באייר לברקוזן בדרך כלל לא הצליחה עם תארים: המועדון היה בין המובילים של הכדורגל הגרמני כבר כמעט ארבעה עשורים (29 פעמים במהלך 38 העונות האחרונות באייר סיימה בטופ 6 בבונדסליגה, מתוכן 5 פעמים במקום השני), אבל במשך כל השנים הללו עד השנה, הצליחה לקחת רק שני תארים: גביע אופ"א 1987/88 והגביע הגרמני 1992/93…

ברור שהבונדסליגה היא אליפות שבה יש מועדון דומיננטי ברור, באיירן מינכן. אבל במקביל, בחלק מהשנים, זכו באליפות שטוטגרט, וולפסבורג, ורדר ברמן, בורוסיה דורטמונד ואפילו קייזרסלאוטרן שמשחקת בבונדסליגה השנייה. ואם נוסיף לזה חמישה גמרים בהשתתפותה (שלושה בגביע הגרמני, אחד בסופרקאפ ואחד בליגת האלופות), אז אפשר לומר שמעל באייר במשך שנים היתה תלויה איזושהי קללה, שהוסרה רק עם בואו של צ׳אבי אלונסו, שהעניק לה אליפות ראשונה בהיסטוריה.

אבל העונה, כשהיא הפסידה נקודות רק ארבע פעמים בליגה, לברקוזן היא הקבוצה היחידה שנותרה ללא הפסד בבונדסליגה של 2023/24.

חניכיו של צ'אבי אלונסו פתחו פער של 16 נקודות על באיירן ועם שיא של 51 משחקים ללא הפסד (28 נצחונות, 6 תיקו וללא הפסדים בליגה!) זה לא היה מפתיע לראות אותם בדרך הבטוחה לאליפות ראשונה בהיסטוריה.

אבל איך באייר בכלל התחילה?

באייר נוצרה כיוזמה של עובדי חברת התרופות הגרמנית באייר, שביקשו להקים מועדון ספורט ה-27 בנובמבר 1903. ההנהלה הסכימה לכך ב-15 ביוני 1904 וב-1 ביולי 1904 כבר הוקם מועדון התעמלות בשם TuS Friedrich Bayer & Co 1904 Leverkusen.

ב-31 במאי 1907 נוצרה מחלקת הכדורגל ובתחילה היתה לקבוצה יריבות עם מועדון מקומי בשם TuS Friedrich Bayer & Co 1904 וזו תרמה לעובדה שב-8 ביוני 1928 עזבו שחקני כדורגל ועוד מספר מחלקות ספורט אחרות את הקבוצה ויצרו את אגודת הספורט SV Bayer 04 Leverkusen.

בסוף שנות העשרים ותחילת שנות השלושים, באייר שיחקה רק בליגה השלישית והרביעית עד שהצליחה להגיע לליגה המערבית השנייה בעונת 1936. בתקופת גרמניה הנאצית נחשבה לקבוצה זניחה ועם השנים התמודדה בליגות השונות והעפילה לבונדסליגה אבל עד איחוד גרמניה לא הגיעה לשום הישג משמעותי.

הלוזרית של הבונדסליגה?

באייר לברקוזן מכונה במשך שנים "נברקוזן", בשל הנטייה להפסיד את התואר, רגע לפני הזכייה בו. במקור היא באייר מכונה Vicekusen ולא Neverkusen מגרמנית, כמשחק על שם העיר לברקוזן ומעמדה כסגנית האלופה כל כך הרבה פעמים. הכינוי Neverkusen מגיע מאנגלית ("לעולם לא"), בעוד שבגרמנית "לעולם לא" זה niemals. אבל דווקא Vicekusen השתרש.

זה התחיל בעונת 2002, כאשר באייר לברקוזן החמיצה שלושה תארים! בעונת 2001/02 הגיעה באייר לגמר ליגת האלופות, לגמר הגביע הגרמני והוליכה את טבלת הליגה בבונדסליגה כשנותרו שני מחזורים לסיום. אבל באייר מעולם לא זכתה באף אחד מהטורנירים הללו.

כי ב-4 במאי 2002 דורטמונד היתה זו שזכתה באליפות גרמניה תחת מתיאס סאמר בן ה-34. למרות שמספר שבועות קודם לכן, ב-14 באפריל, נראה היה כי בורוסיה לא תשיג אליפות בעקבות התבוסה 0:1 לקייזרסלאוטרן, הפער של באייר בפסגה צמח לחמש נקודות (למרות שבאייר עצמה השוותה מול המבורג באותו סוף שבוע) ונותרו רק שלושה מחזורים.

