לידתה של הכבשה דולי לפני שלושה עשורים הציתה דמיון של עולם שלם, אך המציאות המדעית התבררה כמורכבת וסבוכה בהרבה ממה שחזו ספרי המדע הבדיוני. ■ בעוד הטכנולוגיה לא סיפקה את "העתק-הדבק" של יצורים חיים כפי שקיווינו, היא סללה דרכים חדשות ומרתקות להבנת מחלות ושימור הטבע.
התמונה נראית כמעט תמימה במבט לאחור: גבר מזוקן בעל משקפיים ניצב לצד כבשה לבנה ויפהפייה. זהו איאן וילמוט (Ian Wilmut), גנטיקאי מהמכון המפורסם רוזלין (Roslin Institute), שתועד ב-9 באפריל 2003 לצד הכבשה דולי (Dolly), היצור המפורסם ביותר בתולדות המדע המודרני.
באותו רגע, כשלושים שנה לאחר הולדתה של דולי, העולם עדיין מנסה להבין את גבולותיה של היכולת האנושית לשכתב את ספר החיים. כאשר דולי הגיחה אל אוויר העולם, היא נשאה עמה הבטחות לעתיד שבו חיות מחמד ישוכפלו כלאחר יד, בני אדם ישוכפלו בקלות ומינים שנכחדו מזמן, כמו הממותה הצמרית, יתהלכו שוב על פני האדמה. ואולם, במרוצת השנים התגלה כי השיבוט היה רחוק מלהיות פתרון קסם, אלא כלי ביוטכנולוגי אחד מתוך ארסנל רחב של כלים שעומדים לרשות המדענים כיום.
לידתה של דולי היוותה ציון דרך בהיסטוריה המדעית, שכן היא סימנה את הופעתו של היונק הראשון ששובט מתא בוגר. המשמעות של הישג זה הייתה פריצת גבולות ביולוגיים, אך עם הזמן התברר כי הדרך מהתא ועד ליצור חי מורכבת מאינספור מכשולים טכניים ואתיים.
מנגנון השיבוט: איך בוצע השיבוט של דולי?
מרבית השיבוטים של בעלי חיים מבוצעים באמצעות טכניקה המכונה העברת גרעין מתא סומטי. בתהליך זה, מדענים נוטלים תא שאינו תא רבייה, כלומר תא שאינו זרע או ביצית, מגופו של בעל החיים. מתוך תא זה, הם מסירים את הגרעין המכיל את ה-DNA. במקרה המפורסם של דולי, התא שנתרם הגיע מבלוטת החלב של הכבשה המקורית.
במקביל, נלקחת ביצית מבעלת חיים אחרת, וגם הגרעין שלה מוצא ממנה. הגרעין שנלקח מהתא הראשון מוחדר לתוך הביצית הריקה בעזרת פעימה חשמלית. ברגע שהביצית המאוחדת מתחילה להתפתח לעובר, היא מושתלת ברחם של בעלת חיים פונדקאית. התוצאה היא בעל חיים שה-DNA שלו זהה כמעט לחלוטין לזה של התורם המקורי.
מדוע השיבוט נותר אתגר מורכב?
למרות התקדמות הטכנולוגיה, שיבוט יונקים נותר פעולה לא יעילה בעליל. עבור כל שיבוט מוצלח, עוברים משוחזרים רבים נכשלים בהתפתחותם. התהליך כולל שימוש בציוד מיוחד, תאי תורם, ביציות והיריונות של פונדקאיות, מה שהופך את השיבוט ליקר להחריד ופעולה שקשה מאוד להרחיב אותה לרמה תעשייתית.
האתגר המרכזי הוא לא העתקת הגנים, שכן הגנים הם רק חלק מהמרכיבים שהופכים אורגניזם ליצור ייחודי. הסביבה, תהליכי ההתפתחות והחוויות האישיות מעצבים באופן משמעותי את האופן שבו בעל החיים גדל ומתנהג. החלק הקשה ביותר הוא לשכנע תא בוגר ומתמחה מאוד, כמו תא חלב, "לשכוח" את תפקידו המקורי ולהתנהג כעובר מופרה טרי.
