תאמל״ק לי
השמש הלוהטת של דרום עיראק השתקפה בשריונותיהם הכבדים של הפרשים הסאסאנים, אך מולם, בין חולות המדבר של ד'י קאר, ניצב כוח שלא נראה כמותו בעבר: קואליציה שבטית ערבית מאוחדת, שנחושה להשתחרר מעולה של מעצמת העל הפרסית. ברגע אחד של התנגשות אלימה, השתנו יחסי הכוחות ההיסטוריים בין הנוודים לבין הקיסרות המפוארת של ח'וסרו השני.
הקרב בד'י קאר, המכונה בערבית "יום ד'י קאר" או "מלחמת עטין הגמל", נערך בין השנים 604 ל-611 לספירה בדרום עיראק של ימינו. העימות הפגיש בין כוחות האימפריה הסאסאנית ובני בריתם הערבים לבין קואליציה של שבטים ערבים בהנהגת שבט באנו בכר. קרב זה נחשב לנקודת מפנה ביחסי ערבים ופרסים ולמכה קשה לשליטה הפרסית במזרח חצי האי ערב, אירוע שבישר את הכיבושים המוסלמים המוקדמים שהגיעו כמה עשורים לאחר מכן.
נפילת הממלכה הלח'מית
במהלך המאה השישית, האימפריה הסאסאנית שלטה על הממלכה הלח'מית. ממלכה זו הייתה מדינת חסות ערבית שמילאה תפקיד חיוני בהקרנת העוצמה הסאסאנית לתוך השטחים הערבים. הלח'מים שימשו כמדינת חיץ שהגנה על הסאסאנים מפני פשיטות של שבטי הנוודים הערבים. אולם, מתוך שאיפה לשלוט ישירות בחצי האי ערב, החליטו הפרסים בשנת 602 לספירה להדיח את השושלת הלח'מית.
המלך הלח'מי האחרון, אל-נועמאן השלישי, נאלץ לעזוב את תחנתו בעיר אל-חירה, שהייתה בירת הלח'מים, ולצאת אל חצר המלוכה בקְטֵסִיפוֹן, בירת האימפריה הסאסאנית. שם, הוא נלקח בפתאומיות על ידי הסאסאנים ונשלח לכלא בח'נאקין. בסופו של דבר, אל-נועמאן השלישי מצא את מותו בכלא כתוצאה ממגפה, זמן קצר לפני עליית האסלאם. החלטה זו של הפרסים להדיח את הלח'מים התבררה כאסון אסטרטגי: כי בתוך שנתיים בלבד, היא הביאה את הסאסאנים לעימות ישיר ומיידי עם קונפדרציה שבטית גדולה ששלטה בשטחים נרחבים בחצי האי הערבי.
השתלשלות האירועים: מתיחות וגרסאות היסטוריות
לאחר שהפרסים הדיחו את הלח'מים משטחיהם במזרח ערב ובדרום מסופוטמיה, הם מינו את איאס אבן קביסה, מנהיג שבט טאי, כמושל על האזור. מינוי זה הוביל במהירות את הפרסים ואת כוחות העזר הערביים החדשים שלהם לעימות עם קונפדרציה שבטית ערבית גדולה שהקרינה את כוחה בדרום מערב עיראק ובמזרח חצי האי ערב.
המקורות הפרסיים אינם מזכירים את העימות כלל, אך קיימות שתי גרסאות מרכזיות במקורות הערביים המאוחרים: לפי ההיסטוריון אבן אל-כלבי, הדחת השליט הלח'מי אפשרה לבני שבט בַּכְּר לבצע פשיטות לתוך הטריטוריה הפרסית. למרות הסכם שהושג בין הפרסים למנהיגי שבט שייבאן (השבט החזק בקונפדרציה הערבית), חברים יריבים בתוך השבט המשיכו בפשיטות. בתגובה, הפרסים כלאו את מנהיג השייבאנים ודרשו בני ערובה משבט בכר תמורת שחרורו. הסירוב של בני השבט הוביל לפרוץ הקרב.
לפי מעמר אבן אל-מת'נא (אבו עוביידה), הקיסר ח׳וסרו השני הדיח את אל-נועמאן השלישי אבן אל-מונד'יר משום שזה סירב להשיא לו את בתו ואף העליב את הנשים הפרסיות. ח׳וסרו השני דרש משייבאן להסגיר את משפחתו ושריונו של השליט הלח'מי לשעבר, ומשזה סירב, פרץ הקרב.
למרות המספר הקטן של הכוחות המעורבים, הניצחון המכריע של הערבים נתפס כתחילתו של עידן חדש, שכן הוא העניק לשבטים הערביים ביטחון והתלהבות חדשים.
