שליח אוכל בן 56 שכתב שירים בין משלוחים זכה באחד מפרסי הספרות הממלכתיים היוקרתיים ביותר בסין. ■ יצירתו הייחודית מעניקה קול אנושי ומפוכח ללחצים העזים של מיליוני העובדים השקופים בכלכלת הפלטפורמות.
ברחובות הכרך הסואנים
ברגע אחד של תסכול מורט עצבים בשנת 2019, מצא את עצמו שליח האוכל וָאנְג גִ'יבִּינְג מנווט שוב ושוב בין סמטאות העיר. לקוח שגה בהקלדת הכתובת, וואנג איבד שעות יקרות בניסיון לאתר את היעד הנכון, והלחץ הכלכלי והנפשי הלך והצטבר.
במקום לשקוע בכעס, הוא תיעל את החוויה אל תוך פתקי נייר קטנים, ועליהם שירטט מילים שהפכו מאוחר יותר ליצירה ויראלית ששטפה את הרשתות החברתיות.
ב-15 ביולי נודע כי ואנג ג'יבינג, כיום בן 56, זכה בפרס הספרות על שם לוּ שׂוּן, אחד העיטורים הספרותיים הגבוהים והנחשבים ביותר ברפובליקה העממית של סין. הפרס הוענק לו עבור קובץ השירה שלו "מעוף נמוך", שנולד מתוך השורות שנכתבו בחטף בין משלוח מזון אחד למשנהו. ההודעה הרשמית על הזכייה חוללה סערה תקשורתית רחבה והפנתה את זרקורי הממסד הספרותי והציבורי אל עבר גל תרבותי הולך וגדל: יצירותיהם של פועלי צווארון כחול המציעים מבט פנימי, נוקב וחשוף אל תוך המורכבות והתחרותיות של כלכלת החלטורה הסינית המודרנית.
מהפיגומים אל דפי השיר
סיפור חייו של ואנג ג'יבינג, יליד מחוז גְ'יָאנְגְסוּ, רצוף מאבקים יומיומיים ואתגרים הישרדותיים.
בנערותו נאלץ לעזוב את ספסל הלימודים בבית הספר בשל מצוקה כלכלית קשה שפקדה את משפחתו. במשך כמה עשורים נע ונד בין עבודות מזדמנות ומפרכות כדי להתפרנס. הוא עבד כפועל באתרי בנייה, עסק באיסוף ומיון פסולת למחזור, ואף ניסה את מזלו במכירת סחורות בדוכן רחוב זעיר. בשנת 2019, עם התרחבותן של אפליקציות המשלוחים, הצטרף לצבא השליחים המקומי.
למרות התלאות הפיזיות והעייפות המצטברת, אהבתו הגדולה לקריאה ולספרות מעולם לא דעכה. לאורך העשור האחרון נהג לשתף את שיריו ומסותיו בפלטפורמות החברתיות השונות, הרחק מעיני הממסד האקדמי. הפריצה הגדולה שלו התרחשה בשנת 2022, כאשר השיר שכתב בעקבות אותה תקרית משלוח מתסכלת מ-2019, תחת הכותרת "אדם ממהר", זכה לתפוצה המונית ברשת והפך אותו לדמות מוכרת. ההצלחה הזו סללה את הדרך להוצאת ספר הביכורים שלו בשנת 2023, שנקרא "אדם ממהר: שירים של שליח אוכל".
הקול המושתק של כלכלת הפלטפורמות
קובץ השירים עטור הפרסים שלו, "מעוף נמוך", אשר ראה אור בשנת 2024, אינו מבוסס רק על חוויותיו האישיות של ואנג. היצירה גובשה לאחר עבודת שטח מעמיקה, שכללה עריכת ראיונות וסקרים מקיפים עם כ-200 שליחי אוכל עמיתים. השירים מעניקים ביטוי אמנותי לתנאי העבודה התובעניים, למירוץ הבלתי פוסק נגד הזמן ולתחושת השקיפות החברתית המלווה את העובדים במגזר זה.
