד מקומות בעולם הועברה עיר הבירה?

הנה רק כמה מקומות נוספים שבהם הועברה הבירה משיקולים דומים לאלו של שווייץ ואינדונזיה.

ניגריה (מלאגוס לאבוג'ה)

בשנת 1991 הועברה הבירה מלאגוס הצפופה והמזוהה עם קבוצות אתניות מסוימות בדרום, לאבוג'ה שנבנתה במרכז המדינה כעיר ניטרלית מבחינה אתנית ודתית כדי לחזק את האחדות הלאומית.

אבוג'ה היא בירתה של המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה ואחת הערים המתוכננות היחידות ביבשת, שנבנתה "מאפס" כדי לפתור בעיות פוליטיות ואתניות מורכבות. עד שנת 1991, הבירה של ניגריה הייתה **לאגוס**. לאגוס סבלה (ועדיין סובלת) מצפיפות איומה, פקקי תנועה קיצוניים וחוסר במקום להתרחבות.

ניגריה היא מדינה המפוצלת בין מאות קבוצות אתניות, כשהעיקריות הן ההאוסה-פולאני (צפון), היורובה (דרום-מערב) והאיגבו (דרום-מזרח). אבוג'ה נבחרה בגלל מיקומה במרכז הגיאוגרפי של המדינה, בשטח שנחשב "ניטרלי" ולא שייך לאף אחת מהקבוצות הגדולות.העיר תוכננה בשנות ה-70 על ידי קבוצת אדריכלים אמריקאית (International Planning Associates). התכנון התבסס על צורת סהר, כשהמרכז המנהלתי נמצא במוקד.

סימן ההיכר המפורסם ביותר של העיר (המופיע גם על שטר ה-100 נאירה) הוא סלע זומה (Zuma Rock). זהו מונולית ענק המתנשא בכניסה לעיר ונחשב ל"שער לאבוג'ה". העיר מוקפת גבעות וסלעי גרניט ענקיים, מה שמעניק לה נוף ייחודי מאוד לעומת ערי חוף שטוחות. האקלים הוא טרופי עם עונה רטובה (אפריל-אוקטובר) ועונה יבשה. בעונה היבשה נושבת רוח ההרמטן (Harmattan), שמביאה אבק מהסהרה ויוצרת אובך אופייני.

אבוג'ה מחולקת ל"רובעים" (Districts), כאשר המרכזיים שבהם הם Maitama ורובע Asokoro (שם נמצאים משכן נשיא המדינה, שגרירויות ובתי העשירים). אבוג'ה היא אחת הערים הצומחות ביותר בעולם. אם בשנות ה-80 היא הייתה כמעט ריקה, היום חיים במטרופולין שלה מעל 3.5 מיליון תושבים. זוהי אחת הערים היקרות ביותר באפריקה. המגורים ברובעים המרכזיים יקרים מאוד, מה שגורם להיווצרות ערי לוויין (כמו Gwagwalada או Nyanya) שבהן חי מעמד הפועלים. רוב הכלכלה מבוססת על המגזר הציבורי (משרדי ממשלה), דיפלומטיה ושירותים.

למרות התכנון המוקפד, אבוג'ה מתמודדת עם לא מעט קשיים: העיר תוכננה עבור המעמד הגבוה והבינוני, מה שיצר מחסור חמור בדיור בר-השגה תוך יצירת פערים חברתיים. בנוסף, בעוד שבמרכז העיר הכבישים רחבים ומודרניים, בשוליים התשתיות לא עומדות בקצב הגידול המהיר של האוכלוסייה. לכך יש להוסיף את הבעיות הביטחוניות: בשנים האחרונות, בדומה לחלקים אחרים בניגריה, העיר הגבירה את האבטחה סביבה בשל איומים ביטחוניים מצד קבוצות קיצוניות בצפון.

קזחסטן (מאלמטי לאסטנה)

בשנת 1997 הועברה הבירה מאלמטי בדרום לאסטנה (שנקראה תקופה מסוימת נור-סולטן) בצפון. המטרה הייתה להעביר את מרכז הכובד לאזור המיושב במיעוט רוסי גדול כדי לחזק את הריבונות הקזחית, וכן בשל קרבה גיאוגרפית למרכזי התעשייה.

אסטנה היא אחת הערים המרתקות והמוזרות בעולם. היא זכתה לכינויים כמו "דובאי של הערבות" או "בירת העתיד", בעיקר בזכות האדריכלות העתידנית שלה שצצה משום מקום בלב הערבה הקזחית הצחיחה.

