מילדות בירושלים, דרך מבצעי סיירת מטכ"ל והמסדרונות הדיפלומטיים של האו"ם, ועד לכהונה הארוכה ביותר בראשות ממשלת ישראל: סיפורו של בנימין נתניהו הוא גם סיפורם של המאבקים, השינויים והמשברים שעיצבו את מדינת ישראל במשך יותר משלושה עשורים. כיצד הפך בן למשפחת היסטוריונים לאחד המנהיגים המשפיעים והשנויים במחלוקת בתולדות המדינה, ומה יישאר ממורשתו הפוליטית?
ב-29 בדצמבר 2022, כאשר בנימין נתניהו שב אל דוכן הנואמים בכנסת כדי להציג את ממשלתו החדשה, הוא כבר הכיר היטב את הטקס. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה קיבל לידיו את הנהגת המדינה, וגם לא הפעם הראשונה שבה הצליח לחזור אליה לאחר הפסד פוליטי.
אבל הפעם היה משהו שונה.
נתניהו, שבשנות התשעים נתפס כצעיר השאפתני שביקש לשנות את הפוליטיקה הישראלית, חזר אל לשכת ראש הממשלה כאחד הפוליטיקאים הוותיקים והמנוסים בעולם הדמוקרטי. מאחוריו עמדו שנות שלטון ארוכות, הישגים מדיניים וכלכליים, עימותים ביטחוניים, משפט פלילי וקרע ציבורי הולך ומעמיק.
מעטים הפוליטיקאים בישראל שהצליחו לעורר תחושות כה מנוגדות. בעיני תומכיו, נתניהו הוא מנהיג בעל ניסיון בינלאומי יוצא דופן, איש ביטחון שהציב את האיום האיראני במרכז סדר היום העולמי, אדריכל הסכמי אברהם ומי שהוביל שינויים מבניים בכלכלה. בעיני מבקריו, הוא נושא באחריות להעמקת הקיטוב הציבורי, לשחיקת האמון במוסדות המדינה ולכישלונות ביטחוניים, ובראשם אסון 7 באוקטובר 2023.
הפער בין התפיסות הללו אינו רק מחלוקת על אישיותו של אדם אחד. הוא משקף מאבק עמוק יותר על זהותה של ישראל, על אופי הנהגתה ועל השאלה כיצד יש לשפוט מנהיג פוליטי: לפי הישגיו, לפי החלטותיו, לפי תוצאותיהן או לפי המחיר ששילמה החברה בתקופתו.
כדי להבין את נתניהו, צריך להתחיל הרבה לפני כניסתו לפוליטיקה.
בית של היסטוריה, לאומיות ותחושת שליחות: 1949-1967
בנימין נתניהו נולד ב-21 באוקטובר 1949 בתל אביב, בנם השני של צילה ובנציון נתניהו. אחיו הבכור היה יונתן, שנודע לימים בשם יוני נתניהו, ואחיו הצעיר הוא הרופא והסופר עדו נתניהו.
משפחת נתניהו השתייכה לחוגים האינטלקטואליים של הימין הרוויזיוניסטי. סבו, הרב נתן מיליקובסקי, היה רב ופעיל ציוני, ואביו בנציון נתניהו היה היסטוריון שהתמחה ביהדות ספרד ובתולדות האינקוויזיציה. בנציון פעל גם בקרבתו של זאב ז'בוטינסקי, ממייסדי הציונות הרוויזיוניסטית.
את ילדותו העביר בנימין בעיקר בירושלים. בבית המשפחה ההיסטוריה לא נתפסה רק כתחום מחקר אקדמי, אלא גם כדרך להבנת מציאות פוליטית וביטחונית.
אביו חקר בין היתר את הרדיפות שמהן סבלו יהודים בספרד הנוצרית, והציג פרשנות שהדגישה את עומקה של העוינות כלפי היהודים גם במצבים שבהם ניסו להשתלב בחברה הסובבת. נתניהו הצעיר נחשף אפוא לתפיסת עולם שבה זיכרון הרדיפות ההיסטוריות והצורך בעצמאות מדינית נקשרו זה בזה.
עם זאת, אין להסיק מכך שכל החלטותיו הפוליטיות המאוחרות היו תוצאה ישירה של השקפות אביו. מנהיגותו התגבשה גם מתוך שירות צבאי, פעילות דיפלומטית, מאבקים פנים-מפלגתיים וניסיון שלטוני ממושך.
בשנת 1963 עברה המשפחה לארצות הברית בעקבות עיסוקיו האקדמיים של בנציון. בנימין למד בתיכון באזור פילדלפיה, רכש שליטה כמעט טבעית באנגלית אמריקאית והתוודע מקרוב לתרבות הפוליטית של ארצות הברית.
שנות ההתבגרות הללו הפכו לימים לנכס פוליטי משמעותי. בשעה שמנהיגים ישראלים רבים נזקקו לתיווך לשוני ותרבותי, נתניהו הצליח להופיע באמצעי התקשורת האמריקאיים ולפנות לקהל הבינלאומי בשפתו ובסגנון המוכר לו.
מסיירת מטכ"ל לאנטבה: השנים שעיצבו את האיש, 1967-1976
בשנת 1967, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, שב נתניהו לישראל והתגייס לצה"ל.
הוא שירת בסיירת מטכ"ל, יחידת עילית שעסקה בין היתר במבצעי מודיעין ופעולות מיוחדות. השירות הצבאי היה משמעותי במיוחד במשפחה שבה גם יוני נתניהו שירת בתפקידי לחימה ופיקוד בכירים.
בשנת 1972 השתתף בנימין נתניהו במבצע החילוץ של נוסעי מטוס סבנה שנחטף בידי מחבלים פלסטינים. במהלך ההשתלטות על המטוס נפצע בזרועו מירי של אחד הלוחמים הישראלים, ופונה לקבלת טיפול רפואי. לאחר שחרורו משירות סדיר השתתף במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 במסגרת שירות מילואים.
הניסיון הצבאי העניק לנתניהו רקע ביטחוני ממשי, אך גם יצר היכרות אישית עם המחיר האנושי של מלחמות ישראל. במהלך הקריירה הפוליטית שלו שב פעמים רבות אל סוגיות של מודיעין, הרתעה, יוזמה צבאית ומאבק בטרור.
באותן שנים החל גם מסלולו האקדמי בארצות הברית. הוא למד במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), השלים לימודים בארכיטקטורה ובמינהל עסקים, ולמד גם מדעי המדינה. לאחר מכן עבד בחברת הייעוץ הבינלאומית Boston Consulting Group.
אלא שב-4 ביולי 1976 הגיע אירוע ששינה את מסלול חייה של המשפחה.
מותו של יוני נתניהו והפיכתו של המאבק בטרור לשליחות אישית
בקיץ 1976 חטפו מחבלים מטוס של חברת אייר פראנס והובילו אותו לנמל התעופה באנטבה שבאוגנדה. ישראל החליטה לבצע מבצע חילוץ צבאי נועז במרחק אלפי קילומטרים מגבולותיה.
יוני נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל, עמד בראש כוח הפריצה אל הטרמינל. המבצע הסתיים בחילוצם של מרבית בני הערובה, אך יוני נהרג במהלך הפעולה.
מותו הפך לאירוע מכונן בחייו של בנימין נתניהו. במהלך השנים הבאות היה נתניהו מעורב בהקמת מכון יונתן לחקר הטרור ובארגון כנסים בינלאומיים שעסקו באיום הטרור ובאחריותן של מדינות התומכות בארגוני טרור.
