תרבויות שכנות הן כמו כלים שלובים. 500 השנים של תור הזהב של האסלאם היו זמן של פריחה מדעית, מה שבסופו של דבר הביא תועלת רבה גם למערב הנוצרי.
תור הזהב של האסלאם החל במאה השמינית, בתקופה שבה הח'ליפות הערבית הגיעה לממדיה המרביים כתוצאה מכיבושים. שטחו של העולם המוסלמי השתרע מהודו ועד להרי הפירנאים, והשפה הערבית הפכה במרחב זה לשפת התקשורת הבינלאומית. בעידן הפריחה, ח'ליפים ושליטים מקומיים השקיעו ברצון בפיתוח הלמדנות והאמנויות; מגמה זו נמשכה גם כאשר הח'ליפות החלה להתפרק למדינות נפרדות.
במסגדים אורגנו ספריות ומדרסות, בערים הגדולות נבנו מצפי כוכבים ומרכזים מדעיים כמו "בית החוכמה" בבגדאד, שנוסד על ידי הח'ליף הארון א-רשיד ובנו אל-מאמון. בפאס, שבצפון אפריקה, אישה אמידה בשם פאטמה אל-פיחרי ייסדה בשנת 859 מדרסה, שלימים הפכה לאוניברסיטה הוותיקה ביותר בעולם.
אוניברסיטת אל-קרוויין בפאס, הוותיקה בעולם (נוסדה בשנת 859). תור הזהב הסתיים במאה ה-13, כאשר הערים המשגשגות של המזרח המוסלמי נפלו תחת מהלומות הצבאות המונגוליים, אך עבודותיהם של מדעני אותה תקופה המשיכו לשנות את העולם.
כיצד ולמה הסהר הפך לסמל האסלאם?
בקצרה, משום שהוא היה הסמל של השושלת העות'מאנית.סמל חצי הסהר עתיק הרבה יותר מהאסלאם. לדוגמה, ביוון העתיקה הוא היה מזוהה עם טוהר ועיטר את ראשה של האלה ארטמיס. באשר למוסלמים הראשונים, הם העדיפו להסתדר ללא סמלים שכן לא בקוראן ולא בסונה לא נאמר עליהם דבר.
על פי האגדה, בשנת 1299 עות'מאן, שליטה של נסיכות זעירה שהייתה ממוקמת באסיה הקטנה, ראה בחלומו חצי סהר שהשתרע מקצה אחד של הארץ ועד לקצה השני. לאחר שקיבל זאת כאות מבשר טובות, הפך הבֵּיי (השליט) את חצי הסהר לסמל השושלת שלו. החלום לא הכזיב את עות'מאן וצאצאיו הקימו מעצמה אדירה והפכו לא רק לשליטים הגדולים ביותר בעולם המוסלמי, אלא גם למנהיגיו הרוחניים, הח'ליפים.
אין זה מפתיע שסמל השושלת, חצי הסהר, הפך להיות מזוהה עם האסלאם. קשר זה התבסס במאה ה-19, כאשר בנוסף לצלב האדום הוקם ארגון הסהר האדום. אך אפילו בימינו, כאשר חצי הסהר מעטר את דגליהן של מדינות מוסלמיות רבות, לא כל מי שמאמין באסלאם מסכים לראות בסר את הסמל שלו, למשל האיראנים השיעים, אויביה הוותיקים של טורקיה. עבורם, חצי הסהר, כמו כל דמות או סמל חזותי, הוא עבודת אלילים טהורה, אם כי זה לא מנע מהם מלבנות מסגדים עם סמלי סהר ברחבי איראן.
תרגומים
העולם המוסלמי שימר עבור אירופה של ימי הביניים חלק ניכר מהמורשת שלה עצמה – טקסטים עתיקים. לאחר נפילת האימפריה הרומית המערבית, אבדו שם למשך מאות שנים עבודותיהם של מחברים עתיקים ידועים רבים. אך בעוד שבאירופה נמשכו מה שנקרא ימי הביניים החשוכים, בערי המזרח הערבי שגשג המדע, ובכלל זה בתי ספר לתרגום.
במאה ה-9 ב"בית החוכמה" בבגדאד עמלו טובי המוחות על תרגומי טקסטים עתיקים מיוונית וסורית לערבית. מאות שנים לאחר מכן, טקסטים ערביים אלו הגיעו לאירופה דרך חלק מחצי האי האיברי וסיציליה שנכבשו בחזרה מידי המוסלמים במאה ה-11, ובתורם, תורגמו ללטינית.
