האם באמת התרחשו האירועים שמגילת אסתר מתארת? אולי תופתעו לגלות, אבל בתרגומים לאנגלית של המגילה ישנה הקדמה כזו או אחרת המתארת כי המגילה היא חיבור חופשי ולא מסמך היסטורי, שרבות מהמתואר בהן אינו בדיוני. וזה לא נגמר רק שם.

קחו למשל את אביו המייסד של הזרם הפרוטסטנטי בנצרות, מרטין לותר שכתב ב־1566 כי "אני אויב גדול כל כך לספר מקבים ב׳ ולאסתר, שהלוואי שהם לא באו אלינו בכלל"…

כמובן שמנקודת מבט יהודית, לא ניתן היה להעניק למגילת אֶסְתֵּר חשיבות רבה יותר. אחד מהרבנים והפילוסופים המוערכים ביותר ביהדות, הרמב"ם העריך מאוד את מגילת אסתר והחזיר בה כשנייה בחשיבותה רק לתורה עצמה. אירועי המגילה אף תוארו כהיסטוריים על ידי ההיסטוריון היהודי בן המאה הראשונה יוסף בן מתתיהו (כפי שסופר בקדמוניות היהודים).

ובכל זאת, כמה רבנים יהודים דנו באשר לאמיתות האירועים המתוארים. הרב שמואל סנדמל טען שמגילת אסתר היא "יצירה בדיונית" המכילה פרטים "פארסיים"; כמו לותר, סנדמל "לא היה מתאבל אם מגילת אסתר הייתה נשמטת איכשהו מהכתובים" (הנאת הכתובים). סנדמל (1911–1979) היה חוקר מקרא אמריקאי, יליד דייטון, אוהיו, שסיים את לימודיו באוניברסיטת מיזורי בשנת 1932 ולמד גם בהיברו יוניון קולג' ובאוניברסיטת ייל ושימש כפרופסור לספרות יהודית ומחשבה באוניברסיטת ונדרבילט. הוא היה סמכות בינלאומית מוכרת בנושא היחס בין היהדות לברית החדשה.

ובכל זאת. בין המזלזלים באמיתות ההיסטורית של מגילת אסתר, יש תיאוריות בשפע באשר למטרת הספר ולמסר שהוא טומן בחובו. יש הסבורים שהסיפור מעוצב באופן מלאכותי לפי סיפור משה ויציאת מצרים, על רקע החצר הפרסית. אחרים מאמינים שזהו חידוש יצירתי של האלים המסופוטמיים מרדוך (מרדכי) ואישתר (אסתר) המפעילים את עליונותם בפרס על האל האלמי הומבן (המן). באופן כללי יותר, המגילה נחשבה על ידי החוקרים כ"נובלה" בז'אנר "ספרות החוכמה" — לעתים קרובות בהשוואה לסיפורי אלף לילה ולילה — כמעין טקסט מקראי שבו "ייתכן שיש גרעין של אמת", אבל כזה שמקושט ביסודיות "שכבה על גבי שכבה" של צבע. חוקרים רבים רואים באסתר אטיולוגיה מורכבת (סיפור רקע מיתולוגי) כדי להסביר את המקורות הלא ברורים של חג פורים.

אסתר מעלה דיון יוצא דופן. לעתים קרובות, כשמדובר בלימודי המקרא, ככל שהספר מתרחש בתקופת זמן רחוקה יותר בעבר, כך מתייחסים אליו בספקנות. למרבה האירוניה, מגילת אסתר (אחד התיאורים הכרונולוגיים האחרונים בתנ"ך) היא אחד הספרים השנויים במחלוקת היסטורית בקאנון התנ״כי. אבל האם מגילת אסתר היא עובדה או בדיה? האם אנחנו בכלל יכולים לדעת?

סקירה קצרה

הסיפור המקראי של אסתר כנראה מוכר היטב לקורא. הספר, המתרחש בפרס, נפתח עם המלך אחשוורוש שמארח פסטיבל עצום בארמונו שבשושן (שוּש, בפרסית: شوش). המלך דורש מאשתו, המלכה ושתי, להשתתף במסיבה כדי שיוכל להציג את יופיה. אבל המלכה מסרבת, משפילה את המלך וכתוצאה מכך מגורשת.

המלך אחשוורוש זקוק לאישה חדשה ופרס זקוקה למלכה. לאחר בדיקה מדוקדקת, נמצאה מועמדת, יהודייה בשם הדסה, הלא היא אסתר, שגוּדלה על ידי בן דודה המבוגר מרדכי, פקיד בחצר הפרסית.

