דולי דימפלס: כוכבת הקרקס השמנה

היא נולדה כתינוקת במשקל ממוצע, אבל הארוחות הדשנות בבית המשפחה ובישולי אמה עשו את שלהם על רקע המיתון במדינה ובשיאה השמינה למשקל עצום של 251 ק״ג ◼️ היא הייתה אטרקציית קרקס מצליחה למדי, אבל בערוב ימיה, תוך 14 חודשים השילה משקל שיא של 182 ק״ג!

סלסטה הרמן שקלה 3.4 ק״ג, כשנולדה ב־18 ביולי 1901 בסינסינטי, אוהיו. אביה, ליאופולד, היה עובד ברזל ואמהּ, פרנסס, עסקה בהנהלת חשבונות. היא, אחיה ואחותה גדלו בבית המשפחה ברחוב דייטון 444 בשכונת "אובר-דה-ריין".

עד שסלסטה הגיעה לגיל חמש, אביה כבר עזב את מפעל הברזל והפעיל בית מרזח ליד בית המשפחה. היא גדלה במשפחה גרמנית-אמריקאית מלוכדת. שש פעמים ביום, המשפחה הייתה מתיישבת לארוחות גדולות עם כמויות נכבדות. סלסטה הצעירה פיתחה תיאבון גדול כשהייתה בת שש והעדיפה לשחק עם ממתקים ולא בצעצועים. הדרך של הוריה להרגיע את רגשותיה הפגועים של דולי על רקע הקנטות של חבריה לכיתה, הייתה לספק לה יותר אוכל ביתי. ליאופולד החל לקחת את בתו כאטרקציה עם התלתלים השחורים הארוכים שלה לבית המרזח כדי להשוויץ בה בפני הלקוחות שלו.

האטרקציה הגדולה מכולם

בית המרזח הציע לה ארוחת צהריים חינם שהוכנה לה על ידי אמה. גברת הרמן הקפידה על ארוחה עמוסה נקניקיות, שניצלים, סלט תפוחי אדמה ושאר מאכלים גרמניים מסורתיים. ברגע שהגברים היו מפסיקים להתלהב מסלסטה, היא הייתה מנשנשת את האוכל.

"כולם אהבו את האוכל החינמי", נזכרה סלסטה שנים מאוחר יותר, "אבל הייתי האטרקציה החינמית הגדולה מכולם… לפעמים הגברים היו נותנים לי פרוטות והייתי הולכת ליד הגלידרייה וקונה ממתקים. אכלתי ואכלתי… עד שהייתי בת שבע, כבר הייתי שמנה."

כילדה צעירה, חבריה ללימודים של סלסטה הקניטו אותה ללא רחמים. היא הייתה רצה הביתה כל יום אחרי השיעור בדמעות אל אמה שהייתה מרגיעה אותה עם עוגת שוקולד. בימים שהילדים היו אדיבים אליה ולא גרמו לה לבכות, סלסטה עדיין הייתה מדליקה את מפעל המים ברגע שהיא הגיעה הביתה בידיעה שאמה תנחם אותה באוכל.

"אכלתי ארוחה אחת ביום… מהרגע שקמתי בבוקר ועד שהלכתי לישון", היא סיפרה פעם לכתב בזמן שהעלתה זיכרונות מימי ילדותה.

כשסלסטה הייתה נערה היא נשארה בבית ואכלה את הבישול הטעים של אמהּ בזמן שבני גילה יצאו לבלות עם בני השכונה. זה היה הלך רוח מדכא של בכי, אוכל, שינה, עבור הילדה היפה והדשנה. הוריה רשמו אותה לבית הספר הפרטי אקדמיית נוטרדאם בסינסינטי. זה שיפר במעט את העניינים, אבל לא מספיק כדי למנוע מסלסטה לנשור מבית הספר אחרי כיתה ט'.

היא מצאה עבודה במפעל השוקולד דולי ורדן, יצרן של דובדבנים מצופים בשוקולד. אלא שההנהלה גילתה שסלסטה לא הייתה בת 18, הגיל החוקי הנדרש לעבודה ופיטרה אותה. היא מצאה עבודה כסבלת בחברה לייצור סבונים. היא למדה בבית ספר ליופי שם היא קיבלה את האישורים שלה ואז היא עברה למיאמי בגיל 21 כשהיא כבר שקלה 113 קילוגרמים.

