"אישה שמנה לא מעצבנת, אישה רזה כן", זה כנראה מה שחושבים בברזיל, ג'מייקה וטהיטי, שם מעדיפים נשים עם פרמטרים שונים מאלה של דוגמנית על — אז איפה בעולם נשים מלאות יהיו באור הזרקורים וייחשבו לכליל היופי?
בעוד שמחקרים שונים טוענים שאחד מכל עשרה גברים (10%) מעדיף נשים שמנמנות ואולי גברים פשוט מתביישים להודות שהם נמשכים לנשים בעלות קימורים, עם זאת יש מדינות שבהן נשים גדולות מקבלות יותר תשומת לב מגברים.
מדינות שבהן מעדיפים נשים שמנות
ג׳מייקה
בג'מייקה באמת מחשיבים שומן כסימן לרווחה חברתית ודמות נוחה. לכן, רוב נשות ג׳מייקה שואפות לעלות במשקל ונעזרות לשם כך בתרופות מקומיות שונות, כמו גם בנטייה טבעית לסטאטופיגיה: הצטברות שומן על הישבן.
טהיטי
התפיסה המקומית של יופי באה לידי ביטוי באחד הציורים המפורסמים ביותר של פול גוגן, שלא רק קיבל השראה מהאי הזה, אלא גם התחתן עם אישה מטהיטי.
גן העדן הטרופי הזה בפולינזיה הצרפתית ידוע בכך שהוא חוגג את ההשמנה בקרב האוכלוסיה הנשית. המשיכה הטהיטית למבנה גוף רחב מגיעה עוד מהמאה ה־19, לטקס מסורתי המכונה ha’apori. מילה שפירושהּ המילולי הוא "להשמין", על פי טקס זה, נשים צעירות נאלצו להשמין כדי שיוצגו בפני הצ'יף לבדיקת יופיין ופוריותן. בין הסיבות היותר חומריות שתרמו לתרבות זו של השמנת יתר היא תזונה מקומית עשירה מאוד בפחמימות וקלוריות, שכן חלב קוקוס מהווה חלק כמעט מכל מתכון כאן.
כאן, נשים שמנות נחשבות ליפות ובעלות יכולת טובה יותר ללדת יותר מאחרות.
ברזיל
כמעט כולם יודעים על דמות האישה הברזילאית ועל החלק הבולט בגופן של הנשים המקומיות: הישבן. צופי הקרנבל בריו דה ז'נרו או מבקרים בחוף קופקבנה מציינים את המראה האופייני של נשים ברזילאיות, שבדרך כלל שונות מדוגמניות העל שמופיעות על שערי המגזינים ולא בכדי נחשבות למושא הערצה במולדתן.
מאוריטניה
בשנים האחרונות, התופעה הזו נדחקת לאיטה, ביוזמת הרשויות, אבל במדינה האפריקאית הזאת, במשך הרבה מאוד שנים, היה נהוג להאכיל ילדות מגיל ארבע במזונות עתירי קלוריות, כמו חמאה, בוטנים, שעועית וחלב שמן, כך שעד השידוך (גילאי 12-13) הן שוקלות באופן אידיאלי 80–90 קילוגרמים.
בחוות מיוחדות היו מתרגלים האכלה בכפייה ומשתמשים גם בתרופות מעוררות תיאבון. בלי משקל עודף, לילדה פשוט אין סיכוי להתחתן בהצלחה. יש אפילו פתגם שגור במאוריטניה: ״אישה תופסת מקום בלב בעלה בדיוק כמו שהיא שוקלת״…
דרום אפריקה
במדינות רבות באפריקה, אישה שמנמנה עם מבנה גוף מעוגל מסמלת בריאות. השכיחות של HIV באפריקה שמדרום לסהרה הופכת גם את הרזון למחלה מסוכנת. אפילו נפילת משטר האפרטהייד והגעת הקדמה וערכי היופי המערביים לא שינו את העדפותיהם של הגברים המקומיים.
פיג׳י
האי הזה בדרום האוקיינוס השקט היה מבודד הרבה מאוד שנים, וזו הסיבה שפיג'י, למשל, נקייה ממחלות טרופיות כמו מלריה וקדחת צהובה. אך כיום, סחר אינטנסיבי עם שאר העולם, כמו גם תרופות שאינן עומדות בסטנדרטים מודרניים, הובילו לבעיה של משקל עודף ברוב האוכלוסייה. עם זאת, זה מתאים לרעיונות המקומיים על יופי: שמנמנות כאן תמיד היוו סימן לבריאותה ולעושרה של האישה.
