הפשיטה שמעולם לא קרתה: סיפור ההונאה שהציתה את מלחמת העולם השנייה

כך זייפה גרמניה תקרית גבול, הטעתה את העולם, והשתמשה בתקשורת כדי להצדיק את הפלישה לפולין – ואת המלחמה העקובה מדם בתולדות האנושות…

קיץ 1939 היה רווי מתיחות באירופה. היטלר, קנצלר גרמניה הנאצית, כבר סיפח את אוסטריה ואת חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה, והעולם לא עצר אותו. עתה עמדו עיניו נשואות מזרחה – אל פולין. אך לפולין היו ערבויות הגנה מצד בריטניה וצרפת, וכל ניסיון תקיפה עשוי היה להוביל למלחמה עולמית. היטלר ידע שעליו ליצור סיבה "מוצדקת" שתשכנע את העם הגרמני – ואולי גם את העולם – כי גרמניה היא הקורבן, לא התוקפן. כך נולד אחד התרגילים המלוכלכים והמתוחכמים בתולדות המודיעין המודרני.

בערב ה-31 באוגוסט 1939, סמוך לשעה 20:00, שידרה תחנת הרדיו הגרמנית בעיר גלייביץ (Gliwice) הודעה קצרה בפולנית: "שימו לב! שימו לב! זאת גליביץ. התחנה בידיים פולניות."

לא חלפו דקות אחדות, והשידור נותק. גרמניה הנאצית מיהרה לדווח: חוליה חמושה של פולנים תקפה את התחנה, השתלטה עליה לזמן קצר, שידרה תעמולה עוינת, והושארה בזירה גופה של "תוקף פולני".

למחרת, בבוקר ה-1 בספטמבר, נשא היטלר נאום דרמטי בפני הרייכסטאג: "מאז 5:45 הבוקר אנחנו משיבים באש!"

וכך החלה מלחמת העולם השנייה.

ההונאה: מבצע "הימלר"

לא מדובר היה באירוע בודד, אלא חלק ממבצע רחב בשם "מבצע הימלר", שתוכנן בקפידה על ידי היינריך הימלר, ראש האס-אס. מטרת המבצע הייתה לביים מספר תקריות כוזבות על גבול גרמניה-פולין, כדי ליצור מראית עין של תוקפנות פולנית מתמשכת. תחנת גלייביץ נבחרה כאחת מהן. אנשי אס-אס, מחופשים לחיילים פולנים, פשטו על התחנה. כדי "לחזק את הסיפור", הם הביאו איתם אסיר פולני בשם פרנצ'שק הוניוק, שהורדם, הולבש במדים פולניים, נורה ונותר כגופה בזירה על מנת לשמש "הוכחה חיה" למתקפה.

התקרית צולמה, תועדה, והופצה לתקשורת הגרמנית והבינלאומית. כל פרט הותאם לנרטיב הרצוי: פולין תוקפת, גרמניה מגיבה. העולם שותק. המלחמה מתחילה…

דיפ פייק: גרסת 1939

למרות היעדר טכנולוגיה מתקדמת, המבצע היה מתוחכם: שימוש בזהויות מזויפות, הפעלת תחנת רדיו כזירה, בניית סיפור מדויק לצרכי תעמולה, וניהול דעת קהל בזמן אמת. זה היה ניסיון מוקדם, אך אפקטיבי להפליא, של "לוחמה פסיכולוגית" ו"שליטה בתודעה". אם היום דיפ פייק נבנה באלגוריתם, ב-1939 הוא נבנה במדים, כדורים, ומצלמות עיתונאים.

רק לאחר המלחמה, במהלך משפטי נירנברג, נחשפה האמת המלאה. הקצין אלפרד נויגבאואר, שהשתתף במבצע, תיאר את ההכנות, את שיטת הבימוי, ואת הקרבתו של האסיר המסכן כ"הוכחה חיה" ששולמה בחייו. אך עד אז, העולם כבר שקע עמוק במלחמה שהחריבה ערים, מחקה קהילות שלמות וגרמה למותם של למעלה מ-70 מיליון בני אדם, בהם כ-6 מיליון יהודים.

בנאום לאחר המלחמה, נויגבאואר גילה כיצד פגש את היידריך לאחר שזומן לברלין: "הידריך אמר לי, 'בתוך חודש נהיה במלחמה עם פולין. הפיהרר נחוש. אך תחילה, אנחנו צריכים שיהיה לנו על מה לצאת למלחמה. ארגנו תקריות בדנציג, לאורך הגבול הפרוסי המזרחי עם פולין ולאורך הגבול הגרמני. אבל חייב להיות משהו גדול יותר.'" גלייביץ נועדה להיות ה״משהו הגדול״. "כאן אתה נכנס לתמונה", אמר לו היידריך. "הרעיון הוא שאתה ושישה אנשים תתפרצו לתחנת הרדיו, תפילו את הצוות ותשדרו נאום בפולנית ובגרמנית שבו יודיעו על כוונת פולין לכבוש את השטחים השנויים במחלוקת בכוח."

בדיוק כמתוכנן, זה בדיוק מה שקרה. לאחר שקיבלו הודעת טלפון מוצפנת מהיידריך שהכריזה כי ״סבתא מתה״ ("Grossmutter gestorben"), נויגבאואר ואנשיו התגנבו לתחנת הרדיו והטילו אימה על הצוות לפני שתפסו את המיקרופון: "שימו לב", הכריז אחד הסוכנים דוברי הפולנית. "זו גליביץ. תחנת השידור בידיים פולניות". כאמור, בין הגופות שנותרו בזירה הייתה זו של פרנצ'שק הוניוק, בן 43 שנעצר יום קודם לכן בגין פעילות חתרנית נגד גרמניה הנאצית.

השלכות עכשוויות ושיעור באחריות אזרחית

הסיפור אינו רק "עוד פרק במלחמה". הוא אזהרה חדה ומתמשכת על כוחו של מידע מזויף, ובעיקר – על השימוש במידע כוזב כתירוץ למלחמה.

• בשנת 1964, ארה"ב טענה שספינותיה הותקפו במפרץ טונקין בתקרית שהובילה להסלמה בוויטנאם. שנים לאחר מכן התברר שהאירוע נופח ואף זוייף.
• ברוסיה, אנליסטים מצביעים על פרובוקציות שבוימו במזרח אוקראינה כדי להצדיק את הפלישה ב-2014 לחבל הדונבאס ולחצי האי קרים – ולאחר מכן גם בפברואר 2022.
• במזרח התיכון, שחקנים אזוריים וגלובליים משתמשים לעיתים בתמונות, סרטונים ודיווחים מפוברקים כדי להשפיע על דעת הקהל ולשנות את מהלך האירועים.

♦

תקרית גלייביץ מלמדת אותנו כמה קל לשקר – וכמה קשה להתמודד עם ההשלכות. היא מזכירה לנו את האחריות שיש לא רק למנהיגים, אלא גם לאזרחים: לשאול שאלות. לבדוק עובדות. לא להאמין בעיניים עצומות. כי לפעמים, ההבדל בין מלחמה לשלום מתחיל בשאלה אחת פשוטה: "זה באמת קרה, או שמישהו רוצה שנחשוב שכן?"