פעולה זו מכונה תכנות מחדש אפיגנטי. על הביצית לאפס את ההוראות הכימיות ששולטות על הפעלת הגנים או כיבויים. איפוס זה לרוב אינו מושלם, וזו הסיבה המרכזית לכך שעוברים משובטים רבים אינם מצליחים להתפתח כראוי. עם זאת, המחקר בתחום הוביל לפריצת דרך חשובה אחרת: מדענים גילו כי ניתן לתכנת מחדש תאים בוגרים לתאי גזע פלוריפוטנטיים מושרים. תאים אלו הם תאים בוגרים שמתנהגים בדומה לתאי גזע עובריים, אך לא משמשים ליצירת אורגניזם שלם. במקום זאת, אפשר לגדל אותם למגוון רחב של סוגי תאים, מה שמאפשר לחוקרים לחקור מחלות, לבחון תרופות חדשות ולעסוק ברפואה רגנרטיבית. המחקר בנושא השיבוט הוכיח שתאים מתמחים הם לא קבועים לצמיתות אלא אפשר לכתוב מחדש מבחינה ביולוגית.
שימושי השיבוט בימינו
בתעשיות בעלי החיים, השיבוט משמש לעיתים לשכפול חיות בעלות תכונות רצויות, כגון גנטיקה חזקה, פריון גבוה או עמידות למחלות. עם זאת, השיבוט לא מחליף את תהליך גידול החיות המסורתי, אלא מאפשר למגדלים לשכפל פרטים מוצלחים שכבר קיימים. באוסטרליה, למשל, אפשר כיום לשכפל סוסים, וכמה שיבוטים מפורסמים אף השתתפו בתחרויות רכיבה ברחבי העולם. ובמדינות כמו סין וארצות הברית קיימים שירותים מסחריים לשיבוט חיות מחמד לכלבים וחתולים. סיפור מוכר בהקשר זה הוא של כוכבת ברודוויי, ברברה סטרייסנד, ששיבטה את כלבתה האהובה סמנתה לשני גורים חדשים. עם זאת, האישיות של המשובטים הייתה שונה מהכלבה המקורית, כיוון שהם חלקו רק את ה-DNA ולא את הזיכרונות או החוויות שעיצבו את סמנתה המקורית.
בשנת 2024, חוקרים בסין שיבטו קוף רזוס, הישג ראשון מסוגו בעולם, בשל הדמיון הפיזיולוגי שלו לבני אדם. התקווה הייתה להאיץ את הבדיקות לתרופות, אך פעילים למען רווחת בעלי חיים העלו דאגות אתיות, ותהו אם הסבל שנגרם לחיות מצדיק את אחוזי ההצלחה הנמוכים ואת היעדר היישומים המיידיים בחיי היום-יום.
תחום נוסף ומבטיח הוא שיקום אוכלוסיות של מינים בסכנת הכחדה. בשנת 2020 שובט חמוס שחור-רגל באמצעות חומר גנטי שנשמר מחיה שמתה עשרות שנים קודם לכן. הפרויקט נועד להגדיל את המגוון הגנטי של מין שסבל מירידה חדה באוכלוסייתו בארצות הברית.
האם נוכל להחזיר מינים שנכחדו?
הרעיון להחזיר לחיים מינים שנכחדו שובה את דמיון הציבור, אך המציאות המדעית מורכבת הרבה יותר. שיבוט אמיתי דורש גנום שלם, ביצית מתאימה ומין פונדקאי קרוב. עבור חיות שנעלמו לפני אלפי שנים, כמו הממותה הצמרית, הדבר אינו אפשרי מכיוון שהדי-אן-איי העתיק לרוב פגום.
במקום זאת, חוקרים בוחנים דרכים להפוך את ההכחדה ללא רלוונטית על ידי שילוב מחקר די-אן-איי עתיק עם טכנולוגיות עריכה גנטית כגון קריספר (CRISPR). המטרה אינה ליצור מחדש את החיה המקורית בדיוק מוחלט, אלא לשנות קרובי משפחה חיים כדי להוסיף להם תכונות שנעלמו. חיה עתידית בסגנון ממותה תהיה ככל הנראה פיל מהונדס ולא ממותה אמיתית. מעבר לכך, מדענים מזהירים כי החזרת תכונות לא משחזרת אוטומטית את התפקיד האקולוגי של המין שנכחד. בעלי חיים מתקיימים בתוך מערכות אקולוגיות מורכבות, וייתכן שאלו כבר אינן קיימות בצורתן המקורית.
