חלק ממערכות שיגור הטילים ומערך ההגנה האווירית ממשיכות לפעול ולשגר, למרות ההצהרות האמריקאיות על השמדתן. איך זה קורה?

למרות הצהרות אמריקאיות על השמדת מערך ההגנה האווירית האיראנית, נראה כי חלק מהמערכות שרדו וממשיכות לפעול. מומחים סבורים כי הדבר התאפשר הודות לשינוי בטקטיקה לאחר מבצע ״עם כלביא״ ביוני 2025. איראן אינה מפעילה את כל אמצעיה בו-זמנית, אלא משתמשת בהם בשלבים, תוך תקיפת מטרות אוויריות ממארבים.

המאבק על השמיים

דובר צה"ל דיווח ב-18 במרץ כי מטוסי חיל האוויר תקפו את מפקדות מערך הטילים של איראן וכוחות משמרות המהפכה. בנוסף, נפגעו מספר מערכות הגנה אווירית איראניות "כדי להרחיב את העליונות האווירית של חיל האוויר הישראלי בשמי איראן".

גם האמריקאים מדווחים כמעט מדי יום על השמדת מערכות הגנה אווירית איראניות. נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, עשה זאת למשל ב־17 במרץ 2026, כשצייץ ברשת החברתית Truth Social שלו כי "השמדנו את הכוחות המזוינים של איראן – הצי שלהם הושמד, חיל האוויר שלהם הושמד, ההגנה האווירית והמכ"מים שלהם הושמדו, ואולי החשוב מכל, מנהיגיהם כמעט בכל הדרגים נעלמו".

עם זאת, טראמפ הצהיר הצהרות דומות כבר בתחילת המבצע. גם צה"ל דיווח על נזק משמעותי לאמצעי ההגנה האווירית של איראן מאז ימי הלחימה הראשונים. ב-2 במרץ דווח על השמדת 200 מערכות, וב-5 במרץ הצהיר הרמטכ״ל אייל זמיר, כי הושמדו כ-80% מכלל המערכות האיראניות. עם זאת, לא פורסמה רשימה מפורטת של האמצעים שהושמדו ולא נחשפה שיטת החישוב. במקביל, צבא ארה"ב לא סיפק מספרים ספציפיים; פיקוד המרכז (CENTCOM) הצהיר כי הכוחות משמידים באופן שיטתי את הגנת הרפובליקה האסלאמית.

מנגד, ב-10 במרץ דיווחו במשמרות המהפכה כי מתחילת העימות הפילה איראן למעלה מ-100 כטב"מים, כולל דגמי הרמס, הרון, אורביטר ו-MQ-9 ריפר.

קיימת סבירות גבוהה שחלק ממערכות ההגנה האווירית של איראן שרדו, איראן ציפתה לתקיפות רחבות היקף ויכלה לפזר את המערכות מראש, להסתירן ולשמר חלק מהפוטנציאל שלהן. כעת המערכות הללו מוכנסות לפעולה בהדרגה והוכחה עקיפה לכך היא השמדת מספר רב של כטב"מים. היו גם ניסיונות לתקוף מטוסי קרב כשחלק מהמטוסים התחמקו בקושי מפגיעת נ"מ. בהתאם לכך, ההגנה האווירית של איראן קיימת בצורה כזו או אחרת וזוהי גם הסיבה שלא כל סוגי המטוסים של ארה"ב טסים באזור העימות.

טקטיקת המארבים

ההגנה האווירית של איראן ספגה אבדות קשות כבר במהלך העימות ביוני 2025, ובתנאים הנוכחיים בחר הפיקוד האיראני בטקטיקה פרגמטית.

בתחילת התקיפות, איראן הייתה יכולה לנסות לנהל קרב מכריע, אך במקרה כזה היא הסתכנה באיבוד מערך ההגנה האווירית כולו והאבדות בקרב חילות האוויר של ארה״ב וישראל היו מוגבלות בהתחשב בפער היכולות בין הצדדים. לכן הוחלט לפעול ממארבים.

זיהוי המטרות, מתבצע באמצעות מערכות אופטיות-אלקטרוניות פסיביות, המאפשרות לא לחשוף את מיקומי הסוללות. ברוב המקרים מדובר במערכות נ"מ לטווח קצר, שקל להסתירן ולפרוס אותן בעת הצורך. מערכות כאלו, מיוצרות באופן פעיל באיראן.