אחד המאפיינים הכי מוכרים של אסטנה הוא הנטייה שלה להחליף שמות. זהו סיפור על עיר ששינתה את פניה בתוך עשורים בודדים. היא נוסדה במאה ה-19 כמבצר צבאי רוסי בשם אקמולינסק. בתקופה הסובייטית הפכה למרכז חקלאי חשוב בשם צלינוגרד (Tselinograd) ולאחר שקזחסטן זכתה לעצמאות שונה שמה לאקמולה.

בשנת 1997 העביר הנשיא הראשון, נורסולטן נזרבייב, את הבירה מאלמטי לאקמולה ושינה את שם העיר לאסטנה.

בשנת 2019 שונה שם העיר לכבודו של הנשיא נור-סולטן, במה שהיווה חלק מפולחן אישיות של המנהיג. ברם, לאחר שאולץ לפרוש מתפקידו בשנת 2022, הוחלט להחזיר לעיר את שמה המוכר — אסטנה.

העיר תוכננה על ידי האדריכל היפני הנודע קישו קורוקאווה, אך היא משובצת במבנים של אדריכלי-על כמו נורמן פוסטר. המבנים בעיר משלבים מוטיבים של העם הקזחי הנוודי עם טכנולוגיה עתידנית כמו מגדל בייטיירק (Bayterek Tower) שמהווה לסמל העיר. גובהו 105 מטרים והוא מעוצב כעץ מוזהב שבצמרתו ביצת זהב (על פי מיתוס קזחי על ציפור האושר "סמרוק"). בתוך "הביצה" ישנה תצפית על כל העיר.

אסטנה מחזיקה בתואר המפוקפק של הבירה השנייה הקרה ביותר בעולם (אחרי אולן בטור שבמונגוליה). בחורף הטמפרטורות צונחות בקלות ל–35°C ואף ל–40°C. העיר סובלת מרוחות חזקות המגיעות מהערבות הפתוחות. בקיץ מזג האוויר חם ויבש, כשהטמפרטורות יכולות להגיע ל-35°C. הבדלי הטמפרטורות הקיצוניים בין העונות הם מהקיצוניים ביותר על פני כדור הארץ.

אסטנה שואפת להיות המרכז הפיננסי של מרכז אסיה. הוקם בה מרכז הפיננסים הבינלאומי של אסטנה (AIFC) הפועל תחת חוק אנגלי כדי למשוך משקיעים זרים וב-2017 העיר אירחה את תערוכת האקספו העולמית בנושא "אנרגיה עתידית", מה שהשאיר אחריו רובע שלם של מבני הייטק וכדור זכוכית ענק (Nur Alem) שמתפקד כיום כקתדרלה של טכנולוגיה ואנרגיה.

אסטנה היא עיר צעירה מאוד. רוב תושביה הם פקידי ממשל, אנשי עסקים וצעירים שהגיעו מכל רחבי קזחסטן כדי למצוא הזדמנויות. נהר בשם ״אישים״ מחלק את העיר לגדה הימנית (החלק הישן, המיושב והירוק יותר) ולגדה השמאלית (החלק החדש, העתידני, עם גורדי השחקים והשדרות הרחבות).

זאת היא עיר של ניגודים, בין מסורת נוודית לאדריכלות חלל, ובין קור מקפיא לחזון פוליטי חם ושאפתני. היא אולי נראית מעט מלאכותית לחלק מהמבקרים, אך אין ספק שהיא אחת הערים המושקעות והמרשימות ביותר שנבנו במאה האחרונה.

אוסטרליה (קנברה)

קנברה הוקמה כפשרה בין שתי הערים הגדולות והיריבות, סידני ומלבורן, שכל אחת מהן דרשה להיות הבירה. העיר נבנתה מאפס בטריטוריה עצמאית בין שתי הערים בתחילת המאה ה-20.

קנברה היא עיר ייחודית בנוף האוסטרלי. בניגוד לסידני או מלבורן התוססות והעמוסות, קנברה היא עיר מתוכננת להפליא, שלווה, וטובלת בירוק. היא משמשת כמרכז העצבים הפוליטי והאדמיניסטרטיבי של אוסטרליה. סיפורה של קנברה מתחיל בתחרות. בתחילת המאה ה-20, סידני ומלבורן נאבקו על התואר "בירת אוסטרליה". כדי לפתור את הסכסוך, הוחלט ב-1908 על פשרה: תוקם עיר בירה חדשה, בשטח נייטרלי, בערך באמצע הדרך בין שתי הערים.