סמואה
סמואה הוא עוד אי נידח שנפגע מחדירת מזון מערבי. תושבים מקומיים החליפו בהדרגה את פירות הים והירקות המסורתיים בתזונה שלהם באוכל עתיר קלוריות ולא תמיד בריא. על פי אחת ההשערות של המדענים, חילוף החומרים של הסמואים כרוך ביצירת רקמת שומן כמעין רזרבה ל"זמנים קשים", מכיוון שהילידים היו רעבים לעתים קרובות בעבר. בדומה לאיים פולינזיים אחרים גם כאן אידיאל היופי היא אישה מלאה בעלת קימורים.
טונגה
בטונגה, האי הקטן שבדרום האוקיינוס השקט, היופי מתבטא פיזית. בשל הסתמכות על מזונות מיובאים שומניים וחסרי רכיבים תזונתיים וירידה בפעילות הגופנית, כל אלה גרמו למדינה לאמץ את ההשמנה. כ־100,000 מתוך 114,000 התושבים הבוגרים של האי סובלים מעודף משקל. ולפי מחקרים מ־2004, הגברים כאן מעדיפים את נשותיהם שמנות.
כוויית
לא מפתיע, אך לפי נתונים לא רשמיים, יותר ממחצית מהנשים הבוגרות במדינה סובלות מעודף משקל. הסיבה הסבירה היא מסורות ערביות לאומיות והרעיון שככל שהאישה גדולה יותר, כך הבית עשיר יותר. וזו דעה נפוצה במדינות ערביות רבות, אך התופעה בולטת בכוויית בעיקר עקב השינוי באורך החיים במדינה.
נשים נחשבות לפריט דקורטיבי שנועד למלא את הבית: בעבורם, אישה גדולה יותר אומר שפע רב יותר. היסטורית, בהיותם נוודים הערבים ראו בשומן כסימן לעושר ובריאות וזה לא השתנה מאז.
אפגניסטן
במשך מאות שנים, נשים אפגניות שמנות זכו להערכה רבה על הניגוד המוחלט שלהן לסביבה העקרה. פוריות האישה קשורה מאוד לקילוגרמים עודפים בקרב הנוודים הללו בהתבסס על אורח חיים ההישרדותי בחול המדברי. לרוב, הבורקות שנשים עוטות מסתירות את גודל גוף האישה, אך עבור האפגנים, רצוי מאוד שאישה טובה תהיה בעלת פנים שמנמנות וגוף מלא.
נאורו
כמעט כל המבוגרים ברפובליקה העצמאית הקטנה ובמדינת האי הקטנה הזו סובלים מסוכרת. אולי הסיבה לכך היא האחדות המדהימה של רוב המקומיים: הם בטוחים שהשמנה היא שם נרדף ליופי, כוח ופוריות. יתרה מכך, זה תקף לא רק לנשים, אלא גם לגברים, שעבורם משקל הוא קלף מנצח חשוב בתחרויות כוח.
גברים אוהבים שמנות
החיבה לאישה בעלת קימורים ונתונים נדיבים באה מסוג של התרסה כלפי החברה המערבית, שהרי לא רק נשים גדלות להאמין שיש רק סוג אחד של גוף שנחשב ל"לוהט". חיבה גלויה למבנה גוף שסוטה מהנורמה החברתית גוררת איתה תחושת בושה. גם מי שלא מתבייש בנטיות שלו מרגיש לפעמים צורך להסתיר את המשיכה המינית או הנטייה שלו. בנוף ההטרוסקסואלי, מרצה ללימודי מגדר, הוגו שוויצר, אומר שמשיכה הטרוסקסואלית פועלת ברמה חברתית, ונשים הן אבני הבניין של בן זוגם. נשים שמנות נתפסות כ"פשרה", מה שמאלץ גברים הטרוסקסואלים רבים להכחיש שהם נמשכים לנשים שמנות בכלל. ולא כפשרה, אלא כי זה מה שהם מעדיפים.
זה, כמובן, לא חל על כל הגברים ההטרוסקסואלים. ישנן קהילות של גברים המכונות "מעריצים שמנים". בשנת 2011, ה-Village Voice הציג פרופיל של דן וייס, מעריץ שמנות ויוצר פרופיל הטמבלר "שאלו את הבחור שאוהב חתיכות שמנות". בפרופיל הזה, וייס מפריך את המיתוסים לגבי הסיבה שגבר עשוי להעדיף נשים שמנות: זה לא בגלל שקל להכניס נשים שמנות למיטה, וזה לא נכון שגברים שיוצאים עם נשים שמנות חייבים להיות בעלי ביטחון עצמי נמוך. העובדה שמדובר באמונות נפוצות מלכתחילה אומרת משהו על האופן שבו נשים שמנות נתפסות בהקשר מיני.
