גילוי המגילות העתיקות בקוּמְרָאן שינה את פני המחקר ההיסטורי והדתי, כשהוא חושף כתבי יד יהודיים נדירים מימי בית שני שנותרו חבויים במערות במשך אלפיים שנה.
בשלהי שנת 1946, עמוק בתוך הנוף הצחיח של מדבר יהודה, יצא רועה צאן בדואי צעיר בשם מוחמד א-דיב לחפש עז אבודה, ובלי להתכוון לכך, פתח את השער לאחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות ביותר במאה העשרים.
הסיפור של מגילות ים המלח, הידועות גם כמגילות מערות קומראן, או מגילות מדבר יהודה מתחיל במפגש מקרי בין רועי צאן בדואים לבין מערה נסתרת בצוקי קומראן, סמוך לעין פשחה ביהודה ושומרון. בין נובמבר 1946 לפברואר 1947, מוחמד א-דיב, יחד עם בן דודו ג'ומעה מוחמד וחליל מוסא, גילו את מה שמכונה כיום "מערה 1". א-דיב היה הראשון שנפל לתוך המערה, ושם, בתוך כדי חרס עתיקים, הוא מצא את המגילות הראשונות. הוא שלף חופן של כתבי יד, ביניהם מזוהות כיום מגילת ישעיהו, פשר חבקוק ומגילת הסרכים, והביא אותם למאהל משפחתו.
במשך זמן מה היו המגילות תלויות על מוט באוהל הבדואים, בזמן שהם מתלבטים מה לעשות בהן. באותה תקופה, מגילת הסרכים אף נחצתה לשניים. הניסיונות הראשונים למכור את הממצאים נתקלו בקשיים; סוחר בבית לחם בשם איברהים עיג'א סירב לקנותן מחשש שהן נגנבו מבית כנסת. בסופו של דבר, הן הגיעו לידיו של חליל אסכנדר שאהין, המכונה "קנדו", סנדלר וסוחר עתיקות במשרה חלקית. חלק מהמגילות נמכרו אז תמורת שבע לירות ירדניות בלבד, סכום השווה לכ-28 דולרים באותה עת.
המירוץ אחר המערות האבודות
בשנת 1947, המגילות משכו את תשומת לבו של ג'ון טרוור מהמכון האמריקאי לחקר המזרח (ASOR). הוא השווה את הכתב לפפירוס נאש, כתב היד המקראי העתיק ביותר שהיה ידוע אז ומצא דמיון מפתיע.
עם פרוץ מלחמת העצמאות ב-1948, חלק מהמגילות הועברו לביירות לצורך הגנה. באפריל 1948 הודיע מילר בורוז, ראש ASOR, על התגלית באופן רשמי לעיתונות. למרות ההתרגשות, חוקרים עדיין לא ידעו היכן בדיוק נמצאת המערה המקורית.
רק בינואר 1949, לאחר שהממשלה הירדנית אִפשרה ללגיון הערבי לערוך חיפושים, אותרה מחדש מערה 1 על ידי קפטן פיליפ ליפנס, משקיף או"ם בלגי וקפטן עקאש א-זבן מהלגיון הערבי. גילוי זה הוביל לחפירות מסודרות בניהולם של ג'רלד לנקסטר הרדינג ורולאן דה וו, שחשפו קטעי מגילות נוספים, בדי פשתן וכדי חרס. החל מ-1951, דה וו וצוותו החלו בחפירה מלאה של אתר קומראן והבדואים, שהבינו את הערך הכספי העולה של הממצאים, האיצו גם הם את חיפושיהם באזור.
עולם שלם של כתבי יד
החיפושים שנמשכו עד 1956 חשפו בסך הכל 11 מערות סמוך ליישוב היהודי ההלניסטי חירבת קומראן ובשנים מאוחרות יותר התגלו ממצאים נוספים. המערה הרביעית (4Q) התגלתה באוגוסט 1952 והיא נחשבת לפורה מכולן; היא הכילה כ-90% מכלל המגילות והקטעים שנמצאו בקומראן, כולל כ-15,000 קטעים מ-500 טקסטים שונים. ב-1952 התגלתה גם מערה 3, ובה נמצאה "מגילת הנחושת" יוצאת הדופן, העשויה כמעט כולה נחושת ובדיל.
במערה 11, שהתגלתה ב-1956, נמצאה מגילת המקדש, שהיא הארוכה מכל המגילות ואורכה מגיע לכ-8.15 מטרים. יגאל ידין ראה בה את "התורה של האיסיים", אם כי חוקרים אחרים, כמו הרטמוט שטגמן, חלקו על כך. ב-2017, התגלתה מערה 12, אך נמצאו בה רק שרידי כדים וגרזנים, המעידים על כך שהיא נבזזה בשנות ה-50. בשנת 2021 הודיעו ארכיאולוגים ישראלים על גילוי קטעים מקראיים חדשים ביוונית במערת האימה, שהוטמנו שם ככל הנראה במהלך מרד בר כוכבא.
שפת המגילות ותוכן הכתבים
המגילות מתוארכות לתקופה שבין המאה ה-3 לפני הספירה למאה ה-1 לספירה. מרביתן כתובות בעברית (כ-76% עד 79%), חלקן בארמית (כ-16% עד 17%), ומיעוטן ביוונית ובנבטית. הן נכתבו בעיקר על קרפ (קלף מעור בהמה), וחלקן על פפירוס. מחקרים מודרניים של רשות העתיקות גילו כי סוג החיה ששימשה לקלף עשוי להעיד על חשיבות הטקסט; מגילות על עור עז או עגל נחשבות למשמעותיות יותר מבחינה דתית מאלו שנכתבו על עור צבי או יעל.
