פעילותו הנחרצת למען שחרור מהשלטון הבריטי הובילה אותו אל שדה הקרב, שם נרצח בהיותו בן 29 בלבד והפך ליהודי הראשון שנפל במלחמת העצמאות של ארצות הברית. מותו הטרגי התרחש פחות מחודש לאחר הכרזת העצמאות האמריקאית, והותיר חותם היסטורי עמוק על המאבק הדמוקרטי. זהו סיפורו של פרנסיס סלוודור.
פסיעות חרישיות נשמעו בחשכת הלילה של ה-1 באוגוסט 1776, סמוך לגדות נהר קיווי. קבוצה של 330 אנשי מיליציה עשתה את דרכה אל עבר מחנה אויב, מובלת על ידי צמד שבויים. לפתע, הדממה נקרעה באחת. מארב קטלני שניצת בידי כוחות נאמני הכתר הבריטי ובעלי בריתם משבט הצ'רוקי הפך את העלטה לזירת קטל. כדורים שרקו באוויר, ואחד הלוחמים, צעיר אנגלי-יהודי שחצה את האוקיינוס כדי למצוא עתיד חדש, ספג שלושה קליעים וצנח אל בין השיחים. שמו היה פְרַנְסיס סַלְוַודוֹר (Francis Salvador). באותו לילה גורלי, לפני שהכוח הספיק לחלצו, הוא איבד את קרקפתו ואת חייו, ונחקק בספרי ההיסטוריה.
פרנסיס סלוודור, יליד 1747 בלונדון, היה איש אשכולות, אריסטוקרט ופוליטיקאי, שהיגר למושבה דרום קרוליינה שבאמריקה בשנת 1773. בתוך זמן קצר הוא הפך לקול בולט בעד העצמאות האמריקאית, נבחר לקונגרס הפרובינציאלי והיה ליהודי הראשון להחזיק במשרה ציבורית בשלוש עשרה המושבות, הרבה לפני שארצות הברית הפכה לאומה עצמאית. מותו הטראגי בגיל 29 בלבד, הכתיר אותו כחלל היהודי הראשון של מלחמת העצמאות האמריקאית.
אצולה, עושר ורעידת אדמה: שורשי משפחת סלוודור
קורות חייו של סלוודור החלו הרחק מהיבשת האמריקאית, בחיקה של קהילה יהודית ספרדית משגשגת ופורטוגזית שהתפתחה בלונדון מאז המאה ה-17. משפחתו, שנקראה במקור יְשׁוּרוּן רוֹדְרִיגֶז (Jeshurun Rodriguez), הגיעה מפורטוגל להולנד, ומשם חצתה את התעלה לאנגליה. פרנסיס נולד בשנת 1747 ליעקב סלוודור ולאשתו. הוא נקרא על שם סבו, פרנסיס סלוודור.
בהיותו בן שנתיים בלבד, איבד פרנסיס את אביו. זמן קצר לאחר מכן נולד אחיו הצעיר, משה. פרנסיס ואחיו גדלו בעושר רב וזכו לחינוך פרטי ומוקפד. עם הגעתו לבגרות, כל אחד מהבנים ירש הון עתק של 60,000 ליש"ט. בצעירותו, הפך פרנסיס קרוב מאוד לדודו, יוסף סלוודור, איש עסקים בולט, אשר כיהן כדירקטור היהודי הראשון והיחיד בחברת הודו המזרחית הבריטית. דודו יוסף היה מראשי הקהילה היהודית באנגליה והשפיע רבות על קבלת חוק התאזרחות היהודים בפרלמנט הבריטי בשנת 1753.
כשהוא ממשיך את המסורת המשפחתית, פרנסיס החל לעבוד עם דודו ג'וזף ויחד עם משפחת דָה-קוֹסְטָה (DaCosta) העשירה מלונדון. הוא נישא לבת דודתו הראשונה, שרה סלוודור, בתו השנייה של ג'וזף, אשר הביאה עמה נדוניה מכובדת של 13,000 ליש"ט. לזוג נולדו ארבעה ילדים: בן בשם ג'וֹן לָאבֶל (John Lovel) ושלוש בנות.
