ב-2016 שקלה מוניקה ריילי יותר מ-317 ק"ג, אבל מבחינתה המשקל עדיין לא היה מספיק: היא רצתה להגיע לכ-454 ק"ג ולאבד לחלוטין את יכולת התנועה. ■ פחות משנתיים אחר כך, אותה אישה כבר ניסתה לרדת במשקל כדי להיות מסוגלת לגדל את בתה.
בבית בפורט וורת' שבטקסס, בקיץ 2016, ניצב משפך מעל פיה של אישה צעירה. לתוכו נשפך משקה סמיך ועתיר קלוריות שהכין בן זוגה. מוֹנִיקָה רַיילִי בת 27, שקלה כ-317 ק"ג ורצתה להיות כבדה עוד הרבה יותר. מבחינתה, נקודת הסיום הרצויה לא הייתה מידה מסוימת של בגדים, אפילו לא מספר על המשקל. היא רצתה להגיע למצב שבו היא תהיה כל כך שמנה עד שהיא לא תוכל עוד לקום מהמיטה בכוחות עצמה.
ריילי, דוגמנית אינטרנט שפעלה תחת השם PurpleWings919, התפרסמה בעולם לאחר שסיפורה תועד ב-2016 בסדרת הרשת והטלוויזיה Hooked on the Look של Barcroft Studios. היא הציבה לעצמה יעד של כ-454 ק"ג, והציגה את חוסר הניידות העתידי כחלק מן הפנטזיה הזוגית שלה ושל בן זוגה, סִיד רַיילִי, שהיה אז בן 25. אלא שהסיפור שנראה בתחילה כמסע חד-כיווני אל המיטה קיבל תפנית חדה. לאחר הריונות שלא הסתיימו בלידה ולאחר שנכנסה שוב להיריון ב-2017, מוניקה הפסיקה לנסות לעלות במשקל, שינתה את תזונתה, ירדה עשרות קילוגרמים ולבסוף ילדה את בתה מישל. סיפורה מעניין דווקא מפני שהמטרה המקורית הייתה תלות מוחלטת באדם אחר, ואילו האימהות העמידה אותה לפתע מול האפשרות שאדם אחר יהיה תלוי בה.
"האישה שרוצה להיות השמנה בעולם"
ריילי חיה שנים בגוף גדול והייתה פעילה ברשת עוד לפני שהפכה לנושא לסיקור בינלאומי. ערוץ היוטיוב המזוהה עמה, PurpleWings919, נפתח כבר באוקטובר 2011, שנים לפני הפרסום הגדול. בתיעוד מ-2016 סיפרה כי תמיד רצתה לדגמן, וכי עוד לפני שסיד נכנס לחייה נעזרה באחיה הצעיר ג'וזף כדי לצלם תמונות שלה. מבחינתו, כך סיפר אז, זה נראה מוזר בתחילה, אך עם הזמן נעשה לדבר רגיל.
ריילי מצאה קהל בנישה מקוונת שהתמקדה בנשים גדולות מאוד. היא הצטלמה לאתרים שתוארו כאתרי Super Sized Big Beautiful Women, והגוף שהיה עשוי להיות עבורה מקור לבושה בעולם אחר נעשה באינטרנט לנכס. מעריצים שילמו עבור תמונות וסרטונים, חלקם שלחו כסף כדי לממן אוכל, וסרטוני אכילה הפכו לחלק מהתוכן. בסיקור בן התקופה הוערך כי היו לה כ-20 אלף עוקבים או מעריצים מקוונים, ובמקרים מסוימים היא יכלה לקבל עד 600 דולר עבור צילום. בהמשך סיד לא הסתפק בהכנת האוכל: הוא סייע גם בצילום ובעריכת התוכן.
הכסף חשוב להבנת הסיפור, אבל הוא אינו מסביר אותו לבדו. אצל תמי ג'אנג, הרווח מהקהל המקוון הוא חלק מרכזי מאוד מן העלילה. אצל ריילי התמונה הייתה קיצונית בדרך אחרת. היא אמנם השתמשה בגופה כמקור הכנסה, אך שוב ושוב תיארה את העלייה במשקל גם כמטרה אישית וארוטית בפני עצמה. הקהל לא המציא עבורה את החלום להפוך לבלתי ניידת. הוא העניק לחלום הזה במה, קהל ולעיתים גם מימון.