ואכן היה נראה שזה קורה: באייר גברה 1:2 על ורדר, 0:1 על נירנברג, השיגה שני ניצחונות על דורטמונד במקביל – והנה, באייר כבר במקום השני. ב-4 במאי ניצחה באייר את הרטה ברלין 2:1, אבל באותם ימים דורטמונד עוד ידעה לקחת משחקים מכריעים בבונדסליגה, אם כי לא בלי תקריות. 0:1 בדקה ה-17 מול ורדר, 1:1 בדקה 41', 2:1 בדקה 74' ובכך השיגה ניצחון חשוב וזכייה באליפות…

ב-11 במאי שאלקה זכתה בגביע הגרמני. גם עם ניצחון משכנע: באייר עלתה ליתרון הודות לשער של דימיטר ברבאטוב, אבל אז שאלקה הבקיעה ארבעה שערים ברציפות: בדקה ה-67' התוצאה הייתה 1:1, ב-85' זה כבר 4:1. באייר ניצלה מתבוסה מוחצת עוד יותר משער של אולף קירסטן בן ה-36. 4:2 לשאלקה.

בדרך לגמר, באייר הצילה את עצמה, הפסידה בתוצאה, לחצה על יריבותיה במחצית השנייה ובחצי הגמר היא שברה את קלן רק בתוספת הזמן, אבל במשחק המכריע היא לא הצליחה לחלץ ניצחון ולהתמודד עם יריבה לא נוחה, שלא הפסידה לבאייר בבונדסליגה באותה עונה: 3:3 ו-0:1…

ב-14 במאי, ריאל מדריד זכה בליגת האלופות על חשבונה של באייר. היה זה זינדין זידאן שהכריע את התוצאה עם אחד השערים הגדולים בתולדות הטורניר.

בליגת האלופות באייר לא הייתה הפייבוריטית; זה התחיל מסיבוב המוקדמות. בשלב הבתים הראשון היא ניצחה את ברצלונה פעמיים ויחד עם דפורטיבו, העפילה לפלייאוף, למרות שהפסידה בחוץ ליובנטוס 0:4 ולארסנל 1:4. ליברפול צלחה את רבע הגמר 4:3, כשהיא כבשה את השער המכריע בדקה ה-84' של משחק הגומלין. בחצי הגמר היא בלמה את מנצ'סטר יונייטד מבלי להוביל לשנייה: 2:2 באולד טראפורד, 1:1 בבית והעפלה לגמר בזכות חוק שער החוץ…

לא סביר שרבים יופתעו אם באייר, לאחר הזכייה בבונדסליגה ובגביע, תפסיד בגמר ליגת האלופות. אבל באייר הפסידה בכל מקום אפשרי באותה עונה. גמר ליגת האלופות היה ההזדמנות האחרונה לזכייה. לכן, התבוסה לריאל מדריד היתה הדרמטית ביותר, והיא זו שקשורה, שני עשורים לאחר מכן, לטרגדיה של באייר.

כמובן שלבאייר היה חוסר מזל מלכתחילה. הטיעון הרציונלי הוא עייפות מצטברת, המוכפלת בלחץ פסיכולוגי, כשהקבוצה התפרעה בבונדסליגה. בין חצי הגמר עם מנצ'סטר יונייטד התקיים המחזור ה-33 בבונדסליגה, כאשר באייר הפסידה לנירנברג ונתנה לדורטמונד לעלות בטבלה. הסיבה היתה הרבה מאוד פציעות כשאפילו הקפטן ג'נס נובוטני החמיץ את גמר הגביע וליגת האלופות בשל פציעה בגומלין מול מנצ'סטר יונייטד.

הסיפור יכול היה לקבל סוף עוד יותר עצוב: בעונה שלאחר מכן, באייר סיימה במקום ה-15 בבונדסליגה, אבל ניצלה מירידת ליגה והסיוט נמשך שנה: באלאק וז'ה רוברטו עזבו לבאיירן, בשלב מסוים היו לבאייר שבעה מגינים פצועים, המאמן קלאוס טופמולר פוטר לאחר המחזור ה-21, כשבאייר הייתה באזור הירידה, והמנג'ר ריינר קלמונד אמר שהמועדון לא יכול היה להרפות מהטרגדיה של מאי 2002.