לרשות הנוצרים עמדו ספריות עשירות בערבית וביוונית. למשל, חיבורו של קלאודיוס תלמי, שבימי הביניים היה מוכר תחת השם הערבי "אלמגסט" — סיכום הידע העתיק בתחום האסטרונומיה.
במאה ה-11 קונסטנטינוס האפריקאי, יליד קרתגו, תרגם מערבית ללטינית את החיבורים העתיקים המרכזיים ברפואה — כתביהם של היפוקרטס וגלנוס, ובמאה שלאחר מכן התיאולוג הבריטי אדלארד מבאת', את ה"יסודות" של "עמוד התווך של הגיאומטריה" היווני אוקלידס.
אפילו עבודותיו הפילוסופיות המרכזיות של אריסטו הגיעו למערב דרך הערבים במאות ה-12 וה-13. בנוסף למורשת העת העתיקה, באירופה של ימי הביניים תורגמו כתביהם של מדענים מוסלמים, ועבודות אלו מילאו תפקיד לא פחות חשוב בהיסטוריה של הדיסציפלינות המדעיות המרכזיות.
כימיה
למרות שהמילה "כימיה" עצמה היא ממוצא יווני (לפי אחת הגרסאות, χυμεία נגזרה מ-χύма – "יציקת מתכת"), לאירופה של ימי הביניים היא הגיעה מהשפה הערבית עם יידוע אופייני "אל". האלכימאי המפורסם ביותר היה ג'אביר בן חיאן, המוכר בתרגומים הלטיניים כגבר (Geber), מדען חצר של הח'ליף הארון א-רשיד, שיצר תיאוריה שלמה על האמנות המסתורית של הפיכת מתכות זולות לזהב.
לבן חיאן, שחי במאה ה-8, מייחסים את יצירת תיאוריית הכספית-גופרית, שהסבירה את התהליך האלכימי המרכזי – התמרת מתכות – בכך שכולן מהוות תרכובת של גופרית אלכימית (לא לבלבל עם הרגילה) עם כספית אלכימית בפרופורציות שונות.
מאוחר יותר אלכימאי ורופא מפורסם אחר, אל-ראזי, הוסיף מרכיב שלישי: מלח. אם לומדים לשנות את הפרופורציה הזו, אזי אפשר להפוך מתכת לא אצילה למתכת אצילה. תיאוריה זו הפכה למשפיעה מאוד במערב של ימי הביניים, אולם ג'אביר אבן חיאן נכנס להיסטוריה של המדע בכינוי "אבי הכימיה", ולא של קודמתה האלכימיה.
קשה לומר אילו מתוך שלושת אלפים החיבורים המיוחסים לו אכן שייכים לאדם זה. עם זאת, נהוג לחשוב שהוא היה מהראשונים שניסו לסווג את החומרים הכימיים שהיו ידועים באותה תקופה.
המדענים הערבים שכללו את תהליך הזיקוק, שהיה נהוג עוד בעת העתיקה. הודות לכך אבן חיאן, ככל הנראה, היה הראשון שהפיק את "מי המלך", המסוגלים להמיס זהב ופלטינה; ועד עצם היום הזה משתמשים בה לטיהור מתכות מזיהומים.
בנוסף, היו אלה בדיוק האלכימאים של העולם הערבי שהיו הראשונים לתת תיאורים של חומרים כמו חומצה גופרתית, חומצה הידרוכלורית וחומצה חנקתית, סודה ואשלגן, והחלו לבצע ניסויים במעבדה הרבה יותר מוקדם מאשר במערב, מה שקירב משמעותית את עיסוקיהם של חוקרי ימי הביניים למדע אמיתי.
אולי יעניין אותך
בחיבוריהם של מדענים מוסלמים, כאשר אלו הפכו לזמינים בתרגומים, האירופאים מצאו מידע מפורט על תהליכים כימיים והציוד הנדרש. בטווח הארוך, ידע זה תרם להתקדמות גם בתעשיית הבשמים, גם במטלורגיה וגם בייצור תרופות.
פיזיקה
את אבו עלי אל-חסן אבן אל-היית'ם, הידוע באירופה של ימי הביניים בשם הלטיני אלהאזן, קרוב יותר לתקופתנו כינו "אבי האופטיקה". הוא היה אדם רב-תחומי מאוד – מהנדס, מתמטיקאי, אסטרונום – והתעניין בתכונות האור לא מיד. על פי האגדה, אבן אל-היית'ם כמעט נפל קורבן ליהירות של עצמו. הוא הבטיח לח'ליף מצרים לבנות סכר עוצמתי על הנילוס, ליד העיר אסואן, כדי לשלוט בהצפות של הנהר הגדול – יש לציין שהפרויקט עלה עוד במאה ה-10, אלף שנים לפני בניית סכר אסואן המוכר לנו.
