סיפורו המרתק של המנהיג הראשון של לסוטו, שביקש לנווט את מדינתו הקטנה בין לחצים פוליטיים פנימיים למאבק המורכב מול דרום אפריקה.
ב-30 באוקטובר 1914 נולד בלב מחוז לריבה אדם שעתיד היה להפוך לאחת הדמויות המשפיעות והשנויות במחלוקת בדרום היבשת השחורה. ג'וזף ליבואה ג'ונתן, נינו של המלך מושואשו הראשון, החל את דרכו כצ'יף זוטר וסיים אותה כראש הממשלה הראשון של לסוטו העצמאית. ג'וזף ליבואה ג'ונתן כיהן כראש הממשלה הראשון של לסוטו בין השנים 1965 ל-1986. הוא הנהיג את המדינה לקראת עצמאותה מהשלטון הבריטי, ניהל מערכת יחסים מורכבת עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה השכנה, ולבסוף הודח בהפיכה צבאית לאחר שביטל את תוצאות הבחירות והכריז על מצב חירום לאומי.
מראשית הדרך ועד לפסגת השלטון בבאסוטולנד
ג'וזף ליבואה ג'ונתן נולד בלריבה למשפחת אצולה מקומית. כצאצא למלך מושואשו הראשון, שהיה ידוע בריבוי נשותיו, ג'ונתן החזיק בתואר צ'יף זוטר. למרות ייחוסו, הוא לא זכה לחיים של פנאי בלבד. בצעירותו עבד ג'ונתן כ"אינדונה" (מנהל עבודה או מנהיג קבוצה) במכרות בברקפאן. הניסיון שצבר במכרות והקשר הישיר שלו עם מעמד הפועלים העניקו לו הבנה מעמיקה של חיי העם.
בשנת 1937, בשל מעמדו כצ'יף, חזר ג'ונתן לאזור ראקולו והחל להשתלב בממשל המקומי של באסוטולנד (שמה של לסוטו תחת שלטון החסות הבריטי). מעורבותו הפוליטית העמיקה ככל שהשאיפה לעצמאות גברה. הוא היה חבר במשלחות רשמיות שיצאו ללונדון במטרה לדרוש שלטון עצמי עבור באסוטולנד, שם החל ללמוד את רזי הדיפלומטיה הבינלאומית.
כיצד הוקמה מפלגת BNP ואיך עלתה לשלטון?
נקודת מפנה משמעותית בחייו של ג'ונתן הייתה המרת דתו לנצרות קתולית. בשנת 1959, בתמיכתם של מיסיונרים קתולים קנדיים, הוא הקים את מפלגת באסוטולנד הלאומית (BNP), ששינתה את שמה עם קבלת העצמאות למפלגת באסוטו הלאומית. בבחירות של שנת 1960, שהתקיימו בקושי שנה לאחר הקמת המפלגה ובזמן שנשים עדיין לא הורשו להצביע, הגיעה המפלגה למקום הרביעי בלבד.
אולם, בבחירות המקדימות לעצמאות שנערכו באפריל 1965, הצליחה מפלגת ה-BNP לזכות ב-31 מושבים בפרלמנט מתוך 60. ניצחון זה הפך את מפלגתו לממשלה הלגיטימית שהובילה את לסוטו לעצמאות מלאה באוקטובר 1966. הדרך לא הייתה קלה; מפלגות האופוזיציה, BCP (מפלגת הקונגרס של באסוטולנד) ו-MFP (מפלגת החירות מארמאטלו), מחו בתוקף ודרשו לדחות את העצמאות.
מעניין לציין כי בבחירות אלו, הצ'יף ליבואה ג'ונתן עצמו הפסיד את המושב שלו בפרלמנט. הוא נאלץ להתמודד מאוחר יותר בבחירות משנה במחוז בחירה בטוח כדי להיכנס לפרלמנט ולכהן כראש ממשלה. הוא הושבע לתפקידו ב-7 ביולי 1965, לאחר שהחליף את הצ'יף סקוניאנה נחמיה מסריבאנה שכיהן זמנית בתפקיד.
באסוטולנד הייתה מושבת כתר בריטית שהתקיימה בין השנים 1884 ל-1966 בשטחה של לסוטו המודרנית. המושבה גבלה במושבת הכף, מושבת נטאל ומושבת נהר האורנג' עד שנת 1910, ומאז הוקפה לחלוטין על ידי דרום אפריקה.
למרות שהטריטוריה הייתה תחת שליטה בריטית כבר מ-1868 (ואף נשלטה על ידי מושבת הכף החל מ-1871), השלטון המקומי לא היה פופולרי ולא הצליח להשליט סדר. כתוצאה מכך, באסוטולנד הועברה לסמכותה הישירה של המלכה ויקטוריה באמצעות הנציב העליון, ונוהלה על ידי מועצה מבצעת בראשות נציבים תושבים בריטים.
המושבה חולקה לשבעה מחוזות מנהליים: בריאה, לריבה, מסרו, מוהייל'ס הוק, מאפטנג, קאצ'ה'ס נק וקוטינג. ב-4 באוקטובר 1966 זכתה באסוטולנד לעצמאותה מהממלכה המאוחדת ושמה שונה לממלכת לסוטו.
הניצחון בבחירות 1965 הפך את מפלגת ה-BNP לממשלה הלגיטימית שהובילה את לסוטו לעצמאות מלאה באוקטובר 1966.