הסופרת והאקטיביסטית השמנה וירג'י טובאר מביאה תפיסה שגויה נוספת: "גברים שחושקים בנשים שמנות נחשבים לסוטים מיניים או סתם סוטים כי נשים שמנות אינן תואמות את האידיאלים המערביים של היופי", משיכה לשמנות מהווה שבירה של הסטיגמות האלה.
אולי זה היה שונה אם נשים שמנות היו מיוצגות אחרת בתקשורת המיינסטרים והוליווד באמת יכלה לעשות יותר טוב מללהק את מליסה מקארתי לכל מיני תפקידים מצחיקים אך דה-מיניים לחלוטין.
מוזר עד כמה משיכה לשמנות הפכה למעין טאבו, בהתחשב בעובדה שבשלב מסוים בהיסטוריה התרבותית של העולם המערבי, נשים שמנות לא סומנו אפילו כדוחות. אלא ההיפך.
חוקרות הסוציולוגיה סמנתה קוואן וג'ניפר פאקלר מאוניברסיטת יוסטון יצרו היסטוריה קצרה של האופן שבו האידיאלים של הגוף השתנו במשך מאות שנים בגיליון עובדות שכותרתו "נשים וגודל". לדבריהן, עד סביבות המאה ה־19 נשים תוארו בציורים של אמנים כמו רובן ורנואר כ"בשרניות" ו"חושניות"
אם כי כפי שמתברר, למשיכה יש הרבה פחות קשר למראה ממה שאנחנו חושבים. על פי המדע, חלק גדול מהמשיכה המינית מסתכם במידת הפוריות שאנו מריחים, תכונות אישיות כמו טוב לב ואינטליגנציה ולחשוב שבגלל שאתה בעל צורה מסוימת, או משקל מסוים, שאנשים לא יימשכו אליך זה פשוט לא נכון.
אחרי הכל, אותם גברים שעדיין לא מוצאים בעצמם להודות כלפי חוץ ששמנות מסוגלות להיות מושכות באותן מידה כמו נשים רזות, שאלו את עצמכם: למה בדיוק זה כך? ממה אתם באמת מפחדים? תגובת החברים? איזה סוג של חברים זה, אם הם כל כך רוצים למנוע ממכם אושר?
השורה התחתונה היא שלנשים שמנות נמאס שמתייחסים אליהן כמו חריגות, ולאותם גברים שנמשכים אליהן נמאס שמתייחסים אליהם כאל סוטים. המשיכה קיימת והיא אמיתית.
אז גברים מעדיפים שמנות?
לא בהכרח, עם זאת במדינות האמורות צוינו מספר עובדות לכך שהגברים מעדיפים שמנות וזה בעיקר חוט מחשבה שונה מאוד ממה שנהוג במדינות המערב ועמידה במודל היופי.
רוב האנשים (גם גברים וגם נשים) תוכנתו להאמין שכדי שמישהו מהמין השני יימשך אליהם הוא חייב להיות יפה ובעל מראה מסוים ששווה ליופי בחברה שלנו. בדרך כלל ה"מראה" הזה לא כולל עודף משקל או השמנת יתר. הסטטיסטיקה מראה שנשים רבות שאינן עומדות בתקן היופי, מה שזה לא יהיה בכל זמן נתון, אינן רוצות לקיים יחסי מין וינסו להימנע מכך במידת האפשר. לא מדובר כאן רק על נשים הסובלות מהשמנת יתר. אלא גם לנשים הסובלות מעודף משקל קל, או שיש להן חמוקיים רחבים יותר ממה שנחשב לאידיאלי, או שיש להן ירכיים עבות, או מעט צלוליט. עד כמה אישה רואה את גופה הפיזי באופן שלילי זה ייקבע לעתים קרובות בהתאם לעניין שלה או במוכנותהּ לעסוק במין אפילו עם בעלה.
אומנם כשחושבים על אנשים שאינם מתאימים ל"אידיאל" שהחברה דורשת, נשים רזות מאוד עלולות שלא לעלות על הדעת, אך גם הן לרוב מודעות לעצמן ולגבי דימוי הגוף בדיוק כמו אנשים בעודף משקל. אחרי הכל, כמעט כל מי ששונא את המחשבה על ללבוש בגד ים זה בעיקר בשל הימנעות ממים או מפעילויות אחרות שדורשות ללבוש פחות בגדים וחשיפת הגוף יותר מהרגיל, כי גם הם סובלים מבעיות בדימוי הגוף, שנובעות כמעט לחלוטין מהציפיות הבלתי סבירות של החברה.
