בני הבהימה (המוכרים גם בשמות הימה, בָּהֶמַה או הֶמַה), הם קבוצה אתנית המונה כ-295,000 נפשות באוגנדה, המשתייכת לאשכול עמי הבָּנטוּ של האגמים המרכזיים מדרום לסהרה. אוכלוסייתם העולמית עומדת על 342,700 נפשות הפזורות בחמש מדינות: אוגנדה, בורונדי, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (לשעבר זאיר), רואנדה וטנזניה. שפתם העיקרית היא הנִיָאנְקוֹלֶה והדת המרכזית שלהם היא דת אתנית עמוקה, שבה המרת דת שקולה למעשה להתבוללות תרבותית.
שורשים נודדים ואצולת בקר
זהותם של בני ההימה שזורה בפוליטיקה ובעמים השונים של אזור האגמים הגדולים במזרח אפריקה. מבחינה היסטורית עדכנית יותר, השם "הימה" מציין תת-קבוצה של בני הטּוּטְסִי, קבוצה שמוצאה מממלכת כוש מהרמות של אתיופיה, אשר חדרה לאזור ככל הנראה אי שם בשנות ה-1300. קשר זה מקבל חיזוק היסטורי מנוכחותו של מלך רואנדה (ממלכת טוטסי) בשם גָהִימַה, ששלט סביב שנת 1500, כפי שמציין החוקר פ. נְגוֹלוֹגוֹזַה בספרו "קיגזי ואנשיה".
מנגד, ישנם כותבים הסבורים כי השם "הימה" מקושר דווקא לעם נילוטי, שירד מאזור סודאן לאורך נהר הנילוס דרך אוגנדה. לפי תיאוריה זו, הם כבשו את בני הבנטו באזור שהוא כיום בדרום-מערב אוגנדה והחלק השכן של זאיר, נטמעו בתוך אוכלוסיית הבנטו ואימצו את שפתם המקומית, כאשר שמם בשפה נותר הזיהוי המרכזי למקורם.
אנתרופולוגים מסווגים אותם כ"אנשי בקר נגרואידים בעלי השפעה חמיתית ממוצא צפון אפריקאי". ואכן, הגנטיקה האנושית וגנטיקת הבקר שלהם מצביעות על כך שהם ובני הבָּאטוּסְטִי מרואנדה מקורם כנראה באזור מרכז הסהרה. קהילה זו, החיה במערב אוגנדה, קשרה את גורלה ואת תרבותה בבקר שלה. למרות חדירתן של השפעות תרבותיות ודתיות זרות, מסורות הנישואין המורכבות שלהם עמדו במבחן הזמן, בעיקר הודות לזקני השבט שממשיכים להדגיש את חשיבותן.
מבוך השפות והדיאלקטים
הבנת תמונת השפות באזור דורשת התעמקות. קבוצה חברתית אחת באזור אַנקוֹלֶה שבאוגנדה נקראת הימה (בהימה). דיבורם מסווג בספר ה"אתנולוג" כדיאלקט של שפת הניאנקורה, אם כי מצוין שם שצורת דיבור זו עשויה להיות שפה נפרדת לחלוטין. מערכת היחסים בין דוברי ההימה וזנים אחרים של ניאנקורה כנראה זהה לזו שבין הדיאלקטים של בני הטוטסי הכושים ובני ההוּטוּ מהבנטו המדברים רונדי/רואנדה.
אין אזכור לשפת ההימה בטנזניה, ונקראה כי בני הקבוצה מוגבלים למדי לאזור ההתיישבות המקורי שלהם. גם חיפוש אחר דיאלקט או שפה בשם הימה או קיגה בטנזניה אינו מעלה דבר, אך מעניין לציין ששפת ה"הולוהולו" הקשורה אליהן נמצאת דווקא בזאיר – אך לא ברואנדה או אוגנדה. שפת הניאנקורה ודיבורם של ההימה קשורים ל"קיגה" (או 'צ'יגה'), קבוצת שפות בדרום אוגנדה הקשורה לקיניארואנדה. דיאלקט אחד של שפת קיניארואנדה נקרא 'טשיגה' – ככל הנראה אותה קבוצת שפות. רמת הדמיון בין הניאנקורה לקיגה נמצאת בטווח הסיווג של שפה אחת (בדרך כלל 90-95%). עם זאת, ברשימות עבור קיגה ("צ'יגה") באוגנדה, מידת המובנות ההדדית מצוינת כ-72% בלבד, אחוז הנחשב נמוך.