הכנסים הללו סייעו לו לבנות רשת קשרים בקרב אנשי ממשל, חוקרים ופוליטיקאים, בעיקר בארצות הברית. במבט לאחור, אפשר לראות כיצד החוויה המשפחתית הפכה בהדרגה לנושא מרכזי בזהותו הציבורית. נתניהו לא הציג את הטרור רק כאיום ביטחוני מקומי על ישראל, אלא כבעיה בינלאומית שיש להתמודד עמה באמצעות שיתוף פעולה בין מדינות.
השגריר שהבין את כוחה של התקשורת: 1982-1988
בשנת 1982 מונה נתניהו לציר בשגרירות ישראל בוושינגטון, ובשנת 1984 מונה לשגריר ישראל באומות המאוחדות. זה היה שלב חשוב בהפיכתו מאדם בעל רקע צבאי ואקדמי לדמות ציבורית מוכרת.
נתניהו הפגין יכולת רטורית גבוהה והופיע בתקשורת האמריקאית כדי להגן על מדיניות ישראל. הוא למד כיצד לקצר רעיונות מדיניים מורכבים למסרים ברורים וכיצד להשתמש בעימותים פומביים כדי לזכות בחשיפה.
באו"ם עסק בין היתר בנושאים הקשורים לטרור, במעמדה המדיני של ישראל ובמאבק נגד עוינות כלפיה בזירה הבינלאומית.
בתקופת כהונתו הוביל גם מאמצים לפתיחת ארכיונים של האו"ם הנוגעים לפשעי מלחמה נאציים. ההישג המרכזי שלו בשנים הללו לא היה בהכרח החלטה דיפלומטית אחת, אלא בניית תדמית ציבורית של נציג ישראלי רהוט, בטוח בעצמו ומיומן מול מצלמות.
יכולת זו הפכה לימים לאחד ממקורות כוחו בפוליטיקה המקומית.
מלשכת השגריר אל הנהגת הליכוד: 1988-1996
בשנת 1988 חזר נתניהו לישראל, נבחר לכנסת מטעם הליכוד ומונה לסגן שר החוץ.
הפוליטיקה הישראלית שאליה נכנס הייתה שונה מזו שבה יצמח בהמשך. מפלגת הליכוד עדיין נשענה במידה רבה על דור המנהיגים הוותיק, ובראשו יצחק שמיר, לצד אישים כמו דוד לוי ואריאל שרון.
נתניהו הביא עמו סגנון אחר: הופעות טלוויזיוניות מלוטשות, שימוש מודע במסרים קצרים, תכנון קמפיינים מקצועי והיכרות עמוקה עם השיטות האמריקאיות לניהול מערכות בחירות.
בשנת 1993, לאחר הפסד הליכוד בבחירות 1992 ופרישת יצחק שמיר מהנהגת המפלגה, נבחר נתניהו לראשות הליכוד.
כמנהיג האופוזיציה הוא הפך למבקר חריף של הסכמי אוסלו שנחתמו בין ישראל לאש"ף. נתניהו טען כי ההסכמים מעניקים לפלסטינים הישגים מדיניים בלי לספק לישראל ביטחון מספק. הוויכוח סביב אוסלו חילק את החברה הישראלית. תומכי ההסכמים ראו בהם הזדמנות היסטורית לסיום הסכסוך, בעוד מתנגדיהם הזהירו מפני סיכונים ביטחוניים ומדיניים חמורים.
המתח הציבורי הגיע לשיאו ברצח ראש הממשלה יצחק רבין ב-4 בנובמבר 1995 בידי יגאל עמיר, שהתנגד לתהליך אוסלו. לאורך השנים התנהל ויכוח ציבורי חריף על חלקם של מנהיגי הימין, ובהם נתניהו, באווירה הפוליטית שקדמה לרצח. מבקריו טענו שלא פעל בנחרצות מספקת נגד גילויי ההסתה; נתניהו דחה טענות המייחסות לו אחריות להסתה לרצח והדגיש את התנגדותו לאלימות.
במאי 1996 נערכו בישראל לראשונה בחירות ישירות לראשות הממשלה, לצד הבחירות לכנסת. נתניהו התמודד מול שמעון פרס וניצח בהפרש קטן, לאחר מערכת בחירות שהתמקדה במידה רבה בביטחון האישי ובפיגועי הטרור.
בגיל 46 היה לראש הממשלה הצעיר ביותר בתולדות ישראל עד אז ולראשון שנולד לאחר הקמת המדינה. זו הייתה גם הוכחה לכוחה של השיטה הפוליטית החדשה: הבחירה הישירה אפשרה למועמד לבנות מערכת יחסים אישית עם הציבור, מעבר להזדהות המפלגתית המסורתית.
הכהונה הראשונה: בין אידאולוגיה למציאות מדינית, 1996-1999
עם כניסתו לתפקיד מצא נתניהו את עצמו מול סתירה פוליטית יסודית. הוא נבחר לאחר מאבק חריף בהסכמי אוסלו, אבל כראש ממשלה נדרש להתמודד עם הסכמים בינלאומיים שכבר נחתמו ועם התחייבויות של ישראל כלפי הפלסטינים וארצות הברית.
בינואר 1997 חתמה ממשלתו על פרוטוקול חברון, שבמסגרתו הועברה מרבית העיר חברון לשליטת הרשות הפלסטינית, בעוד ישראל שמרה על שליטה באזור שבו מתגוררים תושבים יהודים ובחלקים נוספים בעלי משמעות ביטחונית.
באוקטובר 1998 חתם על מזכר וואי עם יאסר ערפאת, בתיווכו של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון. ההסכמים הללו עוררו התנגדות חריפה מצד גורמים בימין. אחרים סברו שנתניהו ניסה לעכב את התהליך המדיני ככל האפשר.
מצד אחד, הוא הציג עצמו כמנהיג המחויב לביטחון ישראל ולשמירה על נכסיה האסטרטגיים. מצד אחר, המציאות המדינית אילצה אותו לאמץ פשרות שלא תמיד תאמו את המסרים שהציג בעת שהיה באופוזיציה. גם היחסים עם הממשל האמריקאי היו מורכבים, והפערים בין נתניהו לקלינטון סביב התהליך המדיני נעשו גלויים.
במקביל קידמה ממשלתו הפרטות, צעדים לליברליזציה כלכלית ורפורמות בתחום המטבע והמשק. אולם הקואליציה סבלה ממתחים פנימיים ומקשיים בהעברת התקציב. בסופו של דבר הוקדמו הבחירות לשנת 1999, ונתניהו הובס בידי אהוד ברק.
לאחר ההפסד הודיע על פרישתו הזמנית מהחיים הפוליטיים.
בדיעבד, כהונתו הראשונה לימדה אותו שיעור חשוב: ניצחון בבחירות אינו מבטיח יציבות שלטונית, והיכולת להרכיב קואליציה מחייבת לעיתים ויתורים גם על עקרונות שהוצגו במהלך הקמפיין. לאחר תקופה מחוץ לחיים הפוליטיים, חזר נתניהו לממשלה בשנת 2002 כשר החוץ ובשנת 2003 מונה לשר האוצר בממשלת אריאל שרון.
בתפקיד זה הוביל את אחת התקופות המשמעותיות בקריירה הכלכלית שלו. ישראל התמודדה אז עם מיתון, שיעורי אבטלה גבוהים, ירידה בהכנסות המדינה והוצאות ביטחוניות כבדות על רקע האינתיפאדה השנייה.
נתניהו הציג תפיסה כלכלית המבוססת על צמצום הוצאות הממשלה, עידוד התעסוקה, הפחתת מסים, הפרטה והסרת חסמים בפני יוזמה פרטית. תחת הנהגתו בוצעו קיצוצים בקצבאות, שינויים במערכת הפנסיה, רפורמות בשוק ההון וצעדים שנועדו לעודד השתתפות בשוק העבודה. תומכיו ראו בו את אחד האדריכלים של המעבר לכלכלה תחרותית יותר ואת מי שסייע לשיקום המשק. מבקריו הצביעו על המחיר החברתי של הקיצוצים, במיוחד בקרב משפחות עניות, אוכלוסיות מוחלשות ואזרחים שהיו תלויים במערכת הרווחה.