אבל זה היה רק תסמין לבעיה מוכרת.

התבוסה העיקרית לפני טרבל האימה הייתה עונת 1999/2000. לקראת המחזור האחרון, באייר הובילה עם 73 נקודות, באיירן מינכן ניסתה נואשות להדביק את הפער. לבאייר עדיין לא הובטחה האליפות, שכן בשוויון באיירן הייתה גבוהה יותר בשל הפרש שערים. אבל בשביל זכייה באליפות, די היה לבאייר שלא להפסיד בחוץ לאונטרהאכינג (Unterhaching) מהמקום העשירי, לפני המפגש מולה באייר החזיקה במאזן נטול הפסדים בבונדסליגה עם 14 משחקים רצופים. היו לה רק שתי תבוסות באליפות: מול וולפסבורג ובאיירן.

הכל התחיל עם שער עצמי של מיכאל באלאק בדקה ה-20 כאשר במשחק המקביל, באיירן כבר הובילה על ורדר ברמן 3:0, כך שאתם יכולים לתאר לעצמכם איך רעדו הברכיים של שחקני באייר. הם כמובן המשיכו לתקוף, אבל גם את השער השני והאחרון במשחק כבשה אונטרהאכינג. 0:2. ו-3:1 לזכות באיירן במשחק המקביל ובאייר ירדה למקום השני.

מאמן אונטרהאכינג לורנץ-גינטר קסטנר אמר שהוא הניע את החבר'ה עם סיפור על איך מנהלי באייר הסתובבו באצטדיון של אונטרהאכינג ותכננו את טקס האליפות. עם זאת, קסטנר הודה שכולם כבר היו מואשמים: אונטרהאכינג היא פרבר דרומי של מינכן, שחקנים רבים תמכו בבאיירן, ארבעה אפילו שיחקו בה לפני הגעתם לאונטרהאכינג.

הדרמה נעוצה גם בעובדה שקסטנר היה מיודד עם מאמן באייר כריסטוף דאום, אך לאחר מכן הקשר התקרר. קסטנר יודע בוודאות שדאום ומנהלי באייר לא אהבו את המראה של קסטנר ושחקני אונטרהאכינג בחגיגת האליפות של באיירן באולפן ZDF.

גם אז באייר אכלה מנת לעג ענקית. הזכור ביותר: הדגל באצטדיון אונטרהאכינג עם הכיתוב "לנצח לברקוזן" והמשפט של אולי הואנס: "לברקוזן לא תעקוף אותנו אפילו בעוד מאה שנים".

אבל הסיבות לכך שבאייר קשורה למקום השני ברורות:

1. באייר מעולם לא זכתה בבונדסליגה. המקום השני הוא הישג השיא עד כה. כן, יש את שאלקה, שגם היא ללא ניצחונות ובמאזן שלה היא השיגה יותר סגנויות מבאייר, אבל לשאלקה יש שבע אליפויות גרמניה לפני הקמת הבונדסליגה.
2. באייר סיימה במקום השני בעונות 1996/97, 1998/99, 1999/2000, 2001/02. ארבע פעמים בשש עונות.
3. לבאייר יש מעט מדי גביעים, היא זכתה בשתי תארים בלבד: זכייה בגביע אופ"א 1987/88 (והיא הראשונה לעשות זאת ללא זכייה באליפות לאומית) והגביע הגרמני 1992/93. אם מחשיבים תארים אזוריים, היא השיגה גם את אליפות האזור הצפוני של הבונדסליגה השנייה בעונת 1978/79…
4. באופן טבעי, באייר החמיצה תארים לא רק בבונדסליגה. היא העפילה לשלושה גמרי הגביע: 2001/02, 2008/09 ו-2019/20 והתמודדה על הסופר קאפ הגרמני 1992/93.

ומאז הזכייה בגביע הגרמני בעונת 1992/93 באייר לא זכתה באף תואר. Neverkusen מאז קיץ 1992…

תסמונת נברקוזן אפילו נקשרה לבאיירן ולנבחרת גרמניה…

מיד אחרי שבאייר החמיצה שלושה גביעים ב-2002, הגיע הזמן למונדיאל 2002. נבחרת גרמניה כללה חמישה שחקני באייר: מייקל באלאק, אוליבר נויוויל, קרסטן רמלו, ברנד שניידר והנס-יורג באט. נציגות המועדון הגדולה ביותר של באייר בנבחרת וחלק מהגרמנים פחדו מהילת המפסידים, אחרים היו מודאגים באופן רציונלי מהמצב הפסיכולוגי של החבר'ה.

