תאמל״ק לי
פרנסואה לקרק דו טרמבלה, הידוע בכינויו "האב ג'וזף", היה נזיר קפוצ'יני פשוט למראית עין, אך בפועל הוא היה המוח המבריק ורשת הביטחון מאחורי החשמן רישלייה, איש סודו וסוכנו האישי. בין תפילה להטפה, הוא ניהל את רשת הריגול הענפה של צרפת, תמרן צבאות באירופה ועיצב את פני המדיניות הצרפתית במאה ה-17. פרנסואה לקרק דו טרמבלה נחשב ל"החשמן האפור" המקורי (Éminence grise), מושג שנטבע בשל גלימת הנזיר האפורה שלו ועוצמתו הפוליטית הלא-רשמית, והוא שימש כראש לשכתו של רישלייה וכמנהל רשת הריגול הענפה שלו בתקופה של תהפוכות דתיות ומדיניות בצרפת וביבשת כולה.
מלוחם לנזיר: שנותיו המוקדמות של פרנסואה לקרק
פרנסואה לקרק נולד ב-4 בנובמבר 1577, כבנו הבכור של ז'אן לקרק דו טרמבלה, דמות מכובדת שכיהנה כנשיא לשכת הבקשות של הפרלמנט של פריז. אמו הייתה מארי מוטייה דה לה פאייט. כבן למשפחה בעלת מעמד, קיבל פרנסואה לקרק דו טרמבלה הכשרה קלאסית קפדנית ויסודית כבר בילדותו. בשנת 1595, כשהיה צעיר לימים, יצא למסע ממושך ברחבי איטליה, חוויה שעיצבה את השקפת עולמו לפני שחזר לצרפת כדי להתחיל בקריירה צבאית.
הקריירה המוקדמת של פרנסואה לקרק דו טרמבלה לא רמזה בתחילה על פרישות דתית. הוא שירת כלוחם במצור על אמיין בשנת 1597 ולאחר מכן הצטרף למשלחת דיפלומטית מיוחדת שנשלחה ללונדון. עם זאת, הקריאה הרוחנית הייתה חזקה מהשאיפות הצבאיות. ב-2 בפברואר 1599, הוא נכנס לתקופת המועמדות (Novitiate) במסדר הקפוצ'יני תחת השם "ג'וזף". יום לאחר מכן, ב-3 בפברואר 1600, פרנסואה לקרק ויתר על העולם הגשמי ונכנס למנזר הקפוצ'יני באורליאן.
קנאות הדתית והקמת מסדר בנות הפרשים
האב ג'וזף אימץ את חיי הדת בלהט גדול והפך למטיף ורפורמטור בולט בשורות הכנסייה. בשנת 1606, הוא סייע לאנטואנט ד'אורליאן-לונגוויל, נזירה ממנזר פונטברו (Fontevrault), להקים את המסדר המתוקן של "בנות הפרשים" (Filles du Calvaire). מסירותו למסדר זה הייתה כה רבה עד שהוא כתב עבור הנזירות מדריך לתפילה ועבודת קודש.
זלהנותו הדתית של פרנסואה לקרק דו טרמבלה הובילה אותו לשלוח מיסיונרים למרכזי התנועה ההוגנוטית בצרפת, מתוך שאיפה להפיץ את האמונה הקתולית. בשנת 1617, הוא קיבל אישור רשמי מרומא בדמות בוליפה אפיפיורית שאישרה את הקמת מסדר הנזירות הבנדיקטיניות המתוקנות בנוטרדאם דו קלוואיר (Notre Dame du Calvaire). האב ג'וזף הקדיש את עצמו כמטיף ומתקן של מסדרים דתיים, כאשר הנזירות הבנדיקטיניות הפגינו חסד משמעותי שהעניק השראה לממשל חדש באותם מוסדות.
הכניסה לזירה הפוליטית והמפגש עם רישלייה
המעבר של האב ג'וזף מהעולם הדתי אל הפוליטיקה הגבוהה התרחש בוועידת לודן (Conference of Loudun). שם, כאיש סודם של המלכה והשליח האפיפיורי, הוא התייצב נגד הגליקניזם שקידם הפרלמנט של פריז. פרנסואה לקרק דו טרמבלה הצליח לשכנע את הנסיכים כי העמדה שנקטו טומנת בחובה נטיות פלגניות (schismatic), מה שהוביל אותם לזנוח את תמיכתם המקורית במהלך.
בשנת 1612 נוצרו הקשרים האישיים בין פרנסואה לקרק לבין החשמן רישלייה, קשרים שביססו את המוניטין שלו ואת המושג "החשמן האפור". למרות שהמחקר ההיסטורי לא הצליח לתעד באופן מלא ורשמי את מידת השפעתו המדויקת על החשמן רישלייה, ברור כי האב ג'וזף היה יד ימינו, ראש לשכתו והאדם שריכז את רשת הריגול הענפה של ראש ממשלת צרפת.
