האתר בתהליך אופטימיזציה
מסיבה זו, חלק מהתמונות לא זמינות.
תאמל״ק לי
לפני מחנות הריכוז, קורבנות הנאצים סבלו מסוג אחר של גיהנום בתוך חומות הגטו היהודי. "אין צדק בעולם", כתבה ילדה צעירה ביומנה, נאבקת ברעב ובמאסר תחת שלטון הנאצים, "שלא לדבר על הגטו".
החיים בגטאות בתקופת השואה היו עינויים של ממש. לאחר פלישתם לפולין בספטמבר 1939, החלו הנאצים להקים גטאות יהודיים בפולין וברחבי אירופה כולה. אזרחים יהודים סומנו וגורשו בכוח למגורים קטנים וצפופים, שלעתים קרובות הופרדו משאר העיר באמצעות חומות או גדרות תיל. שם הם חיכו, קיוו והתפללו, רובם מבלי לדעת שזהו לא יותר מהצעד הראשון במזימה הנאצית להשמדה שיטתית של האוכלוסייה היהודית באירופה.
ברם, לפני שהספיקו להישלח למחנות ריכוז, אסירים רבים בגטאות היהודים הורעבו. הם קיבלו מעט מאוד מזון, אם בכלל, מה שהותיר אותם לסבול מהתקפי רעב כואבים. חלקם מתו מרעב, ורבים אחרים ממחלות שהורשו להתפשט בפראות בתוך חומות הגטו. ולא היה הרבה שניתן היה לעשות כדי לעצור זאת. לאנשים בצד השני של החומות נאסר בתכלית האיסור להבריח מזון לגטאות היהודיים – מי שהעז הסתכן בעונש מוות.
ובכל זאת, רוב תושבי הגטו פשוט עשו כמיטב יכולתם כדי לשרוד. לא היה להם מושג לאילו זוועות הכינו אותם הנאצים, ורבים יכלו רק להחליט להיאבק בתקופות הקשות ולהתפלל שהנאצים יפסידו במלחמה ומישהו יבוא וישחרר אותם. אולם, חופש זה הגיע מאוחר מדי. עד 1942, הנאצים החלו בשלב הבא בתוכניתם השטנית: השמדה שיטתית של כל אדם בתוך חומות הגטו. חלק מהגטאות, במיוחד בתוך החלקים שנכבשו מברית המועצות, הפכו פשוט ל"גטאות השמדה", שם נגררו האנשים ליערות ונורו. בגטאות אחרים, האנשים נשלחו למחנות מוות כמו אושוויץ כדי למות בגז.
כאשר האנשים בגטאות היהודים החלו להבין שהמוות קרב ובא, חלקם החלו להילחם בחזרה. פרצו מרידות בגטאות ברחבי היבשת, כאשר לוחמי התנגדות יהודים חטפו כל מה שיכלו למצוא וניסו נואשות להדוף את הנאצים שגנבו את בתיהם. המרד המפורסם ביותר היה מרד גטו ורשה, שבו יהודים ופולנים עבדו יחד כדי לנסות למנוע מה-SS לגרור את משפחותיהם למחנות המוות. למרות שנלחמו בעוצמה, כמה לוחמי התנגדות לא יכלו לעצור את מכונת המלחמה הנאצית לנצח. ה-SS פשוט הגיב חזק יותר. חלק ניכר מגטו ורשה נשרף עד היסוד, האנשים נגררו ממחבואם והגברים והנשים רוכזו ונשלחו לטרבלינקה, אחד ממחנות המוות האכזריים ביותר בשואה.
עם הזמן, השחרור אכן סוף סוף הגיע. בסוף 1944 ועד 1945, צעדו צבאות בעלות הברית ברחבי אירופה, נלחמו בכוחות הנאצים ושחררו את האנשים שסבלו מנחת זרועם של הגרמנים. עבור מיליונים, עם זאת, העזרה הגיעה מאוחר מדי. מיליוני אסירים בגטאות היהודים מתו בידי הנאצים, אך התמונות שרדו ומראות לנו כיצד נראים החיים בתחילתו של רצח עם.
התוכן בכתבה זו לא נכתב על ידי בינה מלאכותית. הכתבה נכתבה, נערכה ונבדקה על ידי צוות הכותבים של History Is Told. אנו מקפידים על מחקר מעמיק, מקורות אמינים ובקרת איכות קפדנית כדי להבטיח דיוק ואותנטיות מלאה.