תאי גזע. מה הקסם?
רוב האנשים שמעו על תאי גזע. הם מתוארים לעיתים קרובות כתאי "פלא" – כאלה שיכולים להתפתח לכל סוג אחר של תא בגופנו, ומבטיחים טיפולים רפואיים מהפכניים. עם זאת, לא כל תאי הגזע זהים, ולא כולם יכולים להפוך לטיפולים באותה מידת הצלחה.
כדי להעריך מה תאי גזע באמת עושים ומה הם אינם יכולים לעשות, צריך להבין את הסוגים השונים שלהם. כל סוג מגיע עם יתרונות, מגבלות ואתגרים משלו. תאי גזע כבר מצילים חיים באוסטרליה וברחבי העולם. אך אם אנו רוצים שהם יעזרו ליותר אנשים, המדע לבדו אינו מספיק. אנו זקוקים גם לרגולציה חזקה, לשותפויות עם התעשייה ולאמון הציבור.
מהם שלושת סוגי תאי הגזע?
תאי גזע הם חומרי הגלם של הגוף: תאים בלתי ממוינים שיכולים, תחת התנאים הנכונים, להתפתח לסוגים רבים ושונים של תאים מתמחים, כולל תאי דם, עור, לב או מוח.
ישנם שלושה סוגים עיקריים של תאי גזע: בוגרים (adult), עובריים (embryonic), ותאי גזע פלוריפוטנטיים מושרים (induced pluripotent).
כפי ששמותיהם מרמזים, הם נמצאים בהתאמה ברקמות בוגרות, מגיעים מעוברים, או מיוצרים במעבדה. בואו נבחן כל סוג לעומק.
תאי גזע בוגרים: מוכחים אך מוגבלים
תאי גזע בוגרים נמצאים ברחבי הגוף, ולרוב נקראים על שם הרקמה שממנה הגיעו – כגון מח עצם, עור או מעי.
מכיוון שהם נאספים מתורם או מהמטופל עצמו, השימוש בהם הוא אתי ומבוסס על הסכמה מדעת. אך הם מוגבלים. בדרך כלל, הם יכולים ליצור מחדש רק את סוגי התאים מהרקמה שממנה הגיעו – תא גזע של העור, למשל, יכול להתפתח רק לתא עור. בנוסף, האיכות שלהם משתנה מאדם לאדם.
תאי גזע בוגרים הם שימושיים ויכולים להציל חיים, אך אינם מהווים פתרון אוניברסלי.
טיפולי תאי הגזע המאושרים היחידים שנמצאים כיום בשימוש באוסטרליה מערבים תאי גזע של הדם (תאי גזע המטופואטיים). אלה משמשים בהשתלות מח עצם לטיפול בסרטני דם כמו לוקמיה, ובכמה מחלות חיסוניות כמו טרשת נפוצה.
תאי גזע עובריים: עוצמתיים אך שנויים במחלוקת
תאי גזע עובריים הם רב-תכליתיים יותר מתאים בוגרים. הם מופיעים ימים ספורים לאחר ההפריה ויכולים להפוך כמעט לכל סוג תא בגוף, תכונה הנקראת פלוריפוטנטיות (pluripotency). עוצמה זו מגיעה עם אתגרים אתיים ומשפטיים. באוסטרליה, ניתן להפיק תאי גזע עובריים רק מעוברים שנתרמו תחת תנאים מחמירים. השימוש בהם נתון לרגולציה קפדנית ולרוב מעורר דיון ציבורי.
במכון האוסטרלי לרפואה רגנרטיבית, הצוות שלי חוקר את השלבים המוקדמים ביותר של החיים. באמצעות טכנולוגיות דימות מתקדמות, אנו מתעדים כיצד תאים עובריים מתארגנים, משנים צורה ו"מחליטים" לאילו סוגי תאים הם יהפכו.
תהליכים אלה טומנים בחובם רמזים חיוניים להכוונת תאי גזע שיוכלו יום אחד לתקן או להחליף איברים פגומים, ולהבנה כיצד מתפתח עובר בריא.
