ריגול וחקירות: מאחורי הקלעים של לשכת החקירות הפדרלית

ה-FBI, שהוקם ב-1908 כסוכנות חקירות פנימית קטנה, הפך עם השנים לאחת הסוכנויות המשפיעות ביותר בארצות הברית. ממצוד אחרי גנגסטרים בתקופת היובש ועד חקירות בחירות והטרור הפנימי בעשור האחרון, הסוכנות ממשיכה לעמוד במרכזם של סודות, שערוריות וסערות ציבוריות. קווים לדמותה של סוכנות.

רקע

ה-FBI, או לשכת החקירות הפדרלית (Federal Bureau of Investigation), הוא הזרוע החוקרת של מחלקת המשפטים האמריקאית וסוכנות המודיעין הפנימית והחקירות החשובה ביותר בארצות הברית. ה-FBI, שהוקם לראשונה ב-1908, ספג ביקורת לעתים קרובות על הפרת זכויות האזרח בארצות הברית, אף שתפקידו התרחב וכלל טיפול בטרור פנים-ארצי ובינלאומי, אכיפת חוקים פדרליים ושמירה על ביטחון המדינה.

לשכת החקירות (Bureau of Investigation)

בשנים הראשונות של המאה ה-20 התברר כי מחלקת המשפטים האמריקאית חסרה את המשאבים הנדרשים לניהול חקירות במדינה מתפשטת וצומחת במהירות. בשנת 1908, הנשיא תיאודור רוזוולט, שנכנס לתפקידו לאחר שאנרכיסט מעורער בנפשו התנקש בנשיא ויליאם מקינלי ב-1901, נתן את אישורו לתובע הכללי שלו, צ'רלס ג'יי בונפרטה (נכד אחיו של נפוליאון), לעקוף את הקונגרס ולהקים יחידת חקירות עצמאית. בתזכיר מ-26 ביולי 1908, קבע בונפרטה כי "כוח קבוע של סוכנים מיוחדים" יטפל בכל ענייני החקירה מטעם התובעים האמריקאים. כוח זה, שכלל כמה סוכני השירות החשאי לשעבר, הפך לגרעין של לשכת החקירות (Bureau of Investigation) החדשה. הלשכה, ששמה שונה ל"לשכת החקירות של ארצות הברית" (U.S. Bureau of Investigation) ב-1932, קיבלה את שמה הנוכחי, "לשכת החקירות הפדרלית" (Federal Bureau of Investigation), רק בשנת 1935.

חוק מאן (Mann Act)

הלשכה החדשה לקחה על עצמה את החקירה בנוגע להפרות של חוק מאן (הידוע כ"חוק תנועת העבדים הלבנים"), שעבר ב-1910, ואסר על הובלת אנשים בין מדינות לצורך עיסוק בפעילות מינית. במהלך מלחמת העולם הראשונה, "חוק הריגול של 1917" הוביל את הלשכה להשיק את תוכנית המעקב הפנימית הארצית הראשונה שלה, שכללה האזנות לשיחות ופתיחת דואר של קיצונים חשודים.

ג'יי אדגר הובר (J. Edgar Hoover)

החשש מפני הקומוניזם העולה בארצות הברית גדל והפך ל"בהלה אדומה" מלאה בתחילת 1920, לאחר סדרת פיגועים נגד מנהיגים לאומיים על ידי אנרכיסטים. בסמכותו של התובע הכללי א. מיטשל פאלמר, עורך דין צעיר ממחלקת המשפטים, ג'יי אדגר הובר, הורה לסוכני הלשכה לעצור בין 6,000 ל-10,000 אמריקאים, במעצרים המוניים שנודעו בשם "פשיטות פאלמר" (Palmer Raids).

אף שהפשיטות הגיעו בתחילה לכותרות בשל הצלחתן, הלשכה ספגה ביקורת כמעט מיידית על הפרת חירויות האזרח של אלפי אנשים. עם זאת, כוכבו של הובר דרך במהירות במחלקת המשפטים, וב-1921 הוא מונה לעוזר מנהל לשכת החקירות. שלוש שנים לאחר מכן, התובע הרלן פיסק סטון מינה את הובר למנהל בפועל על בסיס זמני. הובר, שהיה אז בן 29 בלבד, נשאר בתפקיד מנהל ה-FBI במשך 48 השנים הבאות.

תקופת היובש (Prohibition)

תחילתה של תקופת היובש ליבתה גל פשיעה חסר תקדים בארצות הברית, כאשר מבריחי אלכוהול וגנגסטרים הטילו אימה על ערים ברחבי המדינה. כדי להילחם בכך, הובר יזם רפורמה בלשכת החקירות שנועדה להפוך אותה לכוח מקצועי ויעיל יותר. הוא פיטר חוקרים בינוניים ואת אלה שראה כמינויים פוליטיים, והנהיג תהליך גיוס קפדני וקוד התנהגות מחמיר לכל הסוכנים הפדרליים.

