סערה במצרים בעקבות היעלמות פריט עתיק, עשוי זהב ומעוטר באבן חן כחולה, שנעלם מאחד המוזיאונים המרכזיים במדינה. הרשויות חוששות כי מדובר בגניבה מתוחכמת שתוכננה מראש ומנהלות מרדף בינלאומי בניסיון להשיב אותו לפני שייעלם בשוק השחור.
אוצר בן שלושת אלפים שנה
במרכז הסיפור עומד צמיד מלכותי, שגילו מוערך בכ-3,000 שנה. הצמיד יוצר בתקופת שלטונו של פרעה אָמֶנֶמוֹפֶה, מלך מהשושלת ה-21 של מצרים העתיקה ונחשב לאחד השרידים הבודדים שנותרו מתקופה זו. מדובר בפריט יוקרתי במיוחד שבסיסו עשוי זהב טהור והוא משובץ בלפיס לזולי, מעין אבן חן נדירה שהייתה סמל למעמד גבוה ולעושר בלתי נתפס.
הצמיד נשמר במשך עשרות שנים במוזיאון המרכזי בקהיר, הממוקם בסמוך לכיכר תחריר ונחשב לאחד המוצגים המרשימים ביותר של האוסף הארכיאולוגי המצרי. כעת, לאחר היעלמותו, הוא הפך למוקד חקירה מסועפת שמטרידה את הממשל המצרי ואת עולם הארכיאולוגיה הבינלאומי.
על פי מקורות במשרד העתיקות המצרי, הצמיד נעלם מתוך מעבדת השחזור של המוזיאון, אזור שמאובטח ברמה גבוהה שהיה אמור להיות במצלמות, גלאים ומאבטחים מסביב לשעון. האירוע התרחש ככל הנראה בשקט וללא שהושארו סימנים ברורים לפריצה, מה שמעלה חשד כבד למעורבות פנימית או סיוע מתוך המוזיאון עצמו. בימים הראשונים שלאחר ההיעלמות, הרשויות בחרו לשמור את המידע בסוד ולא לחשוף את המקרה לתקשורת, במטרה לאפשר לחוקרים לפעול בשקט ולאתר קצות חוט שיביאו להשבת הצמיד. אלא שלאחר מספר ימים של חקירה שלא הניבה תוצאות, הוחלט להוציא את הסיפור לאור ולהזהיר את הציבור והעולם. תמונות הצמיד הופצו לשדות תעופה, נמלי ים ומעברי גבול, בתקווה לבלום ניסיון הברחה מחוץ לגבולות מצרים.
במקביל למרדף, הוקמה ועדה מיוחדת שתבחן את כלל החפצים שטופלו במעבדת השחזור בזמן האחרון. החשש הוא כי ייתכן שפריטים נוספים נמצאים בסכנה או שכבר נגנבו מבלי שהדבר התגלה. לפי דיווח בתקשורת המצרית, הגניבה נחשפה במקרה בעת היערכות לשליחת מוצגים לתערוכה יוקרתית שתיפתח בקרוב ברומא. בזמן הספירה הסופית של הפריטים, הבחינו העובדים כי הצמיד נעלם והחלו בסדרת בדיקות פנימיות שהובילו לחשיפת הפרשה.
חוקר הסחר הבלתי חוקי בעתיקות, פרופ' כריסטוס צירוגיאניס מאוניברסיטת קיימברידג', טוען כי מדובר במקרה קלאסי של הברחת עתיקות. לדבריו, לשוק העולמי של סחר בפריטים נדירים יש ביקוש עצום והוא פועל בחשאיות רבה. ואכן לפי פרטי החקירה, הגנבים המיסו את הזהב ומכרו אותו כחומר גלם. כך, ערכו ההיסטורי אבד ואיתורו יהפוך כמעט לבלתי אפשרי.
הצמיד, שהיה שייך לפרעה אָמֶנֶמוֹפֶה מתקופת השושלת ה־21, נחשב לאוצר ייחודי שסיפק הצצה נדירה לחיים בארמון המלוכה של מצרים העתיקה ולפי החקירה, מי שעמדה מאחורי המעשה הייתה דווקא עובדת במעבדת השחזור של המוזיאון המצרי בקהיר – מקום שנחשב ללב המאובטח ביותר של המוסד. אלא שבאיזור זה, שבו טופלו פריטים מהחשובים בעולם, התברר כי לא הותקנו בכלל מצלמות אבטחה. מה שאיפשר לעובדת לקחת את הצמיד ישירות מהמגירה שבה נשמר, מבלי לעורר חשד ומבלי להותיר כל תיעוד של הגניבה.