לאחר מות הח'ליף, המשיך אבן אל-היית'ם את חקר האור כבר כשהוא חופשי. בסופו של דבר הייתה זו בדיוק "ספר האופטיקה" שהפכה לחיבורו המרכזי. אבן אל-היית'ם חלק על הרעיון של מחברים מהעת העתיקה, כאילו העין האנושית עצמה פולטת אור, שמישש כביכול את כל מה שמסביב. "אבי האופטיקה" גילה שקרני האור, להפך, חודרות לעין בקו ישר מבחוץ, לאחר שהן מוחזרות מחפצים.
אבן אל-היית'ם היה הראשון להסביר את אפקט הקמרה אובסקורה, שבזכותו במאה ה-19 באירופה ימציאו את הצילום. הוא תיאר כיצד העיניים מחוברות למוח ומעבירות אליו את הדמות דרך עצב הראייה. איור מבנה העין למאמרו בכתב יד מהמאה ה-11 הוא התיאור הוותיק ביותר הידוע של מערכת העצבים האנושית.
זכות נפרדת שלו: מאות שנים לפני הזמן שבו בסיס הראיות הפך לתקן מדעי, אימת אבן אל-היית'ם את רעיונותיו גם באמצעות חישובים וגם באמצעות ניסויים. המדען קרא לכל חוקר להפוך, כדבריו, ל"אויב של כל מה שנקרא", מבלי להאמין לאף תיאוריה ללא הוכחות.
חיבורו של "אבי האופטיקה" הפך מוכר גם באירופה של ימי הביניים. עם זאת, לא במערב ולא במזרח התרחשו פריצות דרך מדעיות בסדר גודל דומה בתחום זה עד המאה ה-17 – זמנם של יוהאנס קפלר, רנה דקארט ואייזק ניוטון.
רפואה
כל רופא משכיל באירופה של ימי הביניים היה מחויב להכיר את כתביהם של שני רופאים של העולם המוסלמי – יליד פרס אבו בכר אל-ראזי, המוכר כראזס, ויוצא מרכז אסיה אבו עלי אבן סינא.
אל-ראזי, שכבר הוזכר בסעיף על אלכימיה, ואשר חי במאות ה-9 וה-10, התפרסם כקלינאי דגול. הוא ייחס חשיבות רבה לבחירה נכונה של מקום לבית חולים (לשם כך הוא תלה חתיכות בשר באזורים שונים של העיר ועקב היכן זה התקלקל לאט יותר), להיגיינה במהלך טיפול במטופלים, לדיאטות, ובעקבות היפוקרטס התעקש על גישה פרטנית לחולה.
אל-ראזי כתב מעל 200 מאמרים, בפרט, שתי אנציקלופדיות רפואיות למקרים מגוונים ביותר, החיבור השני בתולדות המדע על חצבת ואבעבועות שחורות עם תיאור מפורט של התסמינים והטיפול שלהן, וספר נפרד על מחלות ילדים, שגם זה היה חידוש.
אבו עלי אבן סינא, המכונה "נסיך הרופאים", חי במאות ה-10 וה-11. פילוסוף ומשורר ידוע, ברפואה הוא התפרסם בראש ובראשונה בזכות עבודתו רחבת ההיקף "הקאנון של תורת הרפואה" – אוסף של כל הידע שהיה זמין לו בתחום זה.
על פי ה"קאנון…" לימדו רופאים במזרח ובמערב במשך כמה מאות שנים. כאשר אבן סינא כתב על מחלות זיהומיות, הוא לא היה רחוק מהאמת, בסברו שהן מועברות על ידי יצורים זעירים מסוימים דרך מים ואוויר, והיה מראשוני ההוגים הסמכותיים של ימי הביניים שהמליץ להחזיק חולים כאלה בהסגר. הרופא הסורי בן המאה ה-13 אבן א-נפיס היה הראשון בתולדות הרפואה שתיאר את מחזור הדם הריאתי הקטן. באירופה נחשבים כמגלי מחזור הדם מיגל סרווט וויליאם הארווי, שחיו במאות ה-16 וה-17.