חשוב לציין כי התאוששות המשק באותה תקופה הושפעה גם מהמצב הכלכלי העולמי, משינויים במצב הביטחוני וממדיניות שננקטה לפני כניסתו לתפקיד. אי אפשר לייחס את מלוא הצמיחה הכלכלית לאדם אחד. עם זאת, כהונתו באוצר הייתה רגע מכונן בתפיסת עולמו הציבורית. נתניהו לא ביקש רק לנהל את הכלכלה, אלא לשנות את האיזון בין המדינה, השוק החופשי והאזרח.
האם הרפורמות של נתניהו שינו את הכלכלה הישראלית לטובה?
השאלה כיצד יש להעריך את הרפורמות שהוביל נתניהו במשרד האוצר נותרה אחת המחלוקות המרכזיות סביב מורשתו הכלכלית.
בראשית שנות האלפיים התמודד המשק הישראלי עם שילוב של מיתון, אבטלה גבוהה, משבר בענף ההייטק והוצאות ביטחוניות כבדות. נתניהו טען כי מערכת המיסוי, הקצבאות והרגולציה מצמצמת את התמריץ לעבוד, להשקיע ולהקים עסקים. המדיניות שהנהיג ביקשה לשנות את יחסי הכוחות בין הממשלה למגזר הפרטי.
אחד המהלכים המרכזיים היה צמצום קצבאות ותשלומי העברה, לצד הקטנת הוצאות הממשלה והפחתת מסים. נתניהו הציג את השינויים כאמצעי להגדלת התעסוקה ולעידוד הצמיחה, אך הם עוררו התנגדות בקרב ארגוני עובדים ופעילים חברתיים.
רפורמה נוספת הייתה שינוי מערכת הפנסיה, ובכלל זה העלאת גיל הפרישה, צעדים שנועדו לצמצם התחייבויות עתידיות ולהתאים את המערכת לשינויים הדמוגרפיים.
בשנת 2005 אושרה רפורמת בכר, שנועדה לצמצם את ריכוזיות הבנקים בשוק ההון באמצעות הפרדת הבעלות על קופות הגמל וקרנות הנאמנות מפעילותם הבנקאית. הרפורמה הפכה לאחד הסמלים של השינויים המבניים באותה תקופה.
בטווח הארוך צמחה הכלכלה הישראלית, ענף ההייטק התרחב ושיעורי התעסוקה השתפרו. אולם אין להסיק מכך שכל השינויים נבעו מרפורמות משרד האוצר. צמיחה כלכלית מושפעת גם מהשווקים העולמיים, מהתפתחות טכנולוגית, ממדיניות מוניטרית ומהמצב הביטחוני.
כמו כן, שיפור במדדים הלאומיים אינו מבטיח שכל קבוצות האוכלוסייה נהנות ממנו במידה שווה. מבקרי המדיניות הצביעו על פגיעות במערכת הרווחה ועל התגברות הלחצים הכלכליים על משקי בית בעלי הכנסה נמוכה. מצדדי הרפורמות טענו כי חיזוק המשק ויצירת מקומות עבודה הם תנאי הכרחי למימון שירותים ציבוריים בטווח הארוך.
לכן המורשת הכלכלית של נתניהו מחייבת בחינה כפולה: הן של הצמיחה, התעסוקה וההשקעות, והן של העוני, יוקר המחיה, פערי ההכנסה והנגישות לשירותים ציבוריים.
האם מדובר במהפכה כלכלית מוצלחת או במדיניות שהעבירה חלק גדול מדי מהסיכון הכלכלי אל האזרח? התשובה תלויה לא רק בנתונים, אלא גם במשקל שמעניקים לצמיחה לעומת חלוקה חברתית.
בשנת 2005 יצא ראש הממשלה אריאל שרון למימוש תוכנית ההתנתקות, שבמסגרתה פינתה ישראל את ההתנחלויות מרצועת עזה וארבע התנחלויות בצפון השומרון. נתניהו הסתייג מן המהלך, אף שתמך בחלק משלבי קידומו בממשלה ובכנסת. באוגוסט 2005, ימים לפני תחילת הפינוי, התפטר מתפקיד שר האוצר במחאה על ביצוע התוכנית.
ההתנתקות יצרה קרע עמוק בליכוד. שרון פרש מהמפלגה והקים את קדימה, ואילו נתניהו נבחר מחדש לראשות הליכוד. כך הפך אחד המשברים הפוליטיים הקשים של הימין להזדמנות לחזרתו של נתניהו אל הנהגת המחנה.
12 שנות שלטון רצופות: 2009-2021
במרץ 2009 חזר נתניהו לראשות הממשלה. בניגוד לכהונתו הראשונה, שבה התקשה לשמור על יציבות קואליציונית, הפעם הצליח לבסס שלטון שנמשך יותר מעשור. השנים הללו שינו את מעמדו בפוליטיקה הישראלית. הוא הפך ממנהיג מפלגתי המתמודד על הנהגת המדינה לדמות המרכזית שסביבה התארגנה המערכת הפוליטית כולה.
נתניהו ביסס את כוחו באמצעות שילוב של קשרים בינלאומיים, משמעת מסרים, שליטה במנגנוני המפלגה ויכולת לנהל משא ומתן קואליציוני ממושך.
ביוני 2009 נשא נתניהו נאום באוניברסיטת בר-אילן שבו הביע נכונות עקרונית להקמת מדינה פלסטינית מפורזת, בכפוף להכרה פלסטינית בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ולסידורי ביטחון נרחבים. הנאום עורר תגובות מעורבות. בקרב חלקים מהימין נתפסה עצם הנכונות למדינה פלסטינית כוויתור אידאולוגי. מנגד, הפלסטינים וגורמים בינלאומיים ראו בתנאים שהציג מגבלות שיקשו מאוד על מימוש פתרון שתי המדינות.
בהמשך כהונתו התרחק נתניהו מהאפשרות המעשית להקמת מדינה פלסטינית, ובמקביל הורחבה הבנייה בהתנחלויות. מדיניותו התמקדה יותר ויותר בניהול הסכסוך, בשימור העליונות הביטחונית של ישראל ובהרחבת קשריה האזוריים, ולא בהכרח בהגעה להסכם קבע עם הפלסטינים.
עסקת שליט והדילמה של שחרור אסירים
באוקטובר 2011 אישרה ממשלת נתניהו עסקה לשחרור החייל גלעד שליט, שהוחזק בשבי חמאס מאז יוני 2006. בתמורה לשחרורו הסכימה ישראל לשחרר 1,027 אסירים ועצורים פלסטינים בשלבים.
העסקה עוררה התרגשות ציבורית עצומה לצד התנגדות קשה מצד משפחות נפגעי טרור וגורמים ביטחוניים ופוליטיים.
הדילמה הייתה מורכבת: מצד אחד עמד הערך של השבת חייל ישראלי משבי, ומצד אחר החשש ששחרור אסירים המעורבים בפעילות טרור יוביל לסיכון ביטחוני בעתיד. הדיון הזה ליווה גם משברים מאוחרים יותר של חטיפת אזרחים וחיילים.
בקיץ 2011 יצאו מאות אלפי ישראלים לרחובות במחאה על מחירי הדיור, יוקר המחיה ואי-השוויון. המחאה הציבה סימן שאלה מול הישגי הצמיחה הכלכלית. אם הכלכלה הישראלית חזקה יותר, מדוע אזרחים רבים מתקשים לרכוש דירה או להתפרנס בכבוד?