בשנת 1911 נערכה תחרות בינלאומית לעיצוב העיר. הזוכים היו צמד האדריכלים האמריקאים וולטר ברלי גריפין ומריון מהוני גריפין. הם תכננו "עיר של גנים", המשלבת שטחים פתוחים נרחבים וצמחייה טבעית עם מבנים שלטוניים, תוך התחשבות מלאה בטופוגרפיה של השטח. קנברה שוכנת בתוך טריטוריית הבירה האוסטרלית (ACT), שהיא מובלעת בתוך מדינת ניו סאות' ויילס. היא העיר הגדולה ביותר באוסטרליה שאינה שוכנת לחוף הים.

בלב העיר שוכן אגם ברלי גריפין, אגם מלאכותי ענק שנוצר על ידי סכירת נהר המולונגלו. האגם מחלק את העיר לחלק הצפוני (בעיקר מגורים ומסחר) ולחלק הדרומי (המרכז הממשלתי). העיר בנויה סביב צירים ועיגולים (Roundabouts). הצירים המרכזיים יוצרים את "המשולש הפרלמנטרי", שמחבר בין מוסדות השלטון החשובים ביותר.

כמעט כל המוסדות התרבותיים והלאומיים החשובים של אוסטרליה נמצאים בקנברה ובהם בית הפרלמנט (Parliament House), שהוא מבנה מודרני מרהיב שנחנך ב-1988. הוא בנוי לתוך גבעה (Capital Hill) וגגו מכוסה דשא, מה שמאפשר לאזרחים "ללכת מעל פוליטיקאים" כסמל לדמוקרטיה.

אחד המוזיאונים הצבאיים המרשימים בעולם, המשלב היכל זיכרון מקודש עם תצוגות היסטוריות מרתקות הוא אנדרטת המלחמה של אוסטרליה (Australian War Memorial) הממוקם בעיר. בנוסף מאכלסת העיר את הגלריה הלאומית של אוסטרליה ובה האוסף הגדול ביותר של אמנות אבוריג'ינית בעולם. העיר נמצא גם Questacon, מרכז המדע והטכנולוגיה הלאומי, שנחשב לאחד המוזיאונים האינטראקטיביים הטובים בעולם. בעיר נמצאים גם הספרייה הלאומית והארכיון הלאומי.

קנברה היא עיר של משכילים, יש בה את אחוז האקדמאים הגבוה ביותר באוסטרליה והאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה (ANU) נחשבת לאחת הטובות בעולם. כצפוי, המעסיק הגדול ביותר הוא המגזר הציבורי (משרדי ממשלה, ביטחון ומודיעין). זה הופך את העיר לעיר יציבה מאוד מבחינה כלכלית, עם אבטלה נמוכה ושכר ממוצע מהגבוהים במדינה.

קנברה סובלת לעיתים מתדמית "משעממת" בקרב אוסטרלים מסידני או מלבורן בגלל השקט שלה, אך בשנים האחרונות התפתחה בה סצנת קולינריה, בתי קפה וביקבים (באזור הכפרי שמסביב) מהשורה הראשונה. קנברה מארחת את Floriade, פסטיבל הפרחים הגדול ביותר בחצי הכדור הדרומי, המתקיים בכל אביב (ספטמבר-אוקטובר) וצובע את העיר במיליוני צבעונים ופרחים אחרים ופסטיבל הכדורים הפורחים, שהוא אירוע מרהיב בפני עצמו שבו עשרות כדורים פורחים ממריאים מעל מדשאות הפרלמנט עם שחר.

קנברה היא עיר שנבנתה מתוך מחשבה תחילה. היא מציעה שילוב נדיר של יעילות שלטונית, עושר תרבותי וגישה בלתי אמצעית לטבע הפראי של אוסטרליה. היא המקום הטוב ביותר להבין בו את הנשמה של המדינה מעבר לחופים הגלישה המפורסמים.

מיאנמר (מיאנגון לנייפידאו)

בשנת 2005 העביר השלטון הצבאי את הבירה מיאנגון לעיר החדשה נֵיְיפִּידָאו שנבנתה במרכז המדינה, כנראה משיקולי ביטחון אסטרטגיים וחשש מפני פלישה ימית או התקוממות עממית בעיר הנמל הגדולה.

