תאמל״ק לי
באפלת השואה הנוראית, כשקהילות יהודיות שלמות נמחקו והעולם שתק, קמו ארבעה אחים מבלארוס והחליטו שלא ימותו כצאן לטבח. האחים ביילסקי, איכרים פשוטים שהפכו ללוחמים חסרי חת, יצאו מן הגטו אל היער והקימו שם עיר מחתרתית של חירות והתנגדות – מקום שבו יהודים נלחמו, חיו, התפללו ונשבעו שלא ייכנעו לעולם.
האחים ביילסקי סירבו למות בכניעה בגטאות ובמחנות הריכוז. הם לקחו נשק לידיהם, החלו להציל יהודים אחרים ממוות, ונקמו בנאצים ללא רחם. "לא פחדנו מהגרמנים. היינו על אדמתנו. אני ואחיי גדלנו בכפר. ושם הפילוסופיה פשוטה: למה שמישהו יבוא וייקח את מה שהרווחנו?", כך אמר לימים אהרון ביילסקי, מפלוגת הפרטיזנים של האחים ביילסקי, שפעלה בשטח בלארוס הסובייטית הכבושה על ידי גרמניה.
ראוי לציין כי יחידה זו הורכבה כמעט כולה מיהודים. הם לא הסכימו למות בייסורים בגטאות או ללכת בצייתנות להורג, ולקחו נשק לידיהם כדי להשיב מלחמה שערה לנאצים. בברית המועצות לחמו נגד הגרמנים עשרות יחידות פרטיזנים יהודיות, ופלוגת ביילסקי הייתה אחת הגדולות והיעילות שבהן.
על סף המוות
את סטאנקייביץ', כפר הולדתם של האחים בלסקי במערב בלארוס, כבשו הנאצים כבר שבועיים לאחר תחילת המלחמה. התושבים למדו עד מהרה מהי השואה. כבר בקיץ הוצאו להורג מספר בני משפחת ביילסקי מידי הנאצים, ובתחילת דצמבר התברר כי הגרמנים מתכוונים להשמיד כליל את האוכלוסייה היהודית המקומית. לאחר שאביהם, אמם ואחותם נורו למוות, לקחו האחים טוביה, עשהאל ואלכסנדר זיסל זוס את קרוביהם הנותרים אל היער.
זמן קצר לאחר מכן הצטרף אליהם אחיהם הצעיר אהרון, שניצל בנס, אך זוס לא הצליח להציל ממוות את אשתו הצעירה ובתו התינוקת. עשרים הניצולים התמקמו לא הרחק מהכפר שלהם ובתחילה דאגו רק כיצד לא ימותו מקור ומרעב. לאחר שהתבססו, הם החלו להציל יהודים נוספים בעודם חודרים לגטאות בערים סמוכות ומשכנעים אנשים לברוח ולהצטרף אליהם.
"אני לא יכול להבטיח לכם דבר," היה פונה טוביה למצטרפים. "אנחנו מנסים לשרוד, אבל כולנו עלולים למות. ונשתדל להציל כמה שיותר חיים. אנחנו מקבלים את כולם ולא מסרבים לאף אחד: לא לזקנים, לא לילדים ולא לנשים. סכנות רבות אורבות לנו, אבל אם נגזר עלינו למות, לפחות נמות כבני אדם." בין אלה שמצאו מקלט אצל ביילסקי היו רייזל וזיידל קושנר, סבתא וסבא רבא של איש העסקים ג'ארד קורי קושנר, חתנו, יועצו ואיש סודו של דונלד טראמפ. אישים נוספים שהיו חברים ביחידת הפרטיזנים היו חסיד חב״ד הרב חיים זושא וילימובסקי שכונה על ידי הרבי מלובביץ׳, ״הפרטיזן שלי״ ונודע כעסקן שאהב לשמח את החסידים והיה ממייסדי ישיבת חב״ד בלוד.
״ירושלים של יער״
האחים ביילסקי לא תכננו רק להסתתר ביער. הם הקימו יחידת פרטיזנים שבראשה עמד האח הבכור טוביה ואחיו שימשו כמפקדי משנה (אהרון, בגלל גילו הצעיר, שימש כקשר עם יחידות פרטיזנים אחרות). באביב 1942 הגיעה היחידה לסדר גודל של 80 איש. הפרטיזנים שהצטיידו בנשק החלו להטריד בקביעות את חיל המצב הגרמני בכפרים, לנתק את קווי התקשורת של האויב ולחסל ללא רחם משתפי פעולה. הנאצים, מצידם, ערכו נגדם מבצעי ענישה, ואילצו אותם להעמיק ולהתרחק יותר ויותר לתוך היער.
בסופו של דבר, הלוחמים היהודים התבססו בעומק יער נליבוקי, אזור היער הגדול ביותר בבלארוס. שם, היחידה, שמנתה בקיץ 1943 כבר שמונה מאות איש (כולל אזרחים ללא יכולת לחימה), הקימה "עיר" משלה. ב"ירושלים של יער", כפי שכונתה, היו, בנוסף לבונקרים שבהם התגוררו האנשים, גם מטה, נפחייה, בית כלא, מחסני מזון ונשק, טחנת קמח, מאפייה, בית ספר, שתי מרפאות (לפצועים ולחולי טיפוס), בתי מלאכה לתיקון נשק ותפירת בגדים. היה אפילו בית כנסת משלהם עם רב.
"ירושלים של יער", שהייתה חבויה בסבך צפוף, הייתה כמעט בלתי ניתנת לגילוי מהאוויר. גם אם הייתה מתגלה, האויב היה צריך להתמודד עם ביצות רבות ובחורף לפלס את דרכו בשלג בעומק שני מטרים. "לא פחדנו מהיער, כמו שהגרמנים פחדו ממנו. היער הוא החופש וההצלה שלנו!", טען אהרון.
