איך אי סלעי ונטוש בלב ערוץ קפוא באוקיינוס הארקטי הפך למוקד סכסוך בין מדינות בגלל בקבוק ויסקי? ■ לאלכוהול יש כוח מניע, אין ספק, אבל במקרה של דנמרק וקנדה הוא היווה זרז לסכסוך משכר במיוחד…
בחודש קפוא של שנת 1984, נחתה קבוצת חיילים קנדים על פיסת אדמה שוממת וקירחת בלב הערוץ הקפוא של האוקיינוס הארקטי. הם נעצו בקרקע הקשה את דגל קנדה והשאירו מאחוריהם בקבוק של ויסקי קנדי כדי לציין את נוכחותם. שבוע בלבד לאחר מכן, נחת במקום שר דני. הוא עקר את הדגל הקנדי, הציב במקומו את דגל דנמרק וקבר בתחתית התורן בקבוק שנאפס דני, בצירוף פתק עוקצני ומנומס שעליו נכתב: "ברוכים הבאים לאי הדני". זו הייתה יריית הפתיחה של אחד מסכסוכי הגבולות המוזרים והידידותיים ביותר בהיסטוריה, הידוע בשם "מלחמת הליקר" או "מלחמת הוויסקי". במרכזו עמד האי הנס, אי קטן וצחיח שמהווה מיקרוקוסמוס למאבקי שליטה. עם זאת, ההיסטוריה מלמדת שוויסקי היה פעמים רבות זרז לעימותים פוליטיים דרמטיים, כפי שקרה עשורים רבים קודם לכן בארצות הברית במהלך "מרד הוויסקי"…
האי הנס, המכונה בדנית הַאנְס אֶה (Hans Ø) ובשפת האינואיטים טַארְטוּפַּאלוּק, הוא אי זעיר ונטול צמחייה שגודלו כ-1.3 קמ"ר בלבד. הוא ממוקם במרכז תעלת קנדי שבמיצר נארס, מיצר שמפריד בין האי אלסמיר שבקנדה לבין צפון גרינלנד ומחבר את מפרץ באפין עם ים לינקולן. האי הנטוש שימש במהלך המאה ה-19 את אוכלוסיות הילידים האינואיטים של האזור, אך במאה ה-20 הוא הפך למוקד דיפלומטי טעון בין ממלכת דנמרק לממשלת קנדה, במאבק שנמשך מ-1973 ועד שנת 2022.
סכסוך ארקטי על אי קטן
האי נקרא על שמו של הַאנְס הֶנְדְרִיק, ששמו הגרינלנדי המקורי היה סוּאֶרְסַאק. הנדריק היה מתרגם וחוקר חוג הקוטב, אשר עבד במסגרת המשלחות הארקטיות האמריקאיות והבריטיות של חוקרים נודעים כמו אֱלִישָׁע קֶנְט קֵיין, צָ'ארְלְס פְרַנְסִיס הוֹל, אַיְיזֶק יִשְׂרָאֵל הֵייז וג'וֹרְג' סְטְרוֹנְג נֵיירְס, בין השנים 1853 ל-1876.
התביעה הקנדית לריבונות על אי הנס נולדה כתוצאה מרכישת אדמות "חברת מפרץ הדסון" (Hudson's Bay Company) על ידי ממשלת קנדה בשנת 1880. מנגד, דנמרק טענה כי האי חיוני לאוכלוסיות הילידים שלה לצורכי דיג, ולפיכך מהווה חלק בלתי נפרד מהטריטוריה הגרינלנדית הסמוכה.
הסכם 1973 ותחילת התקרית
ב-17 בדצמבר 1973, חתמו קנדה ודנמרק על הסכם בחסות האומות המאוחדות במטרה לתחום את המדף היבשתי שבין שתי האומות. הגיאולוגים וההידרוגרפים ניצבו בפני בעיה: קו הגבול הימי חצה כמעט במדויק את אמצעו של אי הנס. סעיף I להסכם קבע כי קו ההפרדה באזור שמבין גרינלנד לאיים הארקטיים הקנדיים, לצורכי חקירה וניצול של משאבי טבע, יהיה קו חציון שייקבע בהסכמה הדדית. סעיף II קבע כי קו ההפרדה בין קווי הרוחב 61 ל-75 צפון (במצר דיוויס ובמפרץ באפין) יורכב מסדרה של קווים גיאודזיים. למרות זאת, שתי המדינות לא הצליחו להסכים על גורלו של אי הנס עצמו, והחליטו להשאיר את יישוב הסכסוך למועד מאוחר יותר.
