תאמל״ק לי
מנערת איכרים אלמונית למפקדת צבא נערצת ולדמות מיתית שחצתה את גבולות הזמן והאמונה; סיפורה של ז'אן ד'ארק הוא עדות יוצאת דופן לכוחו של אדם אחד מול מציאות פוליטית וצבאית חסרת רחמים.
"הבתולה"
ז'אן ד'ארק, הידועה גם בשמות ז'אן ד'ארק או ז'אן לה פוסל (Jeanne la Pucelle), נולדה בסביבות שנת 1412 בכפר דּוֹמְרֶמִי (Domrémy) שבצפון-מזרח צרפת. היא הייתה בתם של ז'אק ד'ארק (Jacques d’Arc), איכר אמיד ששימש בתפקיד מקומי בממשל המקומי, ושל איסבל רומה (Isabelle Romée), אישה אדוקה בדתה. בעוד שז'אן לא למדה קרוא וכתוב, אמה השרישה בה אהבה עמוקה לכנסייה הקתולית ולתורתה. סוגיית שמה של ז'אן מורכבת; באותה תקופה שמות משפחה לא היו קבועים, ומשפחתה כונתה לעיתים "דארק", "דארט", "דיי", "טארק" או "טארט". למעשה, השם "ד'ארק" הופיע בתרגום רק במאה ה-19, וייתכן שז'אן עצמה מעולם לא שמעה את השם המוכר לנו כיום, שכן היא העדיפה לכנות את עצמה "ז'אן הבתולה" או "ז'האן".
באותה תקופה, צרפת הייתה קרועה על ידי סכסוך מר עם אנגליה, המוכר כיום כ"מלחמת מאה השנים".
הסכם השלום שנחתם בשנת 1420 הדיר את יורש העצר הצרפתי, שארל מוואלואה (Charles of Valois), בטענות לאי-חוקיות לידתו, וקבע את המלך הנרי החמישי מאנגליה כשליט של אנגליה וצרפת כאחד. לאחר מותו בשנת 1422, ירש אותו בנו, הנרי השישי. אנגליה, יחד עם בעלי בריתה הצרפתים – דוכסות בורגונדיה בהנהגת פיליפ הטוב (Philip the Good) – כבשו שטחים נרחבים מצפון צרפת, מה שאילץ תושבים רבים באזור דומראמי לנטוש את בתיהם מחשש מפלישה.
מלחמת מאה השנים
מלחמת מאה השנים הייתה אחת המלחמות הארוכות, המבולגנות והעקשניות ביותר בהיסטוריה האירופית. למרות השם המרשים, היא בכלל לא נמשכה בדיוק מאה שנים אלא 116 שנים, בין 1337 ל־1453, עם הפסקות, שביתות נשק, מגפות, מרידות והמון אבירים שכנראה כבר שכחו למה הם נלחמים מלכתחילה. המלחמה התנהלה בעיקר בין אנגליה לצרפת, אחרי שמלכי אנגליה החליטו שהם לא רק רוצים לשלוט באנגליה אלא גם לקבל את כתר צרפת. הצרפתים, באופן די לא מפתיע, פחות התלהבו מהרעיון. בתחילת המלחמה האנגלים דווקא נראו כמו הצד הבלתי מנוצח. הם הביסו שוב ושוב את האבירים הצרפתים בקרבות מפורסמים כמו קרב קרסי וקרב אז'נקור, בעיקר בזכות הקשת הארוכה האנגלית, כלי נשק שהצליח להפוך אבירים עטויי שריון יקר למטרה נעה ואיטית במיוחד. במשך תקופה ארוכה נדמה היה שצרפת פשוט מתפרקת מול האנגלים, בזמן שהאצילים המקומיים עסוקים יותר במזימות פנימיות מאשר בהצלת הממלכה. בסוף המלחמה אנגליה איבדה כמעט את כל השטחים שלה בצרפת, חוץ מהעיר קאלה לתקופה מסוימת, וצרפת יצאה מהכאוס כשהיא הרבה יותר מאוחדת וחזקה. מלחמת מאה השנים גם סימנה את תחילת הסוף של עידן האבירים הקלאסי. אחרי הכול, קשה לשמור על ההילה הרומנטית של לוחם אצילי כשהוא נופל מסוס בגלל חץ שנורה על ידי איכר במרחק של מאות מטרים.
בגיל 13 לערך, החלה ז'אן לשמוע קולות שזיהתה כשליחים מאלוהים. היא תיארה את הקולות כשל המלאך מיכאל והקדושות קתרין ומרגרט. הקולות הורו לה לחיות ביראת שמיים, אך ככל שחלף הזמן, הורו לה משימה בעלת חשיבות עליונה: להציל את צרפת על ידי גירוש האויב האנגלי ולהמליך את שארל כמלך צרפת החוקי. כחלק ממשימה אלוהית זו, נדרה ז'אן נדר בתולין. בגיל 16, כאשר אביה ניסה לשדך לה בן זוג, היא הצליחה לשכנע בית משפט מקומי שאין לאלץ אותה להינשא.
