הוקון השמיני עלה לכס המלוכה של נורווגיה ב-28 באוגוסט 2026, לאחר מות אביו, המלך הראלד החמישי והפך למלך הרביעי בעידן המלוכה הנורווגית המודרנית. ■ אלא שהכתר עבר אליו בשעה שמשפחת המלוכה מתמודדת עם ירידה בתמיכה הציבורית, קשריה של רעייתו עם ג'פרי אפשטיין והרשעת בנו החורג באונס ובאלימות במשפחה.
ב-28 באוגוסט 2026 נכנס הוֹקוֹן מַגְנוּס לארמון המלוכה באוסלו בתפקיד שאותו ניסה, לפחות במשך חלק ניכר מחייו, שלא לחשוב עליו יותר מדי. אביו, המלך הָארַאלְד החמישי, מת באותו הבוקר בגיל 89, והנסיך בן ה-53, שכבר מילא בשנים האחרונות פעם אחר פעם את תפקיד העוצר בשל הידרדרות בריאותו של אביו, הפך למלך נורווגיה. בתו הבכורה, אִינְגְרִיד אָלֶכְּסַנְדְרָה, הפכה באותו רגע לנסיכת הכתר וליורשת העצר. עוד באותו יום ישבו המלך החדש ובתו לצד שרי הממשלה בישיבה מיוחדת של מועצת המדינה בארמון המלוכה. הוקון משתייך לדור הרביעי של בית המלוכה הנורווגי המכהן מבית גליקסבורג.
זו הייתה ירושה מלכותית שגרתית מבחינה חוקתית, אבל כמעט שום דבר בנסיבות שסבבו אותה לא היה שגרתי. הוקון קיבל לידיו מוסד עתיק ששורשיו במלוכה הנורווגית מגיעים, עד המלך האראלד בהיר השיער במאה התשיעית, אך צורת המלוכה המודרנית נולדה רק ב-1905, כאשר נורווגיה קיבלה מחדש עצמאות מלאה משוודיה והציבור התבקש לבחור בין מלוכה לרפובליקה. כשלושה רבעים מהמצביעים תמכו במלוכה. כעת עמד בראש אותו מוסד אדם שבילדותו נרתע מתשומת לב, שבנעוריו ביקש להתרחק ככל האפשר מבית המלוכה, שמצא בגלישה בים מקום שבו יכול היה להיות פשוט הוא עצמו, ושבבגרותו נאלץ ללמוד כיצד להפוך דווקא את התפקיד שממנו חשש למוקד של משמעות.
באותה שעה המתין לו מבחן קשה בהרבה מטקסי הארמון. משפחת המלוכה הנורווגית נכנסה לשנת 2026 כששתי פרשות כבדות פוגעות בה בעת: התכתבותה בעבר של רעייתו מֶטֶה-מָרִיט עם עבריין המין המורשע גֶ'פְרִי אֶפְּשְׁטֵיין, ומשפטו של בנה מנישואים קודמים, מָרְיוּס בּוֹרְג הוֹיְבִּי, שבחודש יוני 2026 הורשע בשניים מתוך ארבעה אישומי אונס ובאלימות במערכת יחסים קרובה ונידון לארבע שנות מאסר. במקביל סבלה מטה-מריט ממחלת ריאות קשה ועברה השתלת ריאה. כך, ביום שבו הוקון הפך למלך, השאלה בנורווגיה כבר לא הייתה רק איזה סוג מלך יהיה, אלא האם יוכל להשיב אמון במוסד המשפחתי שאותו ירש.
הילד שנולד להיות מלך ולא תמיד רצה להיות כזה
הוקון נולד ב-20 ביולי 1973 בבית החולים הלאומי ברובע סנט האנסהאוגן שבאוסלו. הוא היה בנם השני והבן היחיד של יורש העצר האראלד ושל רעייתו, נסיכת הכתר סוֹנְיָה, ונכדו של המלך אוֹלָף החמישי. בעת לידתו ניתן לו השם הוקון מגנוס, אך בהודעה הרשמית הודגש כי ייקרא הוקון. הוא הוטבל ב-20 בספטמבר בקפלה של ארמון המלוכה ונקרא על שם סבו-רבו מצד אביו, המלך הוקון השביעי, דודו מצד אמו הוקון האראלדסן, וכן מגנוס, הקדוש הנורווגי. אחותו היחידה, הנסיכה מֶרְתָה לוּאִיז, נולדה ב-1971, שנתיים לפניו.