הסכסוך נתפס בעדיפות נמוכה במיוחד עבור קנדה. בדיון של ועדה סנאטורית מיוחדת לענייני האזור הארקטי שנערך ב-18 במרץ 2019, תיאר מַיְיקֶל בָּאיֶירְס, פרופסור באוניברסיטת קולומביה הבריטית שייעץ כאזרח בנושא, את הקונפליקט כ"כמעט חסר משמעות". אולם, השטח לא נותר שקט. בין השנים 1980 ל-1983, חברת "דום פטרוליום" הקנדית קיימה מחקרים על האי וסביבתו.
התפנית המעשית הראשונה התרחשה בשנת 1984, כאשר השר הדני לענייני גרינלנד, טוֹם הוֹיֶם (Tom Høyem), שכר מסוק כדי להניף על האי דגל ולהטמין את בקבוק השנאפס. בכך נפתחה מסורת של החלפת דגלים ומשקאות חריפים בין המדינות. ספינת הסיור הארקטית הדנית "טולוגאק" (HDMS Tulugaq) הגיעה לאי בשנת 1988, בנתה תל אבנים קטן, והציבה תורן עם דגל דנמרק. בשנת 1995 נחת באי קצין קישור דני יחד עם מודדים גיאודזיים והציב דגל נוסף. ניסיון נוסף של הצי הדני בסוף אוגוסט 1997 כשל, כאשר סירת הסיור "אגפא" (HDMS Agpa) נאלצה לסגת במרחק של כ-241 ק"מ (150 מיילים) מאי הנס בשל תנאי קרח קיצוניים.
בתחילת שנות האלפיים התחדשו הביקורים. בשנת 2001 הגיעו לאי הגיאולוגים קִית' דְּיוּאִינְג וכְּרִיס הָארִיסוֹן מהמכון הגיאולוגי של קנדה במסגרת מיפוי של צפון אי אלסמיר. ב-13 באוגוסט 2002 הגיעה לאי ספינת הפיקוח הדנית "וואדרן" (HDMS Vædderen), אשר הקימה תל אבנים חדש לאחר שגילתה כי הדגל משנת 1988 נעלם והדגל מ-1995 קרוע לחלוטין. שנה לאחר מכן, ב-1 באוגוסט 2003, נחת באי צוות הפריגטה הדנית "טריטון" (HDMS Triton) והחליף בשנית את הדגל, תוך שהוא משאיר אחריו בקבוק קוניאק, וקופסאות שימורים של בשר ופירות.
נקודת הרתיחה של שנת 2005
שנת 2005 סימנה הקצנה רטורית בסכסוך. אזרח קנדי ומקור עלום-שם בצד הדני אף החלו לפרסם מודעות במנוע החיפוש גוגל כדי "לקדם את תביעותיהם". ב-13 ביולי אותה שנה נחתו באי חיילים קנדים, הציבו סימן אבן אינואיטי מסורתי (אינוקשוק), לוחית זיכרון ודגל קנדי. שבוע לאחר מכן, ב-20 ביולי, צעד שר ההגנה הקנדי בִּיל גְרֶהָאם על אדמת האי כצעד סמלי של ריבונות.
תגובתה של דנמרק לא איחרה לבוא. ב-25 ביולי הודיע פקיד ממשל דני כי ארצו תגיש מכתב מחאה רשמי לקנדה. סגן ראש ממשלת גרינלנד, יוֹזֶף מוֹצְפֶלְדְט, הכריז כי האי למעשה נכבש על ידי קנדה, וקרא להותיר את ההכרעה למומחים. ימים ספורים לאחר מכן, ב-28 ביולי, פרסם השגריר הדני בקנדה מאמר בעיתון "אוטווה סיטיזן" שהציג את העמדה הדנית בנושא.
ב-4 באוגוסט נשלחה סירת הסיור "טולוגאק" מבסיס הצי בגרונדאל לעבר אי הנס במטרה להפגין ריבונות דנית, עם זמן הגעה משוער של שלושה שבועות. ב-8 באוגוסט דיווחו עיתונים בדנמרק שקנדה מבקשת לפתוח במשא ומתן.
שר החוץ הדני דאז, פֶּר סְטִיג מֶלֶר (Per Stig Møller), עדכן ב-16 באוגוסט כי המדינות הסכימו לפתוח במשא ומתן ולהתחיל סקרים גיאולוגיים, כשהיעד הוא פגישה בינו לבין עמיתו הקנדי פִּיֶיר פֶּטִיגְרוּ (Pierre Pettigrew) בניו יורק. מֶלֶר הבהיר כי אם לא יגיעו להסכמה, בגיבוי ממשלת גרינלנד, הנושא יועבר לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. לגבי סירת הסיור שהייתה בדרכה לאי הנס, ציין מֶלֶר כי הורה לספינה להפליג לשם אך למנוע פריקה לחוף במטרה לעקור את הדגל הקנדי, שכן הדבר ייחשב ל"התנהגות מעט ילדותית בין שתי בנות ברית בנאט"ו."