הלשכה פרסמה את מודעת ה"מבוקש" הראשונה שלה ב-1919, ועד סוף שנות ה-20 פורסמו מודעות דומות בארצות הברית, קנדה ואירופה. מאוחר יותר הן התפשטו ברחבי העולם, וב-1950 ה-FBI השיק את רשימת "עשרת הנמלטים המבוקשים ביותר" המפורסמת שלו כיום. המוניטין של הסוכנות עלה כאשר תקופת היובש פינתה את מקומה לשפל הגדול, הודות למרדף של הלשכה אחר גנגסטרים מפורסמים, שודדי בנקים ועבריינים ידועים אחרים, כולל ג'ון דילינגר, בוני פארקר וקלייד בארו (הידועים כבוני וקלייד), ג'ורג' "מכונת הירייה" קלי ואלווין קרפיס. מעלליהם של סוכני הממשלה ומטרותיהם הססגוניות הגיעו אפילו להוליווד, ועד שנות ה-40 הובר הפך לשם דבר.

החל מינואר 1920, ארצות הברית הפכה למדינה יבשה. תקופת היובש אסרה על ייצור ומכירה של אלכוהול בניסיון לחנך אמריקאים פרועים (וכמה סיבות נוספות). לניסוי היו השלכות רבות בלתי מכוונות, אך באופן המסוכן ביותר, הוא טיפח את עליית הפשע המאורגן והמאפיה האמריקאית.

מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ה-FBI החל לחקור איומים על הביטחון הלאומי, כולל קבוצות נאציות, פשיסטיות וקומוניסטיות אמריקאיות. הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט הטיל על ה-FBI לפקח על פעולות מודיעין בכל חצי הכדור המערבי, מה שהלשכה עשתה באמצעות שירות המודיעין המיוחד (SIS), שהוקם ביוני 1940. תחת רוזוולט, סמכויות ה-FBI של הובר לנהל מבצעי מודיעין סודיים נגד אויביה החשודים של אמריקה התרחבו מאוד בהנחיה שהובר יצטט למשך שארית חייו. לקראת כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, ה-FBI הרכיב רשימה של נתינים זרים גרמנים, יפנים ואיטלקים בארצות הברית שבהם ראו איום על המדינה.

בתוך 72 שעות לאחר שארצות הברית הכריזה מלחמה, הסוכנים הפדרליים פעלו לעצור יותר מ-3,800 אנשים. עם זאת, הובר התנגד להחלטתו של רוזוולט לעצור יותר מ-100,000 יפנים אמריקאים במחנות מעצר; הוא רצה שאנשים ייחקרו וייכלאו (אם יש צורך בכך) על בסיס נאמנותם לאויב, ולא רק על בסיס גזעם.

שחר המלחמה הקרה

עד אמצע שנות ה-50, ככל שהמלחמה הקרה התחממה, הלשכה השיקה תוכנית של פעולות חשאיות המכוונות נגד קבוצות קומוניסטיות וסוציאליסטיות חשודות בתוך ארצות הברית. הובר, שהיה משוכנע כי הקומוניזם עומד מאחורי תנועת זכויות האזרח הגוברת במדינה, הפך את מנהיגיה למוקד הבדיקה הקפדנית ביותר של ה-FBI. באופן ידוע לשמצה, הלשכה האזינה לטלפונים של הכומר הצעיר והעולה מרטין לותר קינג הבן, ואספה מידע על קשריו הקומוניסטיים לכאורה ועל הפרשיות מחוץ לנישואין הרבות שלו. הובר גם עקב מקרוב אחר חייו הפרטיים של הנשיא ג'ון פ. קנדי, והתעמת בחריפות עם אחיו התובע רוברט פ. קנדי.

עם העברת "חוק זכויות האזרח של 1964", ה-FBI קיבל סמכות שיפוט על מקרים רבים הנוגעים להפרות של הפרדה גזעית וזכויות ההצבעה, בין יתר הנושאים. במקביל להמשך הפיקוח על מנהיגי וארגוני זכויות האזרח, הלשכה השיקה גם תוכנית מעקב נגד הקו קלוקס קלאן, שצבר כוח בהתנגדותו לתנועת זכויות האזרח.

סוף עידן הובר

במהלך כהונתו בת 48 השנים כמנהל ה-FBI, המוניטין של הובר כמי שיש לו גישה למידע מפליל כה רב על אנשים כה רבים הבטיח שאף נשיא לא יהיה מוכן או מסוגל להדיח אותו מתפקידו. לאחר שהובר הלך לעולמו בשנתו ב-1972, אמר הנשיא ריצ'רד מ. ניקסון במסיבת עיתונאים: "כל אמריקאי, לדעתי, חייב לג'יי אדגר הובר חוב גדול על הפיכת ה-FBI לארגון אכיפת החוק הטוב ביותר בעולם כולו."