סיד נכנס לתמונה
בקיץ 2016 היה סיד בן 25. בתיעוד מאותה תקופה נאמר שהקשר בין השניים היה צעיר יחסית, אך התפקידים כבר היו ברורים. מוניקה רצתה לגדול, סיד אהב נשים גדולות ורצה לסייע לה. הוא בישל, הגיש אוכל, הכין משקאות לעלייה במשקל, עזר לה לקום מן הספה ומן המיטה, ובמצבים שבהם הייתה מלאה מכדי להסתובב לבדה, סייע לה להתהפך. ככל שהניידות שלה הצטמצמה, חלק גדול יותר מן הפעולות היומיומיות עבר אליו.
הנקודה הזו חשובה מפני שהשניים התנגדו במפורש לתיאור מערכת היחסים שלהם כסיפור של כפייה. סיד אמר שהגוף הוא שלה ושהבחירה היא שלה, ואף הסביר שגם אילו הוא לא היה שם, היא הייתה ממשיכה במסלול שבחרה. מוניקה מצדה הציגה את הטיפול בה כמשהו שרצתה, ולא כמשהו שנכפה עליה. כאשר נשאל סיד על הסכנה, הוא הכיר בדאגה לבריאותה אך הציב מולה את תפיסתו שלפיה אינו אמור להכתיב לבת זוגו מה לעשות בגופה.
זהו הבדל מהותי מסיפורים שבהם האכלה נעשית כלי לשליטה. כאן התלות עצמה הייתה חלק מן היעד שמוניקה ניסחה. היא חששה במידה מסוימת מאובדן העצמאות, אך במקביל אמרה שהיא סומכת על סיד שיטפל בה. מבחינת השניים, ההזנה, העלייה במשקל והצורך הגובר שלה בעזרתו התחברו לאינטימיות הזוגית. מוניקה אף סיפרה כי תחושת המלאות עוררה אותה מינית וכי מגע בבטנה ובטבורה היה חלק מהחוויה הארוטית שלה.
היעד: לא 317 ק"ג, אלא חוסר ניידות
כאשר Barcroft Studios תיעדה את ריילי באוגוסט 2016, היא שקלה כ-317.5 ק"ג. הבטן שלה תוארה כבעלת היקף של 91 אינץ', כ-231 ס"מ. בתוכנית הבריטית This Morning הוצגה כמי שרוצה להוסיף עוד כ-20 סטון, כ-127 ק"ג. במספרים עגולים, היעד שחזר שוב ושוב היה כ-454 ק"ג. ההבדל הקטן בין החישובים נובע מן המספרים המעוגלים שבהם השתמשו בתיעוד, אך היעד המוצהר עצמו היה ברור. יש הבדל גדול בין רצון להיות שמנה יותר ובין רצון שלא להיות מסוגלת לזוז. ריילי דיברה במפורש על האפשרות להיות מרותקת למיטה. היא דמיינה מצב שבו סיד ישרת אותה, יביא לה אוכל, יעזור לה להתנקות ויטפל בצרכים שהיא כבר לא תהיה מסוגלת לבצע בעצמה. אפילו הפתרונות הטכניים של חיים כאלה נכנסו לשיחה: היא הזכירה מיטות עם מתקני שירותים מובנים ודמיינה שבן זוגה יטפל גם בהם. בשלב מסוים הודתה שאם תגיע למצב הזה וסיד יעזוב אותה, יהיה לה קשה מאוד, אולי בלתי אפשרי, להתקיים לבדה.
דימוי המלכה חזר שוב ושוב בדבריה. מוניקה הסבירה שהמחשבה על חוסר ניידות משכה אותה משום שהיא דמיינה את עצמה כאישה שמטפלים בה ללא הפסקה. באחד הסרטונים היא קשרה זאת, באופן היסטורי מפוקפק למדי, לדימוי שלה על תקופות קדומות שבהן גוף גדול היה כביכול סימן לאהבה ולמעמד. זו לא הייתה טענה היסטורית מבוססת, אלא הדרך שבה הסבירה לעצמה ולקהל מדוע התלות נראתה לה מושכת. ITVX
התיאורים של כמות המזון שריילי אכלה ביום אינם אחידים. בחומר שצולם ב-2016 דובר בדרך כלל על 6,000 עד 8,000 קלוריות ביום, וב-This Morning נכתב כי היא צרכה יותר מ-8,000. כאשר אותה תוכנית סיכמה את התקופה תשעה חודשים לאחר מכן, כבר השתמשה בנתון של כ-10,000 קלוריות ביום. אין סיבה להתייחס לאחד המספרים כאילו היה מדידה מעבדתית מדויקת. כולם מתארים אותה מציאות בסיסית: מוניקה ניסתה לייצר עודף קלורי גדול מאוד באופן מכוון ומתמשך.