נתניהו הקים את ועדת טרכטנברג והתחייב לצעדים שנועדו להקל על העומס הכלכלי.
אולם המחאה חשפה פער בין התמונה המאקרו-כלכלית של צמיחה, השקעות ותעסוקה לבין חוויית היומיום של חלק ניכר מהציבור. פער זה נשאר אחד ממוקדי הביקורת על המדיניות הכלכלית של ממשלות נתניהו.
בין הרתעה להכרעה: נתניהו, חמאס והמלחמות ברצועת עזה
כדי להבין את מדיניותו הביטחונית של בנימין נתניהו, צריך להכיר את אחת הדילמות המרכזיות של ישראל מאז נסיגתה מרצועת עזה בשנת 2005: כיצד מתמודדים עם ארגון חמוש השולט בשטח צפוף אוכלוסין, בלי להידרש לשליטה צבאית ישירה וממושכת על מיליוני תושביו?
אולי יעניין אותך
לאורך שנות שלטונו העדיף נתניהו בדרך כלל להפעיל כוח צבאי מוגבל יחסית, לפגוע בתשתיות ובמפקדים של חמאס, לחזק את ההרתעה ולאחר מכן להגיע להפסקת אש. המדיניות הזו לא הייתה קבועה לחלוטין, אך היא שיקפה לעיתים קרובות ניסיון לאזן בין מניעת פגיעה בישראל לבין החשש ממלחמה קרקעית ממושכת.
המורשת של מלחמת לבנון השנייה
מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 התרחשה בתקופת ממשלת אהוד אולמרט, כאשר נתניהו היה יושב ראש האופוזיציה. לכן אין לייחס לו את ניהול המלחמה. אולם תוצאותיה השפיעו על השיח הביטחוני בישראל בשנים שלאחר מכן. העימות מול חיזבאללה העלה שאלות על מוכנות צה"ל, על יכולתה של ישראל להכריע ארגונים לא-מדינתיים ועל הפער בין מטרות מדיניות שאפתניות לבין האפשרויות הצבאיות להשיגן.
כאשר נתניהו חזר לראשות הממשלה ב-2009, כבר היה ברור שהזירה הביטחונית השתנתה. ישראל לא התמודדה רק עם צבאות מדינתיים, אלא גם עם ארגונים חמושים המפעילים רקטות, מנהרות, כוחות גרילה ומערכות תקשורת ותעמולה.
מבצע צוק איתן: חמישים ימים ששינו את תפיסת האיום
בקיץ 2014 התדרדרה המתיחות בין ישראל לחמאס למערכה צבאית ממושכת. ההסלמה באה בעקבות חטיפתם ורציחתם של שלושה נערים ישראלים בגדה המערבית, מבצע החיפושים והמעצרים שבא בעקבות האירוע, רצח הנער הפלסטיני מוחמד אבו ח'דיר והחרפת חילופי האש בין ישראל לרצועת עזה.
ב-8 ביולי החל מבצע צוק איתן. צה"ל פעל מהאוויר, מהים ומהיבשה, ובהמשך נכנסו כוחות קרקעיים לרצועה כדי להתמודד עם מערך מנהרות התקיפה של חמאס.
המבצע נמשך כחמישים ימים והסתיים ב-26 באוגוסט 2014. במהלכו נהרגו בצד הישראלי 74 בני אדם, ובהם חיילים ואזרחים. בצד הפלסטיני נהרגו יותר מאלפיים בני אדם, ובהם אזרחים רבים, ונגרם הרס נרחב ברצועת עזה. הממשלה הציגה את הפגיעה בתשתיות חמאס ובמנהרות כהישג מבצעי, אך מבקריה טענו שלא גובשה אסטרטגיה ארוכת טווח למניעת הסבב הבא.
בשנת 2017 פרסם מבקר המדינה דו״ח ביקורת שעסק בתהליכי קבלת ההחלטות בקבינט ובהיערכות לאיום המנהרות. הדוח הצביע על ליקויים בהצגת מידע ובהתנהלות הדרגים המדיני והביטחוני לפני המערכה ובתחילתה.
הביקורת המחישה כי לא די ביכולת צבאית גבוהה: גם איכות הדיון בקבינט, בחינת החלופות ותיאום בין גופי הביטחון הם חלק מהביטחון הלאומי.
שומר החומות: כשהמערכה התרחבה אל תוך החברה הישראלית
במאי 2021, בשבועות האחרונים של כהונתו הרצופה של נתניהו, פרץ מבצע שומר החומות בעקבות הסלמה בירושלים, מתיחות סביב מסגד אל-אקצא וירי רקטות של חמאס לעבר ירושלים וערים נוספות בישראל.
במשך 11 ימים התנהלה לחימה בין ישראל לארגונים חמושים ברצועת עזה. אולם האירוע לא הוגבל לזירה הצבאית. במקביל התרחשו מהומות קשות בערים מעורבות בישראל, ובהן לוד, עכו ורמלה. המהומות כללו תקיפות על רקע לאומני, פגיעה ברכוש ואלימות קשה.
כך הפכה המערכה למבחן כפול: ביטחון המדינה מול איום חיצוני, ולכידות החברה מול התפרצות אלימות פנימית.
הפסקת האש שהושגה בסוף מאי 2021 החזירה רגיעה זמנית, אך לא פתרה את גורמי היסוד של העימות.
מדיניות ההכלה והתשלומים מקטאר
סוגיה מרכזית נוספת הייתה ההסכמה הישראלית להעברת כספים מקטאר לרצועת עזה החל משנת 2018, כחלק מהסדרים שנועדו לאפשר תשלום משכורות, סיוע למשפחות ולייצב את המצב ההומניטרי. תומכי המדיניות טענו כי ניתן באמצעותה להפחית את התמריץ להסלמה, למנוע קריסה אזרחית ולשמר תקופות של שקט ביטחוני.
מבקריה טענו כי ההסדרים הללו סייעו בעקיפין לשימור שלטון חמאס ואפשרו לו להמשיך בבניית כוחו הצבאי. טענה נוספת הייתה שההבחנה בין ייצוב כלכלי לבין חיזוק שלטוני אינה פשוטה כאשר ארגון חמוש שולט במנגנוני השלטון המקומיים.
חשוב להבחין בין המטרה המוצהרת של העברות הכספים, השפעתן המעשית על כלכלת הרצועה והטענה שהן תרמו להתחזקות חמאס. אלה שאלות שונות, ולא כל מסקנה בנושא הוכחה באותה מידה.
אחרי מתקפת 7 באוקטובר 2023 הפכה המדיניות הזו לאחד המוקדים המרכזיים בביקורת על תפיסת הביטחון שקדמה למלחמה.
במבט היסטורי, השאלה אינה רק מדוע חמאס המשיך להתחמש בין סבבי הלחימה. היא גם כיצד התעצבה בישראל תפיסה שלפיה אפשר לרסן את הארגון באמצעות שילוב של הרתעה, הקלות כלכליות והסדרי הפסקת אש, ומה היו מגבלותיה של התפיסה הזאת.
איראן: האיום שהפך למרכז תפיסת הביטחון
מעטים הנושאים שזוהו עם נתניהו כמו התנגדותו לתוכנית הגרעין האיראנית. כבר בשנות התשעים הזהיר מפני התעצמותה של איראן. במהלך כהונותיו המאוחרות הפך את האיום האיראני למוקד מרכזי של מדיניות החוץ והביטחון.
נתניהו טען כי איראן המבקשת להשיג יכולת לייצר נשק גרעיני מהווה איום חמור על ישראל ועל היציבות האזורית. בשנת 2012 הציג מעל בימת העצרת הכללית של האו"ם איור של פצצה, שבאמצעותו המחיש את החשש מהתקדמות תוכנית הגרעין.