הציפיות הבלתי סבירות הללו נמצאות בכל מקום בתקשורת וכל הזמן ומבישות אנשים שאינם עומדים בסטנדרטים הנדרשים של שלמות. אפילו שאנחנו יודעים שאין דבר כזה להיות מושלם.
מודעות עצמית יכולה להיות כואבת. לא רק רגשית, אלא גם פיזית. יש אנשים שחווים בחילות ו/או שלשולים, או שיש להם תסמינים אחרים של חרדה רק מהמחשבה שמישהו יראה אותם עירומים. אנשים הסובלים מעודף משקל והשמנת יתר יימנעו פעמים רבות מלצאת החוצה בלבוש מלא, אפילו למכולת. הם עשויים להימנע מרופאים ומקבלת שירותי בריאות שהם צריכים, בגלל שמנופוביה וכי והיחס השלילי של האנשים סביבם במסגרות כאלה, גם אם לא נזרקו כלפיהן מילים מכוערות או 'מבטים' (ולעתים קרובות דווקא כן). זה לא אומר שזה נכון.
קחו למשל את אלישיה מקארוול. אלישיה היא אישה כבדת משקל, שמרבה לדבר על הלעג שהיא סופגת ברשתות החברתיות בגלל המראה שלה וממהרים לשפוט אותה עד כמה היא "שונה" מבעלה השרירי, סקוט מקארוול. אלישיה היא יוצרת תוכן, שמתהדרת בלמעלה ממיליון עוקבים באינסטגרם, אמרה שבנים מרבים לקרוא לה בשמות ולהגיב בבוטות על איך שהיא נראית. חלק מההערות אפילו רמזו שבעלה נמצא איתה רק בשביל הכסף שלה. ממש כפי שטענו כלפי סיינה קיווד, כי היא נמשכת לבעלה השמן…
כשזה מגיע לרשתות חברתיות, חלק מההודעות שהיא מקבלת באמת אכזריות והיא אמרה שהם יכולים להיות "כל כך לא מקוריים, שזה כואב". כמה דוגמאות להערות שהיא קיבלה עד כה כוללות "האם הוא התחתן עם הצלע השלישית שלו בשביל אחוזה?" ו"לאחי הגיע יותר טוב". קשה להאמין שאנשים יגידו כל הזמן דברים כאלה לזר מוחלט. ולמרבה השמחה, אלישיה לא נותנת לכל זה להשפיע עליה.
אלישיה מקארוול מאושרת. למרות הבריונות ברשת, היא לא מתכוונת להפסיק ליצור תוכן על נושאים כמו אהבה עצמית ועזרה לזולת והיא גם לא מתכננת להפסיק לפרסם תמונות שלה עם בעלה.
בחברה המערבית, גברים שחושקים בנשים שמנות נחשבים לסוטים כי נהוג לחשוב שנשים שמנות אינן תואמות את האידיאלים המערביים של היופי. אבל, האמת היא שהתשוקה האנושית משתנה מאוד, ואם היינו חיים בעולם פחות מקובע, כולנו היינו רואים עד כמה התיאבון שלנו מגוון.
בשורה התחתונה
עם כל היחס השלילי בחברה כלפי אנשים בעלי עודף משקל, כולל התבטאויות מגונות שאנשים משמיעים הנוגע לאנשים שסובלים מהשמנת יתר, בחדרי חדרים גברים יודו שהם יעדיפו נשים שמנות, כי יש להן חזה וישבן גדולים. יש כל מיני גברים, וחלקם דווקא אוהבים נשים גדולות. חלקם באמת חושבים שנשים גדולות הן סקסיות ויפות. הם למעשה מעריכים יותר נשים גדולות שנהנות לאכול בפומבי, צופות בסרט או פשוט מנהלות שיחה וגאות במי שהן. ולא בחשאי מאחורי דלתות סגורות.
אז, אם את אישה גדולה (או גבר) עליכם לדעת (אם לא ידעתן/ם כבר) שאין סיבה להתחבא בבית, או להיות בודדים.
לכל סיר יש מכסה. יש שם אנשים שרוצים לפגוש אתכם. אנשים נחמדים שיימשכו למה שאתם. רק צריך לקחת יוזמה. שימו עליכם את הבגד האהוב והנוח ביותר וצאו ליהנות את מי שאתם/ן!
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
לשתף?
