כמה מיתוסים ש(אולי)אתם לא ידעתם על דרקולה, הרוזן המשפד ומוצץ הדם, שהרבה מאוד נכתב עליו לאורך ההיסטוריה…
אויביו ושכניו ייחסו זוועות שונות לשליט הקשוח של ולאכיה במאה ה־15. אבל את זה שלאחר מותו הוא קם מקברו, שתה דם והפך לעטלף, המציא אירי מהמאה ה־19.
בראם סטוקר, מחבר הספר "דרקולה", נולד ב־8 בנובמבר 1847 וספרו הוליד מיתוסים רבים על ולאד השלישי.
אז האם זה נכון ש…
דרקולה היה רוזן?
בקצרה, לא.
אם מחפשים את שמו המלא ותוארו, מקבלים ולאד השלישי בסראב, מושל ושליט וולאכיה (מדינה מימי הביניים שהתקיימה בדרום רומניה המודרנית). דרקולה היה נוהג לחתום על מכתביו כ"מושל ולאכיה" — זהו התואר המסורתי של השליטים המקומיים מאז המאה ה־14, במאה ה־15 הם החלו להיקרא שליטים. שושלת בסראב שלטה בוולאכיה במאות ה־14-17, והיא חולקה לשני ענפים: דרקולשטי, שנוסד על ידי אביו של ולאד השלישי, ודאנשטי.
דרקולה, הכוונה שטן?
כן ולא.
Dracul מתורגם מרומנית כ"שטן", אבל יש משמעות נוספת: "דרקון". לפי ההיסטוריונים, ולאד השלישי ירש את הכינוי הזה מאביו. ולאד השני דרקול (ולא דרקולה) היה אביר מסדר הדרקון, שהוקם על ידי מלך הונגריה בשנת 1408, ענד שלט מסדר עם דרקון מכורבל בטבעת וטבע את היצור המיתי הזה על מטבעותיו.
ולאד השלישי החל לקרוא לעצמו דרקול, ולאחר מותו בתחילת המאה ה־16, הוא קיבל כינוי נוסף לשיטות הניהול הקשוחות שלו: צפש, דהיינו "המשפד".
דרקולה שתה דם אנושי?
לא.
בכתבים מהמאה ה־15, ולאד צפש מואשם בפשעים רבים ובאכזריות מתוחכמת, אך בשום מקום לא מוזכר ששתה את דמם של קורבנותיו.
הסיפורים הראשונים על ערפדים שחיים ברומניה מתוארכים למאה ה־18. כנראה בהשפעת הסיפורים הללו, בראם סטוקר, יליד דבלין, שניהל את תיאטרון לונדון ליסיאום, כתב רומן על ערפדים, שיישב את הדמות הראשית בדרום מזרח אירופה – אם כי לא בוולאכיה, אלא בטרנסילבניה השכנה.
בקיץ 1890 קרא סטוקר את ספרו של הדיפלומט וויליאם וילקינסון "דו"ח על נסיכות ולאכיה ומולדביה", שבו מצא אזכור למושל מימי הביניים האכזר דרקול. סטוקר החליט שהשליט, שכינויו מתורגם ל"שטן", הוא "אב טיפוס היסטורי" מתאים לגיבורו מוצץ הדם.
הרומן דרקולה של סטוקר פורסם ב־1897 והפך מיד לפופולרי להפליא.
סטוקר כתב רומן על ערפד בשל חלום מוזר
לא.
הסופר עצמו אהב לספר איך יום אחד סעד בצמוד מדי לסרטן, וזו הסיבה שהוא ישן חסר מנוחה וחלם חלום נורא, שבהשפעתו הגה ספר על מוצץ הדם הקטלני.
עם זאת, בנו של בראם סטוקר, במכתב לביוגרף של סופר הפרוזה הארי לודום, דיווח כי הסיפור הזה הוא הלצה משפחתית.
דרקולה התקשה לשמר את שלטונו
נכון.
בפעם הראשונה הוא, כיורשו של השליט שנפטר ולאד השני, זכה בכס המלכות הוולאכי מידי החסות ההונגרית בעזרתו של הסולטן הטורקי.
אבל הוא שלט חודש בלבד: יריבו, ולדיסלב השני, חזר עם צבא גדול ודרקולה נאלץ לברוח ולהסתתר. שמונה שנים מאוחר יותר, ב־1456, הרגו הבויארים את ולדיסלב וצפש שלט שוב בוולאכיה, עד שנלכד על ידי ההונגרים ב־1462.
הפעם האחרונה שבה חזר דרקולה לשלטון על וולאכיה הייתה ב־1476 – וככל הנראה נהרג באותה שנה.