העובדת מסרה את הצמיד היקר לסוחר עתיקות מקומי, שקיבל לידיו את האוצר ההיסטורי ומכר אותו לצורף זהב במחיר של 180 אלף לירות מצריות בלבד, סכום זעום ביחס לערכו ההיסטורי. הצורף, בתורו, מכר את הצמיד לעובד במפעל מתכת, שביצע את הצעד הסופי והבלתי הפיך: התכת הצמיד ויצירת תכשיטים מודרניים מהחומר העתיק.
כשהמשטרה המצרית, בשיתוף פעולה עם משרד התיירות והעתיקות, הצליחה לעצור את ארבעת המעורבים, כל החשודים כבר הודו במעשים. הכסף שהתקבל מהעסקה הוחרם, אך את הצמיד עצמו כבר לא ניתן להשיב – ההיסטוריה נמסה ונעלמה עם הזהב.
מכה קשה לעולם הארכיאולוגיה
עיתוי הגניבה הופך את הסיפור לטעון אף יותר: היא התרחשה זמן קצר לפני פתיחת המוזיאון המצרי החדש בגיזה, אירוע שנחשב לרגע היסטורי שמצרים התכוננה אליו במשך שנים. התערוכה ברומא, שבה אמור היה הצמיד להיות מוצג לראווה, נותרה כעת חסרה את אחד הפריטים המרשימים ביותר שלה.
עבור קהילת הארכיאולוגים והאגיפטולוגים, מדובר לא רק באובדן של פריט נדיר אלא גם בתזכורת כואבת לשבריריות המורשת האנושית. הגניבה מעלה שאלות קשות על ניהול מערכות האבטחה במוזיאונים במצרים ועל רמת השימור של האוספים הלאומיים.
מאבק ממושך בהברחות עתיקות
מצרים נחשבת לאחת המדינות העשירות ביותר בעולם בממצאים היסטוריים, ומאות אתרים ארכיאולוגיים פרוסים לאורכה ולרוחבה. עושר זה הפך אותה גם למטרה מועדפת על גנבים וסוחרי עתיקות למיניהם. בשנים האחרונות הצליחו הרשויות המצריות לסכל ניסיונות הברחה רבים, כאשר בשנת 2024 לבדה נעצרו באזור אלכסנדריה שני חשודים שניסו להוציא מהמדינה מאות פריטים עתיקים שנמצאו בקרקעית הים. אבל כל עוד הביקוש הבינלאומי לפריטים כאלה גבוה, המאבק רחוק מסיום.
משרד העתיקות משקיע בשדרוג מערכות האבטחה במוזיאונים, התקנת מצלמות חדשות והטמעת מערכות זיהוי מתקדמות. בנוסף, נבחנת תוכנית לשימור דיגיטלי של כל פריט יקר ערך, כך שיישמר תיעוד מלא גם במקרה של גניבה.
מקרה זכור במיוחד שמעורר שאלות על שיטות האבטחה במצרים, הוא העלמות הציור “פרחי פרג” של וינסנט ואן גוך מהגלריה הלאומית בקהיר בשנת 2010 – פרשה שעד היום נותרה בלתי פתורה.
למרות חוקי העתיקות הנוקשים של מצרים, הקובעים עונשי מאסר עולם וקנסות עצומים שיכולים להגיע עד חמישה מיליון לירות מצריות, נדמה כי שוק הסחר הבלתי חוקי בעתיקות ממשיך לשגשג, מונע מביקוש בינלאומי בלתי פוסק לפריטים נדירים.
| פרשת היעלמות ״פרחי פרג״ שצייר ואן גוך, היתה פרשה אחרת של גניבת יצירת אמנות, כאשר היצירה נגנבה לאור יום ממוזיאון מחמוד חליל בקהיר ב-21 באוגוסט 2010. היצירה נחתכה מתוך המסגרת שלה ושוויה מוערך ביותר מ-50 מיליון דולר. היצירה, בגודל 30 ס"מ על 30 ס"מ ומתארת פרחים צהובים ואדומים, ככל הנראה צוירה על ידי וינסנט ואן גוך בשנת 1887, שלוש שנים לפני מותו מפצע ירי עצמי.