התפריט שהוצג לציבור היה בהתאם. ביום אופייני שיוחס לה הופיעו ארבעה כריכי מקצ'יקן, ארבעה המבורגרים כפולים עם גבינה, 30 נגיסי עוף, צ'יפס, מקרוני וגבינה, מזון מטאקו בל וכמות גדולה מאוד של גלידה. חלק מן הקלוריות הגיעו בשני משקאות ייעודיים לעלייה במשקל. האוכל לא הוצג כתוצאה של התקפי אכילה בלתי מתוכננים. הוא היה שיטת עבודה. המפורסם שבאותם משקאות הגיע לכ-3,500 קלוריות. בתיאור אחד הוא כלל עשרה מאפי פופ-טארטס, שמנת כבדה, גלידה, חלב ואבקה לעלייה במשקל. החומרים נטחנו יחד, והנוזל הסמיך הועבר באמצעות משפך וצינור. המשפך הפך במהרה לאחד הדימויים המזוהים ביותר עם ריילי, בין השאר מפני שהוא תמצת בתמונה אחת את מה שהיה יוצא דופן בסיפור: האכילה כבר לא הייתה רק הנאה מארוחה, אלא פעולה מכוונת שמטרתה לדחוף את הגוף לממדים גדולים יותר.
החיים הפרטיים הופכים למוצר תקשורתי
ב-5 בספטמבר 2016 שודר הפרק "700 lbs Big Beautiful Women Model Wants to be Too Fat to Move" במסגרת Hooked on the Look. הצלם והבמאי רואריד קונלן תיעד את ריילי וסיד בפורט וורת', וההפקה של Barcroft Studios הפכה זוג שהיה מוכר עד אז בעיקר בתוך נישה מקוונת לסיפור שניתן להפיץ ברחבי העולם. בתוך ימים הופיעו תמונותיהם בכלי תקשורת במדינות שונות. IMDb
כעבור שבוע, ב-12 בספטמבר, הגיע הסיפור גם ל-This Morning, אחת מתוכניות הבוקר המוכרות בבריטניה. שם כבר לא היה מדובר רק בצפייה מבחוץ בתת-תרבות אינטרנטית. המנחים שאלו את בני הזוג ישירות כיצד הם מצדיקים את הסיכון. באחד העימותים נאמר לסיד למעשה שהוא מסייע להרוג את בת זוגו. הוא השיב בהשוואה לסיכונים שאנשים מקבלים על עצמם ממילא, כמו עישון או נסיעה במכונית, וטען כי מוניקה עושה את מה שהיא רוצה לעשות. התגובה של אמה של מוניקה סיפקה קול אחר. היא לא חלקה את ההתלהבות מן המסע, התקשתה לראות כיצד בתה כבר מתמודדת עם פעולות יומיומיות וחששה מן האפשרות שתהיה גדולה עוד יותר. עבור הצופה, המחלוקת לא הייתה תאורטית: בצד אחד עמדה אישה בוגרת המתעקשת שהגוף שלה שייך לה; בצד האחר עמדה מציאות שבה חלק הולך וגדל מן העצמאות שלה מועבר לבן זוגה.
באותו זמן מוניקה עצמה לא הציגה חרטה. היא אמרה שהסיכון אינו משנה את רצונה לחיות כפי שבחרה, ואף השתמשה באפשרות של תאונת דרכים כדי להסביר שהמוות עלול להגיע בכל מקרה. עבור מי שצפה מבחוץ זו נראתה הצדקה מסוכנת; מבחינתה זו הייתה הכרזה על בעלות בחייה. המתח הזה, בין אוטונומיה לבין תלות מתוכננת, היה הליבה האמיתית של סיפורה ב-2016.