נֵיְיפִּידָאו היא ללא ספק אחת מערי הבירה המוזרות והמסתוריות ביותר בעולם. היא משמשת כבירת מיאנמר (בורמה לשעבר) מאז שנת 2005 והיא נבנתה בחשאיות כמעט מוחלטת בלב הג'ונגל על ידי החונטה הצבאית ששלטה במדינה. במשך עשרות שנים יאנגון (רנגון) הייתה הבירה והעיר הגדולה ביותר. ב-6 בנובמבר 2005, בשעה 6:37 בבוקר (שעה שנבחרה על ידי האסטרולוגים של הגנרלים), קיבלו עובדי המדינה הוראה לעזוב הכל ולעבור לבירה החדשה שנבנתה במרכז המדינה.

הממשלה טענה שיאנגון הפכה צפופה מדי וכי המיקום המרכזי של נייפידאו מאפשר שליטה טובה יותר על המדינה כולה. אבל פרשנים מעריכים שהחונטה חששה מפני פלישה ימית לעיר הבירה או מפני התקוממויות עממיות בתוך העיר הצפופה, ובחרה להסתתר במעוז מבודד ומבוצר.

נייפידאו גדולה בשטחה פי 6 בערך מהעיר לונדון, אך אוכלוסייתה קטנה משמעותית (למרות נתונים רשמיים מנופחים, העיר נראית ריקה ברובה). העיר מפורסמת בכבישים רחבי ידיים בעלי 20 נתיבים (10 לכל כיוון) שמובילים לבנייני הממשלה. כמעט ולא ניתן לראות עליהם מכוניות, מה שיוצר מראה סוריאליסטי של מסלולי נחיתה ענקיים באמצע שום מקום.

העיר מחולקת בקפידה לאזורי מגורים (לפי דרגות פקידות), אזור צבאי (סגור לקהל), אזור מלונות ואזור ממשלתי. גגות הבתים אפילו צבועים בצבעים שונים לפי המקצוע של הדיירים (למשל, גגות כחולים לעובדי משרד הבריאות).

למרות הבידוד, הושקעו בעיר מיליארדי דולרים בבנייה מפוארת הכוללת את פגודת אופאטאסנטי (Uppatasanti Pagoda), שהיא העתק כמעט מדויק של פגודת שוודאגון המפורסמת ביאנגון. הפגודה מתנשאת לגובה של 99 מטרים ומכילה בתוכה פסלי בודהה מרהיבים, אך בניגוד למקור העתיק, היא נבנתה מבטון מזוין ב-2009. בנוסף, בית הפרלמנט (Hluttaw), הוא קומפלקס ענק המורכב מ-31 מבנים המשלבים אדריכלות בורמזית מסורתית עם פאר מודרני.

בעיר יש גן חיות ענק (הגדול במדינה) שאליו הובאו פינגווינים בטיסות מיוחדות וממוזגות כדי לשרוד את החום. ישנו גם "פארק ספארי" ופארק מזרקות מים ושדה תעופה בינלאומי מודרני שמשרת בעיקר טיסות פנים ומעט מאוד טיסות דיפלומטיות.

בעוד שברוב מיאנמר יש הפסקות חשמל תכופות, בנייפידאו החשמל פועל 24/7. יש בה אינטרנט מהיר (יחסית למדינה) ותשתיות מודרניות, אך אין לה "נשמה" עירונית, אין שווקים הומים, רחובות להליכה או מרכז עיר תוסס והרוב המוחלט של התושבים הם פקידי ממשלה, אנשי צבא ומשפחותיהם. תיירים המבקרים בעיר מספרים על תחושה של "סט צילומים" ענק וריק מאדם.

נייפידאו היא המקום שבו מתרחשים המצעדים הצבאיים הגדולים ביותר של מיאנמר. המרחקים העצומים בין המבנים והכבישים הרחבים תוכננו כך שיהיה כמעט בלתי אפשרי לארגן הפגנות או מחאות רחוב יעילות כי המפגינים פשוט יתעייפו מההליכה לפני שיגיעו ליעד. זו עיר שנוצרה מתוך רצון לשליטה ובידוד. היא מציגה ניגוד חריף בין עושר אדריכלי מופלג לבין ריקנות אנושית. עבור המבקר המערבי, היא נראית כמו עיר מעולם אחר או כחיזיון של עתיד שבו הכל מתוכנן מראש אך חסר חיים.

ועל הבירה המנהלית החדשה של מצרים שמעתם?

