טירת דון בסקוטלנד היא שריד אבן מן העבר אך גם צומת נדיר שבו נפגשים שלטון מלוכני, מלחמות אזרחים ותרבות פופולרית עולמית.

ברגע אחד נדמה כי הזמן קופא מעל נהר טית', ובאחר, מתגלה סיפור רחב ידיים על כוח, בגידה, שיקום וזיכרון. טירת דון (Doune Castle) היא מבצר ימי-ביניימי סמוך לכפר דון שבאזור סטירלינג, במרכז סקוטלנד ההיסטורית, בפרת'שייר. היא ניצבת על עיקול מיוער שבו נחל ארדוך (Ardoch Burn) נשפך אל נהר טית' (River Teith), כ-13 קילומטרים מצפון-מערב לעיר סטירלינג ובמרחק זהה נוסף שוכנת העיירה קלנדר (Callander), בקצה אזור הטרוסאקס ובשולי ההיילנדס הסקוטיים. חשיבותה טמונה הן במיקומה האסטרטגי והן בהיותה עדות חיה למאות שנים של היסטוריה סקוטית.

ראשית: בין רומאים לאדריכלות ימי הביניים

האתר שעליו ניצבת הטירה כיום לא נבחר במקרה. כבר במאה הראשונה לספירה ביצרו הרומאים את נקודת המפגש בין נחל ארדוך לנהר טית', אף כי לא נותרו שרידים גלויים מעל הקרקע. מדרום לטירה הנוכחית ניתן לזהות סוללות ותעלות, שעשויות להעיד על ביצורים מוקדמים יותר. עצם השם "Doune" נגזר מהמילה הגאלית "dùn", שמשמעותה "מבצר", רמז ברור לעברו ההגנתי של המקום.

העדויות הקדומות ביותר לבנייה בטירה מתוארכות למאה ה-13. מחקרים עדכניים מצביעים כי המבנה המקורי ניזוק ככל הנראה במהלך מלחמות העצמאות הסקוטיות, ולאחר מכן נבנה מחדש בצורתו הנוכחית בשלהי המאה ה-14. תקופה זו, בין השנים 1375 ל-1425, נחשבת לאחת הפוריות והיצירתיות ביותר באדריכלות ימי הביניים הסקוטית, כאשר טירות רבות נבנו או שופצו, ביניהן דירלטון (Dirleton), טנטלון (Tantallon) ובות'וול (Bothwell).

רוברט סטיוארט: עוצר, דוכס ובונה

קראו גם: רוברט הראשון. המלך שלחם לעצמאות סקוטלנד

אולי יעניין אתכם גם

הטיטאניק: מהפלגת הבכורה המפוארת ועד לאסון הטביעה הקטלני

הירווארד "המתעורר": רובין הוד האמיתי?

מי באמת המציא את הצ'יפס? ההיסטוריה המפתיעה

על מסעות הצלב

בכוונות טובות: כיצד הפך מסע הצלב הרביעי לביזת קונסטנטינופול?

הנחישות שבשחקים: סיפורו של הטייס קיטע הרגליים דאגלס באדר

האיש שעיצב את דמותה הנוכחית של הטירה היה רוברט סטיוארט, דוכס אולבני (1340–1420), בנו של רוברט השני ואחיו של רוברט השלישי. בשנת 1361 הוא מונה לרוזן מנטית' וקיבל את האדמות שעליהן עומדת הטירה. כבר בשנת 1381 נחתם במקום כתב זכויות, המעיד כי הבנייה הייתה לפחות חלקית.

רוברט שימש כעוצר סקוטלנד משנת 1388, תחילה עבור אביו ולאחר מכן בפועל גם בתקופת שלטונו של אחיו החולה. בשנת 1398 הוענק לו התואר דוכס אולבני. כאשר יורש העצר, ג'יימס הראשון, נשבה בידי האנגלים בשנת 1406, חזר רוברט לתפקיד העוצר. ריבוי המסמכים שנחתמו בטירה מעיד כי היא הפכה למעונו המועדף.

מעבר לכתר: ציד, אלמנות ומאבקי כוח

לאחר מותו של רוברט בשנת 1420 עברו נכסיו לבנו מרדוך (1362–1425). אך כאשר ג'יימס הראשון שב לסקוטלנד בשנת 1424, הוא פעל במהירות לחיזוק שלטונו. מרדוך ושני בניו נאסרו באשמת בגידה והוצאו להורג במאי 1425. בכך עברה הטירה לבעלות הכתר.

הטירה שימשה מאז כמעון ציד מלכותי וכ"בית נדוניה" לאלמנות מלכים, ביניהן מרי מגילדרס, מרגרט מדנמרק ומרגרט טיודור. בשנת 1500 העניק ג'יימס הרביעי את החזקת הטירה למאהבתו ג'נט קנדי, מתוך "אהבה עמוקה וחיבה בלתי מנוצחת".