במרץ 2015 נאם בפני הקונגרס האמריקאי והתריע נגד הסכם הגרעין שהתגבש בין איראן למעצמות. הנאום התקיים ללא תיאום מלא עם ממשל הנשיא ברק אובמה ועורר משבר פוליטי ודיפלומטי.
נתניהו סבר שההסכם מותיר בידי איראן תשתיות שיאפשרו לה להתקרב בעתיד ליכולת גרעינית צבאית. מצדדי ההסכם טענו כי מנגנוני הפיקוח והמגבלות דווקא מרחיקים אותה מן היעד הזה.
בשנת 2018 פרשה ארצות הברית מההסכם בהוראת הנשיא דונלד טראמפ. נתניהו בירך על המהלך, אך גם תוצאות הפרישה נותרו שנויות במחלוקת, משום שאיראן הרחיבה בהמשך את פעילותה הגרעינית מעבר למגבלות שנקבעו בהסכם.
מדיניותו מול איראן התבססה על שילוב של לחץ דיפלומטי, סנקציות, מודיעין, הרתעה ומוכנות לפעולה צבאית.
בין הבית הלבן לירושלים: ארבעה נשיאים ומערכת יחסים אחת
מעטים מראשי ממשלות ישראל שפיתחו מערכת קשרים כה ממושכת עם הממשל האמריקאי כמו בנימין נתניהו. את הכשרתו הדיפלומטית רכש בארצות הברית, ואת הקריירה הציבורית שלו ביסס במידה רבה באמצעות יכולתו לדבר ישירות אל הציבור האמריקאי. אולם היחסים עם וושינגטון לא תמיד היו נוחים.
ביל קלינטון: שותפות לצד חשדנות
בכהונתו הראשונה נאלץ נתניהו להתמודד עם הנשיא ביל קלינטון, שהיה מזוהה עם קידום הסכמי אוסלו ותהליך השלום. הפערים בין השניים נגעו להתנחלויות, למשא ומתן עם הרשות הפלסטינית ולקצב יישום ההסכמים.
למרות המתיחות, נחתמו בתקופה זו פרוטוקול חברון ומזכר וואי. הדבר המחיש שגם בין מנהיגים המחזיקים בתפיסות מדיניות שונות אפשר להגיע להסכמות כאשר האינטרסים והלחצים הדיפלומטיים מחייבים זאת.
ברק אובמה: המאבק על איראן
היחסים עם הנשיא ברק אובמה היו מן המורכבים בקריירה המדינית של נתניהו. השניים חלקו על מדיניות ההתנחלויות ועל הדרך לקדם הסדר ישראלי-פלסטיני. אולם נקודת המחלוקת המרכזית הייתה תוכנית הגרעין של איראן.
נתניהו התנגד להסכם הגרעין משנת 2015 וטען כי הוא אינו מספק ביטחון לישראל בטווח הארוך. החלטתו לנאום בפני הקונגרס האמריקאי במרץ 2015, על רקע התנגדות ממשל אובמה, הייתה יוצאת דופן. תומכיו ראו בה הפגנת מנהיגות מול איום אסטרטגי. מבקריו טענו כי היא העמיקה את הזיהוי המפלגתי של ישראל עם המפלגה הרפובליקנית.
המתח הזה העלה שאלה עקרונית: כיצד צריכה ישראל לפעול כאשר היא חולקת על מדיניות אמריקאית בנושא שהיא רואה בו איום קיומי?
דונלד טראמפ: שיא של קרבה מדינית
כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן בינואר 2017 יצרה תקופה של תיאום הדוק יותר בין ממשלות ישראל וארצות הברית.
בדצמבר 2017 הכיר טראמפ בירושלים כבירת ישראל, ובמאי 2018 הועברה השגרירות האמריקאית לירושלים. בשנת 2018 פרשה ארצות הברית מהסכם הגרעין עם איראן. במרץ 2019 הכיר ממשל טראמפ בריבונות ישראל על רמת הגולן. בשנת 2020 הוצגה תוכנית השלום האמריקאית המכונה "תוכנית המאה", ובהמשך אותה שנה נחתמו הסכמי אברהם.
מבחינת נתניהו, הייתה זו תקופה שבה כמה מעמדותיו המרכזיות זכו לגיבוי אמריקאי נרחב. עם זאת, לא כל המהלכים הניבו תוצאות מוסכמות או ארוכות טווח. תוכנית המאה נדחתה על ידי ההנהגה הפלסטינית, ותהליך הנורמליזציה האזורי לא הביא לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
ג'ו ביידן: שותפות ביטחונית ומחלוקות פומביות
עם כניסתו של ג'ו ביידן לבית הלבן בשנת 2021 השתנתה שוב מערכת היחסים. הממשל הדמוקרטי הדגיש את מחויבותו לביטחון ישראל, אך שמר על חילוקי דעות בנוגע להתנחלויות, למדיניות מול הפלסטינים ולסוגיות הקשורות לדמוקרטיה הישראלית.
לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023 העניקה ארצות הברית לישראל סיוע מדיני וצבאי משמעותי. בהמשך התגלעו מחלוקות על אופן ניהול הלחימה בעזה, על הפגיעה באזרחים ועל הצורך בקידום הסדרים מדיניים.
מכלול היחסים הללו מלמד שהקשר בין ישראל לארצות הברית אינו תלוי רק במידת הקרבה האישית בין מנהיגיהן.
הוא נשען על אינטרסים אסטרטגיים ארוכי שנים, אך מושפע גם מתפיסות פוליטיות, מאילוצים פנים-אמריקאיים ומן השאלה כיצד כל ממשל מגדיר את האינטרס האמריקאי במזרח התיכון.
הסכמי אברהם: דיפלומטיה חלוצית
אחד ההישגים המדיניים הבולטים בתקופת נתניהו היה קידום הסכמי אברהם בשנת 2020.
ב-15 בספטמבר נחתמו בבית הלבן הסכמי הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין, בתיווך ממשל טראמפ. בהמשך הושגו הבנות נוספות עם מרוקו, וסודאן הודיעה על כוונה לנרמל יחסים עם ישראל, מהלך שלא הושלם במלואו.
לראשונה זה עשרות שנים הוקמו יחסים דיפלומטיים גלויים עם מדינות ערביות נוספות, בלי שהדבר הותנה מראש בהסכם קבע בין ישראל לפלסטינים. ההסכמים פתחו הזדמנויות לשיתופי פעולה כלכליים, מסחריים, תיירותיים וביטחוניים.
מבחינת נתניהו היה מדובר בהמחשה לתפיסה שלפיה ניתן לקדם את מעמדה האזורי של ישראל באמצעות אינטרסים משותפים, ובייחוד לנוכח האיום האיראני, גם ללא פתרון מיידי של הסוגיה הפלסטינית.
מבקרי הגישה הזה טענו כי הרחבת היחסים עם מדינות ערב אינה מעלימה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וכי היעדר פתרון מדיני ממשיך ליצור חוסר יציבות.
חמש מערכות בחירות בארבע שנים: כיצד נתקעה המערכת הפוליטית?
בין אפריל 2019 לנובמבר 2022 הלכו אזרחי ישראל לקלפיות חמש פעמים בבחירות לכנסת. זו הייתה תקופה יוצאת דופן של חוסר יציבות, שבה התקשו המפלגות להקים ממשלה המסוגלת לכהן לאורך זמן. המשבר התפתח בהדרגה, אך במרכזו ניצבה דמותו של בנימין נתניהו.
בבחירות אפריל 2019 זכו הליכוד וכחול לבן בראשות בני גנץ במספר זהה של 35 מנדטים. נתניהו קיבל את המנדט להרכבת הממשלה, אך לא הצליח לגבש קואליציה. המחלוקת עם אביגדור ליברמן סביב סוגיית גיוס החרדים תרמה למבוי הסתום.