תאי גזע פלוריפוטנטיים מושרים: תכנות מחדש של הגוף
בשנת 2006, מדענים מצאו דרך "להחזיר לאחור" תאים בוגרים מתמחים, כגון תאי עור או דם שבדרך כלל אינם יכולים להשתנות, ולהשיב אותם למצב דמוי תא גזע. אלו נקראים תאי גזע פלוריפוטנטיים מושרים, או בקיצור iPSCs. לאחר שתוכנתו מחדש, הם מקבלים בחזרה את היכולת להפוך לסוגים רבים אחרים של תאים.
תאי iPSC עוקפים סוגיות אתיות רבות מכיוון שהם אינם דורשים שימוש בעוברים. בנוסף, ניתן להפיק אותם מהתאים של המטופל עצמו, מה שמפחית את הסיכון לדחייה חיסונית.
במכון שלנו, אנו משתמשים בסוג זה של תאי גזע כדי ליצור מודלים של מחלות, לפתח תרופות חדשות ולייצר תאים מתמחים כגון נוירונים, שריר לב ושריר שלד.
בעזרת ההתפתחויות האחרונות בדימות מדעי שחושפות הבדלים בלתי נראים לעין בלתי מזוינת, אנו חוקרים גם עד כמה תאי iPSC דומים לתאי גזע עובריים טבעיים. הבנה זו תעזור לנו להשתמש בהם בצורה בטוחה ויעילה בעתיד.
מדוע אין עדיין טיפולים נוספים זמינים?
לתאי גזע יש פוטנציאל עצום, אך הדרך להפיכתם לטיפולים מוכחים היא מורכבת. תאי גזע עובריים ותאי iPSC ניצבים בפני משוכות מדעיות, טכניות ורגולטוריות משמעותיות.
כל טיפול חייב להוכיח שהוא בטוח, יעיל וניתן לייצור באמינות, בתהליך שלוקח שנים של בדיקות וניסויים קליניים. קיים גם סיכון ממרפאות תאי גזע לא מפוקחות המציעות טיפולים חסרי ביסוס מדעי שיכולים לסכן את המטופלים. זו הסיבה שרגולציה לאומית ובינלאומית חזקה היא כה חשובה.
לא פחות חשוב מכך הוא לעזור לכולם להבין את נושא תאי הגזע, כדי שמטופלים יוכלו לקבל החלטות בטוחות ומושכלות. ישנו נתיב זהיר מהתגלית ועד לטיפול, וחשוב להבין את ההבדל בין תקווה מבוססת לבין הגזמות ופופוליזם רפואי (hope and hype).
תאי גזע הם סוג של קסם, אך רק כאשר שולטים בהם באמת. הם נותרים כאחת החזיתות המבטיחות ביותר ברפואה המודרנית. מעבר לתאים עצמם, חוקרים משלבים כיום ביולוגיה של תאי גזע עם הנדסת רקמות, מודלים תלת-ממדיים של איברים (אורגנואידים) ועוברים, ועריכת גנים, כדי לפרוץ את גבולות הרפואה הרגנרטיבית, שרותמת את יכולות הריפוי הטבעיות של הגוף לתיקון רקמות פגועות וחולות.
על טכנולוגיית עריכת גנים שזכתה פעם בפרס נובל לכימיה…
לא הרבה יודעים, אם בכלל מה היסבה, שב-2020 הוענק פרס נובל לכימיה לעמנואל שרפנטייה ולג'ניפר דאודנה. אך השתיים עבדו על פיתוח שיטה לעריכת גנום, שמכונה קריספר ויש לו קשר הדוק לתהליך השיבוט. גנום הוא הסט המלא של ה"הוראות" הגנטיות הקובעות כיצד אורגניזם יתפתח. באמצעות קריספר, חוקרים יכולים לחתוך DNA בגנום של אורגניזם ולערוך את הרצף שלו. למעשה, טכנולוגיית קריספר היא מנוע רב-עוצמה למחקר בסיסי, והיא גם משנה את העולם שבו אנו חיים. מדי שנה מתפרסמים אלפי מאמרי מחקר על יישומיה השונים.
יישומים אלה כוללים, בין היתר, האצת מחקרים בתחומי הסרטן ומחלות הנפש, השתלות איברים פוטנציאליות מבעלי חיים לבני אדם, שיפור בייצור מזון, הכחדת יתושים נושאי מלריה והצלת בעלי חיים ממחלות. שרפנטייה כיהנה כמנהלת מכון מקס פלאנק לביולוגיה של זיהומים בברלין, גרמניה, ודאודנה שימשה כפרופסור באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי. שתיהן מילאו תפקיד מכריע בהדגמה כיצד ניתן להשתמש בקריספר כדי להתביית על רצפי די-אן-איי ספציפיים ורצויים.