לחפש כלה מבלי לראותה
בעבר הרחוק, אדריכלות מפוארת מעולם לא הייתה הצד החזק של בני הבהימה. כנוודים שהיו בתנועה מתמדת, בתיהם נבנו מתוך מחשבה פרקטית בלבד. הקמת בקתה עגולה ממקלות ועשב דרשה מבן הבהימה פחות מחצי יום של איסוף חומרים, אך ניחנה בעמידות לשנים. הבקתות נבנו במתחמים קולקטיביים סביב בקטתו של ראש המשפחה, וכללו שני חדרים מרווחים: חדר שינה, וחדר נוסף לכל צורך אחר. בתוך הבקתות הללו, או לעיתים בתוספת בנייה שנקראה 'אקיטו' (ekitu), שוכנו הכלות המיועדות.
בחירת בן או בת זוג לא הייתה עניין של רומנטיקה חופשית, אלא מארג מורכב של איסורים והעדפות המבוססים על מעמד (קאסטה), עושר וקרבת דם. כך למשל, איסור נוקשה מנע מבן הבהימה לשאת אישה מבני ה'מווירו'. נישואין המוכרים חברתית התקיימו אך ורק בין חברי מעמד הבהימה השליט. בנוסף, חוקי הקרבה מנעו מגבר לשאת את בנות אחיו של אביו או את בנות אחיותיה של אמו, אם כי נישואין בין בני דודים בהצלבה היו מותרים. תפקידה המרכזי של האישה היה ללדת ילדים, ולכן גברים שאפו למצוא רעיה ממשפחה בה הנשים נודעו כפוריות.
מציאת כלה, כפי שמסבירים זקן השבט קית' בונאנוקיה ודייוויד מוסינגוזי, מומחה לתרבות הבהימה, הייתה מבצע של ממש. משרתים נשלחו לאתר בתים בהם גדלו נשים יפות כדי לעדכן את אדוניהם. "אני יודע שהיום זה נשמע מוזר," אומר בונאנוקיה, "אבל בתרבות שלנו, לא לנערה ולא לנער היה החופש לבחור את בני זוגם. התבנית הייתה ששני זוגות ההורים מסדרים את הנישואין, לעיתים קרובות ללא ידיעתם של המעורבים."
נערות הבהימה מעולם לא הורשו לנוע לבדן אלא רק בחברת אחיהן או אחיותיהן. איש לא באמת זכה לראותן, שכן הן תמיד היו מכוסות. אורח שהיה נכנס לבית היה גורם לנערות להתכסות מיד. על קיומן של נערות יפות למדו לרוב בעודן צעירות מאוד, ומאמצי החיזור החלו כשהילדה הייתה בת שש או שבע.
משנמצאה הכלה העתידית, נשלח שליח שזכה לכינוי 'קייבמברה' או 'קאטרארומה'. עליו היה להיות מוכר היטב לשתי המשפחות. משפחת החתן לעתיד הייתה מפקידה בבית הנערה פרות שכונו 'אנקוואטארוגו' ("הפרות השומרות על מכלאת הבקר"). פרות אלו היוו הצהרת כוונות רצינית, סמל לעושר, ובטוחה שתרתיע מחזרים אחרים. חשוב מכל, תפקידן היה להזין את הנערה עד שתהיה מוכנה לנישואין, לרוב בגיל 16. עם התבגרותה הוחזרו הפרות למשפחת החתן, אך הצאצאים שלהן נותרו בידי משפחת הכלה.
השלב הבא היה משא ומתן על הנדוניה לכלה. ביום המיועד, נציגי הכלה היו מגיעים לבחור באופן אישי את הבקר הטוב ביותר מעדרו של החתן. הפחד מאובדן הפרות הטובות ביותר גרם למשפחות להחביא את הבהמות הבריאות ובתגובה, משפחת הכלה הייתה שולחת מרגלים מבעוד מועד לאתר את הפרות המובחרות. שלב זה נקרא אוקוג'וגיסה (Okujugisa). בטקס זה בחרו עשר פרות. הגברים משני הצדדים פצחו בוויכוח שנון ובדקלום שירה בניסיון לגבור זה על זה, לעיתים עד כדי מריבות מרות, אך בסופו של דבר נבחר הבקר ונקבע תאריך למסירתו.