הוא שיפד עשרות אלפים
לא ידוע
אפילו בעידן ההוא שכולם הורגלו לאלימות, האכזריות שבה התמודד ולאד השלישי עם מתנגדיו מכל דרג הדהימה אפילו את בני דורו ולכן הפכה במהרה לאגדה.
ההיסטוריון היווני של סוף המאה ה־15, לאוניק צ'לקוקונדיל, כתב שבשנת 1462, כדי להפחיד את הצבא העות'מאני, העלה דרקולה בדרכו יער שלם של 20,000 יתדות, אך הוא עצמו לא ראה זאת.
עד כמה הסיפור על היקף מעשי הטבח היה מוגזם ניתן לראות מהסיפור כיצד נטען כי במרץ 1459 הזמין השליט לחדריו בטרגוביטשה והוציא שם להורג 500 בויארים. לדברי ארכיאולוגים, לא יותר מ־50 איש יכלו להכנס לאולם שבו התקיים המשתה.
דרקולה שיפד עכברים בשבי?
מוטל בספק.
"אומרים עליו שגם בזמן שישב בצינוק, הוא לא עזב את הרגליו האכזריים: הוא תפס עכברים או ציפורים, קנה אותם בשוק ועינה אותם – הוא שיפד חלק, חתך את ראשם של אחרים…", נכתב בסיפור רוסי מהמאה ה־15.
עם זאת, המספר רק חזר על רכילות שנפוצה באותה עת. מלך הונגריה, מתיאש קורווין, הוליך את ולאד בשבי ושמר בכל האמצעים על המוניטין הרע של האסיר על מנת להצדיק את הבגידה, כולל בעזרת רישומים על האכזריות הפתולוגית של השליט הוולאכי, מהן נולדו רוב סיפורי הזוועות על דרקולה.
הנסיכה הצילה אותו מהשבי ההונגרי?
לא.
על פי האגדה, הנערה התאהבה בו כל כך עד שהיא הורתה לחפור מעבר תת קרקעי לתוך המגדל של מבצר וישגראד, שבו ישב ולאד.
ידוע שדרקולה בילה 12 שנים בשבי וגם שהוא התחתן בהונגריה. לקורווין לא היו בנות, ולפי מקורות מסוימים הוא נתן את אחותו לוולאד, לפי מקורות אחרים, זו היתה קרובת משפחה רחוקה, אך אין לכך עדות תיעודית.
ההיסטוריונים ראדו פלורסקו וריימונד מקנאלי העריכו שדרקולה בילה לא יותר מארבע שנים בשבי וחי את השאר עם משפחתו, נהנה מחופש מסוים, אך ללא הזכות לעזוב את הונגריה. בשנת 1475 שחרר אותו מתיאש קורווין כדי שיילחם בטורקים.
דרקולה גרם לאישתו להתאבד?
לא ידוע
לפי האגדה, במהלך המלחמה עם העות'מאנים ב־1462, השאיר צפש את אשתו חסרת ההגנה בטירת פואנרי, שעמדה להיתפס על ידי האויבים.
האישה, שלא רצתה ליפול לידי הטורקים, השליכה את עצמה מחומת המבצר אל הנהר. הסיפור עובד לסצנה מרכזית בסרט ״דרקולה: ההתחלה״, בכיכובו של לוק אוונס, אבל אין מידע מדויק אם השליט ולאד השלישי היה נשוי למישהי באותה תקופה.
פלורסקו ומקנאלי הצליחו למצוא רק אישור עקיף אחד לסיפור הזה: השם Râul Doamnei, "נהר הנסיכה", הוצמד לנהר הזורם ליד הריסות טירת פואנרי, אולי לזכרה של אשתו של השליט שטבעה.
דרקולה היה דתי אדוק?
כן.
לפחות, רשמית.
רכושו של דרקולה כלל את אדמותיהם של יריבים ואויבים: מצד אחד, הונגריה הקתולית, מצד שני, האימפריה של הטורקים המוסלמים. ולאד השלישי רצה שוולאכיה תהיה מדינה עצמאית ותמך באורתודוקסיה כמאפיין ייחודי בארצו: הוא ייסד כמה כנסיות, העניק והגן על כנסיות ומנזרים אורתודוכסיים מקומיים.
אולם כאשר ראש המנזר האורתודוקסי בעיר סנאגוב העז לנזוף בשליט על אחת מההוצאות להורג ההמוניות, צפש הורה מיד לשפד גם אותו. איכרים מסביבת המנזר סיפרו שדרקולה, שביקר לעתים קרובות בסנאגוב, הקים בו תא עינויים. במקביל, התעקש השליט הוולאכי שקורבנותיו ייקברו על פי כללי הטקס של הכנסייה.
דרקולה נותר דמות פופולרית שזוכה לאינספור עיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים ואין ספק שהוא ימשיך להישאר כזאת, הרבה אחרינו, כמו ערפד הצמא לדם.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