אחשוורוש מקדם מאוחר יותר את המן הרשע "מעל כל הנסיכים" בפרס (אסתר ג, א). זה הרגע שבו מתחילות הצרות. כאשר מרדכי מסרב להשתחוות בפניו, המן — מתוך הכרה במורשת היהודית של מרדכי — "ביקש להשמיד את כל היהודים אשר בכל הממלכה" (פסוק ו'). הוא מתמרן את המלך כדי להוציא גזרה נגד "עם מסוים" שאינו "שומר… חוקי המלך" (פסוק ח) — ובהינתן חותמת המלך, המן מכריז על השמדת כל היהודים בי״ג באדר. מרדכי מגלה את העלילה ומפציר במלכה אסתר — זהותה היהודית עד נקודה זו עדיין מוסווית — להתערב בשם עמה.

אסתר זוכה למפגש עם המלך ומארגנת משתה גדול לכבוד המלך והמן. בעקבות המשתה הזה, אסתר מבקשת אחר. עלי המן מלאים בגאווה אך גם רותחים משנאה למרדכי; הוא בונה גרדום גדול, צופה את חורבנו של מרדכי.

במשתה השני, אסתר מודיעה בפתאומיות למלך על מזימתו של המן להרוג את עמהּ. למחרת, המן נתלה על הגרדום שהכין למרדכי. אבל נותר אתגר גורדי: החוק הפרסי אומר שהמלך אחשוורוש אינו יכול לבטל את הגזירה הקודמת שדרשה את השמדת היהודים. עם זאת, הוא מוציא צו אחר, כזה שדורש מכל היהודים להגן על עצמם מפני כל יחידים שיישמו את הגזירה הראשונה. פתרון זה אינו עובר ללא שפיכות דמים, אך מנע רצח עם של היהודים.

המגילה מסתיימת בכך שאסתר ומרדכי קבעו את י"ד באדר כיום ישועה, חג ומשתה: "עַל-כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים, עַל-שֵׁם הַפּוּר–עַל-כֵּן, עַל-כָּל-דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת; וּמָה-רָאוּ עַל-כָּכָה, וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם: … וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר–קִיַּם, דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה; וְנִכְתָּב, בַּסֵּפֶר." (אסתר ט, כ"ו, ל"ב).

זה סיפור מרתק. אבל האם נכון היסטורית?

אחשוורוש וממלכתו

באופן מסקרן, חוקרים מודרניים מסכימים באופן כללי על פרט מרכזי אחד אצל אסתר: זהותו של המלך הפרסי. אחשוורוש המקראי זוכה להכרה נרחבת כקסרקסס הראשון (הידוע גם כקסרקסס הגדול), ששלט באימפריה הפרסית (האחמנית) בשנים 486 ל-465 לפני הספירה.

אין הבדל משמעותי בין אחשוורוש לקסרקסס. אבל אלה בכל זאת שני קצוות מהקשת הלשונית. מחד גיסא, Ahasuerus הוא תעתיק אנגלי עמוס במקצת של ההגייה העברית אחשוורוש (ה"ch" הגרונית מבוטא כמו כ'); מצד שני, השמות העממיים המשמשים למלכי פרס (כלומר Xerxes) הם למעשה תעתיק מיוונית, לא פרסית. ההגייה העברית של שם המלך קרובה למדי להגייה הפרסית המקורית של שמו של קסרקסס, המוצגת באופן פונטי כ-Khshayarsha. יתר על כן, במהלך המאה האחרונה, מסמכים ארמיים עתיקים שהתגלו באלפנטין, מצרים, חושפים את האיות הארמי של שמו של קסרקסס כאחשירש — זהה כמעט לאיות העברי של אחשוורוש.

מבחינה היסטורית, ניטש ויכוח על המלך הפרסי הנכון ששלט בימי אסתר. מועמדים פופולריים אחרים, המבוססים בחלקם על דמיון בין השמות (עם הווריאציות היווניות), היו ארתחשסתא הראשון (465–424 לפנה"ס) או ארתחשסתא השני (404–358 לפני הספירה). שמותיהם הפרסיים המקוריים של השליטים הללו, לעומת זאת, שונים באופן משמעותי משמו של המלך שבמגילת אסתר; כמו כן, שמו השונה לחלוטין של ארתחשסתא (או ארתחשתא) מופיע 15 פעמים לאורך ספרי עזרא ונחמיה (שהכוונה לארתחשסתא א), לצד ובהבדלה לשם אחשוורוש (עזרא ד:ו').

ראוי לציין את העובדה ששטח מצרים אבד בתקופת שלטונו של ארתחשסתא השני ומלכותו היתה קצרה מדי, ובכך נפסל כמי שיכול היה להיות השליט במגילת אסתר (על סמך אסתר א, א, ג, ז). פוסלת עוד יותר העובדה שמלכים מאוחרים אלה דווקא העניקו ליהודים חסד משמעותי (כפי שמעידים ספרי עזרא ונחמיה) ולכן לא היהודים לא היו מוצאים עצמם מול אותו איום קיומי המתואר אצל אסתר.