גרמניה הגיעה לפלייאוף מהמקום הראשון, ורק שחקני באייר כבשו במשחקי הנוקאאוט. 1:0 מול פרגוואי בשמינית – נויוויל, 1:0 מול ארה"ב ברבע – באלאק, 1:0 מול דרום קוריאה בחצי – באלאק. אבל בגלל יותר מדי כרטיסים צהובים, באלאק, שחקן הכדורגל המבריק בנבחרת גרמניה ההיא, החמיץ את הגמר מול ברזיל, שם הפסידה גרמניה 0:2. ושוב שחקני באייר היו צעד אחד מתואר בפעם הרביעית ברציפות…

בשנת 2010, חברת הכימיקלים והתרופות באייר, שהיא בעלי המועדון, רשמה את הסימן המסחרי של Vizekusen במשרד הפטנטים והסימנים המסחריים הגרמני.

סוגי סחורות בהן נאסר להשתמש בכינוי מבלי אישורה של באייר כלל מוצרי נייר וקרטון, חומר מודפס, תצלומים, כלי כתיבה, טקסטיל, כיסויי מיטה, דגלים ודגלונים, ביגוד, נעליים, כובעים, צעיפים, מוצרי ספורט, קישוטי עץ חג המולד ועוד. קהילת הכדורגל הגרמנית התייחסה לכך כאירוניה עצמית אלגנטית.

באייר וחברת האם שלה זיהו את הפוטנציאל בשיווק ביטול עצמי מספר שנים לפני רישומו של Vicekusen. נקודת המוצא נחשבת לקמפיין יחסי הציבור של Werkself בעונת 2006/07, כאשר באייר החלה למצב את עצמה כקבוצת המפעל ללא חשש. זה נשמע מוזר, אבל באייר נהגה להתבייש בהיסטוריה של עצמה. גרמניה המסורתית לא אהבה את המועדון בגלל אי ​​ציות לכלל ה-50+1 והמועדון סבל מזה.

עם אסטרטגיית השיווק החדשה, הכל השתנה. לדוגמה, באייר רשמה את הסימנים המסחריים Werksclub ("מועדון המפעל") ו-Pillendreher ("יצרנית הכדורים", ויש גם את Heilige Pillendreher, השם של החרפושית הקדושה בגרמנית, זו חיפושית זבל). שניהם נחשבו להשמצות בשימוש על ידי האוהדים היריבים.

אחד ממנהיגי תנועת האוהדים של באייר, אנדראס פפראת', הסביר: "חייב להיות משהו חשוב במה שאתה מגלם עבור אחרים, אחרת לא היית נתקל בכל כך הרבה תגובות, גם אם שליליות. קראו לנו יצרני כדורים, קופים כימיים, בהתייחס לקשר שלנו עם חברת התרופות. אמרו שאין לנו מסורות. אבל הקשר עם תאגיד גדול הוא המסורת שלנו, ההיסטוריה שלנו". הראלד הארטל, אחד מיוצרי הקמפיין, פירט: "המועדון הבין שאפשר להפוך תמונות שליליות שנוצרו על ידי אוהדים יריבים למשהו חיובי".

למעשה, באייר יצרה זהות המבוססת על לעג. המועדון, שנקרא פלסטיק, הראה שהפלסטיות המופרכת הזו היא כל חייו, ההיסטוריה והמסורות שלו.

אגב, גם Werkself, שם הקמפיין השיווקי והכינוי המרכזי של באייר בגרמניה, הוא משחק מילים: Werks – factory, elf – 11. כאשר המספר 11 הוא התייחסות להרכב הפותח.

התוצאה: בשנת 2008 זכה המועדון בפרס שיווק הספורט בגרמניה.

