תאמל״ק לי
רובנו למדנו להכיר את סיפורו של אדגרדו מורטרה, אבל כמה מאיתנו יודעים על פרשיית חטיפה מזעזעת אחרת של ילד יהודי ברומא של המאה ה-19, שהפכה גם היא לכלי משחק פוליטי ודתי תחת שלטון האפיפיור?
הרחובות הצרים של רומא בשנות השישים של המאה התשע עשרה טמנו בחובם סכנות אפלות עבור משפחות יהודיות, שחיו תחת שלטונם הנוקשה והפטרוני של האפיפיורים. באווירה זו, שבה החוק הדתי גבר על כל זכות אנושית בסיסית, נכתב סיפורו העגום והמטלטל של יוסף מיכאל כהן. סיפור זה אינו רק עדות לתקופה חשוכה, אלא מסע מטריד אל תוך מנגנוני הכפייה של הוותיקן, אשר לא היסס לפרק משפחות שלמות ולהשתמש בנפשם של ילדים צעירים כדי להוכיח את עליונות האמונה הקתולית.
יוסף מיכאל כהן נולד בשנת 1854 למשפחה יהודית דלת אמצעים, ונאלץ להתמודד עם מציאות קשה של הישרדות יומיומית בעיר שהייתה נתונה לשליטה אפיפיורית מלאה. בגיל עשר, בשנת 1864, החל הילד לשמש כשוליה אצל סנדלר מקומי, בניסיון לסייע בפרנסת משפחתו. גורלו נחרץ ביום שגרתי לכאורה, כאשר התבקש על ידי אדוניו הסנדלר לספק זוג נעליים לביתו של כומר. שליחות תמימה זו הפכה למלכודת. ברגע שחצה את סף הדלת, הילד נתפס ונגרר בכוח אל תוך מוסד ה-Casa dei Neofiti, שנועד להחזיק יהודים לצורך הטבלתם לנצרות. הרשויות האפיפיוריות, בראשות האפיפיור פְּיוּס התשיעי, סירבו בתוקף לשחררו, חרף תחינותיהם הנואשות של אביו וזעקת הקהילה היהודית.
סערה דיפלומטית וחקירה אבסורדית
הפרשה חצתה עד מהרה את גבולות רומא ועוררה סערה ציבורית ודיפלומטית חסרת תקדים ברחבי אירופה. מעצר הכפייה הגיע עד לחצר המלוכה בצרפת. השגריר הצרפתי, הרוזן סרטיגס, מחה בצורה נחרצת ביותר בשם ממשלתו כנגד הפעולה הברברית. מול הביקורת הנוקבת, בחרה הממשלה האפיפיורית להציג טיעון אבסורדי, לפיו יוֹזף דִי מִיכֶלֶה כּוֹאֵן בחר מרצונו החופשי להתנצר, וטענה כי אין זה מסמכותו של האפיפיור להתערב בהחלטה רוחנית כביכול של נער.
בדיקה רשמית שערך האפיפיור כללה עימות ישיר עם הילד הכלוא. על פי התיעודים, האפיפיור שאל את יוֹזף האם הוא מקבל עליו את הנצרות מרצונו. התשובה שנתן הנער בן העשר שיקפה את המצוקה והפיתוי שעמדו בפניו: הוא הבהיר כי הוא מעדיף דת המעניקה לו בגדים נאים, מזון בשפע וצעצועים רבים, על פני חיי הדלות בחיק משפחתו הענייה וסביבת העבודה הקשה בסנדלרייה. תשובה תמימה ומובנת זו של ילד רעב ומפוחד הספיקה לאפיפיור כדי להכשיר את השרץ. מבחינת ההיררכיה הוותיקנית, הדבר היווה הוכחה ניצחת לכנות כוונותיו.