מתוך דברי הימים של לסוטו
המדיניות מול דרום אפריקה: בין פציפיזם למאבק
מיד לאחר קבלת העצמאות בשנת 1966, הועברו הסמכויות הביצועיות מהנציב הבריטי העליון לידיו של ראש הממשלה ג'ונתן. בשנותיו הראשונות בתפקיד, אימץ ג'ונתן עמדה פציפיסטית ופרגמטית כלפי דרום אפריקה. מדיניות זו זכתה לתמיכה של מדינות אפריקאיות עצמאיות אחרות כמו זמביה, מלאווי, בוטסואנה וטנזניה, שהבינו את המצב הגיאופוליטי הייחודי של לסוטו – מדינה המוקפת לחלוטין על ידי דרום אפריקה.
רוב תושבי לסוטו עבדו באותה עת במכרות בדרום אפריקה, וג'ונתן האמין כי יוכל לנהל שיח הגיוני עם ראשי הממשלה של דרום אפריקה, הנדריק ורוורד ובאלת'זר יוהנס פורסטר. ג'ונתן הפגין עוינות כלפי הקונגרס הפאן-אפריקאי (PAC) שתמך באופוזיציה בלסוטו, אך שמר על קשרים ידידותיים עם הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC). הקשרים עם ה-ANC התהדקו במיוחד לאחר 1973, כאשר הזרוע הצבאית של ה-BCP, צבא השחרור של לסוטו (LLA) שנתמך על ידי ה-PAC, החלה להוות איום על המדינה.
הכרזת מצב החירום וביטול הדמוקרטיה
המשבר הפוליטי הגדול ביותר של ג'ונתן הגיע בינואר 1970. תוצאות ראשוניות של הבחירות הראשונות לאחר העצמאות הצביעו על כך שמפלגת ה-BNP עומדת להפסיד את השלטון למפלגת ה-BCP. תחת הנהגתו של הצ'יף ליבואה ג'ונתן, סירבה המפלגה לוותר על השלטון. בטענה לאי-סדרים בבחירות, ביטל ג'ונתן את התוצאות, הכריז על מצב חירום לאומי, השעה את החוקה ופיזר את הפרלמנט.
בשנת 1973 הוקמה אסיפה לאומית זמנית שמונתה על ידי הממשלה. האסיפה, שנשלטה ברובה על ידי תומכי ה-BNP, שימשה למעשה ככלי בידי ג'ונתן לביצור שלטונו. אולם, הניכור של המשטר כלפי מוקדי הכוח המקומיים והאוכלוסייה, יחד עם הלחץ הבינלאומי, החלו לתת את אותותיהם.
דרום אפריקה, שזעמה על תמיכתה של לסוטו בפעולות חוצות גבולות של ה-ANC, סגרה למעשה את גבולות היבשה של המדינה. הממשל בפרטוריה איים בפומבי לפעול באופן ישיר נגד לסוטו אם ג'ונתן לא יפעל לעקירת נוכחות ה-ANC משטחו. השילוב של התנגדות פנימית ולחץ חיצוני הוביל לאלימות ולאי-סדר שהסתיימו בסופו של דבר בהפיכה צבאית.
התפנית המדינית וההתנגדות לאפרטהייד
למרות התלות הכלכלית של לסוטו בדרום אפריקה ומדיניות הדיאלוג הרשמית בשנות השבעים, החל ג'ונתן למתוח ביקורת חריפה על מדיניות האפרטהייד. הוא החל לתמוך בגלוי ב-ANC האסור, במיוחד לאחר שיועצים בינלאומיים רמזו כי ימיו של השלטון בפרטוריה ספורים.
בסוף שנות השבעים האשים ג'ונתן את ממשלת דרום אפריקה בתמיכה בצבא השחרור של לסוטו (LLA). דרום אפריקה הכחישה את הטענות בתחילה, אך מאוחר יותר הודתה כי מנהיג האופוזיציה מוקהלה היה חלק ממבצע "פלאקפלאס" הידוע לשמצה. כוחות ה-LLA נעזרו בשכירי חרב, ביניהם מייג'ור בוב מקנזי, אמריקאי שירת בצבא רודזיה והיה חתנו של סגן מנהל ה-CIA לשעבר, ריי שטיינר קליין.
ההפיכה הצבאית וסיום דרכו של ג'ונתן
ב-20 בינואר 1986, תחת לחץ כבד מצד פרטוריה וסיעות פוליטיות יריבות, הוביל מייג'ור גנרל ג'סטין מצ'ינג לקניה הפיכה צבאית שהפילה את ממשלת ג'ונתן. סמכויות הביצוע והחקיקה הועברו למלך, שפעל לפי עצת המועצה הצבאית. לקניה האשים את ממשלת ג'ונתן בפגיעה במשמעת של הכוחות המזוינים ובגרימת מבוי סתום במדיניות החוץ שפגע בתדמית המדינה בחו"ל. לאחר ההפיכה, הושם ליבואה ג'ונתן במעצר בית באוגוסט 1986. חודשים ספורים לאחר מכן, ב-5 באפריל 1987, הלך לעולמו כתוצאה מהתקף לב בגיל 73.
ג'וזף ליבואה ג'ונתן נותר דמות מפתח בהיסטוריה של לסוטו. הוא היה האדם שהוביל אותה אל עצמאותה, אך גם זה שביטל את ההליך הדמוקרטי כשהרגיש ששלטונו בסכנה. המאבק שלו לשמור על ריבונות לסוטו מול הענק מדרום, תוך כדי ניווט פוליטי פנימי סוער, מהווה פרק מרכזי בסיפורה של אפריקה המודרנית.
חומר מעשיר לקריאה
- Lesotho and the Struggle for Azania (2015) by Bernard Leeman.