אחמד נוואווי, 1976
הכוחות בשדה הקרב בד'י קאר
הצד הסאסאני הובל על ידי איאס אבן קביסה אל-טאי, המושל שמונה על ידי הפרסים. תחת פיקודו ופיקודם של מפקדים פרסים כמו המרז אל-תסאטורי, אל-נועמאן בן זרעא, ח'אלד בן יזיד אל-בחרני, ח'נבארין, המרז והורמוזאן, ניצב כוח צבאי משמעותי. המקורות הערביים מציינים כי הכוח הורכב מ-2,000 חיילים פרסים מיחידות אימפריאליות ו-3,000 ערבים בעלי ברית מהשבטים באנו טאי, באנו תע'לב ובאנו איאד (הסיעה הפרו-סאסאנית).
מנגד ניצבה הקואליציה השבטית הערבית של באנו בכר, שכללה את השבטים באנו איג'ל, באנו ישכור, באנו ד'והל, באנו קייס, באנו תיים אבן ת'עלבה, עבד אל-קייס ובאנו תמים. מפקדי הכוח הערבי היו האני אבן קביסה, חנט'לה אבן ת'עלבה אל-איג'לי, עבד עמר אבן בשאר אל-דובאי, ג'בלה אבן בעית' אל-ישכורי, אל-חארת' אבן וואלה אל-ד'והלי, אל-חארת' אבן רביעה אל-תיימי. הכוח הערבי מנה בין 2,000 ל-5,000 לוחמים. למרות היעדר תיאום יעיל בין השבטים השונים והעובדה שלא היה להם מפקד עליון אחד (הפיקוד עבר בין לוחמים שונים), הצליחו לוחמי שבט בכר להביס את הכוחות המשולבים של הפרסים ובני בריתם.
הידעת?
אבדות הצבא הפרסי בקרב היו כבדות במיוחד – כמעט כל הצבא אבד, כולל רבים ממפקדיו הבכירים שמצאו את מותם בשדה הקרב.
תוצאות הקרב והשפעתו ההיסטורית
הקרב הסתיים בניצחון ערבי מוחץ. בעוד שהאבדות בקרב השבטים הערביים היו מינימליות, הצבא הסאסאני הושמד כמעט לחלוטין. מפקדים פרסים רבים, ובהם המרז אל-תסאטורי, אל-נועמאן בן זרעא, ח'אלד בן יזיד אל-בחרני, ח'נבארין והמרז, נהרגו במהלך הלחימה. אף שיש חוקרים הסבורים כי הקרב בד'י קאר לא היה יותר מאשר התכתשות מקומית, בזיכרון ההיסטורי הוא נותר כאירוע מכונן. הוא נתפס כחלק ממרד ערבי ממושך יותר נגד הפרסים, שהגיע לשיאו בכיבושים המוסלמיים כמה עשורים לאחר מכן. הניצחון העניק לשבטים הערבים תחושת מסוגלות והתלהבות, וסדק את התדמית הבלתי-מנוצחת של האימפריה הסאסאנית במרחב.
הקרב בד'י קאר מסמל את הרגע שבו מאזן הכוחות במזרח התיכון החל לנטות לטובת הכוחות הערביים, רגע לפני המהפכה הגדולה של האסלאם.
חומר מעשיר לצפייה
"המרכז הערבי להפקות מדיה" (Arab Media Network) בירדן הפיק ב-2017 סדרת טלוויזיה בשם ״די׳ קאר״ (ذي قار), המספרת כיצד אל-נועמאן בן אל-מונד'יר אל-לח'מי, מלך אל-חירה, הרג את המשורר עדי בן זייד אל-עבאדי, שעבד כמתרגם עבור ח׳וסרו (קיסר פרס). האחרון זימן אליו את אל-נועמאן, וזה חשש מפניו. הוא פנה בחשאי לד'י קאר והתארח אצל האני בן מסעוד, אדון שבטי שייבאן ובכּר בן וואיל, והפקיד אצלו את כספו ואת נשותיו. לאחר מכן הלך אל הקיסר הפרסי, שכלא אותו בח'נאקין ולאחר מכן הרגו.
ח׳וסרו מינה את איאס בן קביסה אל-טאי למלך על אל-חירה, וציווה עליו לשלוח אליו את עזבונו של אל-נועמאן, את משפחתו ואת השריונות שהיו שייכים לו והופקדו אצלו (ארבעת אלפים שריונות). איאס שלח להאני בן מסעוד אל-שייבאני דרישה לשלוח את הממון והנשים אליו, אך האני סירב למסור את מה שהופקד אצלו כפיקדון וכנאמנות (חסות). העלילה עוסקת בראשון הניצחונות הערביים על אחת משתי האימפריות הגדולות (פרס ורומא) שהכניעו אותם ושלטו בגורלם; לאחר קרב ד'י קאר, הצליחו הערבים לקחת את המושכות לידיהם. על רקע זה מתרחשים אירועי המאבק בין הממלכה הערבית אל-חירה, מלכה אל-נועמאן בן אל-מונד'יר ובתו הינד, לבין עריצותה של האימפריה הפרסית וח׳וסרו.
בנוסף, אף שהעלילה לא מתארת זאת באופן ישיר, הסרט הסעודי דובר האנגלית ״לוחם המדבר״ (Desert Warrior) מבוסס על הקרב והעימות שבין האימפריה הססאנית לשבטים הערבים שחיו בחצי האי ערב.