הבירה המנהלית החדשה של מצרים (العاصمة الإدارية الجديدة) היא אחד הפרויקטים השאפתניים והשנויים במחלוקת ביותר במאה ה-21. מדובר בעיר "חכמה" שנבנית מאפס במדבר, במטרה להחליף את קהיר הצפופה כמרכז השלטוני והכלכלי של המדינה.

הפרויקט הוכרז ב-2015 על ידי הנשיא עבד אל-פתח א-סיסי וממוקם כ-45 ק"מ מזרחית לקהיר, בחצי הדרך לעיר סואץ. העיר משתרעת על פני כ-700 קמ"ר (דומה בגודלה לסינגפור) והיא מתוכננת לאכלס בסופו של דבר כ-6.5 מיליון תושבים.

בינתיים מצרים בנתה בעיר כמה מהמבנים הגדולים והמרשימים ביותר באפריקה ובעולם הערבי כמו המגדל האייקוני שהוא גורד שחקים בגובה 393 מטרים, שתואר בתור המגדל הגבוה ביותר באפריקה. בנוסף, מתחם משרד ההגנה החדש ממוקם באוקטגון (The Octagon), מבנה בהשראת הפנטגון האמריקאי שבנוי משמונה צלעות והוא נחשב למתחם המבנים הצבאיים הגדול בעולם.

מצרים לא זנחה את הדת ובעיר נבנה מסגד "פתאח אל-עלים", אחד המסגדים הגדולים בעולם, שיכול להכיל מעל 100 אלף מתפללים וגם קתדרלת "בשורת המושיע", שהיא הכנסייה הגדולה ביותר במזרח התיכון (כמחווה לקהילה הקופטית).

העיר מוגדרת כעיר חכמה ומקיימת ומנוהלת באמצעות מערכת דיגיטלית השולטת על התנועה, צריכת החשמל, פינוי האשפה והביטחון (אלפי מצלמות עם זיהוי פנים פזורות בעיר). בנוסף, בנו המצרים את הנהר הירוק (Green River) שהוא שמו של פארק אורבני עצום באורך 35 ק"מ שמחקה את מסלול הנילוס. הוא מתוכנן להיות פי 2 מגודלו של הסנטרל פארק בניו יורק. בנוסף, פועלת בעיר רשת רכבות קלה ורכבת שמחברות את העיר לקהיר רבתי.

כבר היום הפרלמנט המצרי, משרדי הממשלה והנשיאות כבר פועלים מהעיר החדשה. אבל למרות שהתשתיות מוכנות, קצב אכלוס המגורים איטי יותר וחיים בה כמה עשרות אלפי משפחות, בעיקר עובדי מדינה ואנשי המעמד הגבוה. אבל רובע העסקים המרכזי (CBD) הפך למגנט לחברות בינלאומיות ומרכזי פיננסים.

כצפוי, לא הכל נוצץ בבירה החדשה, ויש עליה ביקורת רבה: ראשית, הפרויקט מוערך בלמעלה מ-50-60 מיליארד דולר, בזמן שמצרים מתמודדת עם משבר כלכלי וחובות כבדים והמבקרים טוענים שזו עיר לעשירים בלבד שיוצרת הפרדה מעמדית, שכן מחירי הדיור בה גבוהים מאוד. בדומה למה שנעשה בבורמה, יש שטוענים שהעברת עיר הבירה נועדה להרחיק את השלטון ממוקדי המחאה המסורתיים בקהיר (כמו כיכר תחריר) למקום מבודד ומאובטח במדבר. כך שעיר הבירה החדשה היא הצהרת כוח של "מצרים החדשה". היא אומנם מרהיבה מבחינה הנדסית, אך הצלחתה האמיתית תימדד ביכולת שלה להפוך לעיר חיה ותוססת ולא רק למתחם משרדים מפואר במדבר.

ההיסטוריה של מיקומי בירות העולם מלמדת אותנו שערים אינן רק אוסף של בניינים, אלא הצהרה פוליטית וכלכלית. כיוון שבכל המקרים, מהעברת הבירה לוולינגטון ועד הקמת ברזיליה ונוסאנטארה, ניכר כי המנהיגים השתמשו בגיאוגרפיה כדי לעצב את עתיד המדינה, לשמור על אחדותה ולחלק את הכוח בצורה שתבטיח יציבות ארוכת טווח.

אנחנו מזמינים אתכם להמשיך לחקור איתנו. הצטרפו לקהילת הקוראים של HistoryIsTold, הירשמו לניוזלטר שלנו ותקבלו עדכונים על סיפורים היסטוריים מרתקים.