איך הפך הנשיא הרוסי הצעיר מדמות ליברלית מובהקת בעלת אוריינטציה מערבית, לאדם שמרן בעל דעות לוחמניות ■ קווים לדמותו של שינוי.
קשה לדמיין היום, לנוכח הרטוריקה הלוחמנית והאיומים החוזרים שלו כלפי אוקראינה והמערב, עד כמה שונה הייתה פעם דמותו הציבורית של מדבדב. משפטן בהכשרתו ומרצה לשעבר למשפטים באוניברסיטת סנקט פטרבורג, הוא לא צמח בשירותי הביטחון כמו פוטין ורבים מאנשי ה״סילוביקי״, אלא מהעולם האקדמי והמשפטי.
כאשר נכנס לקרמלין ב־2008, בגיל 42 בלבד, הוא הצטייר כנציגו של דור חדש בהנהגה הרוסית: צעיר יחסית, חובב טכנולוגיה, מדבר על שלטון החוק, מודרניזציה וחירויות אזרחיות ומוכן להציג מערכת יחסים ידידותית בהרבה עם ארצות הברית ואירופה. אלא שמדבדב מעולם לא היה אופוזיציונר או יריב של פוטין. הוא היה בן חסותו ואחד מאנשי המערכת הקרובים אליו. דווקא משום כך, הדרך שעבר מהטכנוקרט המודרניסטי של סוף שנות האלפיים לאחד הקולות הנציים והבוטים ביותר בצמרת הרוסית של אחרי הפלישה לאוקראינה היא גם סיפורה של רוסיה עצמה בשני העשורים האחרונים.
במאי 2023, נשיא רוסיה לשעבר, דְמִיטְרִי מֶדְבֵדֶב, המכהן כיום כסגן יושב ראש המועצה לביטחון לאומי, הודיע כי בעקבות מתקפת המל״טים שרוסיה מייחסת אותו לאוקראינה, יש להתנקש בחייו של נשיא אוקראינה, ווֹלוֹדִימִיר זֶלֵנְסקִי.
View this post on Instagram
תקוות הליברלים
דמיטרי מדבדב היה ידוע בשנות נשיאותו כנשיא ליברלי למדי. הוא נמנה על קבוצת הכלכלנים שהובאו מפטרבורג והיוו אבן נגף לקבוצה פוליטית אחרת בשלטון שזכתה לכינוי ״סילוביקי״, ותיקי מערכת הביון והביטחון שתפסו עמדות מפתח בממשל והחזיקו בעמדות שמרניות מאוד, בייחוד ביחסם למדינות השכנות ולמדינות המערב. אבל מדבדב נתפס כנשיא שמבקש להתקרב יותר למערב, למרות המלחמה בגאורגיה (שרבים ראו בה יוזמה של ראש הממשלה דאז, הלא הוא פוטין).
מדבדב יזם רפורמה משטרתית לשינוי שם המשטרה משמה הסובייטי המיושן Militsiya ל־Politsiya, כמו בתקופת הצאר (הגם שזו היתה רפורמה קוסמטית בעיקרה שלא השפיעה על המאבק בשחיתות המשטרתית); הוא החזיר את הבחירות למושלי המחוזות ברוסיה; האיץ את תהליכי הדיגיטציה של הממשלה עם מיזם Gosuslugi, שהפך לכלי המרכזי דרכו הממשל מספק שירותים לאזרחיו, בעיקר באופן דיגיטלי. הוא גם נתפס כקרוב יחסית לנשיא ארצות הברית אובמה ולנשיא הצרפתי ניקולא סרקוזי וזכור היטב ביקורו המתוקשר בארצות הברית במהלכו נכנס עם אובמה לאכול במזללת Ray's Hell Burger בארלינגטון ב-24 ביוני 2010. הוא גם עודד קיצוץ בכח האדם של הצבא — בצעד שלא התחבב על ידי אנשי הצבא — והורה להקים יחידות למלחמה בשחיתות בגופי הממשל. במישור החברתי, דרש לחבר את כל בתי הספר במדינה לרשת האינטרנט וקיווה להוביל תהליכי הפרטה משמעותיים. אמירה פוליטית שהייתה מזוהה איתו באותה תקופה ב־2008 הייתה ש״חירות עדיפה על אי-חירות״. לכאורה הוא היה נראה בתור המועמד מושלם להוביל את רוסיה אל דרך המלך ולהפוך אותה לדמוקרטית יותר.