ניצול המערכת החיסונית של חיידקים
טכנולוגיית קריספר מבוססת על מערכת הקיימת באופן טבעי בחיידקים ובאורגניזמים חד-תאיים אחרים המכונים ארכאה (Archaea). מערכת טבעית זו מעניקה לחיידקים סוג של חסינות נרכשת. היא מגנה עליהם מפני גורמים גנטיים זרים (כמו נגיפים פולשים) ומאפשרת להם "לזכור" אותם למקרה שיופיעו שוב. כמו רוב פריצות הדרך במדע המודרני, גילוי הקריספר והפיכתה לשיטה מרכזית לעריכת גנום דרשו מאמץ משותף של חוקרים רבים לאורך מספר עשורים.
בשנת 1987, הביולוג המולקולרי היפני יושיזומי אישינו (Yoshizumi Ishino) ועמיתיו היו הראשונים להבחין, בחיידקי אי. קולי (E. coli), במקבצים יוצאי דופן של רצפי די-אן-איי חוזרים שנקטעו על ידי רצפים קצרים. הביולוג המולקולרי הספרדי פרנסיסקו מוחיקה (Francisco Mojica) ועמיתיו הראו מאוחר יותר שמבנים דומים קיימים גם באורגניזמים אחרים, והציעו לקרוא להם קריספר (CRISPR): "מקבצים של רצפים קצרים ופלינדרומיים, המופרדים באופן קבוע" (Clustered Regularly Interspaced Short Palindromic Repeats).
בשנת 2005, מוחיקה וקבוצות מחקר נוספות דיווחו כי הרצפים הקצרים (או ה"מרווחים") שקטעו את החזרות, נגזרו מדי-אן-איי זר השייך לנגיפים. הביולוגים האבולוציוניים קירה מקרובה, יוג'ין קונין ועמיתיהם הציעו לבסוף שקריספר והגנים הנלווים אליו, Cas9, פועלים הלכה למעשה כמנגנון חיסוני. השערה זו אושרה בניסוי בשנת 2007 על ידי רודולף ברנגו ועמיתיו.
מערכת שניתנת לתכנות
הגנים הקשורים לקריספר, המכונים Cas9, מקודדים לחלבון ש"חותך" DNA. זהו החלק הפעיל של ההגנה נגד הנגיפים, שכן הוא משמיד את הדי-אן-איי הפולש. בשנת 2012, שרפנטייה ודאודנה הראו שהרצפים המרווחים שימשו כסמנים שהנחו היכן בדיוק חלבון ה-Cas9 יבצע חיתוך ב-DNA. הן גם הראו שניתן לתכנת מערכת Cas9 מלאכותית כך שתתביית על כל רצף די-אן-איי רצוי בסביבת מעבדה.
זו הייתה תגלית פורצת דרך שפתחה את הדלת ליישומים נרחבים הרבה יותר של קריספר בעולם המחקר. בשנת 2013, לראשונה, קבוצות מחקר בהובלת הביוכימאי האמריקאי פנג ז'אנג והגנטיקאי ג'ורג' צ'רץ' דיווחו על הצלחה בעריכת גנום בתרביות של תאים אנושיים באמצעות CRISPR-Cas9. מאז, נעשה בטכנולוגיה שימוש באינספור אורגניזמים, החל משמרים, דרך פרות וצמחים ועד לאלמוגים.
כיום, קריספר היא כלי העריכה הגנטית המועדף על אלפי חוקרים ברחבי העולם.
מהפכה טכנולוגית עם אינסוף יישומים
בני אדם שינו את הגנום של מינים שונים במשך אלפי שנים. בתחילה, זה נעשה באמצעות גישות כמו השבחה (רבייה סלקטיבית). עם זאת, הנדסה גנטית, כלומר מניפולציה ישירה של DNA על ידי בני אדם שלא באמצעות רבייה ומוטציות טבעיות, קיימת רק מאז שנות ה-70.