השר הקנדי פטיגרו, מצידו, שוחח עם עיתונאי מסוכנות הידיעות הקנדית ב-20 באוגוסט וטען כי לריבונות קנדה על האי יש בסיס איתן במשפט הבינלאומי שספק אם יגיע לבית דין עולמי. השניים נפגשו בניו יורק ב-19 בספטמבר, שם הוסכם על תהליך משותף לפתרון המשבר. "אנו נעבוד יחד כדי לשים את הנושא הזה מאחורינו," ציין פטיגרו, למרות ששב והדגיש את ריבונותה של קנדה.
שינויי האקלים והדרך לפתרון
למרות שהאי הקטן כנראה אינו מכיל מאגרי נפט, גז טבעי או אוצרות אחרים, הגיאוגרפיה שלו לבדה הופכת אותו לנכס בעל ערך פוטנציאלי, שכן האזור הארקטי מתחמם בקצב מהיר פי שניים מהממוצע העולמי. התחממות זו גורמת להמסת קרחוני הים ופותחת נתיבי שיט חשובים וגישה למשאבים חסומים.
המחקר הפיזי על האי המשיך: באוגוסט 2006 זכה גיאולוג מוונקובר באישור חיפוש מהממשל הקנדי. במרץ 2007 הכריזו מדענים מאוניברסיטת טורונטו ומהאוניברסיטה הטכנית של דנמרק על תוכנית להתקנת תחנת מזג אוויר אוטומטית, וב-4 במאי 2008 תחנה כזו אכן הוקמה על ידי צוות בינלאומי שכלל חוקרים מאוסטרליה, קנדה, דנמרק ובריטניה. ביולי 2007 עדכנה קנדה את צילומי הלוויין שלה, אשר אישרו כי קו הגבול הימי המקורי היה אמור לחצות את האי לשניים.
ב-11 באפריל 2012 הוגשה הצעה רשמית לחלוקת האי בין שתי המדינות. מאוחר יותר באותה שנה, ב-29 בנובמבר, קנדה ודנמרק חתמו על הסכם שהגדיר את הגבול הימי המדויק ביניהן, תוך עקיפת קו הגבול הספציפי שעל האי עצמו. ב-23 במאי 2018 הוכרז על הקמת כוח משימה משותף ליישוב המחלוקת.
במהלך שנת 2019 נושא רישיונות הכרייה הפך לכלי דיפלומטי. בחודש פברואר אישרה קנדה לגיאולוג בשם ג'וֹן רוֹבִּינְס היתר חיפושי מינרלים כחלק מחיזוק טענת הריבונות. אולם ב-12 בספטמבר אותה שנה, בהתבסס על הסכמות דיפלומטיות עמוקות יותר, ממשלת גרינלנד סגרה באופן זמני את אי הנס להנפקת רישיונות. בעקבות כך השעתה קנדה את רישיונו של רובינס, וממלכת דנמרק דחתה בקשה מקבילה של אזרח דני בשם אַנְדְּרֵיאַס גִ'י. יֶנְסֶן.
פריצת הדרך הסופית פורסמה בעיתון הקנדי "גלוב אנד מייל" ב-10 ביוני 2022. קנדה ודנמרק קבעו גבול יבשתי שחוצה את האי, ומחלק אותו בין טריטוריית נונאווט הקנדית לבין הטריטוריה האוטונומית של גרינלנד. התזמון של ההסכם היה רב-משמעות: בעיצומה של הפלישה הרוסית לאוקראינה, שתי המדינות רצו להעביר מסר סמלי לרוסיה ולעולם כולו שסכסוכי אדמה יכולים וצריכים להיפתר בדרכי שלום. כתוצאת לוואי של ההסכם, שנחשף רשמית ב-14 ביוני, נוצר לראשונה גבול יבשתי בין קנדה לדנמרק, מה שהוביל לכך שארצות הברית וגרמניה אינן עוד המדינות היחידות החולקות עמן גבול יבשתי. ההצעה לאשרור האמנה הוצגה בפולקטינג (הפרלמנט הדני) ב-5 באוקטובר 2023, וב-19 בדצמבר באותה השנה ההחלטה אושררה סופית וסגרה את הפרק הדיפלומטי המרתק הזה.
אומה נבחנת לעיתים בטיפות המרירות של משקה, ואיים שוממים יכולים להכיל את משקלן של אומות שלמות. תנו למסעות הללו להזכיר לכם שההיסטוריה ממשיכה לקרות ממש מתחת לאף, בעודנו מרימים כוסית של ויסקי או שנאפס צונן אל מול מרחבי הקרח. שתפו את הכתבה עם אנשים שמעריכים היסטוריה משובחת, ותנו לשיחה להמשיך לזרום.
תאמל״ק לי