מבחינה משפחתית היא הייתה הבכורה, אך מבחינה חוקתית דווקא הוקון נועד לרשת את הכתר. בשנת 1990 שונתה חוקת נורווגיה כך שהילד הבכור, ללא קשר למינו, יקבל עדיפות בסדר הירושה. אלא שהשינוי לא הוחל למפרע. כאשר המלך אולף החמישי מת ב-17 בינואר 1991, אביו של הוקון עלה לכס המלוכה כהראלד החמישי, והוקון בן ה-17 הפך ליורש העצר. לו הכללים החדשים היו מוחלים על דורו, מרתה לואיז הייתה מקדימה אותו, אלא שחוקת 1990 הותירה את הסדר הקיים על כנו.
עצם הידיעה הזאת לא הפכה את חייו של הנסיך הצעיר לפשוטים יותר. באוטוביוגרפיה שלו, "Haakon", שיצאה ב-2023, הוא תיאר כיצד ניסה בילדותו להסתיר את העובדה שהוא בן למשפחת המלוכה. הוא למד בבית ספר יסודי ממלכתי בשנות השמונים ונזכר בתחושת אי נוחות כמעט פיזית סביב מעמדו.
הוא כתב כי בילדותו העדיף להישאר מחוץ למוקד תשומת הלב, מפני שלתחושתו דווקא שם "הדברים השתבשו". תשומת לב הייתה דבר שמוטב, מבחינתו, להשאיר לאחרים. בספר מ-1998 סיפר כי בילדותו אפילו חלם להיות בעליה של חנות צעצועים, אולם עם השנים הבין שהדרך שנקבעה עבורו כבר סלולה ושיום אחד יהיה עליו להיות מלך. הפער הזה, בין ילד שמבקש להיעלם ובין מוסד שמחייב אותו להיראות בציבור, עתיד להישאר אחד הצירים המרכזיים בחייו.
הצי הנורווגי, ברקלי והבריחה אל קליפורניה
לפני שהפך לסטודנט מעבר לים עבר הוקון מסלול צבאי מלא. הוא שירת בצי המלכותי הנורווגי, סיים את האקדמיה הימית הנורווגית בשנת 1995 ולאחר מכן בילה שנה על ספינות טורפדו נושאות טילים ועל כלי שיט נוספים של הצי. ב-15 בנובמבר 2013 דרגתו בצי המלכותי הנורווגי הייתה אדמירל, ובצבא היבשה הנורווגי ובחיל האוויר המלכותי הנורווגי נשא דרגת גנרל. בשנת 2016 השלים גם קורס צניחה של הצבא הנורווגי, שנוהל בידי פיקוד המבצעים המיוחדים והוסמך כצנחן צבאי. עם עלייתו לכס המלוכה הוא משמש באופן רשמי גם כמפקד העליון של הכוחות המזוינים של נורווגיה.
אולם המסלול האקדמי שלו היה גם ניסיון מודע להתרחק מן העולם המלכותי המוכר. אביו וסבו למדו באוניברסיטת אוקספורד באנגליה, אך הוקון החליט שלא ללכת בעקבותיהם. הוא בחר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ובאוטוביוגרפיה שלו כתב כי רצה להיות "רחוק ככל האפשר" מהבית. מעבר למרחק הגאוגרפי, קליפורניה הציעה לו עולם תרבותי שונה לחלוטין מזה של הארמון באוסלו: מוזיקה, הופעות ובעיקר ים.
אחת החוויות שזכר מתקופתו שם הייתה הופעה של הראפר נָאס, יליד ברוקלין, שנערכה בשיאה של היריבות בין סצנות ההיפ-הופ של החוף המזרחי והחוף המערבי של ארצות הברית ותחת אבטחה משטרתית כבדה. הוקון אהב רוק וראפ, ובצעירותו פקד פסטיבלי מוזיקה ברחבי אירופה, ובהם פסטיבל רוסקילדה בדנמרק ופסטיבל קווארט בקריסטיאנסנד. לצד המוזיקה היה גם חיבתו לגלישה. "במים יכולתי להיות אני", כתב על התקופה הזאת. בשיחה עם רשות השידור הנורווגית NRK אף אמר שאילו לא היה בן למשפחת המלוכה, היה רוצה להיות גולש.
ב-1999 השלים בברקלי תואר ראשון במדע המדינה. בהמשך השתתף בהרצאות באוניברסיטת אוסלו, השלים ב-2001 קורס מבוא לעובדי השירות הציבורי של משרד החוץ הנורווגי, וב-2003 סיים בבית הספר לכלכלה של לונדון תואר שני בלימודי פיתוח, בהתמחות בסחר בינלאומי ובאפריקה. הוא גם השלים תוכנית הכשרה דיפלומטית. הכך המלך עבר מסלול משולב של הכשרה צבאית, מדע המדינה, יחסים בינלאומיים ופיתוח, הרבה לפני שקיבל לידיו את הכתר.