אולם, הגורל התערב באכזריות. רעידת האדמה הגדולה בליסבון, פורטוגל, שהתרחשה בשנת 1755, החריבה לחלוטין את נכסי הנדל"ן הרבים שהחזיקה המשפחה בעיר. מכה זו, בתוספת להשקעות כושלות בחברת הודו המזרחית הבריטית (ובהמשך אף קריסה בחברת הודו המזרחית ההולנדית), רוששו את המשפחה כמעט לחלוטין. עד שנות השבעים של המאה ה-18, כל שנותר ממשפחת סלוודור העשירה היה מעט כסף ושטחי אדמה מרוחקים באזור הספר של דרום קרוליינה.
הפלגה אל הלא נודע: האדמה בדרום קרוליינה
קשריה של משפחת סלוודור לאמריקה החלו שנים לפני בואו של פרנסיס. בשנת 1733, הקהילה הספרדית בלונדון שלחה 42 יהודים לסוואנה, ג'ורג'יה, יחד עם המתיישבים האנגלים הראשונים. בשנות השלושים של המאה ה-18 החלו יהודים להגר גם לצ'ארלסטון כיעד מועדף. כאשר ספרד תקפה את ג'ורג'יה בשנת 1740, רוב המשפחות היהודיות נמלטו צפונה לצ'ארלסטון מחשש שהאינקוויזיציה הספרדית תוטל עליהם, ושם חברו אליהם יהודים מגרמניה, הולנד ואיי הודו המערבית.
דודו ג'וזף פעל רבות למען יישוב יהודים עניים ובני משפחותיהם בעולם החדש, ורכש למעלה מ-400 קמ"ר (100,000 אקרים) של אדמה בדרום קרוליינה. במקביל, משפחות סלוודור ודה-קוסטה רכשו יחד שטח של כ-810 קמ"ר באזור החדש של מחוז 96, אזור שכונה בפי רבים "ארץ היהודים" ("Jews Land").
בשנת 1773, כשבידיו מעט מן ההון שנותר לו, החליט פרנסיס סלוודור לקחת את גורלו בידיו. הוא רכש כ-28 קמ"ר (7,000 אקרים) לעצמו באותו מחוז, והיגר לאמריקה בדצמבר 1773 במטרה לבדוק את אדמות המשפחה ולשקם את עושרם. הוא השאיר את אשתו שרה וארבעת ילדיהם תחת השגחתו של דודו ג'וזף בלונדון, מתוך כוונה להביאם אליו ברגע שיתבסס.
עם הגעתו לצ'ארלסטון, התיישב סלוודור באחוזתו שנקראה קוֹרוֹנֵקָה ובשמה הנפוץ קוֹרְנְאֵייקֶר בשנת 1774. הוא החל לגדל צמח אינדיגו תוך שימוש בעבדים אפריקאים שרכש לצורך עבודת האדמה. מאחר ולא רצה לחיות בגפו, הצטרף אליו לזמן מה חברו רִיצָ'ארְד רֵאפְּלִי.
שבירת תקרת הזכוכית: פוליטיקאי, מחוקק ומהפכן
בצ'ארלסטון, סלוודור התיידד במהירות עם המנהיגים העולים של המהפכה בדרום. מעגלו החברתי כלל אישים כמו צָ'ארְלְז קוֹטְסְווֹרְת' פִּינְקְנִי, ג'וֹן רַאטְלֶדְג', וִילְיַאם הֶנְרִי דְּרֵייטוֹן, הֶנְרִי לוֹרֶנְס וסְמוּאֵל הָאמוֹנְד. האקלים הפוליטי שפנה לעבר עצמאות סחף את סלוודור, והוא הפך לפעיל מרכזי בתנועה.
בצעד חסר תקדים, סלוודור ורפלי נבחרו כנציגים לקונגרס הפרובינציאלי הראשון של דרום קרוליינה. על אף שהחוקים באותה תקופה אסרו במפורש על יהודים להצביע או להחזיק במשרה ציבורית, איש מבין המתיישבים לא הביע התנגדות לבחירתם כנציגי אזור הספר של ניינטי-סיקס. בכך, בשנת 1774 (והשבעה בינואר 1775), הפך סלוודור בן ה-27 ליהודי המוצהר הראשון אי פעם שנבחר למשרה ציבורית ב-13 המושבות של צפון אמריקה. אל נציגות זו הצטרף גם אַנְדְרוּ וִילְיַאמְסוֹן, ששימש אז כמייג'ור במיליציה.
