הדרך הטובה ביותר להתגבר על פחד היא לצחוק על הסיבה לו. לברר איתה את היחסים, להתאהב בה, בסופו של דבר. זה בדיוק מה שעושים המקסיקנים, שחוגגים בכל שנה ב-1 בנובמבר את "יום המתים". אין ספר שזהו אחד החגים המשמחים ביותר בעולם.

שלדים בארון

את יום המתים במקסיקו חוגגים לא יום אחד, אלא יומיים שלמים: ה-1 בנובמבר הוא יום הקדושים התמימים (החפים מפשע), שבו מנציחים את הילדים שנפטרו (הוא נקרא גם "יום המלאכונים"), ולמחרת מכבדים את המבוגרים שנפטרו. בערב היום הראשון מארגנים לילדים חגיגה של בקשת ממתקים. מסורת זו הופיעה בצפון מקסיקו באמצע המאה ה-20, אך בעשור האחרון התפשטה בכל רחבי המדינה.

אולי יעניין אותך

הסודות שמאחורי הטורניר: כך נולד מונדיאל 1986 במקסיקו

פרננדו גוטיירס באריוס: האיש שעצר את קסטרו

מוקטסומה השני: מנהיג אצילי, או עריץ חלש?

איגנסיו סרגוסה סגין: גיבור 5 במאי

ביום המתים המקסיקניות מתחפשות ל"קתרינה", סמל המוות: הן לובשות שמלות שחורות אלגנטיות וכובעים מיוחדים עם הינומה כהה. את דמותה של קתרינה המציא בתחילת המאה ה-20 צייר הקריקטורות המקסיקני חוסה גואדלופה פוסאדה. ב-1913 פורסם התחריט שיצר: "La Calavera Garbancera" ("הגולגולת הוולגרית"). בשם נעשה שימוש במשחק מילים: Calavera מלבד המשמעות העיקרית ("גולגולת") יש לה גם משמעויות פיגורטיביות: "אדם לא יוצלח, הולל, אדם קל דעת"; והתואר garbancera באותם ימים במקסיקו כינה בבוז נשים בעלות שורשים אינדיאניים שהתביישו במוצאן וחיקו אופנה אירופאית.

התמונה עם הגולגולת בכובע נשים אלגנטי גינתה בדיוק גברת כזו בעלת פנים מולבנות, לבושה לפי האופנה האירופאית. מהר מאוד הפכו תמונות של גולגולות ושלדים בתפקיד בני אדם חיים לסמל של יום המתים, נושא פופולרי בעיתונים ובמגזינים, כולל כקריקטורות של פוליטיקאים ודמויות מפורסמות אחרות. אך הפריצה האמיתית קרתה לאחר שהציטוט של עבודתו של פוסאדה הופיע ב-1947 על ידי דייגו ריברה.

בציור הקיר המפורסם שלו "חלום של יום ראשון בפארק אלאמדה סנטרל", הוא צייר גברת-שלד בשמלה ארוכה בזרוע אחת עם יוצרה המקורי וכינה אותה La Catrina ("אלגנטית" בסלנג מקסיקני). מאז קתרינה היא לא רק הגיבורה הקבועה של יום המתים, אלא גם אחד הסמלים המקסיקניים הפופולריים ביותר. חודש לפני החג, גולגולות ושלדים מופיעים בוויטרינות של כמעט כל החנויות במקסיקו.

המקסיקנים נוהגים לאפר את פניהם בציור Calavera. באינטרנט המקסיקני מוצג מבחר רחב של תמונות של איפור "מוות" יחד עם עצות כיצד למרוח אותו. העניין לא מסתכם בחיקוי שחור-לבן של גולגולת: על הפנים מציירים פרחים בהירים, קישוטים ואפילו דיוקנאות של גיבורים עממיים (פופולרית במיוחד, כמובן, פרידה קאלו), מדביקים נצנצים ואבני חן. המוות צריך להיות בהיר ויפה!

גולגולת עם הומור

"המוות הוא דמוקרטי, כי אחרי הכל, גם מבלונדינים, גם מברונטיות, גם מעשירים וגם מעניים, מכל האנשים בסוף נשארות רק עצמות," אמר האמן חוסה גואדלופה פוסאדה. יום המתים הוא חג דמוקרטי לא פחות: בו שלובים בהרמוניה אלמנטים של תרבות טרום-קולומביאנית והקתוליות הספרדית.