בשנת 1627, פרנסואה לקרק דו טרמבלה נכח במצור המפורסם על לה רושל. מעבר לנאמנותו המדינית, הייתה לאב ג'וזף סיבה דתית עמוקה להפוך לבעל בריתו של החשמן רישלייה נגד בית האבסבורג. הוא חלם לעורר את אירופה למסע צלב חדש נגד האימפריה העות'מאנית, והאמין ששלטון ההאבסבורגים מהווה מכשול בדרך להגשמת חזון זה.
במסגרת תפקידו עבור החשמן רישלייה, תמרן האב ג'וזף במושב הרגנסבורג (Diet of Regensburg) כדי לסכל את התוקפנות של קיסר בית האבסבורג. לאחר מכן, הוא המליץ על התערבותו של גוסטבוס אדולפוס והצבאות הפרוטסטנטיים, פעולה שנועדה לשמור על מאזן הכוחות באירופה. למרות שפרנסואה לקרק שמר על אורח חיים אישי צנוע וסגפני, הוא הקדיש את כל מרצו לדיפלומטיה ופוליטיקה והפך למעשה לשר מלחמה בפועל.
הידעת?
למרות עוצמתו האדירה וניהול רשת הריגול של צרפת, האב ג'וזף סירב לנטוש את לבוש הנזיר הפשוט שלו לאורך כל שנות שירותו הפוליטי.
פרנסואה לקרק דו טרמבלה נפטר ב-17 בדצמבר 1638, בדיוק בזמן שבו עמד להתמנות לחשמן (קרדינל). מותו סימן את סופו של עידן שבו נזיר עטוי גלימה אפורה יכול היה לנהל את ענייני המדינה מאחורי הקלעים. הסיפור המפורסם, לפיו החשמן רישלייה ביקר אותו על ערש דווי ועורר את האדם הגוסס במילים "אומץ, האב ג'וזף, ניצחנו בברייסאך", נחשב כיום לסיפור בדיוני (אפוקריפי).
שמו של האב ג'וזף הפך מאז לשם דבר לאדם רב עוצמה שנמנע מפרסום ומעדיף לפעול בצל סמכות לגיטימית וגלויה. המונח "החשמן האפור" נותר עד היום בשימוש לתיאור יועצים רבי השפעה הפועלים בסתר.
דמותו של פרנסואה לקרק דו טרמבלה מזכירה לנו שההיסטוריה אינה נכתבת רק על ידי אלו העומדים בקדמת הבמה, אלא לעיתים קרובות על ידי אלו הלוחשים על אוזנם של מקבלי ההחלטות. עוצמתו הנסתרת והשפעתו על עיצוב פניה של צרפת ואירופה במאה ה-17 הפכו אותו לאב טיפוס של פוליטיקאי הצללים.
מעוניינים לגלות דמויות נוספות שעיצבו את העולם מאחורי הקלעים? הירשמו לניוזלטר שלנו באתר HistoryIsTold וקבלו סיפורים היסטוריים מרתקים ישירות לתיבת המייל שלכם.
חומר מעשיר לקריאה
הספר ״Le Père Joseph et Richelieu״ מאת גוסטב פאנייה (Gustave Fagniez), נחשב ל"תנ"ך" של חוקרי האב ג'וזף, הוא יצא לאור ב-1894. פאנייה היה הראשון שערך מחקר ארכיוני מקיף ומעמיק (בשני כרכים עבי כרס) על חייו. הספר מנתח את השפעתו המדינית העצומה ואת יחסיו המורכבים עם רישלייה.
״החשמן האפור״ (L'Éminence grise) מאת ז'ורז' גרנט (שהיה בישוף וחבר האקדמיה הצרפתית) הוא ביוגרפיה קצרה וקולחת שפורמסה ב-1941. הספר נכתב בתקופה שבה דמותו של האב ג'וזף חזרה לעורר עניין ציבורי והוא מתמקד רבות בשילוב שבין חייו כנזיר אדוק לבין מעמדו כאיש סודו של הקרדינל.
הספר ״Le Père Joseph : l'éminence grise de Richelieu״ מאת בנואה פייר (Benoist Pierre), הוא המחקר המודרני המוביל שקיים ופורסם ב-2007. פייר בוחן את האב ג'וזף לא רק כפוליטיקאי, אלא כאיש דת שפעל מתוך חזון רוחני (כמו רצונו לאחד את אירופה למסע צלב). הספר מנסה לנפץ חלק מהמיתוסים ומתאר אותו כדמות רציונלית ואינטלקטואלית במנגנון המדינה הצרפתי המתהווה.
״François Leclerc du Tremblay״ הוא חיבור ייחודי (בפורמט של כתב יד כמעט) המנסה לשפוך "אור חדש" על הדמות. המחבר Jean-Paul-Médéric Tremblay מתמקד במיוחד בחיים הרוחניים של האב ג'וזף כמורה רוחני ומנהיג מסדר, לצד תפקידו הפוליטי. זהו מקור חשוב למי שרוצה להבין את התיאולוגיה שמאחורי המדינאי. יצא לאור ב-1988.