האם "ז'אן ד'ארק" (Joan of Arc) קשורה למקום כלשהו בשם "ארק"?
ז'אן ד'ארק (או בצרפתית: Jeanne d'Arc, ולעיתים Jehanne d'Arc) נולדה בכפר דומרמי (Domrémy), שאין לו שום קשר לשם "ארק". למעשה, לא נראה שקיים כלל מקום בשם "ארק" בצרפת.
אביה של ז'אן היה ז'אק ד'ארק (Jacques d'Arc), איכר אמיד שהיה מעורב בממשל המקומי. השם "ד'ארק" (d'Arc) הוא תרגום מאוחר מהמאה ה-19; באותה תקופה לא היה נהוג להוסיף גרש בשמות משפחה צרפתיים, מה שהוביל לבלבול רב. ככל הנראה, שם המשפחה של אביה היה "דארק" (Darc), אך הוא תועד בגרסאות רבות אחרות, כגון "דארט" (Dart), "דיי" (Day), "טארק" (Tarc) ואפילו "טארט" (Tart). ייתכן שכלל אין לכך חשיבות, שכן בנות באזור מגוריה נהגו לעיתים קרובות להשתמש בשם המשפחה של אימותיהן – במקרה זה, רומה (Romée).
יתרה מכך, ייתכן שז'אן מעולם לא שמעה את השם "ז'אן ד'ארק", שכן הוא הועלה על הכתב לראשונה לפחות 20 שנה לאחר מותה. היא נהגה לכנות את עצמה "ז'אן הבתולה" (Jeanne la Pucelle), אף שנהגה לאיית זאת כ"Jehanne". כדי לסבך את העניינים עוד יותר, סביר להניח ששם הולדתה נכתב בווריאציות שונות, כגון "ז'אנטון" (Jeanneton), "ז'אנט" (Jeannette) או "ז'אהנט" (Jehannette). כך ש"ארק" אינו מקום, אלא ככל הנראה שיבוש של שם המשפחה של אביה, "דארק", שייתכן שגם הוא עצמו שובש.
המערכה על אורליאן ועלייתו של המלך
במאי 1428 הגיעה ז'אן לנפת ואוקולור (Vaucouleurs), מעוז של נאמני שארל. לאחר שנדחתה תחילה על ידי השופט המקומי רובר דה בודריקונט (Robert de Baudricourt), התעקשה ז'אן עד שהשתכנע. היא קיצרה את שיערה, לבשה בגדי גברים ויצאה למסע בן 11 ימים דרך שטחי אויב לעבר ארמונו של יורש העצר בשינון. ז'אן הבטיחה לשארל כי תראה אותו מוכתר למלך בריימס (Reims) – אתר ההכתרה המסורתי של מלכי צרפת – וביקשה ממנו צבא שיוביל לאורליאן (Orléans), העיר שהייתה נתונה תחת מצור אנגלי.
נגד עצת רוב יועציו וגנרליו, העניק שארל את מבוקשה של ז'אן. במרץ 1429 יצאה ז'אן, לבושה בשריון לבן ורכובה על סוס לבן, אל המערכה. לאחר ששלחה מכתב מתריס לאויב, הובילה ז'אן סדרה של התקפות צרפתיות, הניסה את הכוחות האנגלו-בורגונדיים מביצוריהם ואילצה אותם לסגת מעבר לנהר הלואר. ניצחון זה הפך אותה למפורסמת בכל רחבי צרפת.
למרות הצלחתה הצבאית, ז'אן לא השתתפה בלחימה פעילה ולא הרגה איש במו ידיה; היא תפקדה כקמע מעורר השראה, כשהיא מניפה את דגלה בראש הכוחות. היא נפצעה פעמיים במהלך הקרבות: חץ פגע בכתפה במהלך המערכה על אורליאן, ובריח מרובה קשת פגע בירכה במהלך ניסיונה הכושל לשחרר את פריז בספטמבר 1429. לאחר כישלון זה, שארל הורה על נסיגה, שכן יועצו המקורב ז'ורז' דה לה טרמואי (Georges de La Trémoille) הזהיר אותו כי כוחה של ז'אן הפך למוגזם.
נפילה ומאסר
באביב 1430, הורה המלך לז'אן להתעמת עם מתקפה בורגונדית על קומפיין (Compiègne). ב-23 במאי 1430, בעת שהגנה על העיר, ז'אן הושלכה מסוסה ונלכדה מחוץ לחומות העיר כשאלו נסגרו. היא הועברה בין מספר טירות עד שנמכרה על ידי דוכס בורגונדיה לאנגלים תמורת 10,000 פרנק. היא הובאה לטירת בוברי (Bouvreuil) ברואן (Rouen), שם הועמדה למשפט על ידי בית דין כנסייתי בראשות פייר קושון (Pierre Cauchon), בישוף בובואה ותומך נלהב של המפלגה האנגלו-בורגונדית.