במהלך המאה ה-16 עברה הטירה לבעלות רוזני מוריי. מרגרט טיודור, ששימשה כעוצרת עבור בנה ג'יימס החמישי, נישאה להנרי סטיוארט, צאצא של אולבני. אחיו, סר ג'יימס סטיוארט, מונה לקפטן הטירה, ובנו הפך ללורד דון בשנת 1570. בנו שלו, ג'יימס, נשא לאישה את אליזבת סטיוארט, רוזנת מוריי השנייה, וכך הפכה הטירה למושבם של רוזני מוריי עד המאה ה-20.

מרי מלכת הסקוטים והסערות הפוליטיות

מרי מלכת הסקוטים שהתה בטירה מספר פעמים, בחדרים שמעל המטבח. לאחר הדחתה בשנת 1567 פרצה מלחמת אזרחים קצרה, ובמהלכה החזיקו כוחות נאמנים לה בטירה. בשנת 1570 נכנע חיל המצב לאחר מצור בן שלושה ימים שהטיל מתיו סטיוארט, רוזן לנוקס הרביעי. באותה שנה, ב-4 באוקטובר, עונו ונחקרו בטירה שליח בשם ג'ון מון על ידי ג'ורג' ביוקנן ודנקן ניירן. הוא נשא מכתבים למרי ולמרי סטון.

מבצר, כלא וזירת קרבות

במאה ה-17 וה-18 הייתה הטירה מעורבת בעימותים צבאיים רבים. בשנת 1645 השתלט עליה ג'יימס גרהם, המרקיז הראשון ממונטרוז, במהלך מלחמות שלוש הממלכות. בשנת 1654 התחולל במקום קרב קטן בין כוחות מלוכנים בהנהגת סר מונגו מוריי לבין כוחותיו של אוליבר קרומוול בפיקודו של מייג'ור טוביאס ברידג'.

במרידות היעקוביטיות של 1689, 1715 ו-1745 שימשה הטירה כבסיס צבאי וכבית כלא. במהלך מרד 1745 נכלאו בה חיילי ממשלה שנשבו בקרב פאלקירק. כמה מהם נמלטו באמצעות קשר של סדינים וטיפוס מהחלון. בין הנמלטים היו הסופר ג'ון הום והכומר ג'ון וית'רספון, שלימים חתם על הכרזת העצמאות של ארצות הברית.

חורבן ושיקום

במהלך המאה ה-18 הידרדרה הטירה למצב של חורבה נטולת גג ובשנת 1800 כבר הייתה נטושה. רק בשנות ה-80 של המאה ה-19 החל ג'ורג' סטיוארט, הרוזן ה-14 ממוריי, בשיקום. הוחלפו גגות העץ, שוקמו הרצפות והותקנו חיפויים פנימיים. בשנת 1984 נמסרה הטירה לארגון ממשלתי, וכיום היא מתוחזקת על ידי Historic Environment Scotland ופתוחה לציבור. היא מוגדרת כאתר עתיק מוגן.

הטירה בנויה בצורת מחומש לא סדיר, עם חצר פנימית ומבנים בצד הצפוני והצפון-מערבי בלבד. מגדל השער הראשי, בגובה כ-29 מטרים, כולל את אולם האדון ושלוש קומות מגורים מעל מעבר כניסה מקומר באורך 14 מטרים, שהיה מוגן בדלתות עץ ובסורג ברזל. האולם הראשי כולל אח כפול נדיר, גלריית נגנים וציפויי עץ מהמאה ה-19. מגדל המטבח, מהמאובזרים בסקוטלנד באותה עת, כולל תנור ואח ברוחב 5.5 מטרים.

בין מציאות לדמיון: הטירה על המסך

טירת דון הפכה לאייקון תרבותי. היא הופיעה ברומן "וויברלי" (1814) של וולטר סקוט, ובסרטים וסדרות רבות, ביניהן "אייבנהו" (1952), "משחקי הכס" שבה שימשה כטירת ווינטרפל, "זרה" ו"מלחמתו של רוברט דה ברוס".

אך הפרסום הגדול ביותר הגיע מהסרט "מונטי פייתון והגביע הקדוש" (1974). בשל ביטול אישורי צילום באתרים אחרים, השתמשו היוצרים בחלקים שונים של הטירה כדי לדמות מספר טירות שונות, תוך שימוש בצילום מתוחכם.

טירת דון היא עדות חיה למעברים בין שלטון, מרד, תרבות ואדריכלות. היא מספרת את סיפורה של סקוטלנד דרך אנשים, מלחמות ואפילו הומור קולנועי. אם סיפורה עורר בך סקרנות, זה הזמן להעמיק עוד בפרקים הנסתרים של ההיסטוריה. הירשמו לניוזלטר שלנו או שתפו את הכתבה עם מי שאוהב לגלות את העבר דרך אבנים שממשיכות לדבר.