מגילת אסתר, אם כן, עלתה בראשית תקופת מלכותו של קסרקסס הראשון, תואמת את זו של הקיסר בעל השם הזהה שששלט על שטח המשתרע מהודו ועד כוש (אסתר א':א), שלט מארמון המלוכה שלו בעיר סוסה (פסוק ב'; שושן אלמית, שהיא למעשה "שושן") המקראית.

למצער, כאן רואים לעתים קרובות את ההקבלות ההיסטוריות נעצרות – שוב, התיאור רק "מבוסס באופן רופף על קסרקסס".

12 האֲחַשְׁדַרְפָּנים?

אחת הסוגיות הראשונות למחלוקת מתייחסת למספר הרב של חלוקות גיאוגרפיות שהוקצו לאימפריה הפרסית באסתר א': א', בה מתואר כי "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה." הטקסט המקראי מזהה 127 חלוקות ברורות של האימפריה: לעתים קרובות מניחים שהם מתייחסים לחלוקה הפרסית הסטנדרטית של המחוזות. אבל זה פי שישה ממספר אלו שרשם הרודוטוס, במאה החמישית לפני הספירה. היסטוריון יווני, שסופר רק 20 מחוזות כאלה בתקופת שלטונו של אביו של קסרקסס, דרייווש הגדול.

עם זאת, על פניו, שבע ועשרים ומאה מדינה (127) הוא מספר ספציפי באופן מוזר. יתר על כן, ניתן לקבוע מראיות פנימיות במגילת אסתר עצמה כי נתון זה אינו מתייחס ל"מחוזות" אלא, המספר מתייחס לחטיבות פרובינציאליות קטנות יותר.

"[ה]המילה העברית למחוזות המשמשת כאן, מדינה, בתנ"ך העברי מתייחסת בעיקר למחוזות קטנים", טוען המומחה האירני להיסטוריה, מורטזה ארזאדה סרבאני, במאמרו משנת 2023 "מגילת אסתר כמקור להיסטוריה האחמנית". "[ב]אסתר ג' יב, המחבר עושה הבחנה ברורה בין 'אֲחַשְׁדַרְפָּני המלך' לבין 'המושלים בכל המחוזות'" – המילה האחרונה תואמת את המילה שבה נעשה שימוש בהקדמה לאסתר. "זה מצביע על כך שה'מחוזות' באסתר א' א' אינם שוות ערך למחוזות גדולים יותר, אלא לחלוקות הקטנות יותר שכללו אותן."

ההיסטוריון הצרפתי ז'ראר גרטו מסכים ומציין כי בתקופתו של קסרקסס, מספר המחוזות גדל ככל הנראה לסביבות 30, ובהתבסס על תת-חלוקה ממוצעת, "היו יותר סבירות שיהיו בסביבות 120 פרובינציות" – התאמה מסודרת ל-127 המחוזות המוזכרים באסתר א' א' (כך בספרו "המלכה אסתר, אשת קסרקס: אגדה או היסטוריה אמיתית?").

תאריכים סותרים?

ייחוד מעניין נוסף, הנראה מיד במגילת אסתר, הם חותמות הזמן המאוד ספציפיות שנרשמו. הרחקת אשתו הראשונית של אחשוורוש, ושתי, מתרחשת במהלך חג ארוך בסוסא "בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ" (אסתר א' ג'). לאחר מכן, הסיפור קופץ מספר שנים לאחר מכן, "…בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ." (אסתר ב, טז), כאשר מובאת לפניו אסתר הצעירה.

הספציפיות של מסגרת זמן זו בולטת. יתר על כן, לא ניתנת סיבה ספרותית לפער הזה של שלוש עד ארבע שנים בשני הפרקים הראשונים של הספר. מה יכולה להיות הסיבה?

יש כמה נתונים שמסתנכרנים באופן יוצא דופן למדי עם שלטונו של קסרקסס הראשון (שוב, שלטונו החל בשנת 486 לפנה"ס). לגבי חותמת הזמן הראשונה – הפסטיבל של השנה השלישית – המומחה איראני להיסטוריה סרבאני מציין "מסמך הלוואה מסוסה… המתוארך לשנה השלישית למלכותו של קסרקסס שמאשר כי הוא היה בסוסה באותה תקופה. אנו גם יודעים שקסרקסס הכניע את המורדים המצרים בינואר 484 לפנה"ס, לכן, ייתכן שהחג המוזכר במגילת אסתר היה חגיגת ניצחונו של קסרקסס על מצרים." התפיסה שזו הייתה חגיגה של ניצחון צבאי נתמכת בעובדה שהאורחים הנזכרים לראשונה מבין אצילי הארמון הם מנהיגים צבאיים (עֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו; אסתר א, ג).