״Les éminences grises״ (2020) מאת צ'ארלס זורגביב (Charles Zorgbibe), מומחה ליחסים בינלאומיים, בוחן את התופעה של "החשמן האפור" לאורך ההיסטוריה. האב ג'וזף משמש כאן כמקרה הבוחן הקלאסי והראשון, דרכו מנתח המחבר כיצד פועלים יועצי צללים ומהו כוחם האמיתי מול המנהיג הגלוי.
אחת היצירות המפורסמות ביותר על האב ג׳וזף הוא הספר ״החשמן האפור״ (L'Éminence grise) מ-1941. אלדוס האקסלי (מחבר "עולם חדש מופלא") כתב ביוגרפיה ספרותית-פילוסופית מרתקת. הוא בוחן את הפרדוקס הנורא בעיניו: כיצד אדם ששואף למיסטיקה, פרישות וקדושה דתית, הופך לאדריכל של מלחמות עקובות מדם (כמו מלחמת שלושים השנים). זהו ספר ביקורתי מאוד כלפי השילוב בין דת לפוליטיקה.
״Cinq-Mars״ הוא רומן היסטורי מפורסם משנת 1826, התקופה הרומנטית בצרפת. המחבר אלפרד דה ויני (Alfred de Vigny) מציג את האב ג'וזף כדמות אפלה, כמעט דמונית, הפועלת בשירותו של רישלייה הכל-יכול. כאן התקבע המיתוס של הנזיר המפחיד שמושך בחוטים מאחורי הפרגוד.
״L'Héroïne״ (1910) מאת מישל זוואקו (Michel Zévaco), שהיה סופר פופולרי של רומני הרפתקאות (Cape and Sword). בספר זה, האב ג'וזף מופיע כדמות בתוך עלילה סוערת של תככים, מרדפים וקונספירציות בחצר המלוכה. הייצוג כאן הוא פחות היסטורי ויותר קולנועי ודרמטי.
חומר מעשיר לצפייה
הקולנוע והטלוויזיה אימצו את "החשמן האפור" כדמות מרתקת, לעיתים מאיימת ולעיתים קומית, המייצגת את התככנות הפוליטית במיטבה. להלן ההפקות הבולטות בהן הופיעה דמותו של החשמן האפור:
שארל דולן ב"שלושת המוסקטרים" (1921). בגרסה הצרפתית האילמת של הבמאי אנרי דיאמן-ברז'ה, גילם שארל דולן את האב ג'וזף. דולן היה אחד משחקני התיאטרון הגדולים של צרפת, והוא הביא לדמות איכות דרמטית עמוקה. בגרסה זו, הדמות מוצגת בזיקה הדוקה לרומן של אלכסנדר דיומא, כזרוע המבצעת והחשאית של רישלייה.
לון פוף בגרסאות האמריקאיות (1921, 1929). השחקן לון פוף (Lon Poff), שהיה ידוע בתווי פניו הגרומים והמיוחדים, גילם את האב ג'וזף בשתי הפקות הוליוודיות חשובות: ״שלושת המוסקטרים״ (1921), בבימויו של פרד ניבלו ובכיכובו של דאגלס פיירבנקס. כאן הדמות עוצבה ברוח הקולנוע האילם כדמות צללים דקה ומאיימת. וב״מסכת הברזל״ (1929), סרט המשך בבימויו של אלן דואן, בו חזר פוף לנעליו של הנזיר המסתורי, מה שקיבע את דמותו בתודעה האמריקאית של אותה תקופה כיועץ הערמומי.
פול פרבואה ב"ארבעת המוסקטרים של שרלו" (1974). זוהי הופעה יוצאת דופן ושונה לחלוטין. מדובר בקומדיה צרפתית בכיכובו של הרכב הקומי "שרלו". פול פרבואה, שהיה קומיקאי אהוב בצרפת, גילם את האב ג'וזף בגרסה פארודית. כאן, הכוח המסתורי שלו הופך למקור לבדיחות, והדמות הופכת לקריקטורה משעשעת של איש הצללים הרציני.
ז'אן לוברה במיני-סדרה "רישלייה" (1977). עבור חובבי היסטוריה, זוהי אולי ההופעה המדויקת והמעמיקה ביותר. המיני-סדרה הצרפתית בבימויו של ז'אן-פייר דקור נחשבת להפקה מושקעת הנצמדת לעובדות ההיסטוריות. ז'אן לוברה גילם את האב ג'וזף לא כנבל קולנועי, אלא כמדינאי מבריק, נזיר סגפן ואינטלקטואל, המשלים את דמותו של רישלייה (בגילומו של פייר ורנייה). כאן ניתן לראות את מערכת היחסים המורכבת בין השניים כפי שהייתה במציאות כשותפות פוליטית ואישית הדוקה. זו הגרסה הקרובה ביותר לתיאור ההיסטורי.