מכ"מים של מערכות לטווח רחוק, שפעילותם קלה לאיתור מרחוק בשל הקרינה שהם פולטים, מופעלים רק במקרי קיצון – לקראת תקיפת מטרה אווירית שכבר זוהתה, רגע לפני שיגור הטילים. לאחר מכן הם מכבים אותם, מכיוון שכמעט כל מטוסי חיל האוויר נושאים טילים נגד מכ"ם.

בעוד שההגנה האווירית האיראנית השמידה כטב"מים רבים של האויב – סרטוני שברים שלהם מופצים לעיתים קרובות ברשת. איראן מתמקדת בכטב"מי תקיפה וביון גדולים לא רק בגלל יכולת התקיפה שלהם, אלא בעיקר כי הם מספקים ציון מטרות למטוסים המאוישים.

לא מן הנמנע שאיראן התכוננה לעימות הזה מאז הקיץ שעבר. כוחות צבא איראן ומשמרות המהפכה ניסו להסתיר הכל מתחת לאדמה. אף שטראמפ דיבר על השמדת מערך הטילים, האיראנים ממשיכים לתקוף, גם אם בעצימות נמוכה בהרבה מהמצופה.

ארה"ב מעבה את מערך ההגנה האווירית במזרח התיכון
על רקע האיום המתמשך מצד איראן ומחזקת את מערכות ההגנה האווירית של בעלות בריתה באזור. בעוד מערך ההגנה האווירית של ישראל וארה"ב מתמודד היטב עם המשימות ומתועדות רק חדירות בודדות. אבל מצב מורכב יותר במדינות המפרץ, אף שגם שם אין השלכות קטסטרופליות.

עם זאת, האסטרטגיה האמריקנית משתנה: מערכות ההגנה האווירית מפוזרות כעת בין אתרים אסטרטגיים בערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר. מטרות התקיפות האיראניות הן תשתיות כגון נמלי תעופה, נמלים ומתקני אנרגיה במדינות המפרץ, מה שמאלץ את ארה"ב לרכז עוד ועוד מערכות הגנה באזור.

העברת כוחות מאסיבית מאסיה

לפי דיווחים בתקשורת הדרום-קוריאנית, נשקלת העברת סוללות "פטריוט" מבסיס אוסן למזרח התיכון, ובמקביל מעבירה ארה"ב מדרום קוריאה מערכות THAAD.

מוקד מפתח נוסף הוא קטאר, שם שוכן הבסיס האמריקני הגדול ביותר באזור – אל-עודייד. שם הדגש הוא על התמודדות עם כטב"מים, כולל רכישת רחפנים-מיירטים ואמצעי לוחמה אלקטרונית.

נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, הודיע על שליחת מומחים למדינות האזור כדי לסייע בהתמודדות עם כטב"מים, בעוד שטראמפ הצהיר כי ארה"ב מסוגלת להתמודד עם המשימה בעצמה. תפקיד חשוב ממלאת גם איחוד האמירויות; בסיס אל-דאפרה נותר אתר מפתח, וצרפת כבר הגדילה שם את צי מטוסי ה"רפאל" שלה המשתתפים ביירוט כטב"מים. בריטניה, לפי הדיווחים, שלחה לאזור מטוסי טייפון, F-35 ואמצעי הגנה אווירית נוספים.

אבל אין סימנים להעברת מערכות מאירופה, כמו מערכות "אגיס" (Aegis Ashore) מפולין. וגם אין תוכניות כאלו. פולין עצמה אינה שוקלת השתתפות בעימות ומדגישה כי המצב במזרח התיכון אינו משפיע ישירות על ביטחונה. וככלל, מדינות נאט״ו אינן ששות לקחת חלק במבצע.

הפער בין הצהרות המערב על "ניצחון מוחלט" לבין המציאות בשטח מלמד על המורכבות של לחימה מול אויב שהכין את עצמו במשך עשורים לעימות אסימטרי. בעוד שחלק ניכר מיכולותיה הצבאיות של איראן אכן נפגע, אסטרטגיית ה"הישרדות הפעילה" שלה – המבוססת על פיזור כוחות, שימוש במתקנים תת-קרקעיים וטקטיקות מארב – מצליחה להשאיר את חיל האוויר האמריקאי במתח מתמיד. המזרח התיכון הופך כעת לשדה ניסויים עצום של טכנולוגיות הגנה אווירית ולוחמה בכטב"מים, כשארה"ב ובעלות בריתה נאלצות להסיט משאבים יקרים מזירות אחרות בעולם כדי להבטיח שהשמיים יישארו, לפחות בינתיים, בשליטתן.