מה לגבי הפער הסיפורי בין אירוע זה לבין המלך שצמח מחדש בשנתו השביעית (479 לפני הספירה)? ניתן בקלות להתעלם מהמשמעות של פרק זמן זה. אבל זה הזמן שבו מלך פרס נעלם מארצו למסעותיו נגד יוון!

קסרקסס החל להכין את צבאו, שכלל את הכוחות המשולבים של 46 מדינות שונות, לפלישה גדולה לאירופה בשנת 481 לפנה"ס. המערכה שלאחר מכן (480-479 לפנה"ס) ידועה כ"הפלישה הפרסית השנייה ליוון" וכללה קרבות מפורסמים כמו זה של התרמופילאים (מהתהילה הספרטנית), סלמיס, פלטה ומייקלה. בסופו של דבר, המערכה הזו הוכיחה את עצמה כהרסנית עבור קסרקסס, שהוביל באופן אישי את חייליו – כלומר הוא היה רחוק מהחצר הפרסית עד שנתו השביעית כמלך.

לפי ההיסטוריונים קסרקסס יצא ממסעו לסוסה… בערך ב-1 בספטמבר 479, או בערך בתחילת החודש הבבלי והפרסי השביעי בשנת המלוכה השביעית שלו. היעדרות ארוכה כזו מקבילה בדיוק לפער הניכר במגילת אסתר. אבל יש עוד: זכור שהאירועים עם המלך ואסתר מתרחשים ב"חודש טבת". שעולה בקנה אחד עם דצמבר-ינואר של 479-478 לפנה"ס ומתאים אפילו יותר למה שמתואר במגילת אסתר. קסרקסס חזר לפרס מהמסע היווני שלו בסתיו, לכן טבעי שהוא נסע למעון החורף שלו בסוסה, כפי שמציין גם הרודוטוס, שם היה עשוי להיתקל באסתר זמן קצר לאחר שובו.

האם זה מתאים בדיוק להפליא לחידוש הסיפור או שזה רק צירוף מקרים? או שקו הזמן מתאים כי הוא משקף את המציאות ההיסטורית?

המונוגמיה של קסרקסס

בתקופה זו "וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי" (אסתר ב, יז). אסתר הפכה לא רק לאחת ממספר מלכות, אלא היתה למחליפתה היחידה של מלכה בודדת שהודחה שנים קודם לכן. שהרי קסרקסס הראשון ידוע כמי שניהל אורח חיים מונוגמי!

ואכן לגבי נישואיו של קסרקסס, נקודת ההסכמה הראשונה בין מגילת אסתר להיסטוריונים יוונים היא שהמלך הזה תמיד היה מונוגמי. היתה רק מלכה אחת… אשתו היחידה של קסרקסס. לאביו דרייווש, לעומת זאת, היו שש נשים; גם לבנו של ארתחשסתא היו נשים רבות. אבל בניגוד לאביו הפוליגמי, קסרקסס בילה את חייו נשוי לאישה אחת… כך גם טוען ד"ר ריצ'רד סטונמן בספרו "קסרקסס: חיים פרסיים" (Xerxes: A Persian Life).

על רקע הפוליגמי של פרס העתיקה (וההיסטוריה העתיקה בכלל), נישואיו של קסרקסס לאישה אחת בולטים וזה עוד התאמה מוזרה למונוגמיה הזוגית של אחשוורוש המקראי. הבעיה היא שאנחנו גם יודעים את שמה של המלכה היחידה של קסרקסס: אמסטריס.

ומה עם אסתר?

בניסיון ליצור הרמוניה בין חייו של קסרקסס לסיפור אסתר, רבים מהחוקרים חיפשו דרכים שונות לפיוס – אולי אמסטריס הייתה המלכה בין ושתי ואסתר? או אולי היא הייתה מלכה אחרי אסתר? יש שמשוכנעים שאמסטריס היא ושתי. זה עשוי להיראות בהתחלה כמתאים באופן משביע רצון עם הדיווחים היווניים העתיקים אודותיה, שגורמים לה להתגלות כדמות רעה – מכשפה מרושעת של ממש, שהרודוטוס מתאר כי הייתה אחראית להקרבה של 14 ילדים אצילים ("היסטוריה", 7.114).