סלסטה חזרה לבית הוריה. רגע לפני חג המולד, 1924, היא מצאה את פרנק גייר, שכן מילדות. הוא גדל ועבד כמכונאי לא רחוק מבית הרמן. הוא חיזר אחרי סלסטה במהלך החגים ולבסוף התחתן איתה ב־17 בינואר 1925.

אדון וגברת פרנק גייר

חייו של פרנק לא היו קלים יותר משל סלסטה. אביו נפטר כשהיה רק ​​בן שלוש ואמו מתה כשהיה רק ​​בן 18. הוא התגייס לצי ארצות הברית ב־1916, כשהיה בן 24 ושירת על סיפון ה-USS Des Moines ליד אלכסנדריה, מצרים ככבאי מחלקה 3 לפני שהודח מהשירות על התנהגות רעה בשנת 1918. הוא הסתובב במזרח סנט לואיס ובקי ווסט לפני שחזר לשכונתו הישנה בסינסינטי. ביום חתונתם, החתן שקל 60 ק״ג בעוד כלתו שקלה 131 קילוגרמים. פרנק אהב את הנשים שלו גדולות ועודד את התאבון שלה. כשדיברו על השנה הראשונה שלהם כזוג נשוי, סלסטה סיפרה מאוחר יותר לכתב עיתון, "כל ערב הכנתי לו פשטידה או עוגה טריים והוא היה אוכל רק חתיכה אחת, אז אני הייתי מסיימת אותה. כך עליתי 45 קילו בשנה".

בני הזוג חיו באושר בסינסינטי עד שפרנק איבד את עבודתו. אחד מאחיה הגדולים של סלסטה, אלברט, עבר לדטרויט, מישיגן, ופתח בית דפוס. הוא הציע לפרנק עבודה, אז בני הזוג ארזו ועברו לדטרויט. לאחר שעבד בחנות הדפוס של אלברט קצת יותר משנה, העסק התערער ופרנק נפלט מעבודתו שוב. למרות השחרור הלא מכובד שלו הוא הצליח להשיג עבודה במפעל שברולט בעיר.

אטרקציית הקרקס השמנה

באביב 1927 פרנק איבד גם את העבודה הזאת — למרות שהסתיר זאת מאשתו. ערב אחד, כשבני הזוג הגיעו לביתו של אלברט לארוחת ערב, סלסטה הבחינה בהודעה על קרקס קרנבל הארץ המאושרת (Happy Land Carnival). היא התחננה בפני פרנק לחקור את הקרנבל. בזמן שהם טיילו, סלסטה זיהתה את כרזת המופע את ג'ולי פרל, אישה שמנה שהייתה אחת האטרקציות המרכזיות בקרקס, ששקלה 317 קילוגרמים.

סלסטה ופרל יצרו ידידות מהירה. פרל הציעה לסלסטה עבודה, והיא הציעה לפרנק גם עבודה, לאחר שהתוודה כי איבד את עבודתו בשברולט. שניהם ירוויחו משכורת וגם, הוסיפה ג'ולי פרל, "כל הארוחות שלך כלולות… כל מה שתרצי  לאכול כל הזמן." הזוג הצטרף לקרקס בהופעה שלהם בלנסינג בשבוע שאחריו. סלסטה בחרה בדולי דימפלס כשם הבמה שלה (Dimples = גומות). דולי דימפלס וג'ולי פרל המשיכו את ידידותן עד שפרל מתה ב־1929.

פרל הייתה כל כך כבדה בזמן מותה, עד שלא ניתן היה להשתמש במכונית ההלוויות הרגילה — גופתה הועלתה על משאית במקום זאת. מראה זה הכביד על דולי דימפלס. אבל בינתיים ההצגה נמשכה ודולי דימפלס, עם בעלה פרנק, המשיכו לטייל עם הקרקס כשהם עורכים מופעים צדדיים עוד עשרים שנה או יותר. הם חסכו את כספם ורכשו בית באורלנדו, פלורידה, שם היו מעבירים את החורף מדי שנה. הבית הפך למקלט עבור דולי, הרחק מההמונים והיה מצויד ברהיטים בגודל מתאים ובאביזרי אמבטיה תואמים לגודלה.