ז'אן נאלצה להשיב ל-70 אישומים, בהם כישוף, כפירה ולבישת בגדי גברים. היא הוחזקה בתנאים קשים בכלא צבאי אנגלי תחת שמירת גברים, שבהם חשה מאוימת מפני אונס. ב-30 במאי 1431, לאחר שנה של שבי ואיומי מוות, נכנעה ז'אן וחתמה על וידוי שבו התכחשה לכך שקיבלה הדרכה אלוהית. אולם, ימים ספורים לאחר מכן, היא חזרה ללבוש בגדי גברים, והכריזה כי קולותיה שבו אליה. בית הדין הכריז עליה כ"כופרת מועדת" וגזר את דינה למוות.
מורשת נצח
בבוקר ה-30 במאי 1431, בגיל 19 בלבד, הובאה ז'אן לשוק הישן של רואן והועלתה על המוקד. היא ביקשה מכומר להחזיק צלב גבוה אל מול עיניה ולצעוק את הבטחות הישועה עד שתוכל לשמוע אותן מעל רעש הלהבות. היא דבקה באמונתה עד נשימתה האחרונה. כ-20 שנה לאחר מותה, הורה המלך שארל השביעי על משפט חוזר שזיכה את ז'אן מכל אשמה וטיהר את שמה. בשנת 1920 היא הוכרזה כקדושה על ידי האפיפיור בנדיקטוס ה-15. סיפורה הפך לאחד המיתוסים החזקים בהיסטוריה, כשהיא מהווה סמל לאומי, דמות המעוררת השראה באמנות ובספרות, וכיום גם מוקד לדיון בהיסטוריה ובמורשת של מאבק הנשים על זכויותיהן.
דמותה של ז'אן ד'ארק מוסיפה להדהד במסדרונות ההיסטוריה לא רק בשל הישגיה הצבאיים יוצאי הדופן או הנסיבות הטרגיות של מותה, אלא כסמל נצחי לנחישות, אמונה וחתירה אל הבלתי אפשרי. מנערת איכרים אלמונית שסמכה על קולותיה הפנימיים ועד להפיכתה למצביאה ששינתה את גורל צרפת, סיפורה הוא תזכורת חיה לכוחו של היחיד לשנות את מהלך האירועים הגדולים ביותר. העובדה כי עדותה תועדה תחת שבועה בבית דין כנסייתי מעניקה לנו צוהר נדיר, כמעט אינטימי, אל תוך נפשה של דמות שהפכה ממורדת לקדושה מעונה.
חומר מעשיר לקריאה
Boyle, M. (Red.). (2023). International Medievalisms: From Nationalism to Activism. Boydell & Brewer.
חומר מעשיר לצפייה
דמותה של "הבתולה מאורליאן" המשיכה להצית את הדמיון האנושי לאורך מאות שנים, וביטוי לכך ניתן למצוא ביצירות קולנועיות וטלוויזיוניות המנסות לפענח את סוד קסמה. להלן כמה מההפקות הבולטות המביאות את סיפורה למסך:
הפסיון של ז'אן ד'ארק (The Passion of Joan of Arc, 1928) הוא יצירת מופת אילמת, בבימויו של קארל תאודור דרייר, שנחשבת עד היום לאחד השיאים הקולנועיים בתיאור המשפט והעינויים הנפשיים של ז'אן. הסרט מתמקד כמעט כולו בפניה של השחקנית מריה פלקונטי, ומעביר בעוצמה מצמררת את הדרמה האנושית שליוותה את ימיה האחרונים.
״השליחה: סיפורה של ז'אן ד'ארק״ (The Messenger: The Story of Joan of Arc):** בבימויו של הבמאי הצרפתי לוק בסון, ובכיכובה של מילה ג'ובוביץ', הוא אחד הסרטים הידועים על חייה של ז׳אן ד׳ארק. הסרט מציע הפקה ויזואלית מרהיבה, סוערת ומלאת אקשן. בסון בחר בגישה דינמית ואינטנסיבית המתארת את חייה, מאבקיה הצבאיים ומסעה המיסטי של ז'אן ד'ארק בצרפת הסוערת של המאה ה-15, תוך שהוא הדגשת המורכבות הפסיכולוגית של דמותה.
המיני-סדרה ״ז'אן ד'ארק״ (Joan of Arc), אף היא משנת 1999, היא מיני-סדרה טלוויזיונית רחבת היקף בכיכובה של לילי סובייסקי (Leelee Sobieski). ההפקה מהווה דרמה היסטורית מהודקת שזכתה להערכה רבה מצד מבקרים וצופים כאחד, בעיקר בשל המחויבות שלה לדיוק היסטורי והתיאור הנאמן יחסית למקורות של סיפור חייה, עלייתה לגדולה ונפילתה הטרגית.
אם מצאתם עניין בסיפורה של "הבתולה מאורליאן", אל תשכחו לשתף את הכתבה עם חברים ואנשים שמעריכים היסטוריה אנושית, מרתקת ורבת עוצמה. תוכלו להירשם לניוזלטר שלנו כדי לקבל עדכונים שוטפים על פרשיות היסטוריות ומסקרנות ישירות לתיבת המייל שלכם.
