הפחד מפני סוף העולם והאמונה בעולם חדש וטוב יותר מעוורים. למען הצלת הנשמה אנשים מוכנים למעשים מוזרים, ולעיתים אף פראיים ממש: להטיל מום בעצמם, לחסל את קרוביהם או את "אחיהם לאמונה", ואף להיפרד מחייהם שלהם. אז מי הן הכתות והפולחנים המפורסמים והמפחידים ביותר בהיסטוריה?
"התנועה להשבת עשרת הדיברות"
אוגנדה
אידאולוגיה: בזמן סוף העולם יינצל רק מי שמקיים את עשרת הדיברות
פשע: רצח המוני
בשנת 1989 הכריזה קרדוניה מוורינדה, תושבת אוגנדה בת 37, על עצמה כשליחתה של מרים הבתולה, ושכנעה בכך את ג'וזף קיבווטרה, בעל אדמות מקומי אמיד. יחד הם ייסדו כת, שעד שנת 2000 נמנו עם חסידיה כמה אלפי בני אדם.
המשמעת בכת הייתה נוקשה, והדיברות נשמרו בקנאות. חברי הקהילה צייתו למנהיגים ללא עוררין בכל דבר. נאסר עליהם לדבר, כדי שלא להפר במקרה אחת מן הדיברות ולא לומר "עדות שקר". מוורינדה ושותפיה אילצו את החסידים למכור את כל רכושם ולהעביר להם את הכסף.
סוף העולם שעליו הכריזה מוורינדה נדחה בכל פעם. לאחר עוד אפוקליפסה ש"לא התממשה", החלו כמה מהחסידים לפקפק באמיתות התורה ודרשו לקבל בחזרה את הכסף שהשקיעו בכת.
ב-17 במרץ 2000, בציפייה לסוף העולם "האחרון", התכנסו 530 בני אדם בכנסייה מאולתרת בכפר קאנונגו. מיד לאחר שהדלתות נסגרו מאחורי הנכנסים, הוצת המבנה. החלונות היו ממוסמרים, והאנשים לא הצליחו להיחלץ.
במהלך החקירה גילתה המשטרה את שרידיהם של 395 בני אדם שנרצחו עוד לפני השריפה. בסך הכול נפלו קורבן ל"תנועה…" 925 בני אדם. קרדוניה מוורינדה וג'וזף קיבווטרה הצליחו להימלט, ומאז הם מבוקשים במצוד בינלאומי.
"מסדר מקדש השמש"
שווייץ
אידאולוגיה: כאשר יגיע סוף העולם, יינצלו רק נושאי הידע הסודי, כלומר חברי הכת, שנשמותיהם יעברו לסיריוס
פשע: רצח, כפייה להתאבדות
בהשראת הפילוסופיה של הרוזנקרויצרים ותורתו של תורת הנסתר הבריטי אליסטר קראולי, ייסדו בשנת 1984 הרופא לוק ז'ורה ואיש העסקים ז'וזף די ממברו את האגודה החשאית "מסדר מקדש השמש".
לז'ורה ולדי ממברו נדרשו כמעט עשר שנים כדי לעצב ארגון בעל מבנה ואידאולוגיה מורכבים. המנהיגים ניבאו כי סוף העולם קרוב, וכי במהלכו יושמד כוכב הלכת. לטענתם, רק מי שיצליח להפריד באמצעות אש את הנשמה מן הגוף יוכל להינצל, וכך תוכל הנשמה לעבור לסיריוס.
באוקטובר 1994 נמצאו בכפר השווייצרי שיירי גופותיהם של 23 מחברי הכת, ועוד 25 גופות נמצאו בעיירה סאלוואן ובשלוש בקתות סקי סמוכות בהרים. במקביל לכך פרצה בקנדה שריפה בבית שהיה בבעלותו של לוק ז'ורה. הכבאים והמשטרה שהגיעו לזירה גילו את גופותיהם של כמה הרוגים. בדצמבר 1996 נמצאו באלפים הצרפתיים גופותיהם של 16 הרוגים נוספים, ובמרץ 1997 הציתו את עצמם חמישה בני אדם בקנדה.
במהלך החקירה התברר כי כל מי שמתו בשווייץ, בצרפת ובקנדה בשנים 1994-1997 היו חסידי "מסדר מקדש השמש": ביום מותם לבשו רבים מהם בגדים פולחניים, ובזירות האסון נמצאו סמלים של הכת.
אולי יעניין אותך
בסך הכול נפלו קורבן לפולחן כ-100 בני אדם. פחות ממחציתם מתו כתוצאה מהצתה עצמית, ובהם גם ז'ורה ודי ממברו. האחרים נרצחו.
"ילדי האל"
ארצות הברית
אידאולוגיה: "חוק האהבה" – כדי להפוך לילדי האל צריך לאהוב זה את זה
פשע: השחתת קטינים, כפייה לעסוק בזנות
את הכת "ילדי האל" ייסד המטיף הפרוטסטנטי דייוויד ברג, שהיה בן 49. לאחר שכינה את עצמו הנביא משה-דוד, או פשוט מו, הציג ברג את תורתו: האהבה היא החיים והאמונה האמיתית, והמיניות היא היצירה העליונה והנס של האל. "חוק האהבה" של ברג מצא אוזן קשבת בקרב היפים שכמהו לחירות חיצונית ופנימית. הם היו לחסידיה הראשונים של הכת החדשה.
עם "ילדיו" תקשר הנביא באמצעות איגרות, שכונו "מכתבי מו", ומהן כתב כשלושת אלפים. המכתבים הוקדשו לנושאים מגוונים ביותר: מהסבר על מושג החטא ועד לענייני יום-יום. רבות מן האיגרות חשפו היבטים באידאולוגיה של ברג ושימשו הוראות ישירות.