הליברל של הקרמלין
דמיטרי מדבדב לא הגיע אל הקרמלין משורות האופוזיציה הליברלית, וגם בשיא תקופתו המתונה הוא מעולם לא ביקש לפרק את המערכת שבנה ולדימיר פוטין. למעשה, כל הקריירה הפוליטית שלו צמחה מתוכה. אבל בתוך המערכת הזאת הוא ייצג במשך שנים טיפוס אחר לגמרי מזה של אנשי שירותי הביטחון שהקיפו את הנשיא הרוסי: משפטן, איש אקדמיה וטכנוקרט שהאמין כי עתידה של רוסיה תלוי לא רק בצבא חזק ובמדינה ריכוזית, אלא גם בשלטון חוק, בכלכלה מודרנית ובטכנולוגיה.
מדבדב נולד בלנינגרד ב-14 בספטמבר 1965 למשפחה של אנשי אקדמיה, למד משפטים באוניברסיטת לנינגרד ואף לימד בה משפט אזרחי ורומי. בשנותיו הראשונות בפוליטיקה עבד בעיריית סנקט פטרבורג לצד אנטולי סובצ'ק, משפטן ורפורמטור שהיה מראשי המחנה הדמוקרטי בשלהי ברית המועצות, שם שימש כיועץ משפטי. באותה עירייה עבד גם ולדימיר פוטין. הקשר שנוצר שם היה מכריע: כשפוטין התקדם למוסקבה בסוף שנות התשעים הוא הביא איתו את מדבדב, שהפך בהמשך לאחד מאנשי המנגנון הקרובים אליו, ניהל את מטה הבחירות הראשון שלו לנשיאות ואף כיהן כיו"ר דירקטוריון ענקית הגז גזפרום.
אולי יעניין אותך
כלומר, מדבדב מעולם לא היה יריבו האידאולוגי של פוטין. להפך. הוא היה בן חסותו. אלא שבניגוד לפוטין, שהקריירה המוקדמת שלו עברה בק.ג.ב., הרקע של מדבדב היה משפטי ואקדמי. כבר בתחילת נשיאותו הוא דיבר שוב ושוב על הצורך להתגבר על מה שכינה "ניהיליזם משפטי" ברוסיה, כלומר היחס לחוק כאל דבר שניתן לעקוף כאשר הוא מפריע לבעלי הכוח. בנאום ההשבעה שלו במאי 2008 הוא הגדיר הגנה על חירויות אזרחיות וכלכליות וכינון כבוד אמיתי לחוק כאחד מיעדיו המרכזיים.
גם תפיסתו הכלכלית נשמעה שונה מן הלאומנות הכלכלית שתאפיין לימים את השיח במוסקבה. מדבדב הזהיר מפני תלותה של רוסיה ביצוא נפט וגז ורצה להפוך אותה לכלכלה המבוססת על ידע, חדשנות וטכנולוגיה. אחד הסמלים הגדולים של התקופה היה מרכז החדשנות בסקולקובו שליד מוסקבה, שנועד להפוך למעין גרסה רוסית של עמק הסיליקון. בביקור בארצות הברית הוא אף סייר בחברות טכנולוגיה בקליפורניה בניסיון למשוך ידע והשקעות לרוסיה.
בנאום מ-2009 ניסח את החזון בצורה שאחרי הפלישה לאוקראינה נשמעת כמעט כאילו יצאה מפיו של פוליטיקאי אחר: הוא דיבר על מודרניזציה המבוססת על "ערכים ומוסדות דמוקרטיים", על חברה של אנשים "חכמים, חופשיים ואחראים" ועל מעבר מכלכלה המבוססת על חומרי גלם לכלכלה המייצרת ידע וטכנולוגיה. אבל כאן נמצא גם הגבול של דמותו הליברלית. מדבדב לא ניסה להחליף את המשטר הפוליטי שנבנה תחת פוטין, והפער בין השפה הרפורמיסטית שלו לבין השינוי שהתרחש בפועל היה גדול. אפילו בזמן נשיאותו נשארה מפלגת רוסיה המאוחדת הכוח הדומיננטי במדינה, התקשורת המרכזית נותרה תחת שליטה כבדה, ומדבדב עצמו תמך בהארכת כהונת הנשיא מארבע לשש שנים. מבקריו טענו כבר אז שה"ליברליזציה" שלו נגעה בעיקר לסגנון, לטכנולוגיה ולשיפור תפקוד המדינה, ולא להעברת כוח ממשית מן הקרמלין לחברה. ובכל זאת, היו גם צעדים ממשיים. הוא ניסה להקל חלק מההגבלות על ארגונים לא ממשלתיים, קידם את הרפורמה במשטרה, בניסיון להפוך אותה למודרנית יותר, אבל המשטרה ששינתה את שמה לא באמת עברה שינוי. ולקראת תום כהונתו, לאחר גל המחאה הגדול שהתעורר בעקבות הבחירות לפרלמנט ב-2011, הוא הציע להחזיר את הבחירה הישירה של מושלי המחוזות ובמאי 2012 חתם על החוק שהחזיר אותה, אך כמה מאותן בחירות ישירות היו חופשיות באמת זו נותרה אחת המחלוקות הגדולות.