אולי יעניין אותך
ודווקא בתוך תוכנית חוסר הניידות הייתה תוכנית להיות אמא. עוד לפני השינוי הגדול דיברו מוניקה וסיד על ילדים. הדבר יצר סתירה שכמעט אי אפשר היה להתעלם ממנה. מצד אחד, היא תכננה להגיע למצב שבו תזדקק לעזרה כדי לבצע כמעט כל פעולה; מצד אחר, היא רצתה להיות אחראית לילד.
כשנשאלה כיצד תוכל לגדל ילדים אם תהיה מרותקת למיטה, ריילי לא ויתרה על אף אחד משני החלומות. היא אמרה שהם יוכלו לשכור מטפלת ושאין סיבה שלא תגדל ילד מחדר השינה. מבחינתה, אימהות לא חייבה אז ויתור על חוסר הניידות. היא אף אמרה שאם רופא יקבע שעליה לרדת במשקל כדי להיכנס להיריון או ללדת, ייתכן שתעשה זאת. המשפט הזה נשמע כמעט כמו הסתייגות שולית בתוך תוכנית העלייה במשקל. בדיעבד הוא היה סימן ראשון לגבול שמוניקה עדיין לא ידעה שתצטרך לפגוש.
שני הריונות שלא הסתיימו בילד
התיעוד הציבורי של ההריונות הראשונים אינו נקי מסתירות. כבר בסיקור מ-2016 נאמר שמוניקה חוותה שני אובדני היריון. בפרסומים מ-2017 סופר הסיפור לעיתים כאילו שני האובדנים התרחשו במהלך התקופה שסביב השינוי באורח חייה. תיאור אחד מפורט יותר סיפר כי באחד ההריונות התגלה בשבוע ה-12 מום חמור בעובר וההיריון הופסק; במקומות אחרים שני המקרים תוארו בפשטות כהפלות. לכן אין בסיס מוצק לקבוע רצף רפואי מדויק יותר. הדבר שנשאר עקבי הוא שלפני לידתה של מישל היו שני הריונות שלא הסתיימו בילד. ריילי עצמה והסיקור סביבה קשרו בין מצבה, תזונתה והקושי להרות, אולם סיבה רפואית פרטנית אינה ניתנת לקביעה מתוך כתבות טלוויזיה. מבחינה רפואית כללית, השמנת יתר בהיריון אכן קשורה לסיכון גבוה יותר לאובדן היריון מוקדם, יתר לחץ דם, רעלת היריון, סוכרת היריון, לידה מוקדמת וניתוח קיסרי, אבל קשר סטטיסטי אינו מאפשר לקבוע לבדו מה גרם לאירוע אצל ריילי.
במרץ ובאפריל 2017 התרחש השינוי שהפך את הסיפור של ריילי למשהו אחר לגמרי. היא גילתה שהיא בהיריון שוב. בתקופה הזאת אובחנה גם עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות, מצב שעליו סיפרה מאוחר יותר כאשר ניסתה לגייס כסף לטיפול בירידה במשקל. ריילי כתבה שהייתה תקופה שבה ויתרה למעשה על המאבק במשקל והחליטה פשוט לאכול, בלי לדאוג עוד לדיאטות או אפילו לאפשרות שתמות כתוצאה מהשמנת היתר. מראה פעימות הלב של העובר במסך האולטרסאונד שינה את החישוב. היעד שהיה במשך חודשים כה חד, 454 ק"ג וחוסר ניידות, נעלם. במקום להוסיף עוד משקל, מוניקה החלה להפחית ממנו. הפעם היא לא הסבירה את ההחלטה במונחים של נורמות יופי, רצון להיות רזה או התנערות מהמשיכה לגוף גדול. היא הציבה מולה משימה מעשית בהרבה: להיות מסוגלת לקום, לנוע ולהשתתף בחיי הילד שלה. אם בשנת 2016 התלות בסיד נראתה לה כמו חיי מלכה, ב-2017 היא התחילה לחשוש מן האפשרות שלא תוכל לצאת עם ילדה לפארק או לקניות.
ב-13 ביוני 2017 חזרו מוניקה וסיד ל-This Morning בשידור חי מטקסס. היא הייתה בשבוע ה-17 להיריון. תשעה חודשים בלבד לאחר שהוצגה לצופי התוכנית כאישה שרוצה להיות הכבדה בעולם, היא כבר הייתה רזה יותר בכ-95 ק"ג, וחדלה לאכול את המזון המהיר שעליו התבססה השגרה הישנה. היא הודיעה שגם בבית עצמו לא תשאיר עוד מזונות מהסוג שהיה חלק מתוכנית ההשמנה.