ברג קרא לחברי הכת "לחלוק" אהבה עם בני אמונתם ולהראות לילדים "אהבת אל אמיתית". בקהילה עודדו יחסי מין בין מבוגרים ללא קשר למצבם המשפחתי, בין בני נוער, בין מבוגרים לילדים או לבני נוער, ובין הורים לילדיהם. בהוראתו של ברג עסקו בכת בזנות. נשים מן הכת הכירו גברים אמידים, פיתו אותם ולאחר מכן דרשו מהם להצטרף לקהילה.
עד שנת 1978 היו לכת יותר ממאה מושבות ברחבי העולם. בארצות הברית, בצרפת, בפורטוגל ובמדינות נוספות החלו הרשויות וכלי התקשורת לשים לב לפעילותם של "ילדי האל". מנהיגי המושבות הואשמו בפדופיליה, בהפקת פורנוגרפיית ילדים ובארגון זנות. "הנביא מו" עצמו הוכרז כמבוקש בחיפוש בין-לאומי. הוא מת בשנת 1994, ואשתו קיבלה לידיה את הנהגת הכת.
קראו גם: אחוות החונקים הסודית: פורעי החוק שהטילו אימה על הודו הקולוניאלית
הסקופצים
רוסיה
אידאולוגיה: ניתן להציל את הנשמה רק באמצעות ריסון הגוף
פשע: גרימת מומים
תנועת הסקופצים הופיעה במחצית השנייה של המאה ה-18 בפלך אוריול. מייסד התנועה, האיכר קונדראטי סליוואנוב, האמין בניצחון הרוח על הגוף והטיף למאבק בתשוקות הבשר. בתוך זמן קצר למדי מצא אנשים שהחזיקו בדעות דומות. הסקופצים לא עודדו נישואים והתייחסו בחוסר אהדה להולדת ילדים. הם סברו כי הדרך היחידה להתמודד עם התשוקות הגופניות "השפלות" היא סירוס: הסרה מלאה או חלקית של איברי המין, ולעיתים גם של הפטמות. גם נשים עברו סירוס. אמונתם בצורך זה נבעה מפרשנות שגויה לפרק י״ב ב״איגרת אל העבריים״ מתוך הברית החדשה בה נאמר ״עֲדַיִן לֹא עֲמַדְתֶּם בְּמִלְחַמְתְּכֶם עִם־הַחֵטְא עַד־לַדָּם״.
בשל אכזריותן של המסורות נרדפה הכת ונאסרה. הסקופצים הועמדו לדין בקהילות שלמות, הם נשלחו למלחמה, נכלאו בבתי כלא והוגלו לסיביר. למרות זאת המשיכה הכת להתרחב, ועד אמצע המאה ה-19 הגיע מספר חסידיה לכמה אלפים. קהילות של סקופצים הופיעו בפלכים הסמוכים לפלך אוריול, במוסקבה, בסנקט פטרבורג, בקוסטרומה ובערים נוספות, וכן בסיביר.
בתחילת המאה ה-20 היגרו סקופצים רבים יחד עם נציגי זרמים דתיים אחרים. קהילות קטנות בודדות המשיכו לפעול במוסקבה, בסנקט פטרבורג, בסראטוב, בקובאן ובצפון הקווקז. אולם הסירוס הגופני כבר לא היה נהוג בהן, והוא הוחלף בסירוס "רוחני" שכלל אורח חיים סגפני, ויתור על משפחה ועל חיי מין.
קאליקולה-שאקטיזם
הודו
אידאולוגיה: פולחן האלה קאלי כסמל להרס ולמוות
פשע: הקרבת קורבנות
ב-11 באוקטובר 2013 דיווח העיתון הבריטי Daily Mail על תקרית בהודו: אדם חנק את בנו בן שמונת החודשים בשם האלה קאלי. תושב מדינת אוטר פרדש בשם ראג'קומאר רחץ את בנו בערב ולקח אותו למקדש המוקדש לקאלי, ולאחר התפילה חזר עם הילד לביתו והרג אותו ליד פסלון של האלה. שכנים סייעו למשטרה לעצור את האיש. לדברי העצור, הוא הקריב את בנו לאלה קאלי כדי שתעניק אושר לזוגות חשוכי ילדים.
קאלי היא אחת מההתגלמויות של האלה האם בפנתאון ההינדואי, והאלוהות הנערצת ביותר בשאקטיזם, זרם בהינדואיזם. למרות דמותה מעוררת האימה – אישה בעלת ארבע זרועות, עור כחול או שחור, שרשרת של ראשי אדם וחגורה מזרועות אדם, האוחזת בראש כרות ובחרב – היא נחשבת למגינה מפני שדים. קאלי שולטת בחיי האדם מן ההתעברות ועד המוות ומגלמת שלושה כוחות: יצירה, שימור והרס. אולם חסידי הקאליקולה, אחד מזרמי השאקטיזם, סוגדים דווקא להתגלמותה המאיימת.
דקשינשוואר, אחד ממקדשי קאלי הגדולים והמוערכים ביותר.
מאז ימי קדם היו הקרבת קורבנות טקס חשוב בכיבודה של קאלי, ועד המאה ה-20 היו אלה לא פעם קורבנות אדם. כיום מקריבים לאלה תאוים, עזים ועופות בית – הקרבת קורבנות אדם אסורה בהודו בתכלית האיסור. עם זאת, מפעם לפעם מופיעים בכלי תקשורת הודיים ומערביים דיווחים על רציחות פולחניות במקדשי קאלי, בדומה למקרה שתואר לעיל.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