באופן טבעי, יש כאלה שלא אוהבים את סגנון השיווק של באייר. זה נתפס כמנטליות של מפסידים. אפילו בתוך הקבוצה ביקרו את הקונספט. לדוגמה, המאמן פיטר בוס התלונן ש"שיווק שנבנה סביב Vicekusen לא נראה כמו רעיון טוב. באופן אישי, אני תמיד רוצה לנצח. אפילו במשחק קלפים נגד ילדים. אני רוצה שהשחקנים שלי ירצו להיות טובים יותר מאחרים אפילו באימונים. התמונה של Vicekusen סותרת את זה". גם החלוץ האגדי אולף קירסטן לא אהב את זה: "אולי זה היה חכם מבחינה שיווקית, אבל אני לא מבין את הגישה הזו, זה נראה מוזר".

זה כנראה גיהנום עבור אוהדי באייר בעלי אמונות טפלות. אבל לבאייר יש פשרה. זכייה מיוחלת בבונדסליגה היתה  בבחינת חלום שהתגשם. אבל גם אם זה לא היה קורה, אין ספק שהיו עולות מכירות הסחורה עם ההדפס Vicekusen בחנויות המועדונים…

ובכל זאת, מה הכריע את העונה הזו לטובה?

צ'אבי אלונסו

😍 צ'אבי אלונסו הופך את באייר לברקוזן למועדון גדול!

אבל יש "אבל" אחד משמעותי, הגאון הספרדי לא יישאר בבאייר לברקוזן לתקופה ארוכה, הוא כבר מוזכר כמועמד מוביל לאמן את ליברפול או אפילו את באייר מינכן. רשמית, החוזה של אלונסו עם המועדון מלברקוזן עד יוני 2026. אבל הכל יכול להשתנות.

אבל מה הופך את אלונסו למאמן כל כך טוב העונה?

מערך 3+2 הוא תכונה נפוצה מאוד בכדורגל המודרני והלחץ שלברקוזן יוצרת על יריביה מתבטאת בכך שהיא נוטה העונה לכבוש 20 שערים לפני הדקה ה-70, מה שמדגים איך הקבוצה בונה בצורה חלקה את הלחץ על היריבה. צ'אבי בונה את הקבוצה שלו בהסתמכות על מהירות גבוהה ומסירות לאגפים, באופן שיוציא את היריבה מאיזון.

כך למשל, ז'וזה מוריניו אמר על צ'אבי אלונסו ב-2019: "אבא שלו היה מאמן, הוא גדל באווירה דומה לשלי. והוא הפך לשחקן – כמובן, הרבה יותר טוב ממני. הפך לשחקן כדורגל מוביל. הוא מבין טוב מאוד את המשחק. צ'אבי שיחק בספרד, אנגליה וגרמניה. הוא עבד עם גווארדיולה בבאיירן, איתי ואנצ'לוטי בריאל מדריד, עם בניטס בליברפול. אם מחברים את כל זה ביחד, אפשר לומר שלצ'אבי יש הכל כדי להפוך למאמן טוב מאוד".

לצ'אבי אלונסו יש סמכות מוחלטת בקרב השחקנים. ניתן להשוות את ההשפעה שלו להגעתו הראשונה של זינדין זידאן לריאל מדריד.

המאמן מסוגל להסביר את דרישותיו ולהראות אותן בפועל. על המגרש הוא הפך למנטור בכיר, חבר ושותף עבור שחקני הכדורגל.

העונה, אולי יותר מכל עונה אחרת, באייר בדרך הבטוחה לתואר, אחרי שנים של פספוסים שהצמידו לה את הכינוי נברקוזן וצ'אבי אלונסו ראוי להכרה על יצירת האגדה הזו ואם יצליח להשיג איתה תואר אליפות סוף-סוף, זה יהיה לגמרי שלו.

מנכ"ל באייר לברקוזן

סביר להניח שההצלחה של באייר לא הייתה מתאפשרת ללא פרננדו קארו, מנכ"ל המועדון.

"אהבתי את פרננדו בגלל הנחישות שלו. יש לו ניסיון ניהולי עצום, יודע להשיג מטרות גדולות, ומהימים הראשונים הוא החל לשנות בהדרגה את התרבות הפנימית של באייר, תוך התמקדות בדבר פשוט באופן כללי: אנחנו רוצים לנצח, ונשיג ניצחונות". כך אמר עליו המנהל הספורטיבי לשעבר של באייר, רודי וולר.

ואכן, מאז הגיע קארו לבאייר, לקבוצה יש מטרה ברורה מדי שנה: זכייה בתואר. בראיון ל-kicker.de הסביר הספרדי את גישתו: “אין טעם לשחק כדורגל בלי המטרה של לנצח בטורניר. המשימה שלי היא ליצור את התנאים והאווירה לקבוצה לזכות בתארים. המטרה הכי ריאלית להיום נראית לי זכייה בגביע הגרמני”.