כמה היא באמת ירדה?
יש פערים בין המספרים שפורסמו בזמן אמת. ITV תיארה ירידה של כ-95 ק"ג ביחס לתקופה שבה הופיעה בתוכנית לראשונה. דיווח אחר דיבר על כ-88 ק"ג בתוך עשרה שבועות ועל משקל של כ-222 ק"ג, ואילו סרטון מעקב מאוחר יותר של Barcroft הציב אותה בשלב אחר של המסע סביב 520 פאונד, כ-236 ק"ג. מאחר שהפרסומים מתייחסים לנקודות זמן שונות וחלקם מעגלים את הנתונים, אין טעם לייצר מהם קצב ירידה מדויק שאיש לא מדד באופן עקבי. מה שניתן לומר בביטחון הוא שבתוך פרק זמן קצר יחסית ריילי איבדה חלק גדול מאוד מן המשקל שעליו עבדה קודם לכן כדי לצבור.
גם כאן ההיפוך כמעט מוחלט. ריילי תיארה מעבר לכ-2,000 קלוריות ביום. במקום כמויות גדולות של מזון מהיר ומשקאות לעלייה במשקל, היא עברה לירקות, עוף וכמות קטנה יותר של פחמימות. היום חולק לשלוש ארוחות ושתי ארוחות ביניים, במנות קטנות בהרבה. לצד שינוי התזונה היא שילבה פעילות גופנית עדינה בהתאם למה שיכלה לבצע. סיד, שהיה קודם האיש שהכין לה את משקאות העלייה במשקל, תמך כעת במסלול ההפוך.
הדבר הזה מחדד מדוע היחסים ביניהם אינם נכנסים בקלות לתבנית של מאכיל ששולט באדם אחר. כאשר מוניקה רצתה לגדול, סיד עזר לה לגדול. כאשר החליטה לעצור ולרדת במשקל, הוא לא ניסה לשמר אותה בגודל שאהב. בריאיון מתקופת ההיריון הוא תיאר אותה כבת זוגו וכאדם שלם, לא כמשקל, ואמר שהיא הנפש התאומה שלו. אותו אדם שהחזיק את המשפך החזיק כעת לצד מוניקה בתוכנית חיים אחרת.
היריון בסיכון גבוה
אף שהכיוון השתנה, הגוף לא יכול היה למחוק בתוך חודשים את מצבו הקודם. ההיריון הוגדר בסיכון גבוה. ריילי סיפרה בהמשך על כאבים באזור האגן, רעלת היריון וסוכרת היריון, וכן על קושי בשליטה בלחץ הדם. הדיווחים על הטיפול ציינו שנדרשה לתרופות ללחץ הדם. אלה סיבוכים שמתיישבים עם הסיכונים המוכרים רפואית בהיריון אצל נשים עם השמנת יתר משמעותית. הקולג' האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה מציין בין היתר סיכון מוגבר ליתר לחץ דם הריוני, רעלת היריון, סוכרת היריון, לידה מוקדמת, לידה בניתוח קיסרי וקשיים מסוימים בבדיקות הדמיה. שוב, אין בכך הוכחה שכל סיבוך אצל ריילי נגרם ממשקלה, אבל זה מסביר מדוע הצוות הרפואי התייחס להיריון כאל מצב שדרש מעקב מיוחד.
האירוניה הייתה קשה לפספס. מוניקה ביקשה במשך זמן רב לדחוף את גופה למצב שבו יהיה זקוק לטיפול קבוע. כעת היא מצאה את עצמה בטיפול רפואי אינטנסיבי מסיבה הפוכה לגמרי: ניסיון להביא לעולם תינוקת ולהגיע ללידה בשלום. ההיריון לא הגיע למועדו המלא. באוקטובר 2017, בשבוע ה-33, נולדה מִישֶל אֶלִיזָבֶּת בניתוח קיסרי. משקלה היה כ-2 ק"ג. מוניקה סיפרה שכאשר ראתה אותה מיד לאחר הלידה, התינוקת לא בכתה ונזקקה לעזרה כדי להתחיל לנשום. האם והבת היו מופרדות ביומיים הראשונים.