במדיניות החוץ נדמה היה לזמן קצר שהכיוון דומה. נשיאותו חפפה למדיניות ה"אתחול" של ממשל ברק אובמה, שנועדה לשקם את היחסים בין וושינגטון למוסקבה. באפריל 2010 חתמו מדבדב ואובמה בפראג על אמנת New START לצמצום הנשק הגרעיני האסטרטגי. כמה חודשים אחר כך הצטלמו השניים כשהם אוכלים המבורגרים יחד בפרבר של וושינגטון. אלה היו מחוות סמליות, אבל הן המחישו עד כמה שונה הייתה אז תדמיתו הבינלאומית של מדבדב מזו שתהיה לו כעבור עשור.
רצה לשפר ויצא כמו תמיד
אלא שלהפתעת מקורביו, הוא נמנע מלהתמודד לנשיאות רוסיה לקדנציה שנייה בבחירות 2012 ולאחר חזרתו של ולדימיר פוטין לקדנציה שלישית כנשיא מונה מדבדב לכהן כראש הממשלה שלו. בשמונה שנות כהונתו עד ינואר 2020, דעותיו כראש ממשלה הלכו והקצינו עד כדי כך שאמר ש"רוסיה יכולה לנהל יחסים רק עם שלטון לגיטימי ויעיל, הנהגה שהעם לא מנגב עליה את הרגליים כמו על שטיח", זאת בתגובה לארועי הדחתו של ינוקוביץ׳ מנשיאות אוקראינה שהתחילו במחאות נגד אי צירופה של אוקראינה לאיחוד האירופי בחורף 2014.
השיא הגיע לאחר התפטרותו מראשות הממשלה. מאז הוא מונה לסגן יושב ראש המועצה לביטחון לאומי ועבר את המהפך המושלם מאדם ליברלי לאדם בעל דעות שמרניות נציות. כזה שמביע ביקורת נוקבת וחריפה מאוד נגד הממשלה בקייב והוא הפך לתומך מובהק של ידידו ופטרונו פוטין, במשימתו ל״דה־נאציפיקציה״ של אוקראינה. הפלישה הנפשעת לאוקראינה חיזקה את מעמדם של מחנה הסילוביקי והרפורמטור הצעיר הפך לשמרן לוחמני.
מדבדב שינה באופן דרמטי את תדמיתו והפך לאחד הדוברים המרכזיים של בכירים רוסיים הדוגלים בהסלמת המלחמה עם אוקראינה. לא בכדי הוא הכריז כי יש להתנקש בנשיא אוקראינה בעקבות מתקפת המזל״טים על הקרמלין.
אפשר שמדבדב קורא את המפה הפוליטית נכון. אומנם לדבריו הוא הבין שמדינות המערב שואפות לחסל את רוסיה. אבל האמת שייתכן שזו סיבה עצובה יותר. רוסיה של פוטין הלכה והפכה למדינה רודנית יותר ויותר. הבעת ביקורת על הממשלה הפדרלית נתפסת כדבר אסור, שלא לדבר על התבטאות נגד המלחמה והצבא הרוסי שהפכה לעבירה פלילית שמשתווה לבגידה במולדת. עבירה שדינה מאסר ממושך.
מדבדב כנראה חושש לכסאו. מדבדב, ברטוריקה הקשוחה שלו, מנסה לתפוס את מקומו בזירה הפוליטית המקומית ולצבור פופולריות בקרב החוגים השמרנים של פטריוטים רוסים, כדי להתרחק מהדימוי שכה היה מזוהה איתו עד באחרונה כ"ליברל המפלרטט עם המערב". כעת, הוא מבקש להצטרף למחנה ה״סילוביקי״ שצברו עוצמה בל תתואר ברוסיה של אחרי הפלישה לאוקראינה.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו כתבות נבחרות ועדכונים בדוא״ל. ניתן לבטל את ההרשמה בכל עת.