ההכרה הממסדית בוואנג לוותה בלחץ נפשי ותקשורתי כבד. בראיון שהעניק לכלי התקשורת הממשלתי גלובל טיימס, שיתף ואנג בתחושותיו ברגעים שקדמו להכרזה הרשמית: "צררתי את נשימתי והרגשתי מתוח בצורה קיצונית. ברגע שהדבר נחשף, הכל נרגע והוסדר".
שווי הפרס הכספי המוענק לזוכים אינו מפורסם ברבים באופן רשמי, אם כי ידוע כי נכון לשנת 2014 הוא עמד על 100,000 יואן סיני (שווה ערך לכ-14,800 דולר).
על אף הזכייה והפרסום הרב, ואנג הבהיר כי אין לו כל כוונה לעזוב את עבודתו הנוכחית, והוא מתכנן להמשיך לרכוב על קטנוע המשלוחים עד שימלאו לו 60 שנה. הוא הסביר כי מבחינה כלכלית הוא אינו תלוי לחלוטין במשרה זו לפרנסתו, אך הוא אוהב את האווירה הדינמית של העבודה ושומר בזכותה על כושר גופני. הוא הדגיש כי הוא שואף לנהל חיים עם רגליים על הקרקע, והפרס היוקרתי לא ישנה את מי שהוא.
פריחתה של ספרות הפועלים
זכייתו של ואנג ג'יבינג היא חלק ממגמה תרבותית רחבה יותר בסין, שבה עובדי צווארון כחול תופסים מקום מרכזי בעולם התרבות והספרות. דוגמה בולטת לכך היא יצירתו של הוּ אָנְיָאן, שליח חבילות לשעבר, שפרסם בשנת 2023 את הספר האוטוביוגרפי "אני מוסר חבילות בבייג'ינג". הספר הפך לרב-מכר היסטרי בסין, עורר עניין רב בכלי תקשורת זרים, ותרגום רשמי שלו לאנגלית יצא לאור בשנה שעברה.
עוד קודם לכן, בשנת 2017, המסה האוטוביוגרפית "אני פאן יוּסוּ", שכתבה מהגרת עבודה על מאבקיה האישיים, הכתה גלים ברשת האינטרנט הסינית. התגובה הציבורית הייתה כה עזה וחריפה, עד שפָאן יוּסוּ נאלצה לעזוב זמנית את ביתה כדי להתחמק ממבול הפניות הבלתי פוסק של כלי התקשורת.
ההדהוד המחודש של יצירות אלו מדגיש את הקשר ההיסטורי למורשתו של לו שוון. יצירותיו של הסופר ההיסטורי ממשיכות להדהד בקרב הדור הצעיר בסין גם כיום: לפני מספר שנים, קונג ייג'י, דמות מפורסמת מאחד הרומנים של לו שוון, הפכה למם אינטרנטי נפוץ המסמל את האכזבה והתסכול של הצעירים המשכילים בסין המתקשים למצוא תעסוקה הולמת בשוק העבודה המודרני.
ההכרה הרשמית בוואנג ג'יבינג מספקת הצצה לעולמם המורכב של מיליוני עובדים שקופים. למרות התהילה והפרס היוקרתי, הוא נותר נחוש להמשיך לרכוב על קטנועו ברחובות, נאמן לחיים הפשוטים שבחרו בו ושהוא בחר בהם, מוכיח כי השירה אינה שייכת למגדלי השן אלא נמצאת ממש שם, בדרכים.
המסע אל נבכי התרבות העכשווית וההיסטוריה החברתית מעלה שאלות מרתקות על האופן שבו המילים מעצבות מציאות ונותנות קול למי שנותרו בשוליים. אם ברצונכם להמשיך לגלות סיפורים אנושיים והיסטוריים יוצאי דופן, אתם מוזמנים להירשם לניוזלטר שלנו.