הטקסטים מזוהים בשלוש קבוצות עיקריות:
ראשית, כ-40% מהם הם עותקים של ספרי המקרא. המגילות כוללות חלקים מכל ספרי התנ"ך, למעט ספר אסתר (ייתכן בגלל נישואיה למלך פרסי או משום שחג הפורים לא נכלל בלוח השנה של קומראן). שנית, כ-30% הם טקסטים מתקופת בית שני שלא נכנסו לקאנון המקראי, כמו ספר חנוך, ספר היובלים וספר טוביה. שלישית, כ-30% הם כתבים כיתתיים המתארים את חוקי ואמונות הקבוצה שחיה במקום, כמו "מגילת מלחמת בני אור בבני חושך" ו"סרך היחד".
שאלת המוצא: מי כתב את המגילות?
התאוריה הדומיננטית, המכונה "השערת קומראן-איסיים", נוסחה במקור על ידי רולאן דה וו ויוזף מיליק. לפי תאוריה זו, המגילות נכתבו על ידי חברי כת האיסיים שחיו באתר קומראן והחביאו אותן במערות במהלך המרד הגדול נגד הרומאים (66-68 לספירה). דמיון רב נמצא בין טקסי הכניסה לכת המתוארים ב"מגילת הסרכים" לבין תיאוריו של יוסף בן מתתיהו על האיסיים. גילויים של מקוואות טהרה ושולחנות כתיבה (סקריפטוריום) באתר מחזקים סברה זו.
עם זאת, קיימות תאוריות חלופיות. לורנס שיפמן הציע שהקהילה הונהגה על ידי כוהנים צדוקים (צדוקים), בהתבסס על מגילת "מקצת מעשי התורה" (4QMMT) המציגה חוקי טהרה התואמים את הגישה הצדוקית. חוקרים אחרים, כמו נורמן גולב, טוענים כי המגילות הגיעו מספריות שונות בירושלים והוחבאו במדבר על ידי יהודים שנמלטו מהרומאים בזמן חורבן בית שני בשנת 70 לספירה. יש המציעים אף שמבנה קומראן היה במקור מבצר חשמונאי.
שימור, טכנולוגיה ומחלוקות על בעלות
מצב המגילות היה בכי רע עם גילוין. הטיפול הראשוני בשנות ה-40 וה-50 כלל שימוש בנייר דבק כדי לחבר קטעים, מה שגרם לנזק כבד. רק בשנת 1991 הקימה רשות העתיקות מעבדה מבוקרת טמפרטורה לשימורן. כיום משתמשים בטכנולוגיות מתקדמות כמו צילום אינפרא-אדום דיגיטלי (בשיתוף נאס"א וגוגל) ובדיקות דנ"א מהעורות עליהם נכתבו המגילות כדי לסייע בהרכבת הפאזל העצום של 15,000 הקטעים.
סוגיית הבעלות על המגילות נותרה שנויה במחלוקת פוליטית. ירדן והרשות הפלסטינית טוענות לבעלות עליהן, שכן רוב המערות נמצאות ביהודה ושומרון והמגילות הוחזקו בעבר במוזיאון רוקפלר שהיה תחת שליטה ירדנית עד 1967. ישראל, מנגד, מבססת את טענתה על הזיקה ההיסטורית והדתית העמוקה של המגילות למורשת היהודית. מעבר לכך, התגלו בשוק העתיקות זיופים רבים; בשנת 2020 דיווח מוזיאון התנ"ך בארה"ב כי כל 16 הקטעים שרכש היו זיופים מודרניים.
חשיבותן ההיסטורית של המגילות
גילוי המגילות הוכיח את הדיוק יוצא הדופן שבו הועברו טקסטים מקראיים לאורך הדורות. השוואה בין מגילת ישעיהו מקומראן לבין נוסח המסורה המאוחר בהרבה הראתה כי למרות פער של אלף שנים, ההבדלים הם מינוריים ביותר. המגילות שופכות אור חדש לא רק על היהדות הרבנית אלא גם על צמיחתה של הנצרות המוקדמת. הן חושפות עולם דתי עשיר, תוסס ומגוון שהתקיים בסוף ימי בית שני, רגע לפני השינויים הדרמטיים שעיצבו את ההיסטוריה המערבית.
המסע של מגילות ים המלח, מהמערות החשוכות ועד למסכי המחשב ברזולוציה גבוהה, הוא עדות לכוחו של הזיכרון האנושי ולחשיבות השימור של עברנו. מוזמנים לחקור את הממצאים המרתקים בכתבות נוספות אצלנו באתר HistoryIsTold, לשתף את הסיפור עם חברים, ולהירשם לניוזלטר שלנו כדי לקבל את כל העדכונים על התגליות שמעצבות מחדש את ההיסטוריה.
חומר מעשיר לקריאה
- Discoveries in the Judaean Desert (40 volumes), Oxford University Press.
- The Dead Sea Scrolls, Millar Burrows.
- The Oxford Companion to Archaeology.
A Facsimile Edition of the Dead Sea Scrolls, Robert Eisenman and James Robinson.
תאמל״ק לי