את אבו אל-קאסם א-זהראווי, שעבד בקורדובה במאה ה-10, כינו מאות שנים מאוחר יותר "אבי הכירורגיה האופרטיבית"; במערב הנוצרי קראו לו אבולקאסיס. לפניו, ייתכן כי איש לא סיפק תיאור כה מפורט עם איורים של הכלים הכירורגיים הרבים, כמאתים במספר, שאת חלקם המציא בעצמו. א-זהראווי נהג לצרוב פצעים כדי למנוע זיהום, ו-600 שנה לפני אמברואז פרה הזכיר את שיטת קשירת כלי הדם. מלבד זאת, הוא היה, ככל הנראה, הראשון שתיאר את מחלת ההמופיליה וקבע את טבעה התורשתי.
מתמטיקה
קודם כל, לא בכדי הספרות שבהן אנו משתמשים כמעט תמיד נקראות ספרות ערביות, למרות שהן הומצאו בהודו, משם אימץ אותן העולם המוסלמי. האירופאים, בתורם, שאלו אותן מהמזרח הערבי.
מקרים נדירים של שימוש בספרות ערביות במערב ידועים מהמאה ה-10, ובשנת 1202 המתמטיקאי האיטלקי לאונרדו פיבונאצ'י ניסה להסביר לבני זמנו את הנוחות שלהן לחישובים במאמר "ספר החשבונייה". מאז, לאט אבל בטוח, כבשו הספרות הערביות את אירופה, כאשר יתרונן הוערך עבור פעולות מתמטיות "בטור".
ובעולם הערבי הספרות שהושאלו מהודו השתרשו במידה רבה הודות למתמטיקאי מהמאה ה-9, מוחמד אל-ח'ואריזמי. הוא היה אחד המדענים המשפיעים ביותר של ימי הביניים המוקדמים. עצם הכינוי שלו בצורתו המאוּלְתֶּנֶת (בלטינית), אלגוריסמוס, הפך למונח "אלגוריתם", ומהמילה "אל-ג'בר" שמשמעותה "השלמה", מכותרת ספרו "הספר הקצר על ההשלמה וההקבלה", נגזר שמו של ענף המתמטיקה – "אלגברה".
בחיבור זה אל-ח'ואריזמי הציג לראשונה את האלגברה כמדע עצמאי על שיטות לפתרון משוואות ליניאריות וריבועיות, וסיווג משוואות אלו. על סמך יצירותיו למדו באוניברסיטאות אירופאיות עד למאה ה-16.
אסטרונומיה וגיאוגרפיה
כל מתמטיקאי מתקופת תור הזהב של האסלאם עסק גם באסטרונומיה. ידיעת מיקום גרמי השמיים ואורך היום והלילה הייתה חשובה מסיבות דתיות – כדי לקבוע במדויק את זמני התפילה ואת כיוון הפנייה למכה, אך גם עזרה להתמצא טוב יותר בים וביבשה.
השליטים בנו מצפי כוכבים והזמינו לשם את מיטב המדענים, כדי שאלו יעבדו על זיג'ים – לוחות אסטרונומיים. המשורר והמתמטיקאי עומר ח'יאם עמד בסוף המאה ה-11 בראש מצפה כוכבים באספהאן וחיבר לוח שנה שִמשי, שהיה מדויק יותר מהלוח הגרגוריאני, אותו החלו להנהיג באירופה החל מהמאה ה-16.
הודות לעניין באסטרונומיה התפתחה הטריגונומטריה, השתכללו מכשירי הניווט, וכתוצאה מכך – נוצרו מפות שהתעלו על אלו המערביות. בין חיבוריו של אל-ח'ואריזמי נמצא המאמר הראשון בעולם הערבי בנושא גיאוגרפיה מתמטית – "ספר תמונת הארץ", שבו מובא חישוב די מדויק של אורכה של מעלה אחת של מרידיאן כדור הארץ. והמדען איש האשכולות מהמאות ה-10 וה-11, אבו ריהאן מוחמד אבן אחמד אל-בירוני, מחבר עבודות בהיסטוריה, גיאוגרפיה ואסטרונומיה, קבע את היקף כדור הארץ.
במאה ה-12, יליד צפון אפריקה מוחמד אל-אדריסי חיבר עבור מלך סיציליה רוג'רו השני חיבור גיאוגרפי בשם "נחמתו של המשתוקק לחצות את העולם" עם מפות מפורטות, שהמרכזית שבהן נחרתה על דיסק כסף. היצירה התפרסמה באירופה ומאות שנים מאוחר יותר הועילה למלחים בתקופת התגליות הגיאוגרפיות הגדולות של ואסקו דה גאמה וכריסטופר קולומבוס. אבל זה כבר נושא לסיפור נפרד.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
