פרס נובל לספרות הוענק לסופרת הדרום קוריאנית האן קינג "על הפרוזה הפואטית העשירה שלה שמתעמתת עם טראומה היסטורית וחושפת את שבריריותם של חיי האדם". מה זה אומר ומדוע רבים ממליצים על הרומנים של האן קאנג, שרק אחד מהם תורגם לעברית?
מי שעוקב אחרי פרס נובל לספרות זמן רב פיתח משהו כמו היגיון קוהרנטי: אם בשנה שעברה זכה בו אירופאי, גבר ומחזאי (יון פוסה הנורבגי), השנה זה היה אמור להיות מישהו לא מאירופה, אולי לא גבר, אך סופר פרוזה או משורר. ואכן בראש ההימורים היו קן צ'ואה הסיני, המשוררת הקוריאנית קו אאון והלוזר הנצחי, אדם שכבר עשרים שנה חוזים שיזכה בפרס, היפני הרוקי מורקמי. לבסוף, הפרס הוענק לסופרת הקוריאנית האן קאנג. אם בוהים בפרס נובל זמן רב, יום אחד הוא יסביר חזרה ויצחק עליכם…
האן קאן לא כל כך מפורסמת בארץ. ב־2017 תורגם לעברית הרומן שלה "הצמחונית" (2007), ששנה קודם לכן זכה בפרס בּוּקר הבינלאומי והוא הספר היחיד שלה בינתיים שתורגם לעברית. במשפחה קוריאנית רגילה, רגילה ביותר, האישה הפסיקה לאכול בשר. בעלה, אביה, אמה — כולם מתחילים לתפוס את המעשה הזה כאתגר ועלבון לכל המשפחה, כאיום על הזרימה הרגילה של החיים הקוריאניים. הפער מתרחב, האישה מסרבת לשכב עם בעלה, הבעל אונס את אשתו. לאישה אין זכות על גופה — הוא שייך לבעלה, לאביה, לשבט, למסורת, בסופו של דבר.
פרטים שונים על החיים בדרום קוריאה עלו בטקסט — כמו הפטריארכיה הקשה השלטת בחברה הקוריאנית וגם עובדות לא מאוד מוכרות מההיסטוריה הקוריאנית. לא רבים למשל ידעו שדרום קוריאה נלחמה בווייטנאם, חלק מהתושבים גאים בפרק הזה בהיסטוריה, בעוד שאחרים רואים בו מביש לחלוטין. האן משרטטת קו ישיר: אם נלחמת בווייטנאם, תאכל בשר ותתמוך ברעיון שאישה היא רכושו של בעלה, שכל תפקידה הוא להכין חולצה מגוהצת בבוקר, בשר בערב ואת עצמה בלילה.
הרומן "פעולות אנושיות", שטרם תורגם לעברית, חזק הרבה יותר וגדול יותר בסדר הגודל. הוא מוקדש לאחד מפרקי המפתח בהיסטוריה של דרום קוריאה — מרד גוואנגג'ו. בעוד שהיום דרום קוריאה נהנית מדמוקרטיה עם חירויות אוניברסליות, בעבר זו הייתה דיקטטורה קשוחה בראשות גנרלים שמרנים. ברומן של האן יש כמעט בכל עמוד גופות, עינויים, רצח וצער אנושי. מה שחשוב כאן הוא לא כל כך הנושא אלא המבנה המורכב של רומן הלא ארוך במיוחד: כמה נקודות מבט שדרכן מדברת האן על המרד ועל משתתפיו וגם שואלת שאלות על מהי מדינה בכלל ואיך בזמנים איומים, אזרחים מתייחסים אליה: "לא הצלחת להבין דבר אחד: מדוע במהלך טקס הלוויה קצר, שנערך ללא שמירה על רשמיות, שרו משפחות הקורבנות את ההמנון הלאומי. זה גם נראה לך מוזר שהקרובים תמיד פרשו את הדגל הלאומי וכיסו בו את מכסה הארון, קשרו אותו בחבל כדי שהדגל לא יתנוסס. מדוע אנשים שנהרגו על ידי הצבא שרים את ההמנון הלאומי? מדוע ארונות הקבורה שלהם מכוסים בדגל? זה כאילו לא המדינה היא שהרגה אותם. כששאלת בזהירות את יונסוק על כך, היא פקחה את עיניה לרווחה והשיבה, "ובכן, הצבא מרד כדי לתפוס את השלטון. לא ראית זאת בעצמך? לאור יום, החיילים הכו אנשים, דקרו אותם בכידונים ומשלא הגיעו לרצונם החלו לירות. הצבא הורה להם לעשות זאת. האם אפשר לקרוא לחבורת הגנרלים הזו מדינה?". המבקרים אהבו את הרומן ובכירים קוריאנים ניסו להסיר אותו מהספריות "מסיבות של הטיה אידיאולוגית"…
ובעוד שרק ספר אחד של האן קאנג תורגם לעברית, בביבליוגרפיה שלה יש שמונה רומנים בלבד. יש מרחק גדול בין "הצמחונית" ל"פעולות אנושיות" (שאגב, תורגם גם לרוסית), אפשר לראות כיצד הנושאים, המטאפורות והטכניקות הופכות מורכבות יותר. היקף תחומי הכתיבה שלה כבר חורג מעבר לגבולות חצי האי הקוריאני והתרבות הקוריאנית: ב"שיעורי יוונית" אישה אילמת לומדת יוונית עתיקה עם מורה שמתעוות וב"הספר הלבן" העלילה מתרחשת בוורשה שלאחר המלחמה.
התרבות הקוריאנית היא די ממוקמת בקוריאה או, ליתר דיוק, באסיה. האן קאנג חורגת מהעולם העצמי הזה. האם זכייתה בפרס היה סנסציה? סוכני ההימורים לא חזו את זה, אבל בהסתכלות על רשימת הפרסים של הסופרת, אנחנו רואים דרך מאוד ברורה: פרסים קוריאניים, בּוּקר הבינלאומי, פרסים צרפתיים ואיטלקיים מובילים…
בכל זאת, פרס נובל מוענק לא לסופר מתחרה, אלא לכל הספרות שהוא או היא מייצגים. אקדמאים שוודים ממליצים בחום למוציאים לאור ולקוראים לשים לב לצד מסוים של העולם הספרותי. וזה לא תמיד עובד, אבל זה עובד לעתים קרובות. עד 2012, אז קיבל מוֹ יאן את הפרס, הספרות הסינית הייתה מיוצגת על מדפי הספרים בעולם במידה מוגבלת ביותר. כעת ליו צְשִין ומוקסיאן טונגשיו מובילים את הרשימה בקטגוריות שלהם (וצשין זכה שטרילוגיית בעיית שלושת הגופים תעובד גם לסדרה של נטפליקס).
האם הם היו פורצים בלי זכייתו של מוֹ יאן? סביר להניח, אבל, בכל מקרה, הזכייה שלו הקלה עליהם. כשפורסם "הצמחונית" ב-2016, כמעט ולא הייתה ספרות קוריאנית על מדפי הספרים. עכשיו סיפורי בלשים, סאגות רומנטיות ורומנים של דרמות מתורגמים באופן פעיל. קל לשער, שזכייתה של האן בהחלט תביא לגל של פרסום ספרות דרום קוריאנית בשפות נוספות וכלת הפרס האן קאנג בהכרח תאיץ את הגל הקוריאני…
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