כאשר התכנס הקונגרס הפרובינציאלי הראשון בצ'ארלסטון בינואר 1775, סלוודור מונה מיד לשורת תפקידים קריטיים. הוא היה חבר בוועדות לניסוח הצהרת מטרות הקונגרס לעם, השגת תחמושת, בחינת ביטחון אזור הספר, וניסוח החוקה. כמו כן, הוא מונה לוועדה שתפקידה היה לשכנע את נאמני הכתר הבריטי (הטוריז) בחלקים הצפוניים והמערביים של המושבה להצטרף למאבק האמריקאי. הוא הפך למתנגד חריף של השלטון הבריטי ודחק בגלוי לעצמאות.
בזכות פעילותו הענפה, הוא נבחר מחדש לקונגרס הפרובינציאלי השני שהתכנס בנובמבר 1775, תפקיד בו יחזיק עד יומו האחרון. בקונגרס זה הוא תפקד כאחד האלופים הגדולים של רעיון העצמאות, ואף עודד את חבריו הצירים להורות למשלחת המושבה בקונגרס היבשתי בפילדלפיה להצביע בעד עצמאות. סלוודור שימש כיושב ראש ועדת הדרכים והאמצעים של קונגרס זה, ובו זמנית שירת בוועדה מיוחדת שהוסמכה להנפיק שטרי אשראי לתשלום לאנשי יחידות המיליציה שהוקמו לאחרונה, וכן מונה לוועדה לשמירת השלום בחלקים הפנימיים של דרום קרוליינה.
"פול רוויר של הדרום"
הפוליטיקאי המבריק לא הסתפק במילים. בתחילת שנת 1776, הבריטים הסיתו ושידלו את בני בריתם האינדיאנים משבט הצ'רוקי לתקוף את המתיישבים הלבנים באזור הספר המערבי של דרום קרוליינה. מטרת הבריטים הייתה ליצור פעולת הסחה שתקל על פעולותיהם הצבאיות לאורך חוף הים. ב-1 ביולי 1776, החלו האינדיאנים בתקיפת משפחות באזור ניינטי-סיקס, בעודם טובחים במתיישבים ונוחלים ניצחונות.
כשהבין את גודל הסכנה, זינק סלוודור על סוסו ורכב מאדמותיו למרחק של כ-45 ק"מ (28 מיילים ויש אומרים מעל 30 מייל) אל אחוזת ווייט הול, מעוזו של מייג'ור אנדרו ויליאמסון, על מנת להזעיק עזרה ולהזהיר את יחידות המיליציה. רכיבה הירואית זו זיכתה אותו ביולי 1776 בכינוי "פול רוויר של הדרום".
הוא שב לחזית יחד עם התגבורת ולקח חלק פעיל בקרבות נגד הבריטים ובעלי בריתם באזור הצפוני. ב-31 ביולי, הצליח ויליאמסון ללכוד שניים מנאמני הכתר. אולם, הללו הובילו את כוח המיליציה שמנה 330 לוחמים הישר אל תוך מארב מתוכנן של חבריהם הנאמנים ולוחמי הצ'רוקי, באזור נהר קיווי. הכוח הבריטי הונהג על ידי אֲלֶכְּסַנְדֶּר קָמֶרוֹן (Alexander Cameron), סגנו של קפטן ג'וֹן סְטְיוּאַרְט (John Stuart).