העונה באייר קרובה מתמיד לזכייה בתארים ונראה שהגביע הגרמני הוא אולי המטרה הצנועה ביותר. אז מיהו העסקן הספרדי הזה ששינה את המועדון מלברקוזן?

מאז ילדותו, פרננדו קארו העריץ את גרמניה, במיוחד את הישגיה ההנדסיים ואת הכדורגל. לאחר שסיים את בית הספר וקיבל את השכלתו הראשונה בתחום המסחר במוצרים תעשייתיים, קארו הלך ללמוד באוניברסיטה הטכנית של קרלסרוהה כדי להיות מהנדס וכלכלן. במהלך לימודיו עבד במשרה חלקית כעיתונאי ספורט. יום אחד נסע לוינה לדווח על משחק של ראפיד וקיבלה את הרעיון להישאר בווינה בחגים כדי לכתוב על כדורגל אוסטרי לעיתונים הספרדיים.

לאחר מכן, קארו עשה קריירה מזהירה בקונצרן התקשורת הגדול בעולם ברטלסמן (Bertelsmann), שם עבד במשך רבע מאה, והפך ממנהל לחבר דירקטוריון ומנכ"ל של מספר חברות בנות.

תאגיד Bertelsmann קשור קשר הדוק לעולם כדורגל. התאגיד החזיק בזכויות השידור של משחקי הבונדסליגה בערוצי טלוויזיה פרטיים, השיק שידורים בטלוויזיה בתשלום, ושינה את הפורמטים הקודמים של העברת מידע שהיו קיימים בכדורגל הגרמני במשך עשרות שנים.

קארו היה מספר שבזמן שעבד בברטלסמן, היה מעורב מעת לעת ישירות בפרויקטים הקשורים לכדורגל, אבל עבד בעיקר בתחומים אחרים. עם זאת, הוא לא איבד קשר עם כדורגל, התחיל להבין טוב יותר את הכדורגל, מנקודת מבט של ניהול ופיננסים, ופגש את האנשים הנכונים מעולם הספורט.

באייר חיפשה מנכ"ל חדש מאמצע שנות ה-2010. ניסיון רב בעבודת ניהול ברמה הגבוהה ביותר וידע מבריק בכדורגל, לא רק כתחום ספורט, אלא, מעל הכל, כעסק, עזר לפרננדו קארו לקבל את התפקיד הזה.

"לעבודה בבאייר יש מאפיינים משלה." טוען קארו. "ראשית, אנחנו, כמועדון כדורגל, עצמאיים. הקונצרן אינו נותן לנו כסף אלא במקרים בהם המועדון מסיים את שנת הכספים בהפסדים: אז הקונצרן מכסה את ה"מינוס". הקונצרן שומר על התשתיות: האצטדיון, מרכז האימונים, בית הספר לילדים ונוער. אבל אנחנו חייבים להרוויח כסף בעצמנו, זה בסיסי. שנית, אנחנו ממוקמים באזור הריין-רוהר התחרותי מאוד, שבו יש הרבה מועדונים ומסורות כדורגל חזקות. בהתאם לכך, המאבק על האוהדים כאן אינטנסיבי במיוחד. שלישית, למועדון יש מוניטין מסוים… אנחנו רוצים לזכות בגביעים".

בהיותו בברטלסמן, קארו זכה למוניטין של מנהיג קפדן עם עין עמוקה לפרטים. אין זה מפתיע שגם אצל באייר הספרדי שקוע בניואנסים, עד לפרטים הקטנים. המנהל הספורטיבי סיימון רולפס ציין ש"כנראה פרננדו הוא המנהל הכללי היחיד של מועדון כדורגל שמתעניין במצב הדשא, ולפעמים בודק אותו בעצמו".

חלק משמעותי מהקריירה של קארו בברטלסמן הוקדש לעבודה בחברות-בת הקשורות לטכנולוגיה. בראיון למנהל מגזין הדגיש הספרדי את חשיבות החדשנות – ללא חדשנות, בין אם זה חדשנות במוצר או בתהליך, שיטות ניהול חדשות, לא תוכל לקחת את העסק שלך לרמה גבוהה יותר. פלא שקארו הזמין לבאייר את ג'ררדו סאואנה, שלא היה לו ניסיון בבונדסליגה, ואז אפילו הזמין את צ'אבי אלונסו?