אבל הניסיונות לזהות את אמסטריס עם ושתי, או בשני קצוות נישואיו של אחשוורוש לאסתר, נכשלו במידה רבה. כפי שמציין קארי מור בפרשנותו ל-Anchor Bible משנת 1971: "לפי [אסתר] ב':ט"ו וג':ז', אסתר הייתה מלכה בין השנה השביעית וה-12 לשלטונו של קסרקסס, אך לפי הרודוטוס, אמסטריס הייתה מלכה אז…." הדיווחים היווניים השונים מרמזים שאמסטריס הייתה מלכה לאורך כל התקופה הזו והחזיקה בכוח משמעותי עד סוף שלטונו של קסרקסס ועד לזו של בנה ויורשו, ארתחשסתא הראשון (והשוו זאת לקטע מסקרן בספר נחמיה).

אין מקום, אם כן, לאסתר: אלא אם כן אסתר היא אמסטריס עצמה. זו המסקנה אליה הגיעו קומץ חוקרים, ביניהם גרטו, ד"ר רוברט גורדיס, פרופ' רוברט האברד הבן וד"ר מיטשל פירסט. באופן מיידי בולטים קווי הדמיון המרכזיים בשם – אמסטריס הנושא את אותו אלמנט פונטי ל"אסתר". שהרי אם אחשוורוש הוא קסרקסס, האם אסתר אשתו היא אמסטריס? שהרי קיים קשר חזק יותר בין אמסטריס היוונית לאסתר העברית.

סיומת שמה הוא רק סיומת יוונית שנוספה כדי להפוך את השם הלועזי לצורה דקדוקית יוונית נכונה… השם אמסטריס מבוסס על העיצורים מ', ס', ט' ור' והשם כפי שנרשם במגילה [מגילת אסתר] מבוסס על העיצורים ס', ת' ור'. סביר מאוד שזה לא מקרי. אולי שמה הפרסי הורכב מהעיצורים מ', ס', ט' ור', והמ' לא השתמרה בעברית.

"אסתר" יכולה לייצג צורה מקובעת של השם 'אמסטריס'. הנטייה לקצר שמות לועזיים, במיוחד כאשר האטימולוגיה שלהם אינה ידועה, נפוצה. למשל השם היווני "אלכסנדר", שאומץ באופן נרחב במקורות זרים כ"סנדר". יש אמרו שהשם אסתר (סטארה בפרסית עתיקה) פירושו 'כוכב'" ואולי זה תקשר לשם "האישה הכוכבת (אמא-סטרה)".

ובכל זאת, הועלו קשיים מסוימים עם זיהויה של אמסטריס כאסתר. התנגדות אחת היא שנראה כי הרודוטוס מכנה את אביה של אמסטריס בתור המפקד הצבאי אוטאנס, בעוד שאביה של אסתר המקראית נקרא בשם אביחיל. ובכל זאת, בעוד שלא ניתן לחבר את השמות הללו מבחינה פונולוגית, בולט שהשם אביחיל מכיל את היסוד 'ח-י-ל' שיש לו קונוטציה צבאית ופירושו 'כוח' או 'חייל'. מצד שני, אם מאמינים שההתייחסות של הרודוטוס לאוטאנס כאביה של אמסטריס ב"היסטוריה" 7.61 פורשה באופן שגוי לחלוטין, כל שאין הכוונה לאביה הביולוגי ממש, מכאן שאין שום בעיה להשוות את אמסטריס לאסתר…

נקודת מחלוקת נוספת היא התפיסה שאמסטריס כבר נישאה לקסרקסס בסרדיס בשנת 480 לפנה"ס – כרונולוגית זה מתרחש לפני הנישואים לאסתר. לכן זה דרבן כמה חוקרים לנסות לקשר אותה עם ושתי, באיזושהי מערכת יחסים זוגית מתמשכת שהמלך ניהל. עם זאת, המידע המצומצם על אמסטריס אצל הרודוטוס לא מספק עדות לכך שאמסטריס נישאה לקסרקסס בסרדיס במהלך מסעו ליוון – אם בכלל, להיפך. הערכה מחודשת יסודית של המקורות, תוך משאירה פתוחה את האפשרות הכרונולוגית שאמסטריס ואסתר עשויות להיות אותו אדם. אבל מה עם המוניטין האכזרי של אמסטריס? האם יכול להיות דמות שאינה תואמת יותר לזו של אסתר?

מדוזה או אי הבנה?