הגולש שהדליק את הלהבה האולימפית
החיבור של הוקון לספורט לא הסתכם רק בגלישה ובסקי. הוא עסק לאורך השנים בגלישת רוח ובגלישה, אף שלא התחרה ברמה מקצועית, והיה קשור גם לכמה רגעים אולימפיים בולטים. באולימפיאדת החורף בלילהאמר בשנת 1994 הכריז המלך על פתיחת המשחקים, ואילו הוקון הצית את הלהבה האולימפית. ב-2016 הייתה זו בתו, אינגריד אלכסנדרה, שביצעה תפקיד מקביל באולימפיאדת החורף לנוער שנערכה אף היא בלילהאמר. הוקון השתתף גם בטקס הפתיחה של אולימפיאדת החורף בוונקובר בשנת 2010. מעניין לציין כי כעת אינגריד אלכסנדרה היא יורשת העצר וצפויה לרשת את אביה כמלכת נורבגיה.
הוקון אף השתתף בשנת 2011 בהקלטת השיר "Vi tenner våre lykter", שפירוש שמו "אנו מדליקים את הפנסים שלנו", יחד עם להקת Katzenjammer. השיר נכלל באלבום חג מולד בעל אותו שם, והכנסותיו הועברו לקרנות של יורש העצר ונסיכת הכתר. אלה היו ביטויים מסוג אחר לתפקידו הציבורי: לא פוליטיקה ולא סמכות שלטונית, אלא נוכחות תרבותית וסמלית.
לפני מטה-מריט: הקשר עם סלינה מידלפארט
הקשר הרומנטי הציבורי הראשון המוכר של הוקון היה עם יורשת עסקי הקוסמטיקה סֶלִינָה מִידֶלְפַארְט. השניים היו בקשר בין 1994 ל-1996. שנים אחדות לאחר סיום הקשר הזה, זמן קצר לאחר שובו של הוקון לנורווגיה מארצות הברית, הגיעה מערכת היחסים ששינתה לא רק את חייו הפרטיים אלא גם את היחסים בין בית המלוכה לציבור הנורווגי.
בקיץ 1999 הגיע הוקון לפסטיבל המוזיקה קווארט בעיר קריסטיאנסנד. שם פגש את מֶטֶה-מָרִיט צֶ'סֶם הוֹיְבִּי, בת 25, אם חד-הורית ואישה ללא רקע אצילי. שנים לאחר מכן תיאר את הרגע באוטוביוגרפיה שלו בפשטות יוצאת דופן: "פשוט הסתכלתי עליה. היא הייתה כמו אור."
השניים הצליחו לשמור את הקשר בסוד במשך כמה חודשים, אולם כשהדבר נחשף החלה סערה ציבורית. מטה-מריט ניסתה להדוף את הניסיון להפוך את הקשר לסיפור אגדה מלכותי. לדבריה, מה שהתרחש בינה לבין הוקון התרחש "בין שני אנשים רגילים". העיתונות, לעומת זאת, התעניינה דווקא בכל הדברים שהפכו את הסיפור לבלתי רגיל.
האישה שהציבור הנורווגי לא ידע אם הוא מוכן לקבל
מטה-מריט נולדה בקריסטיאנסנד ב-19 באוגוסט 1973. אביה היה עיתונאי ואמה עבדה כפקידת בנק. הוריה התגרשו כשהייתה ילדה, והיא גדלה עם אמה ואחיה. בצעירותה הייתה חלק מסצנת מוזיקת ההאוס הנורווגית וחיה, כהגדרתה שלה מאוחר יותר, באופן שביקש במודע למרוד במה שהיה מקובל.
בשיחה עם עיתונאים ב-2001 הודתה כי באותן שנים היה חשוב לה "לחיות בניגוד למה שהיה מקובל", וכי הדבר הוביל אותה ל"חיים פרועים למדי". היא הוסיפה כי הייתה בסביבה שבה אנשים ניסו דברים וחצו גבולות. הפער בין העבר הזה לבין התפקיד שיועד לרעייתו העתידית של מלך נורווגיה היה בדיוק החומר שממנו נבנה הוויכוח הציבורי.
העובדה שמטה-מריט כבר הייתה אם העצימה אותו. בנה, מריוס בורג הויבי, נולד ממערכת יחסים קודמת ולא קיבל כל תואר מלכותי. אביו של הילד הורשע בעבירות הקשורות לסמים, וכי מבקריה של מטה-מריט הצביעו גם על השכלתה הפורמלית המצומצמת באותה עת, על מערכות יחסים קודמות שלה עם אנשים שהורשעו בפלילים ועל חברה שבה סמים היו זמינים.