מנהל באייר לשעבר ריינר קלמונד, בראיון ל-Sky, מפנה את תשומת הלב לתכונה חשובה נוספת של קארו: "מלבד העובדה שהוא מנהל מנוסה מאוד, האחראי למחזור של מיליארדי דולרים בברטלסמן, והעובדה שיש לו עין טובה לכדורגל, הוא יודע ליצור סביבת עבודה נהדרת. זה בדיוק מה שיש לבאייר עכשיו. למועדון יש שלישיית מנהיגות חביבה: קארו, רולפס ואלונסו".

המשחק המרכזי

ב-10 בפברואר 2024 התקיים המשחק המרכזי של העונה בבונדסליגה. משחק בו באיירן מינכן כבר לא הייתה פייבוריטית וסימן אולי את נקודת המפנה העונה בליגה הגרמנית.

חניכיו של צ'אבי אלונסו שיחקו משחק נהדר מתחילתו ועד סופו ותוכנית המשחק של לברקוזן עבדה כמו שעון. השער הראשון נכבש בדקה ה-18: יוסיפ סטניסיץ', המושאל מבאיירן, אחרי כדור רוחב מושלם של רוברט אנדריך, הדהים את כל הגנת מינכן ופשוט ירה במנואל נוייר.

במחצית השנייה לברקוזן אפילו לא חשבה לשבת לאחור בהגנה. בדקה ה-50 אחד מכוכבי הקבוצה, אלכס גרימלדו, הכפיל את התוצאה ושבר יחד עם נתן טלה את הגנת באיירן.

זה היה השער השמיני העונה למגן השמאלי של לברקוזן! למרות שאלכס הגיע רק לפני תחילת האליפות הזו מבנפיקה וכבר שבר את שיא הנקודות: בעונת 2018/19 בבנפיקה גרימלדו הבקיע 16 נקודות. עכשיו הספרדי משחק כאילו הוא בקבוצה הרבה שנים (יש לו כבר 17 נקודות).

התוכנית של תומאס טוכל נכשלה לחלוטין: באיירן לא הצליחה להציע דבר בהתקפה: 8-1 בעיטות לשעבר לטובת באייר. יחד עם זאת, מלך השערים של העונה, הארי קיין, היה בלתי נראה לחלוטין ולירוי סאנה עשה מעט. המשחק הנורא של מינכן התבטא בטעויות של נוייר. שוער באיירן עשה לא פעם טעויות, ובסופו של דבר הוא עשה טעות כזו שהמארחים הביאו את המשחק לידי הכרעה: בדקה ה-95, המחליף ג'רמי פרימפונג שלח את הכדור לרשת הריקה בזמן שנוייר היה לא עירני. פרימפונג חגג כאילו זכה בליגת האלופות, אבל הרגשות שלו מובנים. מיד לאחר שריקת הסיום חגגה כל הקבוצה את הניצחון עם האוהדים, וצ'אבי אלונסו המתין עד שכל צוות המועדון ייכנס למגרש. מחווה נוספת שגורמת לבאייר לכבד את אלונסו אפילו יותר.

באייר לברקוזן גברה לחלוטין על באיירן ולקחה שלוש נקודות בצדק. אחרי המשחק לחבורה של צ'אבי אלונסו היה פער של 11 נקודות מסגניתה והיא השיגה 33 משחקים רצופים ללא הפסד (29 ניצחונות, 4 תוצאות תיקו וזה שיא של כל הזמנים בבונדסליגה!). השיא הקודם שייך לבאיירן של הנסי פליק, שלא הפסידה 32 משחקים ברציפות בעונת 2019/2020.

אבל המשחק ביניהן קבע כמה שיאים: לבאייר ובאיירן יש ביניהן 102 נקודות בסך הכל בבונדסליגה בעונת 2023/24, שיא חדש בתולדות האליפות לאחר המחזור ה-20…

ועוד נתון מפתיע: לראשונה מזה 8 שנים, באיירן מינכן הצליחה לבעוט רק פעם אחת לשער במשחק בונדסליגה…

עכשו, עם הזכייה ההיסטורית באליפות הבונדסליגה, אין ספק שבאייר לברקוזן היא שינוי מרענן בכדורגל הגרמני.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.