המארב הלילי והקרב האחרון בנהר קיווי
ה-1 באוגוסט 1776 היה יומו האחרון של פרנסיס. במארב הלילי המפתיע שהתפתח, ספג סלוודור מספר קליעים ונפל למשכב בתוך שיחייה סבוכה. בחסות החשכה, לוחמי הצ'רוקי גילו אותו והסירו את קרקפתו באכזריות. הוא היה החלל היהודי הראשון במלחמת העצמאות האמריקאית, פחות מחודש לאחר הכרזת העצמאות הרשמית. קולונל וִילְיַאם תּוֹמְסוֹן, מפקדו וידידו לנשק, תיאר את רגעיו האחרונים של סלוודור במכתב מצמרר ששלח לוויליאם הנרי דרייטון ב-4 באוגוסט 1776:
פרנסיס סלוודור מת מפצעיו כשהוא בן 29 בלבד. העיתון הפטריוטי "The Remembrancer" ספד לו וכתב: "הוא היה אהוב ומוערך על ידי הכול". המהפכה האמריקאית שאבה אותו אליה בטרם הספיק להביא את משפחתו אל המושבה, ואשתו וילדיו נותרו בלונדון, נתמכים על ידי עזבונו ומשפחתם.
מורשת של חירות והנצחה
מותו של פרנסיס סלוודור מסמל את שילובם של יהודי ארצות הברית בסיפור הלאומי האמריקאי כבר משלביו המוקדמים ביותר. ב-6 ביוני 1780, ארבע שנים לאחר מותו, אשתו ושלושה מארבעת ילדיו הוטבלו לנצרות, ובנו ג'ון לאבל המיר את דתו לכנסייה האנגליקנית והפך לכומר.
עשורים לאחר מותו, לאחר שחירות הדת הושגה, צ'ארלסטון התהדרה באוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר במדינה. הקהילה היהודית המקומית מעניקה עד היום את "פרס סלוודור" לזכרו. בשנת 1950, לכבוד חגיגות 200 השנים לקהילה היהודית של צ'ארלסטון, הקימה עיריית צ'ארלסטון לוח זיכרון בפארק וושינגטון (Washington Square) הסמוך לבית העירייה, המנציח את פועלו של פרנסיס. על המצבה נחרטו המילים הבאות:
"נולד אריסטוקרט, הפך לדמוקרט;
אנגלי, הוא הטיל את גורלו עם האמריקאים;
נאמן לאמונתו העתיקה, הוא נתן את חייו;
למען תקוות חדשות של חירות האדם והבנה."
אתר ההיסטוריה הלאומי של ניינטי-סיקס הוכרז כציון דרך היסטורי לאומי המנציח את הפעולות באזור (ובהן גם המצור האמריקאי בשנת 1781). דמותו של פרנסיס סלוודור, שעזב את בירות אירופה אל הספר האמריקאי, קשרה לנצח את ההיסטוריה היהודית אל ליבת המאבק למען העצמאות של ארצות הברית.
חומר מעשיר להאזנה
ההסכת "250 שנים לארה"ב", חלק א'״ הוא פודקאסט מבית הספרייה הלאומית הדן ב"איש הצללים היהודי שמימן את מלחמת העצמאות האמריקאית״ עם התייחסות למה עלה בגורלו של החייל היהודי הראשון במלחמת העצמאות שנפל בידי האינדיאנים?". ההסכת מרחיב על חייו ומורשתו של סלוודור ומחבר את סיפורו האישי להקשר הלאומי האמריקאי.
אנו מקווים שמסע זה אל חייהם של אישים שהתוו את מהלך ההיסטוריה השאיר בכם צימאון לעוד גילויים. אם מצאתם את עצמכם מרותקים לגורלו של החלל היהודי הראשון במלחמת העצמאות, המשיכו לקרוא כתבות נוספות באתר שלנו, כדי להבטיח שהעבר לעולם לא יישכח.
שאלות ותשובות⇣
מי היה פרנסיס סלוודור ומה הייתה חשיבותו בהיסטוריה האמריקאית?
מדוע עזב פרנסיס סלוודור את משפחתו בלונדון ועבר לאמריקה?
כיצד זכה פרנסיס סלוודור לכינוי "פול רוויר של הדרום"?
מה קרה בקרב שבו מצא פרנסיס סלוודור את מותו?
באילו תפקידים פוליטיים כיהן פרנסיס סלוודור בדרום קרוליינה?
כל ההיסטוריה. כל שבוע. אצלכם.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
