בכל שנה מיליוני יהודים ברחבי העולם חוגגים את חג החנוכה. שמונת ימי החנוכה מציינים את התקופה שבה יהודים קדומים כבשו מחדש את הארץ ושרדו כנגד כל הסיכויים במהלך מלחמה אכזרית שהתנהלה נגדם. הדלקת החנוכייה הפכה לסמל אייקוני של תרבות ואמונה יהודית, המשתרעת על פני 2,000 שנה מאז תחילתה.
ארץ ישראל נשלטה בעבר על ידי שורה של שושלות ואימפריות לא-יהודיות במשך מאות שנים, החל משנת 720 לפני הספירה. זה כלל את התלמיים הסובלניים למדי ואחריהם אנטיוכוס השלישי משושלת הסלאוקים הסורית. אולם כאשר אנטיוכוס השלישי מת, בנו אנטיוכוס הרביעי החליפו. כאן החלה הרדיפה האינטנסיבית של היהודים.
בסביבות שנת 174 לפני הספירה כאשר אנטיוכוס הרביעי עלה לכס השלטון, הובהר כי היהדות לא תתקבל. אנטיוכוס הרביעי סגד לאלים יווניים והוקיר את תרבות יוון. הוא השתייך לשושלת הסלאוקית הפרו-יוונית ורצה שהעם היהודי יפסיק להיות יהודי. אנטיוכוס ראה באמונות היהודיות נחשלות וקפדניות מדי וראה בזהות אתנית יהודית מטרידה ומיותרת. במילים פשוטות, אנטיוכוס רצה שיהודים יתבוללו ויצטרפו לתרבות היוונית — או ימותו.
בסביבות שנת 168 לפני הספירה אנטיוכוס שלח את חייליו למרכז ירושלים כדי להרוג אלפי יהודים ולהשתלט על בית המקדש השני. שם הקימו כוחותיו של אנטיוכוס מזבח לזאוס והקריבו חזירים ופתחו במסע כדי לנסות לאלץ יהודים לעבוד את האלים היוונים, לדבוק במנהגים היווניים ולהיכנע לשלטון הסלאוקי בכל תחומי חייהם. זה כלל הפרת חוקי הכשרות היהודיים, הפסקת הפולחן היהודי ולחיות את החיים כנתינים סלאוקים מלאים. כל פולחן יהודי הפך לבלתי חוקי וספרי תורה נשרפו. נאסר על יהודים לקיים את השבת כיום מנוחה והם נאלצו לא לציית לחוקי הכשרות. רבנים נאלצו לערוך טקסים משפילים, לאכול אוכל לא כשר מול המונים והוצאו להורג בפומבי כאשר סירבו לעשות זאת.
אזור זה ביהודה נשלט על ידי מושל אנטיוכוס פיליפ, שהוציא להורג את הכהן הגדול אלעזר בגלל שסירב לאכול חזיר או אפילו העמיד פנים שהוא אוכל חזיר מול קהל. בערך בזמן הזה, הייתה לכאורה אישה, המכונה כיום חנה, שנעצרה יחד עם שבעת בניה והואשמה בעיסוק ביהדות. אנטיוכוס עצמו החליט להשתתף במסע האיומים ובילה זמן בשכנוע את בנה הבכור של חנה להתקרב אל האלים היוונים. הצעיר סירב והוא עונה למוות לעיני משפחתו. גם כל אחד מששת הבנים האחרים עונה למוות. המלך ניסה לתת לבן הקטן מוצא בכך שהציע לו כסף או הזדמנות להשתחוות לו, אבל הוא לא הסכים, כשהוא מושפע מדבריה של חנה שאמונה באלוהים היא הכבוד הגבוה ביותר אפילו מעל החיים. בעקבות מות שבעת בניה, האגדה מספרת שחנה עצמה זינקה מגג בניין סמוך אל מותה.
כאשר כוחותיו של אנטיוכוס עשו את דרכם לאזור הכפרי הרחב יותר, הם המשיכו במסע הטרור שלהם, הרגו עוד אלפי יהודים שסירבו להיכנע ובסופו של דבר רדפו אחרי כל היהודים שאינם מצייתים למערות ולגבעות של יהודה. כאן נתקלו בבעיה גדולה: המכבים.