ראוי להדגיש כאן שחלק מהסיבה לקושי בהבנת ההיסטוריה הפרסית בתקופה זו היא משום שהיא מגיעה אלינו בעיקר דרך היוונים – אויבים מושבעים לפרסים. (למקרה מוגזם של דימוי פרס וקסרקסס הראשון עצמו, אל תסתכל רחוק יותר מ"300" של זאק סניידר…)

חוקרים לוקחים באופן טבעי את הדיווחים היווניים על פרס בחשדנות מסוימת, בשל הטיה אינהרנטית ולעיתים גם ראוותנית. הרודוטוס וקטסיאס מתארים את אמסטריס כאכזרית. עם זאת יש לציין שחוקרים רבים מפקפקים כיום בסיפורים שסיפרו ההיסטוריונים היוונים על אויביהם הפרסים; אלה הנוגעים לנשים פרסיות מלכותיות חשודות במיוחד. ובכל זאת, אפילו בין הדיווחים היווניים השליליים, יש המתארים את חוכמתה וכושר ההבחנה של אמסטריס. קטסיאס הבחין ב"חיבתה הגדולה לחברת הגברים" (פרסיקה); אפלטון, במאה הרביעית, תיאר שטחים גדולים של אדמה פרסית שנקראו על ידי תושביה על שמה, כמו "חגורת המלכה" ו"הצעיף של המלכה" (אלקיביאדס הראשון). כמה מההתייחסויות הללו למלכה אמסטריס כאישה משפיעה וחכמה, בניגוד לאבסורדיות הדיווחים היווניים בנוגע לאמסטרס שהיו שקריים בעליל. ובכל זאת, סיפורו של הרודוטוס מגיע ממודיע אחמני… וניתן להסיק שהמודיע האחמני לא אהב את אמסטריס ולכן הציג אותה בצורה מאוד שלילית. האם סביר שלאחמני תהיה סיבה לראות את אסתר בצורה שלילית? התשובה מהטקסט המקראי יכולה להיות רק כן מהדהד.

קחו את טענתו של הרודוטוס ב"היסטוריות" 7.114: "מנהג פרסי הוא לקבור אנשים חיים; כי שמעתי שאמסטריס, אשתו של קסרקסס… גרמה לקבורתם בחיים של 14 ילדים מהמשפחות הטובות ביותר בפרס, כדי להראות את הכרת הטוב שלה לאל [זר מסוים]." ההשמצה של קטע זה מורגשת – והמושג הזה של קורבנות אדם המתרחשים בפרס נדחה על הסף על ידי חוקרים מודרניים. אבל מה עם מותם של ילדי אצולה?

זכרו את התיאור המקראי על מות המן וגזירת המלך לפיה מותר ליהודים בארץ להגן על עצמם. היהודים בשושן הרגו "עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים…" (אסתר ט, י), תלו אותם על גרדום לפני שקברו אותם. האם זיכרון של אירוע כזה היה יכול להישמר בדרך כלשהי באמצעות התיאור הזה של הרודוטוס? והאם מודיע אכימני נקמני כזה היה אחראי לעיצוב הדימוי הקהה והמרושע וכמעט קומי של אסתר/אמסטריס בקרב היוונים?

באשר לתיאור הממשי של רצח העם של היהודים, אולי באופן לא מפתיע, אין לנו תיעוד פרסי לגביו. למעשה, יש לנו מעט פרטים יחסית על האירועים באופן כללי במהלך החלק האחרון של שלטונו של קסרקסס.

בשנת 88 לפני הספירה … מיתרידטס השישי, מלך פונטוס הורה על שחיטה של 'כל מי שהיה מגזע איטלי', גברים, נשים וילדים בכל גיל… הטבח היה אמור להתבצע באותו זמן בכל מקום, כלומר ביום ה-30 לאחר תאריך הצו המלכותי. דווח כי 80,000 נהרגו באותו יום. ידוע שפרס שלטה בפונטוס. האם ייתכן שמיתרידטס שמר על 'מסורת' פרסית ישנה יותר לסילוק אויבים?

ההוכחה הטובה ביותר לקיומו של אירוע קדום כזה, היא דווקא היעדר מוחלט של שמות יהודיים במסמכים פרסיים לפני שלטונו של קסרקסס, ואז הופעתם של מאות שמות יהודיים מיד לאחר שלטונו… מה שמוכיח את החזרתם המלאה לחברה הפרסית.

הכל בפרטים

עיקר התוכן במגילת אסתר הוא דיאלוג, אינטראקציות יומיומיות, תככי חצר ומניעת אירוע בסדר גודל היסטורי. בהיעדר ראיות ארכיאולוגיות או נוספות כלשהן, כמעט בלתי אפשרי להסבירן מבחינה היסטורית. אבל לעתים קרובות, כמה מהמתנות הטובות ביותר להיסטוריה מהותית נמצאות בפרטים הקטנים ביותר – קווי השלכה, הפרטים המובנים מאליהם ומגילת אסתר גדושה בהם. הנה כמה דוגמאות:

תיאור האימפריה בתקופתו של קסרקסס הראשון, החל מ"הודו" ועד "כוש"; שמהווה התייחסות גיאוגרפית זו מקבילה בכתובת דאייווה של קסרקסס הראשון.