מישל נשארה בבית החולים כשישה שבועות. אצל התינוקת התגלו ארבעה פתחים קטנים בלב; בהמשך דווח כי שלושה מהם נסגרו ואחד זעיר נותר. התיעוד המאוחר של Barcroft מציין גם את קשיי הנשימה הראשוניים ואת תקופת ההשגחה הממושכת בבית החולים. לאחר מכן היא שוחררה לביתה. מוניקה לא קיבלה את הטענה שכל מה שקרה בלידה הוא בהכרח תוצאה ישירה של משקלה, ואף ציינה שתינוקות רבים נולדים מוקדם. עם זאת, היא לא חזרה לתוכנית הישנה. היא הצהירה שבתה לא תגדל על משטר האכילה שאפיין את חייה שלה, ושכשתתחיל לאכול מזון מוצק תקבל בעיקר פירות וירקות, לצד ממתקים מדי פעם ולא כשגרה.
מאישה שרצתה שיאכילו אותה לאם שמאכילה
סרטון המעקב של Barcroft מצא כותרת כמעט מושלמת לסגירת המעגל: "700lb BBW to 465lb Proud Mum". האישה שנודעה בגלל בקבוקי משקה של אלפי קלוריות ומשפך החליפה את ההאכלה המכוונת לעלייה במשקל בהאכלת תינוקת. זו הייתה יותר מהחלפה חזותית טובה לטלוויזיה. כל מערכת היחסים שלה עם התלות השתנתה.
עד המעקב שלאחר הלידה ירד משקלה לכ-465 פאונד, כ-211 ק"ג. בהשוואה לנקודת השיא המתועדת של יותר מ-317 ק"ג, מדובר בירידה של יותר מ-100 ק"ג. היא עדיין הייתה אישה גדולה מאוד, אך כבר לא רדפה אחרי המטרה להוסיף עוד 136 ק"ג בקירוב כדי להתקרב ל-454. במקום זאת החלה לדבר על ניתוח בריאטרי ועל הרצון לרדת עוד.
הסיבה הייתה קונקרטית. היא רצתה לראות את מישל גדלה. היא רצתה להיות מסוגלת לקחת אותה החוצה, ללכת איתה לקניות ולפארק ולהשתתף בחייה באופן שלא היה אפשרי אילו הייתה מגשימה את חלום חוסר הניידות. אין כאן סיפור פשוט של אישה ש"גילתה שרזון הוא טוב". גם לאחר הירידה במשקל היא המשיכה לדבר על קבלה עצמית ועל זכותם של אנשים בכל גודל לקבל אהבה וקול. מה שהשתנה היה הקו שבו מבחינתה הגודל חדל להיות ביטוי של חופש והתחיל לאיים על היכולת לבצע את התפקיד שבחרה לעצמה.
לאחר הלידה הגיעה ריילי לנקודה שבה הירידה נעצרה סביב כ-211 ק"ג. היא החלה לבחון ניתוח לירידה במשקל ואף פתחה קמפיין לגיוס כסף לצורכי הטיפול וההחלמה. בטקסט שכתבה במסגרת הקמפיין תיארה את התקופה שקדמה לפרסום הגדול כשלב שבו למעשה ויתרה על ניסיונות ההרזיה והתחילה לאכול ללא הפסקה. ההיריון, לדבריה, גרם לה להבין שהיא רוצה להיות בריאה יותר למען משפחתה. היא סיפרה גם שאובחנה עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות, והציגה את האבחנה כחלק מההסבר לקשיים שהיו לה בעבר בירידה במשקל ובהתעברות. היא לא ניסתה למחוק את מי שהייתה ב-2016. למעשה, גם בראיונות לאחר לידת מישל אמרה שאינה מתחרטת על עצם ההנאה מהאוכל בתקופה ההיא. היא פשוט הכירה בכך שההרגלים האלה הובילו את גופה למקום שאליו לא רצתה לחזור.
בדיווח מאוחר יותר מ-2020 נמסר כי ניסיון ראשון לבצע ניתוח בריאטרי הופסק לאחר שהתעוררו קשיי נשימה במהלך ההליך וכי היא המתינה להזדמנות נוספת. אותו דיווח סיפר גם על מעבר המשפחה לארקנסו ועל המשך פעילותה של מוניקה ברשת.