בעוד שחלק מהיהודים הסכימו שעדיף לציית, לא כולם הסכימו. כוהן בשם מתתיהו מרד בחיילים הסלאוקים בעיירה בשם מודיעין בכפרי ישראל, הרג חייל וסירב להשתחוות לאלים היוונים. הקצין הסלאוקי בנה מזבח בשוק של הכפר ודרש ממתיתיהו להקריב קורבנות לאלים היוונים. מתתיהו סירב לעשות זאת באומרו: "אני, בני ואחיי נחושים להישאר נאמנים לברית אשר כרת אלוהינו עם אבותינו!" בשלב זה, יהודי הלניסטי ניגש אל המזבח כדי להקריב קורבן אלילי. מתיתיהו תפס את חרבו והרג אותו, ובניו וחבריו תקפו אז את הקצינים והאנשים הסלאוקים. הם הרגו רבים מהם וגירשו את השאר. לאחר מכן הרסו את המזבח. זה הארוע שהתחיל את מרד המכבים, בראשות מתתיהו עד מותו בשנת 166 לפני הספירה, אז ירש אותו בנו יהודה לאחר מכן. לפני מותו, הכוהן הקשיש ריכז את בניו והאיץ בהם להמשיך במאבק, אותו ניהל יהודה יחד עם אחיו האמיצים.
מרד המכבים היה הסיוט הגרוע ביותר של אנטיוכוס והסלאוקים. יחד עם ארבעת אחיו ניהל יהודה מלחמת גרילה בלתי פוסקת ברחבי יהודה. למרות היותו בפיגור ניכר בהשוואה לצבא הסלאוקים ועל ידי כוח שני של 40,000 שנשלח על ידי אנטיוכוס תחת הגנרלים ניקנור וגורגיאש. יהודה וחייליו נלחמו בגבורה, נעלמו בגבעות וחזרו להתקפות פתע על אויביהם העולים עליהם מספרית. ניצחון מכריע במצפה מול גורגיאש הוביל ליותר ויותר מומנטום לטובתם והמכבים היו בתנועה.
הם המשיכו לכבוש מחדש את ירושלים בשנת 164 לפני הספירה ופינו את בית המקדש השני מפריטי דת ופולחן יווניים. יהודה הורה להדליק חנוכייה במסגרת חנוכת בית שני מחדש לאל האמיתי האחד יהוה. כפי שמספרת האגדה, לא היה מספיק שמן כדי לשמור על האורות דולקים ליותר מיום אחד, אבל הנרות שהוזנו מפך שמן בודד המשיכו לבעור במשך שמונה לילות בכל מקרה. זה נתן ליהודה וללוחמיו מספיק זמן למצוא עוד שמן לאורות החנוכייה תוך שהם מחזיקים את המקדש מאובטח מפני פלישות מבחוץ. המכבים האמינו שהם היו עדים לנס, שהיווה את הבסיס לחג החנוכה.
כאדם פשוט בעל אמונה חזקה, יהודה רצה לחזור למודיעין, אבל הכריזמה והמנהיגות שלו עדיין היו נחוצים כאן ואחיו שמעון ויהונתן עודדו אותו להישאר. תחת יהודה התנהלה מלחמת אזרחים נגד יהודים פרו-יוונים בה ניצח יהודה והוא היה ממשיך לכתוש את העמונים גם מעבר לנהר הירדן, אלמלא מת בשנת 160 לפני הספירה. יהודה הוכתר כגיבור לאומי, ואחיו יונתן הפך לכהן גדול ומלך ישראל, חלק ממורשת אביו מתתיהו.
חג החנוכה נותר חג חשוב ביהדות ואחד המוכרים בו, אם כי החג החשוב ביותר מבחינה דתית הוא דווקא יום הכיפורים. אולם כסמל רב עוצמה להישרדות יהודית, חנוכה עומד בראש סדר העדיפויות מבחינת החגים הקשורים לעם היהודי ולאמונתו. באופן מסורתי, בחנוכייה יש תשעה נרות: שמונה לייצג את שמונת הלילות הקדושים והשמש התשיעי שמדליק את שמונת הנרות האחרים.
החג שרד לאורך הדורות למרות הרדיפות והשנאה. יהודים המשיכו לציין אותו אפילו במהלך השואה ואינספור פעמים אחרות במהלך 2,000 השנים האחרונות שבהן יהודים נרדפו, נהרגו ועברו דיכוי דתי. למרות שהיהודים נאלצו להסתיר או להמעיט בזהותם האתנית והדתית בשל פעולות האידיאולוגיות הפוליטיות והדתיות השלטות, נרות החנוכה המשיכו לזרוח והאיר את הנתיב לעתיד מואר וטוב יותר.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