אולי יעניין אותך
כאשר מחזר היה עני מכדי להציע פרות, הוא יכול היה לתבוע בעלות על נערה באמצעות מנהג שנקרא 'אוסיג'ירו' (ousigyiro), משיחתה בחמאה. המנהג, שלא היה נפוץ מאוד, דרש רצון הדדי של שני הצדדים. הגבר היה אמור לתפוס את הנערה ולמרוח חמאה על כל גופה, ולאחר מכן הנערה נאלצה להסביר להוריה את שאירע. מעשה זה נחשב כמעט מקביל לאינטימיות של יחסי מין לפני הנישואין והעיד על מפגשים סודיים שהתקיימו ביניהם.
ההכרזה על זיהוי כלה עוררה סקרנות רבה אצל החתן. נערים צעירים נהגו להסתתר בשיחים כדי להציץ באשת חיקם העתידית, אך אם נתפסו בשעת מעשה, נאלצו לשלם קנס כבד.
פיטום אכזרי ומודל היופי הקיצוני
קראו גם: האכלה בכפייה: המחיר הכואב של היופי במאוריטניה
גברים בחברת הבהימה מדדו את המשיכה של אישה לפי גודלה. ככל שהאישה סבלה מהשמנת יתר, כך הוטב. הפיטום נועד גם ליצור רושם שהכלה מגיעה ממשפחה מבוססת, והיווה סמל לרווחה. ג'וזף באטה התעמק בחקירת רעיון בקתת הפיטום, והוא מתאר תהליך קיצוני ואכזרי שנועד לעודד השמנה ולנפח את גוף האישה לממדים כבירים. הנשיא יוורי מוסבני התייחס בעבר לטקס הנישואין של אנקולה (שהשלב המרכזי בו מכונה 'אוקוהינגירה', דהיינו טקס המסירה) וטען שהוא טוב לא פחות מחתונה בכנסייה.
מיד לאחר בחירת הבקר, הופקדה הנערה בידי סבתה ודודותיה (מצד האב או האם) לתחילת טקסי הפיטום. ציוד הפיטום כלל אוסף כדים מלוטשים ומעושנים למשעי הנקראים 'אביאנזי', בגוונים שונים. במשך תקופה של חודשים, לעיתים עד חצי שנה, הנערה לא ביצעה שום עבודה פיזית, ורק אכלה.
התפריט התבסס על שתיית חלב בצורות שונות, כגון חלב לא מותסס וחלב מותסס וסמיך. הוגש לה כד ענק והיא נדרשה לגמוע את כולו לפני שקיעת החמה. בנוסף הוזנה בגהי (סוג של חמאה מזוקקת) ובבשר עזים שמן וצלוי. נערה ששקלה כ-65 ק"ג בעת זיהויה לנישואין, עשויה הייתה לתפוח למשקל של 160 ק"ג בתוך כשלושה חודשים בלבד.
הנערות הצעירות שנאו זאת, אך לא הייתה להן ברירה אלא לשתות תחת עינה הפקוחה של הדודה, שלא היססה להכות או לנזוף. עד שסיימו את מלאכתן, הכלה הייתה כה שמנה עד שהליכתה הפכה למעין התנדנדות כבדה (waddle). מעבר לאכילה, השהייה בחלל הסגור הרחק מאור השמש הקופחת נחשבה ככזו שתהפוך את עור הנערה ליפה יותר. ביום חתונתה, הקהל היה מתבונן בהערכה בקפלי העור שנוצרו מהשמנת היתר שלה, ובקושי שבו פסעה.
כדי להטיל אימה על הכלה ולוודא שלא תצא מהבית, השתמשו במסורת אזהרה שנקראה אוקומבנדה אמפאזי או אוקוטאמבוקה אמפאנזי. אמרו לה שנמלים אדומות ופראיות יעקצו אותה, ואם זה יקרה – אסור לה להוציא את ניביהן מהעור עד שתמות. הכוונה הייתה לגרום לה להיות מחויבת לנישואין, שהרי הביאה למשפחה בקר, הנחשב כעושר. בנוסף, הדבר נועד למנוע "מזל רע"; שיטוט בחוץ נחשב לטאבו מחשש לאונס או הכשת נחש, ולכן נאסר עליה אפילו לחתוך עצים (שהונחו על הרצפה) או לשאוב מים.
יום החתונה ומבחן הבתולין
גיל הנישואין הממוצע לנערת בהימה שלא פקדה את ספסל הלימודים עמד על 16. ביום שלפני החתונה, הכלה ישבה בבקתה יחד עם חברותיה ולא הפסיקה לבכות. כאשר עוברי אורח שמעו את היללות, הם ידעו שבת נוספת נמסרת לנישואין. החברות משחו את גופה בחמאה, בעוד האחים נזפו בה והכו אותה קלות כדי שתפסיק לבכות.