במאמץ להפוך לאטרקציה גדולה אפילו יותר, דולי היתה בולסת כמויות גדולות עוד יותר של מזון. התזונה היומית שלה כללה קילוגרמים של תפוחי אדמה, גלונים על גבי ליטרים של חלב, מנות רבות של בשר, 4 כיכרות לחם מדי יום ולפחות 2 קילו סוכר שנצרכו באמצעות אכילת מאפים מתוקים, כל אלה תרמו לעלייה מהירה במשקל. בשלב זה דולי הגיעה למשקל של 251 קילו, כשהיא צורכת כ־10,000 קלוריות מדי יום, מספיק בממוצע לצריכתן היומית של חמש נשים.

משקלהּ גרם לה בסופו של דבר להאט והיא החלה לסבול פיזית בשנות ה-40 המאוחרות לחייה, מה שהקשה גם על הנסיעה עם הקרקס.

"נדרשו כ־11 מטרים של חומר להכין לי שמלה", היא נזכרה. "לא יכולתי אפילו לשלב את הרגליים אז והייתי כל כך חסרת אונים. היה לי חזה בגודל 79 אינץ' ומותניים ברוחב של כ־2 מטר".

סלסטה יורדת במשקל

בשנת 1950, המשקל העצום נתן את אותותיו ודולי עברה התקף לב. הרופא שלה, שלא חשב שהיא תעבור את הלילה, ערך לה טקסים אחרונים. הרופא היה המום כאשר קיבלה את פניו בחיוך קלוש למחרת. הוא אמר לה, בכנות, "דיאטה, או מוות".

דולי, שלא יכלה להשתחרר ממראה גופתה של פרל שנגררה על גב משאית, הבטיחה לעצמה שהיא לא תמות ולא תאכל, עד שתהיה קטנה מספיק כדי להתאים לרכב הלוויות. היא התחילה דיאטה של ​​800 קלוריות ביום והתמידה בה. ב-14 החודשים הבאים דולי השילה כ־182 ק״ג ממשקלה. ההישג המדהים שלה הוכר על ידי התכנית Belief It or Not של ריפלי וספר השיאים של גינס כשיא כמות המשקל שהורדה בפרק הזמן הקצר ביותר.

כשדולי המשיכה להרזות, כך עבודתה בתור הגברת השמנה של הקרקס כבר לא הייתה רלוונטית עבורה. היא קיבלה על עצמה עיסוק חדש כמנהלת גלריה לאמנות, תחת הכינוי גברת סלסטה, כשבעלה פרנק הפעיל תחנת תיירים בביתם שבפלורידה.

סלסטה המשיכה לרדת במשקל עד שהטתה את הכף והגיעה למשקל 50 ק״ג — המשקל ששמרה עליו עד מותה ב־18 בפברואר 1982, חמש עשרה שנים לאחר שאהובהּ פרנק הלך לעולמו.

חומר מעשיר לקריאה

האוטוביוגרפיה שלה, ״דיאטה או מוות: תכנית ההרזיה של דולי דימפלס״ (Diet or Death; The Dolly Dimples Weight Reducing Plan) פורסמה ב־1968 ומגוללת את קורות חייה עד לפרסום הספר.

חומר מעשיר לצפייה

דמותה היוותה השראה לדמותה של הגברת השמנה בעונה הרביעית (פריק שואו) של סדרת האנתולוגיה ״אימה אמריקאית״, כשאת דמותה של הגברת השמנה, הנקראת ברברה, גילמה כריסי מץ, שחקנית כבדת משקל בעצמה, שהודתה כי מפיקי הסדרה רצו שהיא תשמין עוד, מאחר שדמותה היתה אמורה להיות שמנה במיוחד, בסופו של דבר המפיקים התפשרו על כך שהיא תלבש חליפת שומן.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.