גזרות שנשלחו "…אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֶל מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְאֶל עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ." (אסתר א, כב). הוצאת צווים רב לשוניים, היא מאפיין בולט של השלטון הפרסי.

מגילת אסתר מזהה שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס כיועציו (פסוקים 13-14). לאביו של קסרקסס, דריוש הגדול, היו שישה אנשים כאלה בקבינט שלו (לפי הכתובת בהיסטון), מה שמצביע על ההיסטוריה של מעגל פנימי בערך באותו גודל.

אסתר ה':א' מכיל את מה שניתן לתאר רק כפרט עד ראייה על הארכיטקטורה של ארמונו של קסרקסס, עם "חֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ" ו"כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת". פריסת הארמון הזו אושרה להפליא, הודות לחפירות ארכיאולוגיות של ארמון סוסה.

תפקידו הבולט של השרביט המלכותי של המלך הפרסי (וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, אסתר ה':ב'): בעוד שתפקידו המדויק של השרביט עדיין לא ידוע, כמה תבליטים של ארמון פרסי מתארים את המלך הפרסי מניף אותו.

רצונו של המלך הפרסי לגמול למשרתיו על מעשים טובים (אסתר ו':א'-ג') – זהו נוהג שהדהד בכתובת בהיסטון של דרייווש. בולטות ביחס לכך הן ה"רשימות" הפרסיות העשויות מנדיבים כאלה (אסתר ב':כג'), מנהג שציין גם הרודוטוס (הסטוריה 3.140).

הממלכה מכונה במשותף בפסוקים רבים כ"פרס ומדי" (אסתר א' ג', י"ד, י"ח; י':ב'). זה מקביל להתייחסויות בכתובות, כמו התייחסותו של דרייווש הגדול לעצמו כמלך "פרס, מדי ומדינות אחרות". ישנה גם אי-השינוי הידוע לשמצה, של החוק הפרסי, גם במקרים של טעות שיפוטית (…וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב, אסתר ח, ח).

לצד הנקודות הללו נמצאת השפה הגולמית הכוללת של אסתר. ספקנים זיהו בדרך כלל את אסתר כמספרת סיפור יוונית קלאסית – אך כפי שמציין סרבאני, "למרות שחלק מהמידע הזה [באסתר] דומה לזה שסופק במקורות קלאסיים [יווניים], רובו עולה בקנה אחד עם עדויות הקשורות ישירות לאימפריה הפרסית. בהתחשב בעובדה זו, יחד עם היעדר מילה יוונית כלשהי בטקסט מחד גיסא ונוכחותן של מילים רבות בפרסית וארמית עתיקה מאידך גיסא, נראה כי למחבר מגילת אסתר הייתה גישה למקורות הקשורים ישירות לאימפריה הפרסית".

קרייג דייוויס, בספרו Dating the Old Testament, מעריך באופן דומה את שפתה של מגילת אסתר, המאפיינים הלשוניים "העברית המקראית הקלאסית ולא התנ"כית המאוחרת" והיעדר המוחלט של מילים יווניות, כמו גם אופייה והשימוש ה"פרסי לחלוטין" שלה בשפה. — המסקנה ש"התאריך הסביר ביותר עבור אסתר הוא בסביבות שנת 430 לפנה"ס, בתקופת המושל נחמיה". הוא מוסיף כי "[זה] יהיה גם בקנה אחד עם האמירה של יוספוס שלא נכתבו ספרי הברית הישנה אלא אחרי ארתחשסתא", ששלטונו הסתיים בשנת 424 לפנה"ס. לפיכך, אפילו בשפת המגילה עצמו יש עקביות, שתומכים בעובדת התרחשותם בתקופה הפרסית.

בשורה התחתונה

נכון שיש הרבה שאנחנו עדיין לא יודעים על מגילת אסתר, מנקודת מבט היסטורית חיצונית. אבל זו בהחלט פשטנות יתר לדחות את היצירה כ"בדיונית". האם המגילה מכילה מה שאפשר לתאר כ"אי סבירות"? ודאי. קחו בחשבון את חלומו של המלך והחלטתו לרומם את מרדכי, במקביל לתכנון מותו של המן (אסתר ו). אך אלו אינן חוסר אפשריות ואינן דורשות מהעובדות להדחיקו למעמד של "סיפורת".

באותה מידה, העובדות הקיימות לאורך כל המגילה – השפה המסודרת ותאימות מסוימת להיסטוריה של תחילת המאה החמישית לפני הספירה בפרס – אכן מעידה בבירור על אופיה ההיסטורי. שלא לדבר על מסקנת המגילה, הפונה לקוראים להצליב את המידע ב"סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס" (אסתר י, ב).