הפעילות המקוונת של ריילי לא הסתיימה עם לידת מישל. היא המשיכה להשתמש בשם PurpleWings919, אבל אופי התוכן השתנה. צילום מצב של ערוץ היוטיוב שלה מספטמבר 2022 הציג כ-14,500 מנויים, 138 סרטונים וכמעט 980 אלף צפיות מצטברות. תיאור הערוץ כבר לא עסק בשבירת שיאי משקל או בהגעה לחוסר ניידות. מוניקה הציגה את עצמה כאם בשנות ה-30 לחייה, חובבת דברים "חנוניים" ופילים, והגדירה את מטרתה כיצירת תוכן שמעודד אנשים להבין כי לכל אדם, בכל גודל ובכל צורה, מגיעים קול ואהבה.
הנוכחות המקוונת הפעילה המזוהה כיום עם PurpleWings919 ממשיכה לקשר לחשבונות אינסטגרם, טיקטוק, יוטיוב ו-OnlyFans. גם שם מופיעה אותה שפה של קבלה עצמית ולא הצהרה מחודשת על יעד של 454 ק"ג. אין בחומר הציבורי האמין והעדכני מספיק בסיס לקבוע מהו משקלה כיום, מה מצבה הרפואי הנוכחי או מהו מצבה הזוגי, ולכן יהיה מטעה להשלים את החסר באמצעות אתרי מעריצים וקהילות שמציגים מספרים ללא תיעוד ברור. זהירות כזאת נחוצה במיוחד במקרה של אדם שהפך למושא סקרנות בגלל גופו. ברשת קיימים עמודי קהילה שממשיכים לעקוב אחר מידות, משקל ותכנים מיניים של ריילי, אבל עצם העובדה שמספר נכתב באתר כלשהו אינה הופכת אותו לעובדה ביוגרפית. הסיפור המתועד היטב מגיע רחוק מספיק גם בלי לנחש את הפרק שעוד לא פורסם.
ריילי ביקשה במודע להגיע למצב שבדרך כלל אנשים עושים כל שביכולתם להימנע ממנו. היא לא חלמה רק על גוף גדול יותר, אלא על ביטול היכולת לקום, להתקלח, להתהפך ולהסתדר בלי אדם אחר. היא תרגמה תלות למותרות: אם מישהו אחר חייב לעשות הכול עבורך, דמיינה, את מלכה. ובמשך תקופה מסוימת החיים שלה, היחסים שלה והעסק המקוון שלה התארגנו כולם סביב הרעיון הזה. ואז נכנסה לתמונה צורה אחרת של תלות. לא עוד השאלה מי ירים את מוניקה מן המיטה, אלא מי ירים תינוקת. לא מי יאכיל את מוניקה כאשר תהיה כבדה מכדי לקום, אלא כיצד מוניקה תאכיל ילדה ותגדל אותה. היא לא הגיעה למסקנה פילוסופית מופשטת על הגוף האנושי. היא נתקלה בהתנגשות בין שני דברים שרצתה, ונאלצה לבחור איזה מהם חשוב יותר.
ב-2016 חוסר ניידות סימל עבורה את קצה הדרך הרצוי. שנה לאחר מכן היכולת לנוע נעשתה תנאי לעתיד שרצתה. סיד, שהיה אמור להפוך למטפל במוניקה המרותקת למיטה, מצא את עצמו לצדה כהורה. והמשקל שאותו צברה במכוון במשך שנים הפך לדבר שממנו ניסתה להשתחרר, לא מפני שהעולם שכנע אותה שעליה להיות רזה, אלא מפני שהחיים שהחלו להיבנות סביבה דרשו ממנה להיות נוכחת בהם.
בסופו של דבר מוניקה ריילי לא נעשתה האישה הכבדה בעולם, ולא הגיעה ל-454 ק"ג. דווקא זה הפך את סיפורה למעניין יותר מהשיא שלא נשבר. החלום שלה היה להפוך לאישה שאינה יכולה לדאוג לעצמה. המציאות ביקשה ממנה ללמוד לדאוג למישהו אחר.
אם הסיפור הזה גרם לכם לחשוב מחדש על הגבול שבין בחירה חופשית, גוף ותלות, המשיכו לכתבות נוספות ב-HistoryIsTold על הדרכים המוזרות שבהן אנשים הפכו את הגוף לזירה של זהות, תשוקה ומאבק
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