ב-29 בספטמבר 1864, ביום המיוחס לקדוש מיכאל, התקיים טקס ההטבלה בקפלת סנט סטניסלוס. הקרדינל קאג'יאנו ניהל את הטקס הדתי, והרוזן דה מאיסטר עמד לצדו כסנדק. הנער היהודי איבד את זהותו וקיבל שורה ארוכה של שמות נוצריים: סטניסלוס מריה מיכאל יוזף פיוס אוגניו.
חורבן משפחתי והתרחבות הרדיפות
המחיר ששילמה משפחתו של יוסף בעקבות החטיפה היה הרסני ומעבר לכל פרופורציה אנושית. אחותו בת השמונה-עשרה לא עמדה בטלטלה ומתה כתוצאה מההתרגשות והאבל. אמו איבדה את שפיות דעתה מרוב צער ואושפזה אצל קרובי משפחה בליבורנו. אביו, שניסה להיאבק בגזירה, נאלץ להימלט מרומא על מנת להציל את חייו מפני זרועות החוק והרדיפות של הממשלה האפיפיורית.
האכזריות לא נעצרה במשפחה הישירה. השלטונות לא היססו להטיל אימה על כל מי שהעז להביע מעורבות או עדות בפרשה. יהודי נוסף נזרק לכלא רק משום שהעז לומר שראה את יוסף מיכאל כהן מבעד לחלון בית המעצר הקתולי. האווירה הציבורית המעוותת יצרה תקדים מסוכן; בעקבות הפרשה, מכונאי נוצרי מקומי לקח לעצמו את החירות לגרום להטבלה בכפייה של ילד יהודי נוסף, בן שמונה.
שחרור מאוחר וקץ השלטון האפיפיורי
שבע שנים ארוכות חלפו בטרם ראה יוסף את חירותו. רק נפילתה הסופית של הממשלה האפיפיורית בשנת 1870, בעקבות איחוד איטליה, ולחץ נמרץ שהופעל על ידי ממשלת איטליה החדשה, הובילו לשחרורו מהמוסד הקתולי. הוא שוחרר והוחזר סוף סוף לזרועות אמו בליבורנו. עדויות על המשך חייו הבוגרים לאחר שבע שנות כליאה ושטיפת מוח דתית אינן בנמצא. סיפורו נותר כקפסולת זמן מרירה הממחישה את הקנאות הדתית של ימיה האחרונים של מדינת האפיפיור.
חומר מעשיר לקריאה
המקור ההיסטורי המרכזי שתיעד את הפרשה בזמן אמת היה העיתון בשפה הגרמנית Allgemeine Zeitung des Judenthums. עיתון זה שימש כשופר מרכזי ליהדות גרמניה ואירופה במאה ה-19 ופרסם בשקט ובאומץ במהלך שנת 1864 שורת דיווחים ומאמרים שניסו לקרוע את מסך החשאיות מעל מעללי האינקוויזיציה ברומא. בשל הצנזורה הכבדה והיעדר תיעוד רשמי בוותיקן, עיתון זה מהווה עדות נדירה וקריטית להבנת מסכת הרדיפות שחוו משפחות כמו משפחת כהן.
דיווחים אלו זכו להתייחסות במחקרים וסקירות שונים על אודות מדיניות האפיפיור פיוס התשיעי והיחס ליהודים במדינות האפיפיור, כדוגמת ספרו של ההיסטוריון דיוויד קרטצר (David Kertzer) העוסק בחטיפות ילדים יהודים על ידי הכנסייה הקתולית באותה תקופה.
ההיסטוריה לעיתים לוחשת את סיפוריה הקשים ביותר בחדרי חדרים, אך הכתבים והעיתונים שהעזו לחשוף את האמת מוכיחים ששום פשע של קנאות דתית אינו נשכח באמת. אם ההיסטוריה מעניינת אתכם, אתם מוזמנים להמשיך לגלוש באתר שלנו לכתבות נוספות, או פשוט לגלות כיצד העבר ממשיך להכות גלים גם בימינו.