למצער, לא שרדו כרוניקות פרסיות כאלה – שוב, חלק הארי ממה שאנו יודעים על פרס העתיקה מגיע ממקורות יווניים מוטים מאוד. עם זאת, למרבה האירוניה, עבור אלה שישליכו בצד את אסתר כ"נובלה" א-היסטורית לטובת הדיווחים היווניים, אותן האשמות הוטחו בכמה מתיאוריו של הרודוטוס את פרס של קסרקסס, כבעלי סממנים ספרותיים של נובלה המבוססת על נובלה. על מסורת שבעל פה ולא על עדי ראייה. זוהי ביקורת שחוזרת כמעט 2,000 שנה אחורה עוד מימי ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס הוא יוסף בן מתתיהו, שגינה במונחים לא ברורים היסטוריונים יוונים ש"מבלי שהיו במקומות הנוגעים בדבר, או שהיו בקרבתם כאשר הארועים התרחשו… חיברו כמה דברים ביחד. על פי שמועה והתעללו בחוצפה בעולם וקראו לכתבים הללו בשם היסטוריות" (נגד אפיון 1.8).

לגבי חשיבותו היחסית של המגילה בקאנון? אין בידינו להחליט. שכן אם משהו מעיד על ההיסטוריה של אסתר ותיאורה על כמעט השמדת העם היהודי, הרי זו הקביעות שבה שיחקה אותו נושא אנטישמי לאורך ההיסטוריה. הדוגמה הגרועה ביותר עדיין טבועה בזיכרון החי, עם 6 מיליון יהודים שנרצחו בשואה בלבד (שלא לדבר על פוגרומים וזוועות רבים אחרים במאה הקודמת ועל ה-7 באוקטובר קצרה היריעה מלתאר). עם זאת, באופן פרדוקסלי, מתוך האפר הזה, בתוך עשרות שנים בלבד העם היהודי קם באמצעות מלחמות הגנה חוזרות ונשנות כדי לצאתת חזק יותר בעוצמה מאי פעם. כפי שללא ספק יקרה גם בתום מלחמת חרבות ברזל, על חזיתותיה.

אפשר לתהות אם, בעוד 2,500 שנה, היסטוריונים עתידיים יראו את האירועים הדרמטיים של ההיסטוריה היהודית במאה האחרונה כ"פארסה", "אירוניה", "מוגזם" בצורה מגוחכת או "פיקטיבית"…

בשולי הדברים: על מרדכי

מרדכי הוא דמות מסקרנת, שיש לגביו מספר מוזרויות ונקודות מחלוקת. האחד הוא אופי אילן היוחסין שלו המתואר באסתר פרק ב': "ישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי. ו אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל…" (פסוקים ה'-ו'). היו שטענו שכדי שמרדכי ישרוד את השבי, הוא צריך להיות בן למעלה מ-100 שנים בתקופת שלטונו של קסרקסס. לשם כך, היו שטענו בהתבסס על פסוקים אלו כי יש לזהות את כורש באמצע המאה השישית כאחשוורוש של אסתר. התשובה היא פשוטה, עם זאת, אם לא ניקח את מרדכי כאדם שנלקח בשבי (שזה המובן שניתן בתרגומים מסוימים) אלא את סבא רבא שלו קִישׁ.

נקודה נוספת לבלבול היא מערכת היחסים של מרדכי עם אסתר, המכונה בפי העם "דוד". למעשה, הטקסט המקראי פשוט, שהרי אסתר ב': ז' מגלה כי "אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ" של מרדכי ולפיכך, אסתר ומרדכי הם בני דודים ראשונים. … שום טקסט רבני מסורתי לא טוען שמרדכי היה דודה של אסתר, אבל לרעיון תמיכה בטקסטים מוקדמים עם טענות לפיהן אסתר הייתה בתו של אחיו של מרדכי…

אבל האם יש ראיות לאדם עצמו, בחצרות פרס? לפי פרופסור דיוויד הווארד הבן, ב"מבוא לספרים ההיסטוריים של הברית הישנה": "לוח שהתגלה בשנת 1904 הכיל את השם 'מרדוקה' כפקיד פרסי בכיר בשנים הראשונות של שלטונו של קסרקסס, התואם את השם 'מרדוקה', או מרדכי. בשנים האחרונות יותר מ-30 טקסטים נחשפו בשם מרדוקה (או מרדוקו), המתייחסים לארבעה אנשים שונים, אחד מהם יכול היה בקלות להיות מרדכי המקראי"…

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.

כל ההיסטוריה. כל שבוע. אצלכם.

הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם

מי את/ה? חובב/ת היסטוריה מורה תלמיד/ה סטודנט/ית ספרן/ית הרשמה

בלחיצה על הרשמה אני מאשר/ת קבלת עדכונים בהתאם לתקנון ומדיניות הפרטיות.