כשהוכרזו האירוסים בדצמבר 2000, תגובת הציבור והעיתונות הייתה ברובה שלילית. גם העובדה שהשניים התגוררו יחד בדירה באוסלו במהלך שמונת חודשי האירוסים עוררה ביקורת מצד גורמים שמרניים בכנסיית נורווגיה. ברקע עמדה שאלה רחבה יותר: מי רשאי להיכנס למשפחת המלוכה, ועד כמה צריך עברו הפרטי של אדם לעמוד במבחן ציבורי.
עבור מטה-מריט, זו הייתה חוויה קשה. באוטוביוגרפיה של בעלה צוטטה כמי שאמרה כי תחושת אי הנוחות מאותה שנה עדיין מלווה אותה וכי התחושה שאתה "ניצוד" היא עוצמתית ומכבידה. היא גם דחתה בדיעבד כל ניסיון לצבוע את התקופה בגוונים רומנטיים: אין, לדבריה, שום דבר רומנטי בכך שחטאיך נשטפים מעליך לעיני הציבור כולו. "זה נורא", אמרה.
התמיכה של הראלד והדרך אל קתדרלת אוסלו
הוקון לא נסוג. גם אביו, המלך הראלד החמישי, התייצב לצד בני הזוג. בחירתו לא הייתה מנותקת מהביוגרפיה שלו עצמו: גם הראלד נישא לאישה שלא נולדה למשפחת אצולה, המלכה סוניה, וזאת לאחר שאביו התנגד בתחילה לקשר. הראלד העניק לבנו את האישור הדרוש לנישואין וקיבל את מטה-מריט אל המשפחה.
בהדרגה שככה הסערה. מטה-מריט הצליחה לזכות באהדה רחבה יותר בקרב הציבור, והוקון תיאר אותה כאדם שעזר לו לצאת מן הקליפה שבתוכה הסתגר במשך שנים. הוא ראה בה משקל נגד רגשי לנטייה האנליטית שלו. לדבריו, הוא עצמו אינו טוב במיוחד מבחינה חברתית, ואילו מטה-מריט היא בעלת כישרון טבעי להיכנס לחדר ולהסתדר עם כולם.
ב-25 באוגוסט 2001 נישאו השניים בקתדרלת אוסלו. יורש העצר הדני פְרֶדֶרִיק, שלימים היה למלך פרדריק העשירי, שימש כשושבין. לאחר הנישואין חדלה מטה-מריט להשתמש בשם משפחה במסגרת המלכותית והיא מוכרת פשוט כמטה-מריט.
לשניים נולדו שני ילדים. אינגריד אלכסנדרה נולדה ב-21 בינואר 2004 בבית החולים הלאומי של אוניברסיטת אוסלו, והנסיך סְבֶרֶה מַגְנוּס נולד ב-3 בדצמבר 2005 באותו בית חולים. הוקון הפך במקביל לאביו החורג של מריוס בורג הויבי. מקום מגוריה הרשמי של המשפחה הוא אחוזת סקאוגום, הסמוכה לסמסוואנט.
מטה-מריט לומדת לחיות בתוך מוסד המלוכה
המעבר מחיים פרטיים יחסית לתפקיד מלכותי לא היה מיידי. ההיסטוריון והסופר טְרוֹנְד נוֹרֶן אִיסַקְסֶן, שכתב כמה ספרים על המלוכה הנורווגית, אמר לרויטרס כי בתחילה התקשתה מטה-מריט להסתגל למעמדה, אך עם הזמן נעשתה נינוחה יותר בתפקיד וגם חזרה להיות יותר היא עצמה. לדבריו, עוצמותיה היו החום האישי שלה והיכולת ליצור קשר עם אנשים.
אולי יעניין אותך
בין השנים 2000 ל-2002 למדה אתיקה באוניברסיטת אוסלו. בשנת 2003 למדה בבית הספר ללימודי המזרח ואפריקה בלונדון קורסים שעסקו בפיתוח בינלאומי, HIV ואיידס ובסוגיות של פליטים. בהמשך הפכה הספרות לאחד מתחומי העיסוק המזוהים עמה. היא קידמה סופרים נורווגים, ובהם קַארְל אוֹבֶה קְנָאוּסְגוֹר, מחוץ לנורווגיה ועודדה ילדים לקרוא.
לצד זאת שימשה פטרונית של כמה ארגוני צדקה, השתתפה באירועים רשמיים וגידלה את ילדיה. מחוץ לנורווגיה עסקה בסוגיות של בריאות עולמית, העצמת נשים ובריאות הרבייה ושימשה שגרירת רצון טוב של תוכנית האו"ם העוסקת ב-HIV ואיידס. העבודה הזאת הפגישה אותה עם תורמים, מגייסי כספים וחברי האליטה הבינלאומית. באותו מרחב חברתי נכנס לחייה גם ג'פרי אפשטיין.