הגנב מעולם לא נמצא ובית משפט מצרי מצא 11 עובדי משרד התרבות המצרי כאשמים ברשלנות, לאחר גניבת הציור. בין הבכירים שנעצרו נמנים סגן שר התרבות מוחסן שאלאן ומנהל המוזיאון. הם נידונו לשלוש שנות מאסר, אך כל אחד מהם קיבל ערבות של כ-1,750 דולר. חקירת הגניבה מצאה שאף אחת מהאזעקות של המוזיאון לא פעלו ורק שבע מתוך 43 מצלמות אבטחה לא פעלו. בנוסף, המוזיאון צמצם את צוות המאבטחים שלו, מה שאומר שלעתים קרובות היה רק שומר אחד בתפקיד. במהלך המשפט, מספר פקידי מוזיאון אמרו כי ידעו על בעיות אבטחה, אך לא קיבלו תקציב לשיפור המצב. מר שאלאן, שעמד בראש מחלקת האמנויות היפות, טען במשפט שביקש משר התרבות כמעט 7 מיליון דולר לשדרוג מערכות האבטחה, כולל אלו במוזיאון מחמוד חליל. הוא אמר שאושרו רק 88,000 דולר, שר התרבות דאז פארוק חוסני העיד גם הוא במהלך המשפט ודחה את התלונות הללו. מוזיאון מחמוד חליל בקהיר הוא ביתו של אחד האוספים הטובים ביותר של אמנות מהמאה ה-19 וה-20 במזרח התיכון. מוזיאון מחמוד חליל נבנה על ידי פוליטיקאי מצרי באותו שם בשנות ה-30 והוא מכיל גם עבודות של מונה, רנואר ודגה. אותו ציור כבר נלקח בעבר מאותו מוזיאון בשנת 1978, אך נמצא עשור לאחר מכן בכוויית. המשטרה חקרה את צוות המוזיאון והאבטחה הוחמרה בנמלי ים ונמלים ברחבי מצרים בעקבות הגניבה. תשעה ציורים של השליט המצרי מהמאה ה-19, מוחמד איברהים פאשה, נגנבו מארמון מוחמד עלי ב־2009, אך נמצאו 10 ימים לאחר מכן מושלכים מחוץ לארמון.
|
סמל לאובדן בלתי הפיך
פרשת הצמיד האבוד אינה עוד סיפור על גניבה, אלא אירוע שממחיש עד כמה פגיעים נכסי התרבות של האנושות. חפץ שעבר אלפי שנים, נשמר במקדשים, נקבר עם פרעה ונגלה מחדש בעבודת חפירה מדוקדקת – נעלם בתוך ימים ספורים כתוצאה ממעשה אנושי פשוט ומחדלי אבטחה. בעוד מצרים מתמודדת עם ההשלכות של המחדל, עולם הארכיאולוגיה כולו נדרש לשאול את עצמו כיצד ניתן למנוע את האובדן הבא – ומה המחיר האמיתי של אוצרות שלא יסופרו עוד לעולם.
פרעה אמנמופה – מלך שנשכח מההיסטוריה
אָמֶנֶמוֹפֶה שלט במצרים העתיקה בשנים 993 ל-984 לפנה"ס, תקופה שבה האימפריה כבר איבדה חלק ניכר מכוחה והשפעתה. למרות שמו הפחות מוכר, הוא מהווה חוליה חשובה בשרשרת ההיסטורית של פרעוני מצרים. לאחר מותו, נקבר אמנמופה בקבר צנוע בעיר טאניס שבדלתת הנילוס. כמה שנים מאוחר יותר, הועברה גופתו לקבר מפואר לצד פרעה פסוסנס הראשון, שהיה אחד השליטים החזקים ביותר באותה תקופה. הקבר התגלה בשנת 1940 ונחשב מאז לאוצר בלום של מידע היסטורי. הצמיד שנגנב היה אחד מהחפצים שנקברו עמו והוא סייע לחוקרים להבין את סגנון האמנות, הטקסים והחיים בחצר המלוכה בתקופתו.
המאבק על ההיסטוריה נמשך
כעת, הרשויות במצרים ניצבות בפני אתגר עצום: לאתר את הצמיד לפני שייעלם לעד. החקירה מתנהלת בשיתוף פעולה עם סוכנויות חקירה בינלאומיות, בתי מכירות פומביות וגופי מודיעין, אך הזמן פועל לרעתם. אם יצליחו לאתר את הצמיד, זו תהיה לא רק הצלחה מקומית אלא גם ניצחון חשוב במאבק העולמי בשוק הסחר הבלתי חוקי בעתיקות. ואם לא, יהיה זה פריט ייחודי נוסף מהמורשת האנושית שייעלם מאחורי דלתיים סגורות ויהפוך לסמל נוסף של מלחמה מתמשכת בין שימור ההיסטוריה לבין רווח אישי.
סיפור היעלמות הצמיד המלכותי של אָמֶנֶמוֹפֶה מדגיש את שבריריות המאבק על זהות, תרבות והזיכרון הקולקטיבי של האנושות כולה. זה מה שמזכיר לנו עד כמה חשובה העירנות של הציבור ושל קהילת המחקר, ועד כמה חיוני להילחם בסחר הבלתי חוקי בעתיקות. רק באמצעות שיתוף פעולה בינלאומי, אכיפה נוקשה ומודעות גבוהה נוכל להבטיח שהאוצרות הללו – שמספרים את סיפור העבר של כולנו – יישמרו גם עבור הדורות הבאים.
מעניין!