התפקיד הנשכח של קנדה בהצתת המהפכה האמריקאית

המחיר, ההשלכות והדרך אל העצמאות

המתקפה על קוויבק הייתה לאסון של ממש. הקור הקפוא היה קטלני, האספקה הייתה בלתי מספקת, ואבעבועות שחורות התפשטו בין חיילים תשושים ותת-תזונתיים. האסון הקנדי חשף את חולשותיה של מערכת האספקה האמריקאית ואת מחסור האשראי של המושבות המורדות. חיילים רעבים ומתוסכלים לא תמיד התנהגו כשורה, מה שהפך חלק ניכר מתושבי קנדה לעוינים כלפי המטרה האמריקאית.

בינואר 1776 הדהימה הידיעה על התבוסה את תושבי המושבות. מותו של מונטגומרי עורר גל של תמיכה רגשית עזה, ותושבי מרילנד אף קראו על שמו למחוז מונטגומרי — הקיים עד היום.

מותו של אירי בקנדה דחף אמריקאים רבים להסכים דווקא עם האנגלי הזה, פיין, שהעצמאות היא הדרך הנכונה. כפי שכתב אחד מהם באותם ימים:

פיין ניצל את המומנטום ופרסם בפברואר דיאלוג דמיוני בין רוחו של מונטגומרי לבין אמריקאי, במסגרתו נדון עניין העצמאות. באווירה הקודרת של ראשית 1776, נפלו דבריו על אוזניים קשובות.

האובדן הקשה בקנדה היה אחד הזרזים להכרזת העצמאות — הכרזה שנוצרה כבר מלכתחילה מתוך מבט אל צרפת וספרד כבעלות ברית פוטנציאליות. כדי לזכות בסיוע שהיה נחוץ להן, נדרשו המושבות המאוחדות החדשות להפוך לאומה עצמאית של ממש. מעטות היו המדינות שהיו מוכנות להתערב במרד קולוניאלי פנימי, אך רבות היו מוכנות להצטרף למלחמה נגד האויב הבריטי המשותף. גיסו של מונטגומרי אף ציין כי צרפת נראתה כמקור מבטיח ל"סיוע זר".

ואכן, הסיוע הצרפתי-ספרדי — במימון, בנשק, ובסופו של דבר גם בחיילים — הוא זה שהיטה את הכף, ואפשר לוושינגטון ולעמיתיו לעבור מתבוסה לניצחון. חלק לא מבוטל מהמומנטום שהוביל בסופו של דבר להכרזת העצמאות האמריקאית הגיע, אם כן, מקנדה.