הוקון כאיש ציבור: מהאו"ם ועד הקרח של גרינלנד
במקביל לחייה הציבוריים של רעייתו הרחיב הוקון את פעילותו מחוץ לחובות הטקסיות של יורש העצר. בשנת 2003 מונה לשגריר רצון טוב של תוכנית הפיתוח של האו"ם. ב-2006 היה אחד משלושת מייסדי ארגון Global Dignity, לצד פֶקָה הִימָנֶן וג'וֹן הוֹפּ בְּרַיְאַנְט. בשנת 2013 ייסד את כנס SIKT. הוא השתתף באופן קבוע בכנס השנתי של קונפדרציית המעסיקים הנורווגית NHO, וב-2016 נפגש עם קונפדרציית האיגודים המקצועיים הנורווגית LO כדי ללמוד על מודל שיתוף הפעולה המשולש הנהוג בנורווגיה.
בין 2005 ל-2010 היה חבר ברשת Young Global Leaders, ובין 2010 ל-2017 ישב במועצת הקרן של אותה רשת. יחד עם מטה-מריט הקים את קרן יורש העצר ונסיכת הכתר. הוא שימש פטרון של ארגונים ומוסדות ובהם 4H Norge, הארגון ANSA, פסטיבל הבמה על שם איבסן ופסטיבל המוזיקה של נורדלנד. בשנת 2017 הפך גם לפטרון של המועצה הנורווגית לפליטים.
במאי 2022 הצטרף למשלחת של אוניברסיטת טרומסה שנועדה להפיץ ידע על ההיסטוריה של הקטבים ועל המחקר המדעי המתנהל באזור הארקטי. במשך שבועיים חצה את שכבת הקרח של גרינלנד באמצעות מצנח שלג. באותה שנה, לאחר הירי באוסלו, הצהיר הוקון כי נורווגיה חייבת להגן על זכותם של בני אדם "לאהוב את מי שאנחנו רוצים".
תפקידו הציבורי כלל גם ייצוג מדיני והוא נכח בפגישה עם מי שהיה אז סגן נשיא ברזיל, מִישֶׁל טֶמֶר, בארמון איטמראטי בברזיליה ב-16 בנובמבר 2015. ככל שמצב בריאותו של המלך הראלד הידרדר, נוסף לכל אלה תפקיד מעשי יותר. הוקון שימש כעוצר במספר הזדמנויות שבהן אביו לא היה מסוגל למלא את חובותיו כריבון. בכך הפך המעבר מנסיך למלך, לפחות מבחינת העבודה היומיומית, לפחות חד מכפי שעשוי היה להיראות מבחוץ.
ספינת הוויקינגים והרגעים של 2026
גם בשנת 2026, חודשים לפני עלייתו לכס המלוכה, המשיך הוקון להשתמש בספורט ובמסורת ככלי לחיבור בין בית המלוכה לציבור. הוא הצטרף כחותֵר לצוות ספינת מיקלבוסט יחד עם בנו, הנסיך סברה מגנוס. תיעוד מן האירוע שימש לאחר מכן את בית המלוכה לעידוד נבחרת נורווגיה בכדורגל, בתגובה לעידוד שכונה "Viking Row" והפך לוויראלי בקרב אוהדי הנבחרת במהלך מונדיאל 2026.
לאחר ניצחונה של נורווגיה על ברזיל במונדיאל 2026 הצטרף הוקון לאוהדים מחוץ לארמון המלוכה באוסלו וביצע עמם את אותו "Viking Row". כאשר שבה הנבחרת הלאומית לנורווגיה, הוא הוביל את העידוד מול יותר מ-150 אלף בני אדם שהתאספו מחוץ לארמון במסגרת קבלת הפנים הרשמית. אינגריד אלכסנדרה וסברה מגנוס הצטרפו אליו. אלה היו רגעים קלים יחסית עבור משפחת המלוכה, אך באותה שנה עצמה התנהלו במקביל שני סיפורים ציבוריים קשים בהרבה.
ג'פרי אפשטיין חוזר אל מרכז חייה של מטה-מריט
הקשר של מטה-מריט עם ג'פרי אפשטיין היה ידוע כחלק מעברה, אך בינואר 2026 קיבל הסיפור ממד חדש כאשר משרד המשפטים האמריקני פרסם מסמכים שכללו תכתובות דואר אלקטרוני פרטיות בין השניים. ההתכתבות נמשכה גם לאחר הרשעתו של אפשטיין. באחד המיילים מאוקטובר 2011 כתבה לו מטה-מריט כי חיפשה את שמו באינטרנט והסכימה ש"זה לא נראה טוב במיוחד", ולאחר הדברים הוסיפה סימן חיוך. למטה-מריט היה קשר עם אפשטיין לאורך כמה שנים, בעוד הוקון עצמו נפגש עמו פעם אחת בלבד, על פי מנהלת התקשורת של ארמון המלוכה, גוּרִי וַארְפֶּה.