במקום להעביר את ההזדמנות להרכבת הממשלה למועמד אחר, התפזרה הכנסת ונערכו בחירות נוספות בספטמבר. גם הבחירות השניות לא הובילו להכרעה. כחול לבן זכתה במספר מנדטים גדול יותר מהליכוד, אך אף אחד מן המחנות לא הצליח להקים ממשלה.
במרץ 2020, לאחר הבחירות השלישיות, הגיעה המערכת הפוליטית להסכם חריג. נתניהו וגנץ, שהתמודדו זה מול זה במערכות בחירות סוערות, הסכימו להקים ממשלת אחדות עם רוטציה בראשות הממשלה.
ההסכם נחתם על רקע התפשטות מגפת הקורונה והצורך ביציבות שלטונית. נתניהו היה אמור לכהן ראשון, וגנץ היה אמור להחליפו בהמשך. אולם חוסר האמון בין הצדדים לא נעלם. המחלוקת סביב העברת תקציב המדינה הובילה לפיזור הכנסת בדצמבר 2020, לפני מימוש הרוטציה.
במרץ 2021 נערכו הבחירות הרביעיות. הליכוד נותרה המפלגה הגדולה ביותר, אך נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה. בסופו של דבר חברו נפתלי בנט ויאיר לפיד להקמת קואליציה שכללה מפלגות ממחנות פוליטיים שונים. ביוני 2021 הסתיימו 12 שנות שלטון רצופות של נתניהו.
הבחירות החמישיות והשיבה לשלטון
לאחר התפרקות ממשלת בנט-לפיד נערכו בחירות נוספות בנובמבר 2022. הפעם השיג גוש המפלגות התומכות בנתניהו רוב של 64 מושבים בכנסת, שאפשר את הקמת הממשלה ה-37.
המשבר הפוליטי חשף תהליך עמוק יותר ממחלוקות על תקציב או חלוקת תיקים. בהדרגה, התחרות הפוליטית בישראל החלה להתארגן גם סביב השאלה אם נתניהו צריך להמשיך לכהן כראש ממשלה. מפלגות בעלות עמדות אידאולוגיות שונות מצאו לעיתים מכנה משותף בהתנגדות להמשך כהונתו, בעוד תומכיו ראו במאבק נגדו ניסיון לשלול את בחירתו של הציבור.
התקופה הזו ממחישה כיצד מערכת פוליטית פרלמנטרית יכולה להגיע למבוי סתום גם כאשר הבחירות עצמן מתקיימות כסדרן. הבעיה אינה בהכרח היעדר הכרעה מצד הבוחרים, אלא חוסר יכולת של הנבחרים לבנות קואליציה יציבה.
הקורונה, ממשלת האחדות ואובדן השלטון: 2020-2021
התפרצות מגפת הקורונה הציבה בפני ממשלת נתניהו אתגר חריג. בתחילת המשבר ננקטו צעדים מחמירים שכללו סגרים, הגבלות תנועה והשבתה של חלקים נרחבים מהמשק.
ישראל הייתה גם מהמדינות המובילות בעולם במבצע חיסונים מהיר, לאחר שהשיגה אספקה מוקדמת של חיסוני פייזר והקימה מערך חיסונים ארצי.
לצד הישגים אלה התעוררה ביקורת על ניהול המשבר, על השפעתם הכלכלית והחברתית של הסגרים ועל אי-האחידות באכיפת ההגבלות. ברקע התמודדה ישראל עם משבר פוליטי מתמשך, שבמהלכו נערכו ארבע מערכות בחירות בתוך כשנתיים.
בשנת 2020 הוקמה ממשלת אחדות בין נתניהו לבני גנץ, שהתבססה על הסדר רוטציה. אולם המשבר הקואליציוני נמשך, והממשלה התפרקה לפני מימוש חילופי ראש הממשלה.
ב-13 ביוני 2021 הושבעה ממשלת נפתלי בנט ויאיר לפיד, ונתניהו עבר לתפקיד ראש האופוזיציה. לראשונה זה 12 שנים לא עמד נתניהו בראש הממשלה. אבל הפרק הפוליטי שלו עדיין לא הסתיים.
בבחירות שנערכו בנובמבר 2022 זכה גוש המפלגות שתמך בנתניהו ברוב בכנסת.ב-29 בדצמבר הושבעה ממשלת ישראל ה-37, שבה שותפו הליכוד, המפלגות החרדיות וסיעות הציונות הדתית ועוצמה יהודית.
הממשלה הציגה סדר יום שהתמקד בין היתר בביטחון, בהתיישבות, בכלכלה ובשינויים במערכת המשפט. אולם כבר בראשית 2023 פרץ אחד המשברים הפנימיים החריפים בתולדות המדינה.
הרפורמה המשפטית והמאבק על גבולות השלטון
שר המשפטים יריב לוין הציג תוכנית לשינויים מרחיקי לכת במערכת המשפט, ובהם שינוי אופן בחירת השופטים, צמצום עילות הביקורת השיפוטית ושינוי היחסים בין הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון.
תומכי המהלך טענו כי לאורך השנים צברה מערכת המשפט כוח מוגזם על חשבון נבחרי הציבור, וכי יש להשיב את האיזון בין הרשויות.
מתנגדי המהלך הזהירו מפני פגיעה בעצמאות מערכת המשפט, בזכויות מיעוטים ובמנגנוני הפיקוח על הממשלה. המחאה התרחבה להפגנות המוניות, לשביתות ולאיומי הפסקת התנדבות לשירות מילואים מצד חלק מהמשרתים.
הוויכוח לא היה משפטי בלבד. הוא נגע לשאלות יסוד על אופי המשטר הישראלי, על מעמדה של הכנסת ועל גבולות כוחה של ממשלה נבחרת. בתוך חודשים ספורים הפך המאבק על מערכת המשפט לסמל של הקרע החברתי בישראל.
7 באוקטובר 2023: האסון ששינה את סדר היום
בבוקר 7 באוקטובר 2023 פתח חמאס במתקפת טרור רחבת היקף על יישובי עוטף עזה, בסיסי צה"ל ומוקדים נוספים בדרום ישראל. במתקפה נרצחו כ-1,200 בני אדם, ונחטפו 251 בני אדם לרצועת עזה. האירוע חשף כשלים חמורים במערכי ההתרעה, ההגנה, המודיעין וקבלת ההחלטות.
עבור נתניהו, שבנה חלק גדול מהקריירה הפוליטית שלו סביב הבטחת הביטחון הלאומי, מדובר היה במבחן מנהיגותי חסר תקדים. ישראל פתחה במלחמת חרבות ברזל, שמטרותיה המוצהרות כללו פגיעה ביכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס והשבת החטופים. המלחמה התרחבה בהמשך לעימותים בזירות נוספות, ובהן לבנון, סוריה, תימן ואיראן וגבתה מחיר כבד בחיי אדם, גרמה להרס נרחב ברצועת עזה ולמשבר הומניטרי חמור.
בישראל התעורר ויכוח ציבורי על חלוקת האחריות לאסון. גורמים ביטחוניים הודו בכשלים חמורים, ואילו מבקריו של נתניהו טענו כי האחריות המדינית והאסטרטגית מוטלת גם על מי שעמד בראש הממשלה במשך שנים והוביל את המדיניות מול חמאס. נתניהו הדגיש כי יש לחקור את הכשלים, אך התנגד להטלת אחריות בלעדית עליו וציין את אחריותם של גורמי ביטחון וממשלות לאורך השנים.