נקמה
במהלך שנות המלחמה חיסלו הפרטיזנים של ביילסקי כ-250 חיילי אויב, פוצצו 20 גשרים והוציאו מהפסים שישה משלוחים ברכבת. זוס לבדו אחראי לחיסולם של 47 חיילים, קצינים ומשתפי פעולה גרמנים. על ראשו של המפקד הנכבד הציבו הנאצים פרס גבוה של 100 אלף רייכסמארק.
החל מפברואר 1943, לוחמי ביילסקי הצטרפו רשמית לפלוגת "אוקטיאברסקי" (של אוקטובר) בבריגדת הפרטיזנים על שם לנין והיו כפופים רשמית למטה המרכזי של תנועת הפרטיזנים הסובייטית בברנוביץ'. בפועל, הם שמרו על חופש פעולה רב. מעת לעת פעלו הפרטיזנים של זוס יחד עם יחידות פרטיזנים סובייטיות אחרות. אחד ממבצעי שיתוף הפעולה הללו היה מארב בכפר ואסילביצ'י. הלוחמים היהודים נכנסו לוואסילביצ'י כשהם מתחזים לשיכורים. הם שתו אלכוהול בהפגנתיות (בבקבוקים היו מים) והרעישו, מושכים את תשומת לב התושבים. באותה עת, כמה מאות פרטיזנים כיתרו את הכפר בשקט.
כפי שקיוו מפקדי שתי היחידות, מישהו מהמקומיים דיווח לגרמנים, שהיו בכפר סמוך, על היהודים השיכורים. עד מהרה הגיעו לוואסילביצ'י כמה כלי רכב עם חיילים גרמנים ומשתפי פעולה, שנפלו מיד תחת אש צולבת וחוסלו.
גיבורים נשכחים
לאחר שחרור מערב בלארוס בקיץ 1944, עזבה יחידת הפרטיזנים ביילסקי, שמנתה כאלף איש, סופית את המקלט שלה ויצאה מהיער. רוב הפרטיזנים חזרו לחיי שלום, אך חלקם גויסו לצבא האדום. בין האחרונים היה גם עשהאל, שנהרג בקרב על קניגסברג בפברואר 1945. זמן קצר לאחר תום המלחמה היגרו שני האחים לישראל, ומשם לארצות הברית. טוביה מצא עבודה כנהג משאית ונפטר ב-1987 כשהוא בן 81. זוס ואהרון פנו לעסקים. זוס נפטר ב-1998 בהיותו בן 82. אהרון הלך לעולמו בגיל 98 בפלורידה, בספטמבר 2025.
בסך הכל, הצילו האחים ביילסקי 1,230 יהודים ממוות. הן הניצולים עצמם והן ילדיהם תמיד זכרו למי הם חבים את חייהם. הם שמרו על קשר רציף עם האחים וערכו לכבודם מעת לעת סעודות ואירועים חגיגיים אחרים. בברית המועצות לא היה נהוג לפרסם את פעילותן של יחידות פרטיזנים יהודיות במהלך המלחמה. האחים לא זכו בשום עיטור, ומעשי הגבורה שלהם נודעו רק לאחר פירוק ברית המועצות.
סיפורה של יחידת ביילסקי הוא עדות נדירה לכוח הרצון האנושי ולניצחון הרוח על פני הפחד. 1,230 היהודים שניצלו בזכות האחים הם רק המספרים, אך מאחוריהם מסתתרת תנועה של תקווה, אומץ ואמונה באדם גם ברגעים האפלים ביותר של האנושות. מעשי הגבורה שלהם נותרו חבויים שנים רבות, אך היום, הם מהווים סמל עולמי להתנגדות יהודית פעילה ולבחירה בחיים. קראו עוד באתר HistoryIsTold.com וגלו את סיפורי ההתנגדות היהודית שמאחורי דפי ההיסטוריה.
חומר מעשיר לקריאה
אחד הספרים הידועים על האחים הוא ספרו של פיטר דאפי, ״האחים בילסקי״, שיצא לאור בעברית על ידי הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר ב-2006. ספר נוסף הוא ספרה של נחמה טק, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קונטיקט, ״משפחת אנשי היער״, שיצא לאור על ידי יד ושם, 1997. בעוד שספרו של דאפי מבוסס בעיקר על עדויות דוקומנטריות, ספרה של טק מבוסס על זיכרונותיהם של חברי היחידה וקרובי משפחתם של האחים בלסקי. שני הספרים משלימים זה את זה ומחיים את סיפורה הפחות מוכר של ההתנגדות היהודית ההרואית במהלך מלחמת העולם השנייה. הם מספקים עדות רהוטה לכך שיהודים, שהיו נתונים לתנאים לא אנושיים, לא היו קורבנות שקטים וכנועים; הם לחמו ביחידות פרטיזנים בשטחים שנכבשו על ידי הנאצים, הובילו פעילויות מחתרתיות ומרדו בגטאות ובמחנות ההשמדה הנאצים. ספרים אלה הם אנדרטה ראויה לאלה שסירבו לכרוע ברך בפני אויביהם, ובזרועותיהם הגנו על חייהם, כבודם, כמו גם לאלה שמסרו את חייהם כדי להציל אחרים.
חומר מעשיר לצפייה
העולם, מצידו, הכיר את משפחת ביילסקי בשנת 2008, כאשר יצא לאקרנים הסרט הביוגרפי של אדוארד זוויק, "התנגדות" ("Defiance"), המספר את סיפורה של היחידה. את תפקידו של טוביה גילם דניאל קרייג.