מיקטלאנטקוטלי, אל העולם התחתון של האצטקים, תואר לעתים קרובות כשלד מגואל בדם או גולגולת עם שיניים, ואשתו מיקטלאנסיואטל, כאישה עם גולגולת במקום ראש. היסטוריון הפקולטה לאנתרופולוגיה של האוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו, מיגל אנחל סאנצ'ס טפיה, משוכנע שהדימוי של קתרינה הפך לגרסה מודרנית של מיקטלאנסיואטל, שקיבלה במאה ה-20 אופי הומוריסטי ואף סאטירי.

במיתולוגיה האצטקית המוות סימל מעבר לצורה אחרת של קיום: 13 עולמות שמימיים חיכו למתים מסיבות שונות. כך, גברים שנפלו בקרב ונשים שלא שרדו לידה יצאו לאומייוקן; אלו שטבעו, לטלאלוקן; וילדים שלא הספיקו להפוך למבוגרים, לטונאקואטלאן. גם האצטקים וגם המאיה האמינו שהחיים והמוות הם שני היבטים שווי ערך המניעים את העולם. הכובשים הספרדים הביאו לאינדיאנים הרבה מוות, אולם דתם גם הבטיחה חיי נצח, והמוות, שרוקד עם אנשים, היה נושא פופולרי בציור הדתי של אירופה של ימי הביניים.

עצמות חמודות

יום המתים המקסיקני נכנס בשנת 2008 לרשימת המורשת התרבותית של אונסק"ו. מסורות החגיגה שלו מגוונות מאוד. לדוגמה, במיצ'ואקאן מניחים שבילים אל המזבחות בעזרת עלי כותרת של ציפורני חתול ומשגרים רקטות כדי שהנפטרים ימצאו את הדרך הביתה. בגוואדלחרה מארגנים את החגיגה הגדולה ביותר במדינה בבית הקברות, ובצ'יאפס מנגנים ליד הקברים בנבלים ובגיטרות. באואחאקה עורכים מצעד של בובות מריונטה, ובמקסיקו סיטי נערך קרנבל עירוני ומזבח ענק.

ברם, מנהג אקזוטי במיוחד מתקיים בעיירה הקטנה פומוץ' שבמדינת קמפצ'ה. שם, ערב החג, "רוחצים" למתים את העצמות, פשוטו כמשמעו: הם יוצאים לבית הקברות, מוציאים מהקברים את שרידי בני המשפחה שעברו תהליך ניקוי עצמות. במהלך פעולה זו נהוג להיזכר בבדיחות ובסיפורים שהמת אהב, ולספר לו על מה שקורה בעולם החיים.

מסיבה בבית הקברות

בבוקר היום למחרת, נהוג לחלק "גולגולות סוכר", calaveritas de azucar, שמפארות את סל מקושט בסרט שנהוג להניח במקום בולט. סוכר מסמל את שמחת החיים, ומלח (יש גם קלאבריטות מלוחות), את הקשיים. זהו חלק מה"אופרנדה" המנחה שמונחת על מזבח ביתי לכבוד קרובי משפחה שהלכו לעולמם. מנחה פופולרית נוספת היא "פאן דה מוארטוס", או "לחם המתים", לחמנייה עגולה ומתוקה מבצק שמרים. ועוד מניחים על המזבח את מה שהאדם אהב בחייו.

ה-2 בנובמבר במקסיקו הוא יום חופש רשמי ובשעות הלילה נהוג להגיע לבית הקברות.לרוב אלה מוארים בקרני זרקורים ורועשים יותר מכל עיר אחרת. נהוג גם למלמל את תפילת יום המתים: "מוות קדוש, אני פונה אלייך בכל ליבי כאל אל אלמותי השולט על בני התמותה! רחמי והיי שומרתי, תני לי את מה שאני מבקש, עד היום, השעה והרגע האחרונים, כשהוד מעלתו האלוהי יצווה עליי להופיע לפניו".

כך המקסיקנים עורכים מסיבה בבית הקברות כאשר אנשים רוקדים לצלילי מריאצ'י. המקסיקנים מכנים את המתים בשם החיבה muertitos, כלומר "מתים קטנים". הם מציבים שולחן קטן, ועליו הר של חטיפים וכלים חד-פעמיים ומחלקים צלחות אוכל וכוסיות טקילה. המקסיקנים מאמינים שביום המתים הם באים לכאן כדי להסתכל על יקיריהם ולכן לא צריך להעציב אותם. צריך לשמוח. כי החיים תמיד מנצחים.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.