הדיון ההיסטורי על 7 באוקטובר מחייב הבחנה בין כמה סוגי אחריות: אחריות ישירה לכשל המבצעי, אחריות מערכתית להיערכות הביטחונית ואחריות מדינית לאסטרטגיה ארוכת השנים.
אחת הדילמות המרכזיות שניצבו בפני ממשלת נתניהו הייתה היחס בין המשך הלחימה לבין האפשרות להגיע להסכמים לשחרור החטופים. משפחות חטופים וקבוצות מחאה דרשו להעמיד את השבתם בראש סדר העדיפויות, גם במחיר ויתורים משמעותיים במסגרת משא ומתן.
מנגד, גורמים בממשלה ובקרב תומכיה הזהירו כי ויתורים נרחבים עלולים לאפשר לחמאס לשקם את כוחו ולהציב איום מחודש על ישראל. הוויכוח המחיש את המתח שבין מטרות צבאיות, מחויבות המדינה לאזרחיה ושיקולים מדיניים ארוכי טווח. הוא הפך לאחת הסוגיות הטעונות ביותר בחברה הישראלית בשנות המלחמה.
בין המלחמה להאג: הביקורת הבינלאומית
המערכה בעזה עוררה ביקורת בינלאומית גוברת על היקף הפגיעה באזרחים, על ההרס ועל תנאי החיים ברצועה.
ב-21 בנובמבר 2024 הוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג צווי מעצר נגד בנימין נתניהו ונגד שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, בגין חשדות לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות.
מדובר בצווי מעצר המבוססים על חשדות והחלטה שיפוטית מקדמית, ולא בהרשעה פלילית. ישראל דחתה את סמכות בית הדין ואת ההאשמות, וטענה כי פעולותיה הצבאיות נועדו להגן על אזרחיה בעקבות מתקפת חמאס.
מנגד, גורמים בינלאומיים וארגוני זכויות אדם טענו כי יש לבחון את התנהלות הכוחות והדרג המדיני בהתאם לדיני הלחימה הבינלאומיים. האירוע המחיש עד כמה השתנה מעמדו הבינלאומי של נתניהו: ממנהיג שזכה להכרה בעקבות הסכמים אזוריים למנהיג שניצב בפני אתגרים משפטיים ודיפלומטיים חריגים.
מבצע עם כלביא והעימות הישיר עם איראן: 2025
ב-13 ביוני 2025 פתחה ישראל במבצע עם כלביא, שכלל תקיפות נרחבות נגד מתקני גרעין, יעדים צבאיים ובכירים איראנים.
המבצע סימן שינוי משמעותי בעימות בין שתי המדינות: מהמאבק החשאי והפעילות באמצעות שליחים לעימות צבאי ישיר ונרחב. ממשלת נתניהו הציגה את המבצע כמהלך שנועד לפגוע באיומים הגרעיניים והבליסטיים מצד איראן. איראן הגיבה בירי טילים ובמתקפות לעבר ישראל. בהמשך השתתפה גם ארצות הברית בתקיפות נגד מתקני גרעין איראניים. ב-24 ביוני 2025 נכנסה לתוקף הפסקת אש שסיימה את סבב הלחימה.
מנקודת מבטם של תומכי נתניהו, המבצע ביטא נכונות להתמודד עם איום אסטרטגי שליווה את מדיניותו במשך עשרות שנים. מבקריו העלו שאלות על המחיר האנושי והכלכלי של המערכה, על הסיכון בהסלמה אזורית ועל השאלה אם פגיעה בתשתיות הגרעין מסוגלת להביא לפתרון ארוך טווח.
מבחינה היסטורית, המבצע ממחיש את אחד המאפיינים הבולטים של מנהיגותו: העדפת פעולה צבאית כאשר הוא מעריך שהמשך המתנה עלול להגדיל את הסיכון העתידי.
המשפט הפלילי והמאבק על אמון הציבור
לצד המאבקים המדיניים והביטחוניים, התמודד נתניהו עם חקירות פליליות שהחלו להיחשף לציבור בשנת 2016 והובילו להגשת כתב אישום בנובמבר 2019. המשפט, שנפתח במאי 2020, עוסק בשלושה תיקים מרכזיים.
שלושת תיקי נתניהו: מה עומד מאחורי כל פרשה?
בשנת 2019 הוחלט להעמיד לדין את בנימין נתניהו בשלוש פרשות. אלה היו עיקרי האישומים.
| התיק | מה טוענת התביעה? | העבירות המיוחסות לנתניהו |
|---|---|---|
| תיק 1000 פרשת המתנות |
לפי כתב האישום, נתניהו ורעייתו קיבלו מתנות מאנשי העסקים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, ובהן סיגרים ושמפניות. התביעה טוענת שנתניהו פעל בעניינים הקשורים למילצ'ן בעת שהיה בניגוד עניינים. |
מרמה והפרת אמונים |
| תיק 2000 פרשת נתניהו-מוזס |
נתניהו ומו"ל ידיעות אחרונות, ארנון מוזס, שוחחו על שיפור הסיקור של נתניהו בתמורה לקידום מהלכים שיגבילו את המתחרה ישראל היום. התביעה מייחסת לנתניהו הפרת אמונים בקשר לשיחות הללו. |
מרמה והפרת אמונים |
| תיק 4000 פרשת בזק-וואלה |
לפי כתב האישום, נתניהו קידם החלטות רגולטוריות שהיטיבו עם קבוצת בזק, שבשליטת שאול אלוביץ', בתמורה להיענות לבקשותיו בנוגע לסיקור באתר וואלה. |
שוחד, מרמה והפרת אמונים |
נתניהו הואשם במרמה ובהפרת אמונים בשלושת התיקים, ובשוחד בתיק 4000. הוא הכחיש את האישומים וטען כי מדובר בהליך משפטי פגום ובחקירות שנועדו לפגוע בו פוליטית.
במהלך השנים הפך המשפט לאחד ממוקדי המחלוקת העיקריים בחברה הישראלית. תומכיו של נתניהו ראו בו בחלקם דוגמה לשימוש פסול במערכת אכיפת החוק נגד מנהיג נבחר. מבקריו טענו כי דווקא ניהול משפט נגד ראש ממשלה מכהן מדגים את חשיבות השוויון בפני החוק ואת עצמאות מערכת המשפט.
המשפט נמשך לאורך השנים במקביל לכהונתו, ויצר מצב חריג שבו ראש ממשלה נדרש לנהל במקביל את ענייני המדינה ואת הגנתו הפלילית. ביוני 2026 הסתיים שלב עדותו של נתניהו לאחר עשרות דיונים, אך ההליך המשפטי לא הסתיים בכך.
האיש שמאחורי הפוליטיקאי: משפחה, תקשורת ומנהיגות
לאורך הקריירה שלו היה התא המשפחתי חלק בלתי נפרד מדמותו הציבורית של נתניהו. הוא נישא שלוש פעמים. מנישואיו הראשונים למרים ויצמן נולדה בתו נועה. בשנת 1991 נישא לשרה בן ארצי, ולשניים נולדו שני בנים, יאיר ואבנר. שרה נתניהו הפכה עם השנים לדמות ציבורית בולטת בפני עצמה. מעורבותה במרחב הציבורי והתקשורתי עוררה עניין רב וגם מחלוקות.
נתניהו עצמו התאפיין בסגנון תקשורתי שהקפיד לאורך השנים על מסרים חוזרים, זיהוי יריבים פוליטיים ברורים ופנייה ישירה לבסיס התומכים שלו. במהלך השנים עשה שימוש נרחב בתקשורת המסורתית ובהמשך גם ברשתות החברתיות, שבהן יכול היה להציג את עמדותיו ללא תלות מלאה בתיווך של עיתונאים.