ביום החתונה עצמו, החתן נכנס למכלאת משפחת הכלה והובל לבקתה בה המתינה. הוא אחז בימינה והוביל אותה לאורחים. קרוב משפחה מצד הכלה קשר חבל חזק לאחת מרגליה, ואז החל טקס משיכת חבל סוער בין שני השבטים – משפחת הכלה נאבקה לשמור על אחותם, בעוד משפחת החתן נאבקה לקחת אותה. לאורך כל המאבק בכתה הכלה, נפרדת מביתה וממשפחתה. החתן המשיך לאחוז בה, וברגע שהמשיכה האחרונה הכריעה לטובתו, הוא השמיט את החבל מקרסולה ונשא אותה למרחק קצר, אל קבוצה שהמתינה עם עור פרה פרוס על הקרקע. צעירים הניפו אותה באוויר ורצו עימה בניצחון אל בית הוריו, בעוד קרובים וחברים רודפים אחריהם.
תהליך הנישואין לווה בשינויים פיזיים: לפני הטקס גולחו ראשה ושער הערווה שלה. מספר חודשים לאחר מכן היא חזרה לכפרה כדי לעבור גילוח שני, גזירת ציפורניים, חירור אוזניים והוספת תכשיטים.
בבקתת הפיטום היא קיבלה גם ייעוץ מקיף בנושאי נישואין. הסבתא שיחקה תפקיד חשוב, אך האחריות המרכזית על המוסר המיני הייתה מוטלת על הדודה מצד האב (Inshwekazi). מכיוון שבאנקולה נערות היו חייבות להישאר בתולות עד הנישואין, ולרוב היו חסרות ניסיון לחלוטין, הדודה ניחמה אותן כשהן נשברו לקראת החיים עם זרים מוחלטים. תפקידה הנוסף היה להוכיח את כוח הגברא של החתן על ידי צפייה או האזנה למגע המיני הראשון בין החתן לאחייניתה. נערה שנמצאה בתולה, תוגמלה בעגלה שמנה וצעירה.
נישואין בכוח הזרוע והתרנגול
אך מה קורה כאשר הכלה המיועדת מסרבת למחזר? בחברה המסורתית של אנקולה קיים היה מנהג ה'אוקוטרה אורוהוקו' (okuteera oruhoko) – כפיית נישואין חפוזים ללא הסכמה. למרות שהחברה הוקיעה את המנהג, הוא היה נפוץ. העונש למחזר היה קנס עצום: מוהר הכלה הוכפל או שולש, והבקר לא הוחזר לעולם, גם אם הנישואין קרסו. הדרכים לבצע 'אורוהוקו' היו מגוונות ומשונות: מחזר יכול היה להשיג תרנגול, להשליכו לחצר ביתה של הנערה ולברוח. הנערה נאלצה להיות מובהלת לביתו באופן מיידי, שכן האמונה קבעה כי אם התרנגול יקרא בעודה בביתה, היא או מישהו ממשפחתה ימותו מיד. דרך אחרת כללה מריחת פני הנערה בקמח דוחן בשעה שטחנה תבואה. המחזר ברח, והנערה נשלחה אליו במהירות מחשש לאסון. לעיתים נכרך חבל סביב צווארה והוכרז על כך בפומבי, ולעיתים הונח על ראשה צמח ה'אורוויהורה' (orwihura). דרך נוספת הייתה התזת חלב על פניה בעת חליבה, אך זאת רק במידה והשניים השתייכו לשבטים שונים.
מנהגים אלו היו מסוכנים ומשפילים, ובוצעו בעיקר על ידי נערים שנכשלו באמנות החיזור. מי שלא הצליח לברוח מהר מספיק, זכה למכות נמרצות מקרובי הנערה הזועמים.
תרבותם ומנהגיהם של בני הבהימה משקפים עולם שבו נשים הוסללו מגיל ינקות למטרה אחת, דרך הליך כפוי של פיטום שעיצב את גופן בהתאם לחוקי עולם פטריארכלי נוקשה. צלו של הבקר, המוהר וכד החלב הענק, מרחפים מעל סיפורן של אלפי צעירות שנישאו לקולות משיכת חבל באוויר הדחוס של אוגנדה, נושאות בגופן את המסורת כבדת המשקל של אבותיהן.
אנו מזמינים אתכם להמשיך להפליג בנהרות הזמן ולגלות תרבויות נוספות שעיצבו את פני ההיסטוריה האנושית. אתם מוזמנים להמשיך בקריאה באתר שלנו ולהעשיר את עולמכם בתעלומות העבר.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