בשל מידת הכוח שהובר צבר, מחלקת המשפטים נקטה בצעדים לרסן את הלשכה, כולל הגבלת תפקיד המנהל לכהונה בודדת של 10 שנים, שייבחר על ידי הנשיא ויאושר על ידי הסנאט. במקביל, ה-FBI מילא תפקיד מרכזי בפרשת ווטרגייט שהלכה והסלימה, כאשר סגן המנהל מארק פלט הפך למקור מרכזי עבור כתבי הוושינגטון פוסט שכתבו על התפקיד שמילא ממשל ניקסון בפריצה למטה הוועדה הדמוקרטית הלאומית (DNC). זהותו של פלט כ"גרון עמוק" (Deep Throat), אף שנחשדה, אושרה רק לאחר מותו ב-2008.

האף.בי.איי והטרור

בשנות ה-80, מלבד מאמציה המתמשכים להילחם בריגול מברית המועצות, ה-FBI מיקד חלק ניכר מעבודתו במאבק בסחר בסמים גלובלי ובפשעי צווארון לבן. אבל הפצצת טיסת פאן אם 103 מעל לוקרבי, סקוטלנד, ב-1988 ובמיוחד הפיגוע במגדלי התאומים ב-1993, דחפו את הטרור האסלאמי לחזית דאגות הביטחון הלאומי של הלשכה. גם התקפות פנימיות, כמו הפיגוע באוקלהומה סיטי והתקפות ה"יונבומבר" הקטלניות, עזרו להפוך את המלחמה בטרור לאחת העדיפויות הגבוהות ביותר של ה-FBI עד אמצע שנות ה-90.

בעקבות מתקפות הטרור ההרסניות של 11 בספטמבר 2001, "חוק הפטריוט" הרחיב מאוד את סמכויות ה-FBI לבצע מעקב אחר אזרחים אמריקאים ותושבים זרים כאחד. המנהל רוברט מולר, שנכנס לתפקידו שבוע בלבד לפני ה-11 בספטמבר ועמד בראש החקירה המאסיבית שלאחר המתקפות, הפך למנהל בעל הכהונה הארוכה ביותר מאז ג'יי אדגר הובר והיחיד מאז הובר שהשלים את הכהונה המקסימלית של 10 שנים.

האף.בי.איי וחירויות האזרח

החששות בנוגע לחריגה מסמכות ה-FBI בחיי אזרחים רגילים הטרידו את הלשכה מאז פשיטות פאלמר ב-1920, ורק גברו בעידן הובר. ב-1967, בית המשפט העליון הציב גבולות על יכולות ה-FBI לבצע מעקב חוקי אחר אזרחים כאשר פסק בתיק ״כץ נגד ארצות הברית״ (Katz v. United States) שההגנה של התיקון הרביעי מפני "חיפושים ותפיסות בלתי סבירים" מכסה האזנות סתר אלקטרוניות.

מאבקים משפטיים על שיטות ה-FBI לאיסוף ראיות נמשכו גם בעידן שלאחר ה-11 בספטמבר. אך למרות ביקורת מצד האיגוד האמריקאי לחירויות אזרח (ACLU) ואחרים, "חוק הפטריוט" פינה את מקומו ל"חוק החירות" (Freedom Act) ב-2015, ששמר על רבות מסמכויות המעקב שניתנו ל-FBI על ידי החוק הקודם.

הבחירות לנשיאות 2016 ודונלד טראמפ

במהלך הבחירות לנשיאות 2016, ה-FBI חקר את השימוש של המועמדת לנשיאות הדמוקרטית הילרי קלינטון בשרת דואר אלקטרוני פרטי במהלך כהונתה כמזכירת המדינה. לאחר שהכריז ביולי 2016 כי היא נוקתה מחשד לפלילים, מנהל ה-FBI ג'יימס קומי שוב עורר כותרות, כאשר כתב לקונגרס שלושה שבועות לפני הבחירות וחשף כי נמצאו הודעות דוא"ל חדשות שעשויות להיות קשורות לתיק. לאחר שקלינטון הפסידה בבחירות לדונלד טראמפ, קומי עורר גלים גדולים עוד יותר כאשר אישר כי ה-FBI חוקר קנוניה אפשרית בין הקמפיין של טראמפ לפקידים רוסים שרצו לעזור לטראמפ לנצח בבחירות.

במאי 2017, טראמפ פיטר את קומי, שטען (בתזכיר מפורט שהודלף לעיתונות זמן קצר לאחר פיטוריו) כי הנשיא ביקש ממנו להפסיק חקירה הקשורה למעורבות רוסיה בבחירות הנשיאותיות. באותו חודש, מחלקת המשפטים מינתה את מולר, מנהל ה-FBI לשעבר, לתובע מיוחד האחראי על חקירה בנוגע להתערבות לכאורה של רוסיה בבחירות 2016. החקירות הובילו לכך שב‑2022, סוכני הלשכה ערכו חיפוש בביתו של דונלד טראמפ במאר א לאגו, פלורידה במסגרת חקירה על מסמכי סיווג.

חומר מעשיר לקריאה