לסגנון הזה היו יתרונות פוליטיים משמעותיים. הוא סייע לנתניהו לשמור על קשר רציף עם מצביעיו ולגבש סביבו נאמנות אישית גבוהה. עם זאת, מבקריו טענו כי השימוש המתמשך בשיח של עימות בין מחנות העמיק את הפיצול בחברה הישראלית.
אורך הקריירה של נתניהו אינו מוסבר רק בכריזמה או ביכולת רטורית. הוא הצליח לזהות שינויים בדעת הקהל, להתאים את מסריו לאתגרים משתנים ולבנות קואליציות הנשענות על אינטרסים משותפים גם בין מפלגות שונות מאוד זו מזו. הוא גם הבין שהפוליטיקה הישראלית אינה מתנהלת רק על הציר שבין ימין לשמאל, אלא סביב שאלות של זהות, דת, כלכלה, ביטחון, יחסים בין קבוצות חברתיות ואמון במוסדות המדינה.
נתניהו הצליח להפוך את עצמו במשך שנים לנקודת ההתייחסות המרכזית של המערכת כולה. מפלגות לא מעטות הגדירו את עצמן דרך עמדתן כלפיו, לא פחות מאשר באמצעות מצע אידאולוגי עצמאי.
זוהי עדות להשפעה פוליטית חריגה, אך היא גם מעוררת שאלה על המחיר שמשלמת מערכת פוליטית כאשר זהותו של אדם אחד הופכת למוקד שסביבו מתקיימת התחרות הדמוקרטית.
לאחר תקופת כהונה מצטברת ארוכה מזו של כל ראש ממשלה ישראלי אחר, נתניהו ניצב בפני מערכת בחירות נוספת, כאשר במוקד הוויכוח הציבורי עמדו שאלות על ניהול המלחמות, עתיד הביטחון הישראלי, היחסים עם ארצות הברית, מעמדה של מערכת המשפט, מצב הכלכלה והיכולת לשקם את האמון בין קבוצות בחברה. ועבור נתניהו, הבחירות אינן רק מאבק על כהונה נוספת. הן גם מאבק על האופן שבו תיזכר תקופת שלטונו.
חמש הכרעות גורליות: הרגעים שבהם נתניהו יכול היה לבחור אחרת
ההיסטוריה הפוליטית נכתבת לא רק באמצעות מלחמות, הסכמים ובחירות, אלא גם ברגעים שבהם מנהיג נדרש לבחור בין כמה דרכי פעולה, לעיתים בלי לדעת מה יהיו ההשלכות.
בקריירה של נתניהו אפשר לזהות חמישה צומתי הכרעה משמעותיים.
- 1997: הסכם חברון. נתניהו נבחר לאחר ביקורת חריפה על הסכמי אוסלו, אך נדרש להחליט אם להמשיך ביישומם. הוא בחר לחתום על פרוטוקול חברון, מהלך שעורר ביקורת בימין אך אפשר להמשיך בתהליך המדיני מול הפלסטינים וארצות הברית.
הדילמה: האם מנהיג צריך להישאר נאמן לעמדות שהציג באופוזיציה, או להתאים אותן לאחריות המדינית שמטילה עליו הנהגת המדינה? - 2005: ההתנתקות. נתניהו התנגד לביצוע תוכנית ההתנתקות והתפטר ממשרד האוצר ימים לפני תחילת הפינוי, לאחר שתמך קודם לכן בחלק מהשלבים שאפשרו את קידומה.
הדילמה: האם להישאר בתוך הממשלה כדי להשפיע על החלטותיה, או לפרוש ממנה כדי לבטא התנגדות עקרונית? - 2011: עסקת שליט. נתניהו אישר עסקה שבמסגרתה שוחררו למעלה מאלף אסירים ועצורים פלסטינים בתמורה להשבת חייל ישראלי אחד. ההחלטה עוררה תמיכה ציבורית רחבה לצד חששות מפני השלכותיה הביטחוניות.
הדילמה: כיצד מאזנים בין המחויבות להשבת שבויים לבין הסיכונים האפשריים שבשחרור אסירים? - 2015: הנאום בקונגרס. נתניהו בחר לצאת לעימות פומבי עם מדיניות ממשל אובמה בנושא הסכם הגרעין האיראני.
הדילמה: האם נכון לסכן את היחסים עם הממשל האמריקאי כדי להשפיע על החלטה הנתפסת בישראל כבעלת משמעות אסטרטגית? - 2023: המחלוקת על מערכת המשפט. ממשלת נתניהו קידמה שינויים נרחבים במערכת המשפט, בשעה שהמחאה הציבורית נגדם התרחבה ופערי האמון בין קבוצות בחברה החריפו.
הדילמה: כיצד מממשים מנדט שלטוני לשינוי מוסדי מהותי כאשר חלק גדול מהציבור חושש שהשינוי יפגע במנגנוני הבקרה הדמוקרטיים?
חמש ההכרעות הללו התקבלו בתקופות שונות מאוד, אך הן חושפות דפוס חוזר: נתניהו נדרש שוב ושוב לתמרן בין אידאולוגיה, אילוצים פוליטיים, שיקולי ביטחון ויחסים בינלאומיים. הן גם מלמדות מדוע אין לבחון מנהיג רק באמצעות הצהרותיו. ההחלטות החשובות מתקבלות לעיתים דווקא ברגע שבו כל האפשרויות כרוכות במחיר.
מורשת נתניהו: כיצד שופטים מנהיג שהשפיע על דור שלם?
בנימין נתניהו אינו רק ראש הממשלה שכיהן במשך הזמן המצטבר הארוך ביותר בתולדות ישראל. הוא אחד האישים שעיצבו מחדש את מערכת הכוחות בפוליטיקה הישראלית. בתקופתו התרחבו קשריה המדיניים של ישראל עם מדינות שונות, נחתמו הסכמי נורמליזציה משמעותיים, התחוללו שינויים כלכליים ומדינת ישראל פיתחה יכולות טכנולוגיות וביטחוניות מתקדמות.
במקביל, היו שנות שלטונו רצופות מחלוקות על המדיניות בשטחים, על היחסים עם הפלסטינים, על אי-שוויון כלכלי, על מערכת המשפט ועל היחסים בין הממשלה למוסדות המדינה.
מתקפת 7 באוקטובר 2023, המלחמה שבאה בעקבותיה והעימותים האזוריים הציבו סימני שאלה חדשים וכבדי משקל על תפיסת הביטחון שאפיינה את תקופתו.
ייתכן שההיסטוריונים שיחקרו את שנות שלטונו בעוד כמה עשורים לא יוכלו להסתפק בחלוקה פשוטה להצלחות ולכישלונות.
יהיה עליהם לשאול כיצד הצליח נתניהו לשמר את כוחו במשך תקופה כה ארוכה, מה היה חלקו בעיצוב הכלכלה והחברה, אילו הזדמנויות מדיניות ניצל, אילו מהלכים החמיץ ומה הייתה השפעת מנהיגותו על המוסדות הדמוקרטיים.
יהיה עליהם גם להבין את ציבור בוחריו: את התחושות, החששות והשאיפות שבזכותם המשיך לזכות בתמיכה גם לאחר משברים קשים.
כי סיפורו של נתניהו אינו רק סיפורו של אדם שעלה לשלטון ונאבק להישאר בו. זהו סיפורה של מדינה שהשתנתה במהלך שלושה עשורים, בזמן שאותו אדם המשיך לעמוד שוב ושוב במרכז ההתרחשויות.
השאלה ההיסטורית הגדולה אינה רק כיצד ייזכר בנימין נתניהו, אלא איזו מדינת ישראל תישאר לאחר סיום עידן נתניהו.
הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו כתבות נבחרות ועדכונים בדוא״ל. ניתן לבטל את ההרשמה בכל עת.