מערכות המבוססות על קריספר שינו את התחום הזה מהיסוד, שכן הן מאפשרות לערוך גנומים באורגניזמים חיים בזול, בקלות, ובדיוק חסר תקדים. לקריספר יש כיום השפעה אדירה על תחום הבריאות. נערכים ניסויים קליניים על השימוש בה להפרעות דם כגון אנמיה חרמשית או בטא-תלסמיה, לטיפול בגורם השכיח ביותר לעיוורון מולד בילדים (אמאורוזיס קונגניטלית של לבר) ולאימונותרפיה בסרטן.
לקריספר יש גם פוטנציאל אדיר בייצור מזון. ניתן להשתמש בה לשיפור איכות היבולים, להגדלת התפוקה, ולפיתוח עמידות למחלות ולקוטלי עשבים. בשימוש על חיות משק, הטכנולוגיה יכולה להוביל לעמידות טובה יותר למחלות, לשיפור רווחת בעלי החיים ולשדרוג תכונות יצרניות, כלומר, גידול חיות המפיקות יותר בשר, חלב או צמר באיכות גבוהה.
עם כוח גדול…
עם זאת, נותרו מספר אתגרים העומדים בפני הטכנולוגיה. חלקם טכניים, כמו הסיכון לשינויים "מחוץ למטרה" (Off-target modifications), תקלות המתרחשות כאשר חלבון ה-Cas9 חותך במיקומים לא מכוונים בתוך הגנום.
בעיות אחרות הן חברתיות. קריספר כיכבה באחד הניסויים השנויים ביותר במחלוקת של השנים האחרונות. הביופיזיקאי הסיני חֶה גְ'יֵאנְקְווֵי (He Jiankui) ניסה ללא הצלחה להשתמש בטכנולוגיה כדי לשנות עוברים אנושיים ולהפוך אותם לעמידים בפני נגיף ה-HIV. ניסוי אתי-שנוי-במחלוקת זה הוביל ללידת התאומות לולו וננה. עדיין נדרש דיון רחב ומכיל על הרגולציה של טכנולוגיות מסוג זה, במיוחד לאור היישומים הרבים והפוטנציאל העצום שלהן.
אם לצטט את חוקר הקריספר פיודור אורנוב, עבודתן של שרפנטייה ודאודנה באמת "שינתה הכל".
Jennifer's and Emmanuelle's discovery changed EVERYTHING for the better, and I am convinced that the 21st century will be remembered as the Age of CRISPR – an Age that they started with their magnificent work.@berkeleyMCB @igisci #WomenInSTEM
https://t.co/qpogKXNhUy— Fyodor Urnov (@UrnovFyodor) October 7, 2020
מדוע שיבוט בני אדם נותר מחוץ למשוואה?
למרות עשורים של ספקולציות, שיבוט בני אדם לא הפך למציאות. המחסום העיקרי הוא בטיחות. שיבוט בעלי חיים עדיין מאופיין באחוזי כישלון גבוהים, והחלת הטכנולוגיה על בני אדם תיצור סיכונים בלתי קבילים עבור עוברים, אימהות פונדקאיות וילדים שיוולדו בתהליך. קיימות גם דאגות אתיות כבדות משקל, הכוללות שאלות על זהות, הסכמה וניצול אפשרי של רקמות אנושיות וטכנולוגיות רבייה. מסיבות אלו, שיבוט רבייתי של בני אדם אסור או מוגבל ביותר במדינות רבות, ביניהן אוסטרליה.
Hoping to bring the giant, ancient animal back from extinction, scientists have created a far smaller woolly creature. Woolly mice have some of the key traits of mammoths, including their thick, hairy coat.
— NPR (@npr.org) 4 March 2025 at 20:23
מאז הולדתה של דולי לפני 30 שנה, למדנו רבות. השיבוט תרם לשיפור המחקר בתחום המחלות, החקלאות והשימור, אך הוא נותר תהליך מסובך הממשיך לעורר שאלות על בטיחות, רגולציה והכדאיות של יישומים מסוימים.
הגיע הזמן להפסיק להסתכל על הטבע כעל מכונת העתק-הדבק ולהתחיל לראות בו את הפאזל המורכב שהוא. אם מצאתם את הקריאה מעוררת מחשבה, אולי כדאי שתשתפו את הכתבה עם חבר, או לפחות תירשמו לניוזלטר שלנו כדי לא להישאר מאחור כשנפרסם את התגלית הבאה.
תאמל״ק לי