החשיפה פגעה קשות במשפחת המלוכה. מטה-מריט לא הגיבה בפומבי במשך שבעה שבועות. הוקון פרסם בינתיים הצהרה שבה הסביר כי רעייתו זקוקה לזמן כדי להתעשת. כאשר התייצבה לבסוף במרץ לראיון בן 20 דקות ברשות השידור NRK, הוא ישב לצדה.
באותו ראיון אמר הוקון כי נישואין מיועדים הן לימים הטובים והן לימים הרעים. הוא תיאר את רעייתו כאכפתית, חכמה וחזקה והוסיף כי משום כך ירצה אותה תמיד לצדו כאשר מתרחש משהו קשה.
מטה-מריט עצמה התנצלה בפני משפחת המלוכה ואמרה שהלוואי שלא הייתה פוגשת את אפשטיין מעולם. היא הודתה כי גילתה שיקול דעת לקוי בקיום הקשר עמו, אך לא הואשמה בעבירה כלשהי. בראיון שלה ל-NRK ניסחה את חווייתה בצורה חריפה יותר.
התמיכה במלוכה נשחקת
ההשפעה הציבורית הייתה מדידה. לפי סקר מפברואר 2026, כ-60% מהנורווגים תמכו בשימור המלוכה, לעומת 70% בינואר. בסקר אחר שנערך עבור רשת TV2 נשאל הציבור ישירות על עתידה של מטה-מריט כמלכה: 47.6% אמרו שאינה צריכה להפוך למלכה, ואילו 28.9% סברו שכן. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נאספו נתונים לשאלה הזאת.
הירידה בתמיכה לא התחילה בפרשת אפשטיין. בסקר של העיתון הנורווגי Dagbladet משנת 2022 תמכו 68% מהמשיבים בהמשך המלוכה, לעומת 81% בסקר של NRK ב-2017. כלומר, עוד לפני משבר 2026 כבר נרשמה שחיקה. החשיפות סביב מטה-מריט ומשפטו של מריוס החריפו אותה.
גם אחותו של הוקון, מרתה לואיז, עמדה לאורך השנים במוקד ביקורת ציבורית בשל אמונותיה הבלתי שגרתיות, ובהן טענות שלפיהן היא מסוגלת לתקשר עם מלאכים. במצטבר, בית המלוכה שהוקון קיבל לידיו היה עדיין מוסד הזוכה לתמיכה של רוב הציבור על פי הסקרים המצוטטים, אך הפער לעומת העבר נעשה ניכר.
במקביל לפרשת אפשטיין: מריוס בורג הויבי עומד למשפט
בעוד מטה-מריט והוקון ניסו להתמודד עם פרסום ההתכתבויות עם אפשטיין, התנהל אירוע משפחתי קשה נוסף. מריוס בורג הויבי, בנה של מטה-מריט מנישואים קודמים ובנו החורג של הוקון, עמד למשפט בגין אונס ואלימות במשפחה. הוא הכחיש את ההאשמות המרכזיות, אף שהודה בכמה עבירות קלות יותר.
הוקון בחר שלא להגיע לבית המשפט. בהצהרה שפרסם הביע הזדהות עם המתלוננות ואמר כי לא ישב באולם. במקביל הדגיש כי המשפחה אינה נוטשת את מריוס. במהלך ביקור מלכותי אמר לעיתונאים כי הם תומכים במריוס במצב שבו הוא נמצא ובו בזמן דואגים גם לילדים האחרים.
עבור הוקון, המילים שנבחרו לתיאור תפקידו בתוך המשפחה היו פשוטות: הדבר החשוב ביותר מבחינתו באותם ימים היה "לדאוג לעדר". הדימוי הזה של משפחה כקבוצה שצריך לשמור עליה חוזר גם בכתביו האישיים ומציע הצצה לאופן שבו הוא עצמו תופס את האחריות המשפחתית.
ביוני 2026 הגיע פסק הדין. מריוס הורשע בשניים מתוך ארבעת אישומי האונס שיוחסו לו וכן בעבירה של אלימות במשפחה או התעללות במערכת יחסים קרובה. הוא נידון לארבע שנות מאסר. עורכי דינו הודיעו כי יערערו וגם התביעה ערערה על גזר הדין.
מטה-מריט מתמודדת במקביל עם מחלת ריאות קשה
לצד הלחץ הציבורי והמשפטי התמודדה מטה-מריט עם בעיה רפואית משמעותית. היא סובלת מפיברוזיס ריאתי כרוני, מחלה המקשה על הנשימה וגורמת לעייפות, ובשל מצבה נאלצה לצמצם את היקף עבודתה הציבורית.
יומיים לאחר הרשעתו של מריוס הודיע הארמון כי מטה-מריט עברה בהצלחה השתלת ריאה. בהודעה לא נמסר מתי בדיוק בוצע ההליך. לאחר מספר שבועות של החלמה בבית החולים שבה לביתה, ובאוגוסט 2026 ציינה עם הוקון 25 שנות נישואין.
בתוך חודשים ספורים התכנסו אפוא בחייהם הפרטיים של בני הזוג משבר תקשורתי, משפט פלילי נגד בן המשפחה, ניתוח רפואי משמעותי ולבסוף מותו של המלך הראלד והעברת הכתר.
28 באוגוסט 2026: המלך הראלד מת והוקון יורש את הכתר
ביום שישי, 28 באוגוסט 2026, מת המלך הראלד החמישי בגיל 89. הוקון ירש את הכתר והפך למלך הרביעי של נורווגיה בעידן המודרני של המלוכה, שראשיתו בעצמאות המלאה משוודיה בשנת 1905. באותו משאל עם החליטו הנורווגים לבחור במלוכה ולא ברפובליקה, ולאחר ההכרעה הוזמן הנסיך קארל מדנמרק לקבל את הכתר. הוא בחר בשם המלכותי הוקון השביעי והמשיך בכך את המספור של מלכי נורווגיה מתקופות הוויקינגים וימי הביניים.
המלך החדש הוא נינו ונושא שמו של הוקון השביעי. המעבר היה גם מעבר דורי. אינגריד אלכסנדרה הפכה לנסיכת הכתר ולראשונה בסדר הירושה. השינוי החוקתי של 1990, שלא סייע לדודתה מרתה לואיז מפני שלא הוחל למפרע, קובע כעת את מעמדה של אינגריד כיורשת עצר, ללא קשר לכך שיש לה אח צעיר.
מלוכה עתיקה עם תפקיד מודרני כמעט כולו סמלי
המלוכה הנורווגית מבקשת לייחס את שורשיה עד תקופתו של המלך האראלד בהיר השיער במאה התשיעית, אולם נורווגיה של 2026 היא מונרכיה שבה הכוח הפוליטי נמצא בידי פרלמנט נבחר. תפקידו של המלך הוא בעיקר סמלי. משפחת המלוכה, עם זאת, נותרת נוכחת מאוד בחיים הציבוריים ומייצגת את נורווגיה מחוץ לגבולותיה.
עבור הוקון, זהו תפקיד שהוא כבר מכיר מקרוב. בשנים שבהן מצבו הבריאותי של אביו הידרדר שימש במספר הזדמנויות כעוצר וקיבל עליו יותר ויותר חובות מלכותיות. מבחינה זו, 28 באוגוסט לא הפך אדם חסר ניסיון למלך. הוא הפך אדם שהתכונן לכך במשך עשרות שנים, גם כאשר חלק ממנו ביקש בתחילה להתרחק מן הייעוד הזה, לאדם שנושא כעת באחריות באופן מלא.
הוא עצמו תיאר באוטוביוגרפיה תהליך ממושך של השלמה. עם השנים, כתב, למד למצוא משמעות ושמחה בתפקיד הציבורי ולנסות להשתמש בו כדי לעזור לאחרים. זהו שינוי משמעותי ביחס לילד שלא רצה לדבר על היותו בן למשפחת המלוכה ולצעיר שחצה אוקיינוס כדי להגיע רחוק ככל האפשר מאוסלו.
בין האדם הפרטי למלך
בחייו הפרטיים נשאר הים עבור הוקון מקום יוצא דופן. גם לאחר שהשלים עם מעמדו הציבורי כתב כי כמבוגר הוא מאושר במיוחד כאשר הוא נמצא במים יחד עם בני משפחתו. כאשר "העדר" מתאסף סביבו לעשות את הדבר שהוא אוהב ביותר, להיות בין הגלים, הוא מוצא שם שקט פנימי. לדבריו, דבר אינו משתווה לתחושה הזאת.
הדימוי מקבל משמעות נוספת כשקוראים אותו על רקע שנת 2026. המשפחה שאותה ביקש לאסוף סביבו נאלצה להתמודד עם משפט פלילי, פסק דין, ערעורים, קשרים עם עבריין מין מורשע, ביקורת ציבורית חריפה, מחלה כרונית, השתלת ריאה ומותו של ראש המשפחה. כשדיבר על "העדר", הוקון לא תיאר רעיון מופשט. זה היה תיאור של יחידה משפחתית שנמצאה תחת לחץ כמעט מכל כיוון אפשרי.
האתגר הגדול של הוקון השמיני
המשימה הראשונה של המלך החדש אינה קשורה להפעלת כוח פוליטי, שכן על פי המבנה הנורווגי הכוח הזה מצוי בפרלמנט הנבחר. היא קשורה לדבר חמקמק בהרבה: אמון. בית המלוכה הנורווגי נשען על יכולתו להישאר מוסד שמספיק אנשים רואים בו ערך, גם כאשר תפקידו החוקתי בעיקר סמלי.
הנתונים מצביעים על כיוון ברור של שחיקה. 81% תמכו במלוכה בסקר NRK ב-2017. ב-2022 עמד שיעור התמיכה על 68% בסקר Dagbladet. בינואר 2026 דובר על כ-70%, ובפברואר, לאחר התפתחויות בפרשת אפשטיין, על כ-60%. במקביל, כמעט מחצית מהנשאלים בסקר TV2 שנגע במטה-מריט אמרו כי אינה צריכה להפוך למלכה.
השערוריות אינן נוגעות להוקון עצמו באותה צורה, אך הן קשורות ישירות למשפחתו ולמוסד שהוא עומד בראשו. רעייתו הודתה בשיקול דעת לקוי בקשר עם אפשטיין וטענה שנעשה עליה מניפולציה. בנו החורג הורשע בעבירות פליליות חמורות. אחותו ספגה לאורך השנים ביקורת סביב אמונותיה הלא שגרתיות. המשימה של המלך החדש היא אפוא לייצב את המוסד בלי האפשרות להפריד באמת בין התפקיד הציבורי לבין האנשים הקרובים אליו ביותר.
זהו גם, במידה מסוימת, אותו מתח שליווה אותו מילדות. הוקון ביקש פעם שהחיים הפרטיים יהיו מקום שאפשר להסתתר בו מן התפקיד הציבורי. עם עלייתו לכס המלוכה ב-2026 התברר שההפרדה הזאת כמעט ואינה קיימת. במשפחת מלוכה, הפרטי הופך בקלות לציבורי, והציבורי חוזר וחודר אל תוך המשפחה.
מהילד החרד מתשומת לב אל המלך הרביעי של נורווגיה המודרנית
הדרך אל הכתר לא שינתה את העובדה שהוקון נולד לתוכו. היא שינתה את יחסו אליו. מילד שחלם על חנות צעצועים, דרך תלמיד שנבהל מכך שחבריו יודעים שהוא בן למשפחת המלוכה, קצין בצי, סטודנט שבחר בקליפורניה כדי להיות רחוק ככל האפשר, גולש שמצא חופש בין הגלים ונסיך שבחירתו להינשא לאם חד-הורית עוררה סערה לאומית, הוא נע בהדרגה אל המקום שממנו כבר לא היה אפשר להתרחק.
ב-1991 הפך ליורש העצר. ב-2001 נישא למטה-מריט. במשך השנים ייצג את נורווגיה, פעל במסגרת האו"ם, תמך בארגונים ציבוריים, השתתף במסעות, בכנסים ובאירועים תרבותיים, שימש כעוצר כאשר אביו התקשה למלא את תפקידו ולבסוף, ב-28 באוגוסט 2026, הפך למלך.
אלא שהכתר שקיבל אינו סיום הסיפור אלא תחילתו של מבחן חדש. הוקון כתב פעם כי למד למצוא בתפקידו משמעות ושמחה וכי הוא יכול לנסות לעזור באמצעותו לאחרים. כעת נותר לראות כיצד ייראה הרעיון הזה כשהוא כבר אינו יורש העצר המתכונן ליום אחד, אלא האדם שעל שמו רשומה המלוכה הנורווגית עצמה.
אם מלוכה בת יותר מאלף שנים מצליחה לשרוד גם עידן של תכתובות דואר אלקטרוני, משפטים פליליים, סקרי דעת קהל ורשתות חברתיות, כנראה שיש בה די והותר חומר להמשך קריאה. אם מצאתם את הסיפור הזה מעניין, שתפו את הכתבה והמשיכו אל הפרקים האחרים באתר שבהם משפחות, מדינות ומוסדות מגלים שוב ושוב שההיסטוריה אינה מתחשבת במיוחד בתוכניותיהם.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
שאלות ותשובות
מי הוא המלך הוקון השמיני של נורווגיה?
מדוע נישואי הוקון ומטה-מריט עוררו סערה בנורווגיה?
מה היה הקשר בין המלכה מטה-מריט לג'פרי אפשטיין?
במה הורשע מריוס בורג הויבי, בנה של מטה-מריט?
מהו האתגר המרכזי של המלך הוקון השמיני לאחר עלייתו לכס?
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
